חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק טו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק טו עריכה
(א) יכול רשות: היינו כל הדברים הנזכרים בפרק הקודם הוא רק רשות שהרשה הכתוב להקריבם ברגל.
ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם: הוא כמו וגו' שכתוב שם בפרשת פנחס אלה וגו' לבד מנדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב להתיר כבר התיר בפרשת אמור, אם כן למה נאמר עוד הפעם אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם, אלא לקבעם בחובה שמחוייב להביאן ברגל.
(ב) יכול באיזה רגל שירצה: פי' אי לא הוי לן אלא האי קרא הוה אמינא דנהי דחייב להקריבן ברגל אבל הרשות בידו להקריבן באיזה רגל שירצה ולא ברגל הראשון שאחר נדריו.
תלמוד לומר: פסוק אחר בפרשת ראה ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' ונדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב הזה להתיר ולקבוע חובה כבר אמור בפרשת ראה ולא בא אלא לומר כאשר באת שמה ברגל ראשון למקום אשר יבחר ה' והבאתם שמה וגו' כלומר אז אתה חייב להביא.
(ג) תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם: ומיעוט מועדים הוא שנים, בא ולימד שאינו עובר ברגל אחד ועדיין אני אומר שעובר בשני רגלים. לכך חזר וכתב ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, אף דכבר זכרם מקודם, היה לו למכתב שלש פעמים האלה בשנה יראה כל זכורך, אלא ללמד אם יעברו עליו ג' רגלים ולא יביא עובר בבל תאחר לשלמו והכי קאמר היו נראין לפניו לשלם נדריכם ולא תבואו ריקם [הר"ש ומגמרא דראש השנה דף ד'] ועיין באדרת אליהו מה שכתב בביאור ברייתא זו.
אינו עובר עליו משום בל תאחר: אבל העשה דובאת שמה והבאתם שמה עובר ברגל ראשון.
שלש רגלים כסדרן: הכתוב בתורה דוקא. וטעמו דחג הסוכות א"צ הכתוב להזכיר שבו דיבר בפרשה בתחלה ולמה החזירו הכתוב אלא לומר דאף לענין בל תאחר אינו עובר אלא אם יהיה זה האחרון ולזה לדידיה אינו עובר עד שיהיו השלשה רגלים כסדרן.
(ה) הכי גרסינן ב"ש אומרים יכול יחוג אדם ביו"ט: ר"ל שיביא עולת ראיה ויקריבם ביו"ט כמו שמביא שלמי חגיגה ומקריב ביו"ט.
תלמוד לומר אך: דהוא מיעוט דכתיב אך בחמשה וגו' תחוגו את חג ה', ואך מיעט את החמשה עשר מהחג מהביא עולת ראיה, והאי דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים אוקמיה בשלמי חגיגה.
ובית הלל אומרים: דיו"ט עולת ראיה דוחה אותו ולא בא מיעוט "אך" אלא למעט שבת דאינו דוחה אותה כיון דיש לה תשלומין, ובהכי יתיישב קרא עדיף דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים וכתיב אך לומר דאין לך שבעת ימים שלימים דצריך אתה למעט מהם שבת.
(ו) שתיעשה החג באסיפת הפירות: מדקבע הכתוב ואמר שיהיה באספכם את תבואת הארץ - בזה אמר לנו דאם היתה השנה באופן דאין חג הסוכות בא בה באספכם עבר את השנה והוא אדר השני כדי שתעשה חג הסוכות באספך, והוא אחד מן ג' סיבות שמעברין עבורם השנה כדאיתא בסנהדרין פ"ק על ג' דברים מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה.
(ז) ולא כל גרנך ולא כל יקבך: פי' שכל הפירות יש להן גורן ויש מהן שיש להן יקב והם אותן פירות שעושין מהן משקה.
יכול מקצתם: פי' אפילו מיעוטו.
ברוב אסיפת כל הפירות: פי' ברוב אסיפת המינין. כיצד? אם הם עשרים מיני פירות ונאספו מהן י"ג קודם החג כבר בא החג בזמנו. ונ"ל שאין הולכין אלא אחר המינין המצויין בישוב ועיקריהן למאכל אדם או למשקה אדם (ראב"ד ור"ש, והוא דלא כפירוש הקרבן אהרן).
(ח) בתשלומים כל שבעה: כמו שמוכיח לקמן בריש פי"ז.
שבות: ממלאכה.