חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק ד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ד עריכה
( א ) להביא שלש טומאות: ובאופן דלא אתחייב מיתה ולא קרבן כגון במזיד ובלי התראה ובשוגג ולא נודע וסד"א דבקרבן הזה יתלה לו עד שיודע לו ויביא קרבן (גמרא).
( ב ) מטומאות ולא כל טומאות: והואיל ולא פירש לך על איזה מהם, לא מסרו אלא לחכמים לפרש על איזו מדבר. צא ולמד בבנין אב.
מה מצינו שחלק כו': כלומר איזהו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ומפרש שם (שבועות דף ח') בגמרא דחלק לה במה שהקיל עליה שדי לה בקרבן עולה ויורד אף שהיא מחייבי כריתות.
אף כאן לא נחלוק וכו': פי' מה שחלק להיות בכפרה ואין שאר טומאות עמה דע שבטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר.
ממקומו הוא מוכרע: אין אתה צריך להכריעו ממקום אחר כי בו עצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו.
( ג ) יכול על כל טומאה שבקודש וכו': בין שיש בה ידיעה בין שאין בה ידיעה.
הכי גרסינן וחטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן מכאן אמרו כל שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף תולה לו עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד שכן הוא אומר לכל חטאתם במחוייבי חטאות (והנחתי נוסחא הישנה כפי מה שהיא רק תיקנתי קצת כדי שיהיה שווה עם נוסחת הגמרא). וזה ביאורו: וחטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שהם במזיד ואינם בני קרבן אף חטאים שאינן בני קרבן, יצא שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים שהיא בת קרבן.
שכן הוא אומר לכל חטאתם וכו': מייתי ראיה מקרא זה דלא ניתא דקרא אתא לשאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף דהיא אינה בת קרבן לעולם. לזה מסיים דלכל חטאתם מחוייבי חטאת במשמע דהיינו הראוי לבוא לכלל חטאת כשיתודע לו. יצא שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם.
( ה ) כך הוא עושה בהיכל וכו': דהיינו על הפרוכת ולא ממש אלא נגדו אחת למעלה ושבע למטה וכנ"ל לענין לפני ולפנים.
( ו ) אלא בשעה שנכנס לכפר בקטרת*): מאי דפשיטא ליה בקטרת טפי מדמים מפרש ביומא (דף מד.) מדכתיב בתריה "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" איזהו כפרה שהיא שוה לכולם הוי אומר זה קטורת דאילו מתן דמים אינו שוה לכולם דהפר מכפר בנתינת דמו עליו ועל אחריו הכהנים שהם כולם בכלל 'ביתו' והשעיר הפנימי מכפר על ישראל.
ביציאתו מנין: בשעה שהוא יוצא.
תלמוד לומר בצאתו עד צאתו: פי' דהיל"ל "ובצאתו" ואז היינו מבינים כאשר נעתק לצאת. ואמר "עד צאתו" דמשמע עד שיצא לגמרי.
כפרתו קודם לכפרת ביתו וכו': הקשו בת"י הלא הקטורת רק פ"א היה מקטיר ומה שייך קודם ואפשר דהכונה שמתחלה יכוין לכפר בשביל עצמו ואח"כ בשביל ביתו ואח"כ בשביל קהל ישראל והוא כענין שאמרו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.
( ז ) מה תלמוד לומר: היה לו לכתוב "וכפר על המזבח אשר לפני ה'", מה תלמוד לומר "ויצא".
שהוא עומד חוץ למזבח כו': ואינו עומד בין המזבח ולפרכת וכדלעיל בפרשת ויקרא בדיבורא דחובה פרשתא ג' הלכה י"א.
הכי גרסינן תלמוד לומר ויצא אל המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד לפנים מן המזבח.
( ח ) או אינו מדבר אלא במזבח החצון: ובשביל זה כתיב "ויצא" דהיינו שיצא מן ההיכל לשם להזות עליו אבל בהזאות שעל הפרוכת אימא לך דדינו שוה לפר הבא על כל המצות.
( ט ) וכפר עליו: כפרה שהיא בגופו. פי' כפרת הדם שהיא על קרנותיו ולא כפרת דברים שהיא וידוי דלא היה מתודה אלא הוידוים האמורים למעלה.
הכי גרסינן ולקח מדם הפר ומדם השעיר מעורבים: היינו שיערבם יחד.
יכול מזה בפני עצמו וכו': כמו או יכול לומר דמדם הפר ומדם השעיר אינו אלא כל אחד בפני עצמו ולא מעורבין.
תלמוד לומר מדם חטאת הכיפורים אחת: בשנה יכפר עליו ומשמע דרק פעם אחת בשנה יכפר עליו ואי אמרת דלא יערב הרי יזה שתי פעמים.
( י ) מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו': סבר לה כר' יוסי דאמר לא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון, ר"ל שאצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרוסה כלפי חוץ וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך צפון פגע תחלה בצפונית מערבית דמזבח ושם לא נתן עד שיצא ובא לו למזרחית צפונית ונתן שם דכתיב "ויצא אל המזבח" עד דנפיק מכוליה מזבח ואח"כ חוזר לצפונית מערבית דרך ימין.
מקום שהוא מתחיל וכו': שהוא קרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק איזהו מקומן.
במקומו היה עומד ומחטא: פי' במקום שממנו התחיל להזות עומד ומחטא כל הקרנות דבידו היה מקיף ולא ברגליו שהרי כלו אינו אלא אמה על אמה ומקום המזבח הפנימי כולו כמקום חדא קרן דמזבח החצון וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו דכיון דהיא סמוכה לו אם היה נותן מלמטה למעלה היה הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו אלא צריך לצדד ראשי אצבעותיו למעלה ולמשוך המתנה ממעלה למטה.
( יא ) ונאמר להלן סביב: במזבח החצון בעולה ושלמים ואשם "וזרקו על המזבח סביב".
מה סביב האמור כאן הפסק ד' מתנות: דנפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות היה נותן אף סביב האמור להלן אף על גב שהיה נותן שתי מתנות שהם ד' בעינן פיסוק דהיינו דנותן וחוזר ונותן, ר"ל זורק מן הכלי ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה וכן בקרן שכנגדה באלכסון ונמצא שנותן ד' מתנות לארבע רוחות של מזבח ולאפוקי ממ"ד שזורק זריקה אחת מן הכלי נגד פינת המזבח ושם מתפשט לשתי רוחות הפינה ועוד זריקה אחת באלכסון נגד הפינה שכנגדה.
( יב ) והזה עליו על טהרו של מזבח: מפרש בגמרא על גילויו של מזבח כדכתיב כעצם השמים לטוהר", דהיינו שהיה מוציא ממנו בכל יום מותר הגחלים והדשן מן הקטרת שהיה נקטר עליו והיה נזהר שיזה הדם כל מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא על עצם המזבח והיינו דכתיב "עליו" פי' עליו ממש.
הכי גרסינן מן הדם מן הדם שבענין: פי' מן הדם האמור בענין והוא הדם שבמזרק לאפוקי שיורי אצבע אלא צריך לקנח אצבעו בשפת מזרק על כל הזאה וכנ"ל בפרשת כהן משיח עי"ש.
לא שבע טיפים: עיין לעיל בפ"ג הלכה י"ד בביאורנו.
לא אחת ושבע: ר"ל שלא ללמוד מהזאת פרוכת ומבפנים שיהא צריך גם כן עוד אחת למעלה בראש המזבח.
( יג ) טיהרו לשעבר וקידשו לעתיד לבא: פי' טיהרו ממה שהיה בו מהטומאה ובזה יהא מקודש מכאן ולהבא.
הערה *): וקפריך הגמרא וקטורת מי מכפרת ומתרץ אין דהקטורת היה מכפר על עון לשה"ר דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי דסתם לשון הרע בחשאי, ומייתי ראיה על זה מקרא. מזה יוכל האדם להתבונן את חומר העון דלשון הרע דכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים הוא פעם אחת בשנה ובתחלת הכל היה עסקו לכפר על חטא הלשון והטעם בפשיטות דעון לשון הרע הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד כדאיתא בתנא דבי אליהו והנה הוא עומד נגד ארון ברית ה' לכפר על ישראל וחטא הלשון עומד נגדו לקטרג וע"כ תחלת הכל בא בקטורת לכפר על חטא זה ואחר כך על טומאת מקדש וקדשיו ולבסוף בשעיר המשתלח לכפר על שאר עונות של חייבי לאוין וכריתות ומיתת ב"ד כדאיתא בגמרא].