חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק י


ביאור - פרק י

עריכה

(א) למעלן וכו':    פי' למעלה שאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בעיבור שנה, כלומר בקריאת ב"ד לעבור השנה לסיבות המחייבות לזה מכאן דהדר לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בקריאת ב"ד לקדש החודש וקרי ליה מועדי ה' לפי שהמועדים תלויים בקביעות החודש.
נראה בעליל:    בגלוי כמו "כסף צרוף בעליל לארץ", והיינו שנראה הלבנה בגלוי ביום שלשים לב"ד וכל ישראל.
והעידו לפניהם:    שראוה ביום ל' וקבלו עדותן.
הכי גרסינן מנין שהוא מעובר:    פי' החודש שעבר ולא מהני מה שראו בעצמן או מה שקבלו לו עדותן ולא יתקדש ר"ח זה עד יום ל"א.
ת"ל אשר תקראו אותם:    פי' וריש המקרא הוא אלה מועדי ה' אם קריתם אתם מועדיי פי' נקראו מועדי ה'.
ואם לאו אינם מועדיי:    דדינו הוא כמו עיבור שנה לעיל בפרשה ט' הלכה ב'.


(ב) קידשוהו שלא בעדים:    שטעו ב"ד וחשבו שבקריאתם שהוא קודש די והנה זו המשנה חלוקה בענינה היפך מן הראשונה שהראשונה היא אם לא קידשוה ביום שהיה ראוי לקדש אינו מקודש, וזו אם קידשוה ביום שלא היה ראוי לקדש שהוא מקודש. והשני חלוקות באמרו "אשר תקראו אותם" דדרשינן אשר תקראו אותם הם מועדי.
או שבאו עדים והעידו:    וקבלו עדותן וקידשו החודש על פיהן.
ת"ל אשר תקראו אותם אם קריתם אתם מועדי:    ופירושו כמו שמסיים אח"כ במשנה שאחריה אתם אפילו מוטעין וכו' ולפלא למה חלק דבר זה לשני בבות. והגר"א בהגהותיו גרס "ונמצאו זוממין קדשוהו אונסים וכו'" והוא בבא אחת ונכון מאוד.


(ד) קדשוהו קודם זמנן:    דהיינו ביום כ"ט.
או לאחר עיבורו יום אחד:    דעיבור החודש הוא כשמקדשין ביום ל"א דעל ידי זה נעשה החודש שעבר מעובר, והם קידשו יום אחד לאחר עיבורו דהיינו ביום ל"ב. והטעם דאין מקדשין קודם זמנו דכתיב "החדש הזה לכם" קדשהו בשעת חידושו, דהיינו ביום שלשים. ואין מקדשים ביום ל"ב דהיינו שיתחיל החודש מיום זה ונמצא שהוסיפו על החודש שני ימים וקי"ל דאין מוסיפין על החודש יותר מיום אחד דנפקא לן במכילתא מדכתיב "ובחשמה עשר יום לחודש" דהאי "יום" יתר הוא ובא להורות דיום לחודש אתה מעבר ואי אתה מעבר יותר מן יום אחד (וכן איתא לקמיה בברייתא וי"ו). והכא קמ"ל דאפילו אם עברו והוסיפו יותר מיום אחד או שפתחו יום אחד לא עשו ולא כלום.
הכי גרסינן ת"ל אותם אלה מועדי [ראב"ד] :    פי', דבריש ענינא כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם וקאמר אלה היא למעוטי אם קראתם להחדשים במועדם הם מועדי ה' ואם לאו אין אלו מועדי. והכלל דאין מקדשין את החודש אלא ביום ל' או ביום ל"א.


(ה) יכול כשם שמעברין השנה מפני הצורך:    פי' שמוסיפין בה חודש לצורך מפני האביב ופירות האילן ותקופה כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין.
כך יקדשו וכו':    הנה לפי מסקנת הגמרא מעברין את החודש לצורך דהיינו לפעמים אפילו הלבנה נראית ביום שלשים מצי ב"ד לעבר את החודש ולעשותו מלא ולקבוע את החודש ביום ל"א כגון שרואין דמקלע יוה"כ באחד בשבת חיישינן דלמא מיית אינש בשבת ולא מצו לקברו עד יום ב' ואתי למסרח יכולין בית דין לעבר ליה לאלול בעבור המת כי היכי דליחול יוה"כ ביום שבת[1].
אכן להיפך לעשות מן מלא חסר דהייו שהלבנה לא נראית ביום ל' וראוי לעשות החודש מלא וירצו לעשות אותו חסר מפני הצורך ויקדשו את החודש בו ביום אין רשאין. והכא הכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה ואת החודש מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך (דהיינו לעשות מן מלא חסר) ת"ל החודש (דהיינו מה דכתיב החודש הזה לכם] אחר החודש הם הולכים, ר"ל אחר שאתה רואה חידושה של לבנה אתה יכול לקדש ולא מקודם.


(ו) יכול אם הוצרך שני ימים וכו':    פי' אחר שלא שללת אלא שאין מקדשין אבל מעברין לעשות החסר מלא לצורך, יכול שאם חסרו לו שני ימים לצורך שמוסיפין בו שני ימים.
ת"ל יום:    פי' ובחמשה עשר יום לחודש, דמלת "יום" בא להורות יום אתה נותן לחודש למלאו ולעברו ולא שני ימים.
שמחללין את השבת:    עדים שראו את החודש מחללין את השבת לבוא לב"ד ולהעיד.
הכי גרסינן ת"ל אלה מועדי ה' וגו':    ומסיפא דקרא יליף לה דכתיב "אשר תקראו אותם במועדם" דהזהיר שלא יעבור זמן מועדים דמקראי קודש היינו קידוש ב"ד. ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו מחללין על כל החדשים משום תקנת קרבן של ר"ח דכתיב ביה "עולת חודש בחדשו" דאם עבר יומו בטל קרבנו ואחר שנחרב שנינו במשנה דעל שני חדשים בלבד מחללין והם ניסן ותשרי ומן התורה על כולן מחללין אלא שחכמים אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ושני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהם.


(ז) להעיד עליו:    כדי שיתקדשו החדשים בזמנן.
כך יחללו להודיע עליהם שנתקיימו:    פי' יחללו השלוחין אשר ישלחו להודיע לגולה יום קביעותם כדי שיתקיימו המועדים בזמנן כיון דעילת הקידוש הוא קביעת המועדים בזמנן.
על קריאתם אתה מחלל:    דהיינו קידוש החודש.



  1. ^ אולי צריך להגיה כאן ביום שני... -- ויקיעורך