חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק יד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יד
עריכה(א) מקרא קודש יום כיפורים הוא וכו' כי כפורים וכל מלאכה לא תעשו כי כפורים: פי' דפעם ראשון שכתוב בקרא יום הכיפורים הוא קאי אמקרא קודש וגם על ועניתם את נפשותיכם, והוי כאילו כתוב ב' פעמים. ועוד כתיב יוה"כ אצל מלאכה -- הרי ג' פעמים. ולמה כתב כ"ז משום שיכול.
עשאו מקרא קודש: היינו בברכות שאמר מקדש ישראל ויוה"כ (רש"י ותוספות השיגו דלא מצינו דברכות יוה"כ יהיה דאורייתא ובכריתות דף ז' פירשו שם בת"י שקידשו בכסות נקיה).
שיכול וכו': פי' לזה לבד היה די שיסיים הפסוק בסוף הענין כי יום כפורים הוא פעם אחד, ולמה צריך עוד ב' פעמים? לרבות דאפילו לא הביא הקרבנות השייכים ליום זה וגם לא הביא השעירים, השעיר פנימי והשעיר החיצון -- אפילו הכי עיצומו של יום מכפר.
מה חטאת וכו' על השבים: דכתציב והתודו את חטאתם וגו' והתודה אשר חטא עליה (רש"י). והר"ש פירש מדכתיב "או הודע אליו" - השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב וכו.
(ב) שאין מכפרים על הזדון: פירש"י דרוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא חטאת דשבועת העדות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון.
ת"ל אך: בעשור לחודש השביעי הזה יוה"כ הוא למעט דאינו מכפר אא"כ עשה תשובה. ומקשה בגמרא (שבועות יג, א) רישא לסיפא דהא קאמר לעיל אפילו לא התענה בו ועשה בו מלאכה - ומשמע דאפילו עשה זה בסוף היום ומשני הגמרא הא רבי הא ר' יהודה, דרבי ס"ל דיוה"כ מכפר אפילו בשלא שב (וכתבו הספרים דכ"ז אפילו לדעת רבי דעיצומו של יום הוא מכפר בכל גווני הוא דוקא בשנזהר עכ"פ על להבא שלא לעשות כן). ועוד יש תירוץ אחר בגמרא עי"ש.
(ד) הרי זו עונש עינוי: ואזהרה לעינוי יליף התנא לקמן בסוף הפרק.
והאבדתי מה תלמוד לומר: כלומר מה למדנו במה שאמר הכרת בשם אבידה.
שאינו אלא אבדן: דלשון כרת משמע רק שיהיה נכרת בקוצר שנים והוא על הכרתת הנפש מהגוף, ועל זה מורה לשון אבדן שהוא אבידת הנפש שלא יהיה לה השארות כדבר הנאבד שלא ימצא עוד (קרבן אהרן).
ת"ל שבתון שבות: גבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינם מלאכה גמורה -- ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועיניתם להוסיף על עינוי דאכילה ושתייה קאתי, וכל אלו הדברים כשהוא שובת מהם מוסיף בזה על עינוי שלו.
יכול תהא שבת בראשית וכו': דגם בה כתיב שבת שבתון ונילף מהאי שבתון דהכא.
(ה) מתחיל ומתענה מבעוד יום: היינו בעוד יום כאשר יקרב לערב.
(ו) תלמוד לומר מערב עד ערב: ערב לילה הוא וערב בכלל דעד ועד בכלל.
ת"ל תשבתו: דאי לשביתת יוה"כ כבר אמר שבת שבתון הוא לכם, ולמה הדר אמר תשבתו, אלא לומר דכן צריכים אתם להוסיף כאשר תשבתו.
(ט) אבל יהיו מוזהרים על תוספות עינוי: ר"ל בלאו גמור.