חפץ חיים על ספרא/אמור/פרשה ח


ביאור - פרשתא חEdit

(א) לא אדם:    דכהן יוצא דופן כשר לעבודה.
בחולים:    כמו בחולין.
לא עשה בה את המקריבים כקריבים:    דכהן טריפה כשר לעבודה ובהמה טריפה פסולה לקרבן כדאמרינן במנחות (דף ה:).

(ג) פרט לכלאים:    הבא משור וכשב ביחד.
או עז פרט לנדמה:    שהוא רחל ודומה לעז.
פרט ליתום:    שמתה אמו או נשחטה קודם שנגמר לידתה.
ונאמר להלן תחת:    במעשר "תחת השבט".
אף תחת האמור להלן פרט לכלאים וכו':    שאינו נכנס לדיר להתעשר.
ומה להלן פרט לטריפה:    דכתיב "כל אשר יעבור תחת השבט" פרט לטרפה שאינה עוברת שהרי אחת מן הטריפה כשנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה כדאמרינן בחולין (דף עה.).
אף תחת האמור כאן פרט לטריפה:    בפרק כל האסורין (תמורה כט, ב) מצריך להו להני תרי קראי דממעט בהו טריפה האי קרא וקרא דמן הבקר.


(ד) מה ת"ל והיה שבעת ימים תחת אמו:    פי' מפני מה שינה הכתוב לכתוב תחת.
לפי שנאמר וכו':    בבכור.
ת"ל תחת אמו:    פי' שיתקיים כל שבעה.
שעה אחת:    דבעינן שיהיה גמר לידה כשהיא חיה ואח"כ גם כן כאיזה רגעים ור"י הגלילי בא לפרש קראי למה הכא כתיב תחת אמו וגבי בכור אומר עם אמו, וגם שתחת אמו לא ממש תחתה דבעינן שהיא גם כן תתקיים איזה רגעים אחר יציאת הולד.


(ה) ובשמיני עצמו יהיה אסור:    דהכי משמע מתיבת "והלאה" דלא התיר אלא הלאה ליום השמיני.
ת"ל בבכור וכו':    ולמידין אנו משם לכאן.
ת"ל במוקדשים וכו':    ולמידין אנו מן המוקדשין לבכור.
אדון אני וכו':    פי' נאמר דדיניהם חלוקין ולא נלמוד זה מזה וע"כ נאמר דבכור מותר רק בח' ולאחר ח' יהיה אסור ובמוקדשים להיפך.
ת"ל אמו אמו לגז"ש:    ליתן האמור של זה בזה.


(ו) ירצה אשה לאישים:    היינו להעלות אותו לאישים.
מנין אף להקדש:    שלא יקדישנו בעודו מחוסר זמן.
ת"ל לקרבן:    שלא יאמר עליו לקרבן בעודו מחוסר זמן.
לרבות שעיר המשתלח:    אף שאינו עולה לאישים מכל מקום כל ענינו לשם השם הוא.

(ז) ת"ל ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה וכו':    וי"ו מוסיף על ענין ראשון דמיירי בקדשים ולהורות דאף בקדשים נוהג דין זה והוא בתנאי אימתי ירצה מיום השמיני והלאה כשלא תשחטו אותם ביום אחד.


(ח) והלא דין הוא:    שתהא נוהגת ולזה איצטריך קרא למעוטי.
חיה שהוא במצות כיסוי:    כדכתיב קרא "כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר".


(ט) עוף שהוא באם על הבנים:    ומצוה זו קרובה למצות אותו ואת בנו דנראה דטעם אחד יש להם ולהכי היה מן הראוי לומר אחר שהיא נוהגת בבהמה אשר לא הראה הכתוב רחנות זה מכל שכן שתהיה נוהגת בעוף דהראה הכתוב רחמנות זה.


(יא) נוהג בזכרים כבנקיבות:    דהיינו יהיה נוהג באב ובנו כאם ובנה דקרא "אותו" אמר דהוא מורה על זכר ובאומרו "ובנו" משמע לאמו דהוא כרוך אחריה.
ודין הוא:    שלא נעשה אב כאם ואין צריך קרא לזה.
מה אם על הבנים לא עשה וכו':    דכתיב "והאם רובצת" ולא האב רובץ. אי נמי מדהדר כתב "שלח תשלח את האם" משמע דהאם דוקא.

(יב) שלא עשה בו את המזומן וכו':    ר"ל שיש בהם גם כן קולא אחרת שאינו נוהג במזומן, היינו בעוף שהוא תחת ידו אינו נוהג דין זה כלל, לכך הקיל גם בזה שלא יהיה חייב אלא באם, תאמר באותו ואת בנו דהחמיר בו וכו', והואיל וחמור הוא דין הוא שינהוג בשניהם.
ת"ל אותו:    פי' מקרא זה ידעינן דאינו נוהג רק באחד ולא בשנים, אכן עדיין לא ידענו באיזה מהם אם באב או באם.