חפץ חיים על ספרא/בחקותי/פרק ז

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו: ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)

ביאור - פרק ז

(א) זו מדה קשה לישראל: לפי שאמר למעלה "והשימותי אני את הארץ" ואמר שהיא מדה טובה -- לזה אמר שזו קשה לפי שהכונה בה לומר שתמיד תהיה שם שממה עליה וכדמסיים.

(ג) אינו אומר והבאתי מורך בלבבכם אלא והבאתי מורך בלבבם וכו': זו היא גירסת הראב"ד, ונדחק בביאורו עי"ש. ובזית רענן מסכים לגירסא זו ופירשו דהכי קאמר: דהנה בקרא מתחיל בלשון נוכח ואמר "והנשארים בכם" ומסיים בלשון נסתר - "בלבבם", והול"ל מורך בלבבכם. אלא הכי קאמר שאתן מורך בלב אויביהם שלא ירדפו אותם ואפילו הכי ינוסו ישראל מפני אימה ופחד. וזהו שמסיים "ורדף אותם קול עלה נדף". עכ"ל.
ויש עוד גירסות, עיין בקרבן אהרן.
והנכון יותר מכולם גירסת הגר"א דגרס "אינו אומר והבאתי מורך בם אלא והבאתי מורך בלבבם".

(ה) אינו אומר איש באחיו וכו': הקרבן אהרן פירש דהכי קאמר, אינו אומר שיכשל איש באחיו כפשוטו, דאם כן הול"ל "איש באיש", ומאי "איש באחיו"? אלא הכונה איש בעון אחיו שהוא מפני האחוה שביניהם שהם ערבים זה בזה. והגר"א גרס "אינו אומר איש מפני אחיו אלא כו'". ונכון מאוד.

(ו) זו שעה שנלכדה בה ירושלים: שגם צדקיהו שברח דרך המערה רדפו אחריו ונמסר בידם, שאילו לאחר הגלות היה מדבר הרי אפילו קול העלין רודפין אותם ואצ"ל האיובים.