חפץ חיים על ספרא/אמור/פרשה ה


ביאור - פרשתא העריכה

(א) ת"ל כי יקנה נפש קנין כספו וגו':    ואלו שניהם הלא נקנין בכסף.
אף קנינו שקנה קנין אוכל:    דאי לאו הכי הו"ל למכתב "וכהן כי יקנה בכספו הוא יאכל בו".


(ב) יצא עבד עברי:    שאין כסף, שכשנשלם השש יצא לחפשי חנם בלא כסף.
ולא אוציא את של שותפין:    פי' עבד כנעני שהוא שותף עם רבו, חציו עבד לרבו וחציו בן חורין לעצמו, שהרי יש לו בו כסף, אף על פי שאינו בכולו. ויש מפרשים שותפין ממש של כהן ושל ישראל.
ת"ל כספו הוא:    דמלת "הוא" יתר, דהו"מ למכתב "קנין כספו יאכל בו". מאי "הוא"? ולזה אמרו דמלת "הוא" דבק עם כספו ור"ל כספו הוא כולו אז יאכל בו, ולאפוקי אם אין לו בו אלא חציו.
אף יליד בית שיש בו כסף:    היינו שהוא שוה כסף ואז נחשב כמו קנין כסף, ולאפוקי אם הוא מוכה שחין שאין שוה כלום.
ת"ל ויליד בית:    דבתר לידה אזלינן אף על פי שאין שוה כלום.


(ה) אבל קנין כסף וכו' אם אין בו כסף:    כגון שנעשה מוכה שחין אחר קנייתו לא יאכל.
ת"ל קנין כספו ויליד ביתו:    שיתף הכתוב לשניהן כחדא מדכתיב "ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו", לומר ששניהן שוין בדין.


(ו) שיאכיל את אמו בתרומה:    כגון בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן שאוכלת בתרומה על ידי בנה.
אם עשה זרע כאב לפסול:    כגון בת כהן שנשאת לישראל ומת ולה הימנו בן שאינה אוכלת בתרומה כדכתיב "וזרע אין לה ושבה אל בית אביה", מכלל דכי יש לה לא אכלה.
הן:    פי' וכי אתה יכול למילף אכילה מהפסול.
שמדת הפסול מרובה:    דיש רבים פוסלין ולא מאכילין כדתנן בפרק אלמנה לכה"ג שהעובר והיבם והאירוסין החרש ובן ט' שנים פוסלין את אמם מלאכול אם היתה בת כהן לישראל ואין מאכילין אם היתה בת ישראל לכהן.
שמידת מאכיל מעוטה:    שמעט הם המאכילין ולכן נאמר גם כן שהזרע פוסל ולא מאכיל.
ת"ל ויליד ביתו יאכיל:    פי' יליד ביתו נקרא הבן הנולד בביתו, יאכיל דקרי ביה יאכילו, וא"א לומר כשאביו הכהן חי דאז אין צריך לדידיה, אלא אפילו כשאביו מת הוא מאכיל את אמו.
הם יאכלו אם אוכלים ואין הבהמה אוכלת:    שלא יאכילנה חטים ולחם הראוי לאדם.
יכול לא תאכל בכרשינין:    אסמכתא היא דאין תרומה לכרשינין מן התורה (ר"ש).
ת"ל נפש:    וכהן כי יקנה נפש, וגם בהמה בכלל כדדרשינן בפ"ב דביצה דקרא ד"אך אשר יאכל לכל נפש".
בלחמו יצא המת וכו':    פי' אם מת הכהן ואין יורשיו כהנים אין עבדיו אוכלין בתרומה אפילו לא זכו בהן עדיין היורשים (זית רענן).


(ז) אלמנה לכה"ג:    אלמנה בת כהן שנשאת לכה"ג או גרושה לכהן הדיוט שעשאום חללה, מנין שהם פוסלים אותם מן התרומה ולא תאכל תרומה עם היות שבעלה אוכל.
ת"ל לאיש לאיש המאכיל:    פי' אפילו המאכיל בעלמא כגון כה"ג באלמנה כיון שהוא זר אצלה פוסל.


(ח) והלא דין הוא:    ולמה צריך קרא לזה.
ומה אם ישראל:    שלא בא עליה בעבירה -- אין פוסלה מן הכהונה שאלמנת ישראל מותרת לכהן.
ביאתו פוסלתה מן התרומה:    כדכתיב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'".
כה"ג שביאתו פוסלתה מן הכהן:    שנעשית חללה על ידו.
תאמר בכה"ג שמאכיל אחרות:    ואפילו לאחר שפוסלה מן הכהונה הוא נשאר בכהונתו ויש בכחו להאכיל נשים אחרות בתרומה.


(ט) היא בתרומת הקדשים לא תאכל:    היינו במורם מקדשים והוא חזה ושוק כיון דנשאת לזר או שנבעלה לזר אצלה לא תאכל.
הכי גרסינן מאכלת היא את אמה.
שניסת לכהן:    ומת הכהן.
והלכה הבת ונשאת לישראל:    הר"ש גורס "וניסת לעבד או לנכרי", דאפילו בכי האי גווני אף שנפסלה בעצמה מכל מקום מאכלת היא את אמה.
הכי גרסינן אבל מאכלת היא לאמה.