חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק א


ביאור - פרק אעריכה

( ב ) אתה אומר לכך נאמר אל הקדש שהוא לעשות קודש שאין בו וכו' בפר זה:    שגם שם יכנס בפר זה.
או אינו אומר:    אל הקדש אלא לתת לו ביאה אחרת אל הקודש בפר אחר שאינו כזה דהוא פר הבא על כל המצות גם כן מקומו בקודש זו דהוא לפני ולפנים.


( ג ) והלא דין הוא:    שיכנס בדם פרו זה בשאר ימות השנה לפני ולפנים.
פרו הבא על לא הודע:    הוא פר יוה"כ דכה"ג שהוא בא לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו שלא נודע להם, נכנס בו לפני ולפנים ואין לחוש שמא לא נטמא. פרו הבא על כל המצות שהוא בא על חטא ידוע לו אינו דין וכו'.
תלמוד לומר בזאת וכו':    דמשמע בזאת שהוא בפר בן בקר של יוה"כ יבוא, ולא בפר אחר.


( ד ) שם מתן דמו של איל:    דהכי משמע מאומרו "בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר ואיל", דמשמע שבמקום אחד ינתן דמם.
אמר ר"י מה אני מקיים:    ר"ל אם כן מה אני מקיים הפסוק "לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה וגו'" היינו דסתם עולה הלא מקומה על מזבח החצון ופשיטא שלא יקטירוה על הפנימי אלא פשיטא דקאי על איל העולה דסד"א שיזרקו דמה במקום הפר שנזרק דמו על הפנימי קמ"ל קרא דאפילו איל העולה לא יעלוה.


( ה ) בד שיהו של בוץ וכו':    עיין לעיל בפרשה צו פ"ב הלכה א' בביאורנו.


( ו ) ומה תלמוד לומר וכו':    הוא כמו 'דבר אחר', וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי.
ד' פעמים:    כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגו' ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף וגו'.
שנאמר בהן לפני ה':    ואפילו הכי אינו נכנס בהן לפני ולפנים.
תלמוד לומר בד ולא בחושן:    ד"בד" משמע הן לבדן דוקא.


( י ) שיהו משל קודש:    דהיינו מתרומת הלשכה.
תלמוד לומר בגדי קודש:    ד"בגדי" ריבויא הוא.

( יא ) מנין שהוא טעון טבילה:    פי' אף על פי שהטביל את עצמו מקודם לעבודת שחרית.
תלמוד לומר ורחץ וגו' ולבשם:    משמע שהטבילה היא לא משום טומאה אלא משום לבישת בגדים אחרים לעבודת היום.

( יב ) מבגדי לבן לבגדי זהב:    היינו כשפושט בגדי לבן שכלה בהן עבודת היום לעשות אילו ואיל העם שהם היו בבגדי זהב אף שקדושתם אינם כ"כ כמו הבגדי לבן.
מבגדי זהב לבגדי לבן וכו':    ואף שכבר הביא ראיה דבשחרית היכא שהכין עצמו לעבודת היום בבגדי לבן אף שמתחלה היה עובד עבודת שחרית בבגדי זהב שטעון טבילה -- אפשר שהוא רק בלבישה ראשונה אבל לא כל פעם שמשנה.
תלמוד לומר בגדי קודש ורחץ וגו' ולבשם:    לומר דכל בגדי קודש שלובש בזה היום טעון טבילה, בין כשפושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן לעבודת היום, ובין להיפך.


( יג ) יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב וכו':    כגון אם עשה אילו בבגדי הזהב ופשט להנהו בגדי זהב ולבש בגדי זהב אחריני לעשות איל העם. וכן לענין בגדי לבן שבהם הוא עושה פר ושעיר וקטרת בפנים, ששינה בבגדי לבן כשהשלים עבודת הפר ולבש בגדי לבן אחרים לעשות הקטורת. הייתי אומר דבשינוי הלבוש יטעון טבילה.
תלמוד לומר הם:    "בגדי קודש הם", השוה הכתוב כל הבגדי קודש ביחד להטעין טבילה אחת. ולשני מינים כגון זהב ולבן -- אי אפשר, דכבר למדנו דצריך ב' טבילות. וע"כ דקאי זה על הרבה בגדים ממין אחד דצריך רק טבילה אחת.
בין מכנסים לכתונת:    היינו לכל בגד בפעם ראשון יטעון טבילה חדשה וע"כ יפשוט המכנסים ויטבול לשם כתונת וכן כולם.


( יד ) ומה תלמוד לומר ילבש יחגור ויצנוף:    דאחר ששם 'לבישה' כולל הכל הול"ל "כתונת בד קדש ומכנסי בד ומצנפת ואבנט ילבש".
בין הערבים:    כשהיה נכנס לפני ולפנים פעם אחרת להוציא כף ומחתה כדתניא לקמן בפ"ח הלכה ז'.
יכול לא ילבש בשחרית:    שיהיו כלים של בין הערבים מעכבין של שחרית ואם אין לו של בין הערבים לא ילבש של שחרית בשחרית. אי נמי לא ילבש בין הערבים של שחרית, דכלים של בין הערבים צריכין להיות פחותין משל שחרית כדאיתא ביומא פ"ג (דף לה.), ולזה הו"א שלא ילבש היקרים להוציא כף ומחתה אלא לשבקינהו לפנים עד דעביד בגדי לבן אחריתא והדר לעייל לאפוקינהו (קרבן אהרן וכן איתא פי' ראשון בביאור ר"ש משנ"ץ. ומהגהות הגר"א משמע שמפרש כפירוש השני וכ"כ בהדיא באדרת אליהו שלו).
תלמוד לומר ילבש ויחגור ויצנוף:    לרבות להם לבישה אחרת והוא בערבית בבגדים של שחרית. ולפירוש הראשון בא לרבות דבכל גווני ילבש בשחרית.