חפץ חיים/הלכות לשון הרע/א ה

לוח יומי: שנה פשוטה - כ"ח תשרי, כ"ז שבט, כ"ז סיון. שנה מעוברת - כ"ח תשרי, ז' אדר א', י"ז סיון.

אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר הַסִפּוּר, בֵּין אִם סִפֵּר מֵעַצְּמוֹ בִּרְצּוֹנוֹ וּבֵין אִם (ז) עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים וְהִפְצִּירוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר. וַאֲפִלּוּ (ח) אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, שֶׁמְּחֻיָּב בִּכְבוֹדָם וּבְמוֹרָאָם, שֶׁלֹּא לִסְתֹּר דִּבְרֵיהֶם, אִם הֵם (ט) בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁבְּתוֹךְ הַסִפּוּר יֻכְרַח לָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע אוֹ אֲפִלּוּ רַק לְאָבָק שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ לָהֶם.

(ז) עמד עליו וכו'. ממה שמבואר בכתוב גבי מעשה דדואג שעמד עליו שאול, כמה שכתוב בקרא כולכם קשרתם עלי לכולכם יתן בן ישי שדות וכרמים וגו' ואין גולה את אזני וכו', ואף ששאול מלך היה והיה להם אימה גדולה ממנו, ואף על פי כן נחשב בכל מקום דואג לרוכל על דבר זה, ומזה נלמוד דהוא הדין לענין לשון הרע, ובלאו הכי הדבר פשוט כמו שנכתוב לקמן גבי אביו ורבו.

(ח) אביו או רבו. פשוט ממה שמבואר ביורה דעה בסימן ר"מ סעיף ט"ו דאם אמר לו אביו לעבור אפילו על מצוה של דבריהם לא ישמע לו, והוא הדין בודאי גבי רבו, ויותר מזה מצינו ב(ברכות יט, ב) ונפסק כן ביורה דעה סימן ש"ג ס"א דאפילו אם רואה את רבו שהוא לובש כלאים צריך לפשוט ממנו אפילו בשוק, מאי טעמא במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, וכן שאר דבר איסור אם ראה לרבו שעובר אפילו על איסור דרבנן צריך למחות בידו כמבואר ביורה דעה בסימן רמ"ב סכ"ב בהגה"ה, וא"כ כל שכן שאין צריך לשמוע לו לעשות איסור וכן מוכח בשבועות (דף ל"א) דאפילו גררא דשקר אסור לציית לרבו, דזה לשון הגמרא שם, מנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה, מנה יש לי אצל פלוני ואין לי אלא עד אחד, מנין שלא יצטרף עמו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, הא ודאי שקורי קמשקר, ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר, אלא כגון דאמר ליה ודאי חד סהדא אית לי, ותא את קום התם ולא תימא ולא מידי, דהא לא מפקית מפומך שיקרא, פרוש רק כדי שיתיירא ויודה על האמת, אפילו הכי אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק. וכל שכן באיסור לשון הרע החמור מזה שלא יציית לו. ועוד דבודאי כבוד המלך חמור מכבוד אביו ורבו, וראיה דאפילו למאן דאמר הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, כדאמרינן בקידושין ובכתובות (י"ז.) ואפילו הכי אמרינן בסנהדרין (מ"ט.) דאם המלך מצוהו לעבור על דברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ, רק מיעוטא הוא ועל אחת כמה וכמה דאין צריך לשמוע לאביו ורבו. ומה שכתבתי בפנים דאפילו לאבק לשון הרע הוא ממה שהוכחתי לעיל דאפילו לעבור על דבריהם אין צריך לשמוע לאביו ורבו.

(ט) בקשו ממנו. לא ציירתי בפשיטות כגון אם בקשו ממנו לשון הרע גופא דזה אינו מצוי. ולא משום דבזה נקרא אביו אינו עושה מעשה עמך ופשיטא דאינו מחויב לכבדו, דזה אינו, דכבר כתב הסמ"ג במצות עשה של כיבוד אב דבזה שאדם אומר לחבירו לעשות איסור אינו נקרא אינו עושה מעשה עמך רק במסית עיין שם (באר מים חיים)