חפץ חיים על ספרא/בהר/פרק ב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ב עריכה
(א) מה תלמוד לומר: פירוש מלת "שנה" קרא יתירא, דהול"ל "את שנת החמישים" (ראב"ד וכן איתא בפסיקתא זוטרתי).
מלמד שהיא מתקדשת מר"ה: שמראש השנה נאסר בחרישת קרקע ד"שנה" משמע שנה שלימה.
אמר ר' יוחנן וכו': פירוש, וא"ת כיון שקידוש מתחיל מראש השנה למה אמר "בעשור לחודש"? לזה אמר ר' יוחנן שאף שהקידוש מראש השנה התחלת דיני היובל שהוא השבת עבדים לבתיהם ושדות לבעליהם לא היה אלא מעשור ואילך, ואותם העשרה ימים היו אצלם ימי משתה ושמחה כדמפרש ואזיל.
הכי גרסינן לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרים לבתיהם: [כן איתא בגמרא], ופי' לא משועבדים לאדוניהם דכתיב "וקדשתם את שנת החמישים", ולא נפטרים לבתיהם דכתיב "תעבירו שופר" והדר "וקראתם דרור".
ועטרותיהם בראשיהם: אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי.
מה הלשון דרור: פי' איך יובן חירות מלשון דרור.
כמדייר וכו': פי' שהוא ברשותו לדור בכל מקום אשר ירצה לדור וסוחר בכל מקום שירצה.
(ג) יושביה בזמן שיושבין עליה: מתחלה דרש ממלת "יושב" שצריך להיות יושבין עליה, ואח"כ דרש מדכתיב "יושביה", ואח"כ דרש עוד מדכתיב "לכל יושביה". זהו תמצית הברייתא. ועתה נבארה.
ולא בזמן שגלו מתוכה: היינו שכל ישראל גלו או רובן.
הכי גרסינן יכול יהיה היובל נוהג ת"ל יושביה בזמן שיושביה כתיקונה ולא בזמן שהן מעורבבין: [הגר"א וכן איתא בערכין דף ל"ב ע"ב]. ובאמת ממקרא זה לבד היינו אומרין דוקא שמעורבבין כולן או רובן דוקא ולא מקצתן, אך אחר שמברר לקמיה דאפילו גלו מקצתן מדכתיב "לכל יושביה" -- ממילא אמרינן דמה דצריכין שיהיה יושביה כתיקונן ולא מעורבבין גם כן דוקא כולן וע"כ נקט דאפילו רק שבט יהודה בבנימין. כנלע"ד.
לכל יושביה: פי' מדכתיב "לכל" משמע דוקא שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן וע"כ נמצאת אומר כיון שגלו וכו' וכן איתא בגמרא.
(ד) יובל אף על פי וכו': דקרא יתירא הוא, דלעיל מיניה כתיב "תעבירו שופר וקדשתם את וכו' וקראתם דרור" והדר כתיב "יובל היא", ויתירא היא לדרוש יובל מכל מקום אף על פי שלא שמטו, שלא החזירו הקרקע לבעליהן כגון בדורו של יהויקים וצדקיהו שהיו רשעים ומ"מ הכשרין שבהן נוהגין יובל מלחרוש ולזרוע ובתקיעת שופר.
ת"ל היא: דמשמע מיעוטא, כשהיא מתנהגת בפרטיה דוקא. וטעמייהו מפרש בראש השנה (דף ט:). דר' יוסי כדמפרש טעמיה לקמיה, ור' יהודה סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולא לפני פניו, דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ושבתם איש לאחוזתו, דהיינו השמטת קרקעות. והשתא "יובל היא" דהוא מיעוט -- יותר טוב שנאמר דקאי על קריאת דרור שלפניו דהוא שילוח עבדים, ואינו קאי על העברת שופר שהוא לפני פניו, ולא על השמטת קרקעות שהוא לאחריו, דזה אתרבי מדכתיב "יובל". ושמיטת קרקע דחרישה וזריעה כתיב קרא אחרינא "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו וכו'.
אחר שהכתוב תולה אותה וכו': פירוש, אחר שבמקום אחד מצינו ריבוי והוא מתיבת "יובל", ובמקום אחר מצינו מיעוט והוא מתיבת "היא", וע"כ דפסוק אחד מיירי לענין תקיעת שופר והשני מיירי לענין שילוח עבדים מפני מה וכו'.
הכי גרסינן מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים ואין יובל אלא אם כן תקעו לפי שאפשר וכו': פי' יובל שלא בשילוח עבדים וע"ז קאי הריבוי ואין היובל אא"כ תקעו ועל זה קאי המיעוט. ועל זה משני לפי שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, דפעמים שאין עבד עברי נמכר בישראל שיהיה טעון שילוח, ואי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר, דאי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם, לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם, והא דקאמר אף על פי שלא שמטו וענין קניית קרקע הוא בודאי גם כן דבר המצוי -- יש לומר דעיקר סמך ר' יוסי אטעמא בתרא (אח"כ מצאתי זה בחידושי רשב"א).
תקיעת שופר תלויה בב"ד: לצוות לשלוחם לתקוע, ושילוח עבדים מסורה ליחידים, ואם ימאן היבטל היובל. והוא הדין לענין שמיטת קרקעות. הלכך בודאי לא תלה הכתוב בהן.
(ה) אם בנמכר שש: פי' שמכרוהו ב"ד שיצא בסוף שש, ולאו ביובל קמיירי הרי אמור בפרשה משפטים כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ואלו הכא ביציאת יובל קמיירי גם בנמכר מעצמו שנה או שנתיים לפני היובל הרי אמור דכתיב "ושב אל משפחתו" כדאיתא לקמן בפרשת וכי ימוך אחיך (הראב"ד).
שיהא היובל מוציאו: פי' ואף על פי שלא עבד שש אחר הרציעה, ואשמועינן קרא דאע"פ ששנה האיסור שנמכר ונרצע ועבר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים -- אפילו הכי לא קנסינן ליה ויצא ביובל. (גם זה מפירוש הראב"ד עי"ש).
למה שהוחזקה משפחתו הוא שב: פי' שאם היו בה שרים - ישוב הוא לשררה שבמשפחתו ולא הפסיד כלום משררתו בעבור העבדות.
למשפחתו הוא שב: שלא ירד ממשפחתו אבל לשררה אשר במשפחתו לא ישוב.
וכן הוא אומר בגולה: אל ערי המקלט כאשר ישוב דכתיב שמה "ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו" כמו דפליג הכא ר"מ ור"י פליגי התם.
תשובו לרבות את האשה: ד"תשובו" מלה יתירא הוא ובא לרבות את האשה אם מכרה אביה ומטא יובל ועדיין לא הביאה סימנין -- היובל מוציאה.