חפץ חיים על ספרא/בחקותי/פרק ו


ביאור - פרק ו עריכה

(א) ונקם שאינו בברית וכו' כגון סימוי עיניו של צדקיהו:    שלא היה ראוי לכל אותו הדין אלא בשביל עון דורו שהיו רשעים, ומשמע ליה "נוקמת נקם" שהם שני עניני נקמות. זהו כפי גירסתינו.
ויותר נכון לגרוס: "איזהו נקם שהוא בברית, כגון סימוי עיניו של צדקיהו שמרד בנבוכדנצר והפר הברית אשר כרת אתו". ויש נקם שאינו בברית כגון סתם נקמה דאז אין הנקמה כ"כ גדולה, אבל הנקמה שהוא בשביל הפרת ברית הנקמה גדולה מאוד (קרבן אהרן). וכן הסכים הגר"א לגירסא זו.
מפני המצודה:    ר"ל מפני המצור, וכן הוא בפסיקתא זוטרתי.
הלכה וכו':    דייקו שאמר "ושילחתי דבר בתוככם" - משמע שמיתתן על ידי דבר, ואח"כ אמר "ונתתי ביד אויב" - משמע שהוא על ידי חרב, ולזה פירשו שעל ידי הדבר יהיו ניתנים ביד אויב.
הכי גרסינן: היו קוברים מיתיהם ניתנין וכו':   .

(ב) בשברי לכם מטה לחם:    מלת "מטה" יתירא, ולזה דרשו מסעדי לחם הם פרפראות שבו נאכל הלחם.
מבלי עצים:    ר"ל שלא יהיה להם עצים להחם תנורים רבים, דאין לפרש ממיעוט הלחם, דהרי אמר "בשברי לכם מטה לחם".
שתהא פת ניפולת:    שיהא פת קיבר שחור הרבה שאינו מתדבק החלקים זה עם זה, ולזה הוא משתבר בתנור.
משל ביד אדם וכו':    רבי יוסי פירש "משקל" מלשון 'שקול הדעת', שמחסרון מעותיו אם יהיה לו איסר או פרוטה יהיה שוקל במחשבתו מה יקנה שישבע בו.
זה רעב של מהומה:    שיהיה מארה בתוך המעיים, ודייקו חז"ל מלת "ואכלתם" לומר שלא יהיה העדר השבע מפני מיעוט האכילה אלא ואכלתם כדי אכילת שובע ואעפ"כ ולא תשבעו מפני המארה.

(ד) והכרתי את חמניכם אלו הנחשים:    היינו המנחשים והקוסמים. דאי לאו הכי קשה מאי עונש היא שיכרתו הע"ז מישראל? אלא אלו המנחשים והקוסמים שבזה היו ממשיכים לעם לסור מאחרי ה' ולהתדבק בעכו"ם.
זו הגולה:    כמשליך דבר הנמאס מלפניו כד"א "שלח מעל פני ויצאו".
עיר ערי וכו':    דהול"ל "עיר ערי", ואמר "עריכם" -- לרבות אותם שיש להם שם כרך או מחוז - הכל יחרב.
לרבות בתי כנסיות וכו':    שהכל ישארו שממה שיחריבם האויב.
כמשמעו:    היינו מן הקרבנות וכדלעיל בריש פרשת בחוקותי.

(ה) זו מדה טובה לישראל:    לפי שייחס אותה אליו יתברך ואמר "והשימותי אני וגו'", ולזה אמרו שלא אמר זה אלא מפני שהיא מדה טובה לישראל וכדמסיים.

(ז) זו חרב הנשלחת:    דייקו מלת "והריקותי" שלא תפול על החרב, ולזה אמרו שהוא משל לה?מדה שתהיה נשלחת בהם ולא תשוב כמים אשר יורקו מן הכלי שלא ישוב לכלי, כך החרב לא ישוב מעשות מה שנשלחה והוא ילך תמיד אחריהם.
אינם חוזרים לכלים:    כי מאורך הגלות נראה ח"ו כאילו שאין להם לחזור.