חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרשה ב


ביאור - פרשתא בעריכה

( א ) שיהו משל צבור:    לאפוקי שלא יתנדב יחיד ע"ז.
שיהיו שוים:    במראה ובקומה ובדמים דכתיב תלתא זימני "שני" (גמרא).
שעיר שעיר:    "השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל".
ריבה:    דאף על פי שאין שוים כלל - כשר.


( ב ) ר' אומר איל אחד הוא וכו':    פי' מדכתיב "אחד" להראות דאיל אחד היה לבד לפי שזה האיל האמור כאן הוא איל המוספין הכתוב בחומש הפקודים בפרשת פנחס. וקרי ליה "חומש הפקודים" לספר במדבר סיני דכתיב ביה פקודי בני ישראל.
שני אילים הם:    ומאי דכתיב "אחד" לא בא אלא להורות דצריך ליקח המיוחד שבעדרו. ואף על גב דזה נפקא לן מ"מבחר נדריך" -- סבר ר"א דחד לחובה וחד לנדבה (גמרא).
אשר לו שלא יביא משל צבור:    דהאי "אשר לו" יתר הוא.
מתכפרים בו:    דכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ובכלל ביתו הוא אחיו הכהנים דכתיב "בית אהרן ברכו את ה'" וכיון דמתכפרין בו הול"ל דיתנו חלק בו.
תלמוד לומר אשר לו:    פעם שנית דכתיב "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו".
תלמוד לומר שוב אשר לו:    פעם שלישי דכתיב "ושחט את פר החטאת אשר לו".
זה וידוי דברים:    דכפרה זו בוידוי דברים היה.
יכול כפרה בדמים:    אשר יזרוק, דסתם כפרה בדמים הוא.
ונאמר כפרה בשעיר:    המשתלח.
מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים:    שלא היה שם דם.


( ג ) ואם נפשך לומר:    שלא תלמוד האי כפרה בגזירה שוה משעיר המשתלח אלא משעיר הנעשה בפנים דכתיב ביה "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל", וההיא במתן דמים כתיב, דבתר מתן דמים נכתב -- להכי אצטריך ללמוד מיניה וביה (גמרא).
והקריב וכו':    ר"ל דהרי כתיב "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר" ואחר זה אמר "ושחט אהרן את פר וגו'" ואם כן ע"כ לומר דכפרה ראשונה בוידוי דברים הוא כיון דעדיין לא שחט.


( ד ) ואומר והתודה:    פי' וכן בשעיר המשתלח הוא אומר בוידויו סדר זה.
עונות אלו הזדונות:    שכן מצינו "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" ואין כרת בא אלא על המזיד.
המרדים:    העושה להכעיס כמה דאת אמר "מלך מואב פשע בי".
אלו השגגות:    כמו שנאמר "נפש כי תחטא בשגגה".
חוזר ומתודה כו':    בתמיה. אם על זדונות ימחלו לו איך צריך תו לבקש על השגגות.
לטהר אתכם וגו' והן עונין אחריו וכו':    דכתיב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו", אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל (גמרא).


( ה ) וכן מצינו וכו':    הוסיף להביא ראיה לדברי רבנן.