חנוכת התורה/תהילים
קפג - פרק יט
במדרש ובילקוט וזה לשונם מה דכתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדו. ריש לקיש אמר מקל וחומר ורבנן אמרי מגזירה שוה עד כאן. והוא תמוה. ויש לומר דכוונתם על יסורים דממרקין עוונותיו של אדם. ואיתא במסכת ברכות דף ה' דרבי יוחנן סובר דהא דיסורים ממרקין נשמע מקל וחומר דשן ועין דעבד יוצא בו לחירות וכו' וריש לקיש אמר מגזירה שוה נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים וכו' עיין שם. משום הכי אמר במדרש דממרקין מקל וחומר או מגזירה שוה. [והרב חיד"א ז"ל במדבר קדמות הקשה על זה דהא ריש לקיש בסוגיין קאמר מגזירה שוה ואלו במדרש קאמר ריש לקיש מקל וחומר ורבנן מגזירה שוה עיין שם. אכן בספרו יוסף תהלות על תהלים סי' י"ז מיישב הקושיא זאת דבספר עין יעקב הגירסא בגמרא ר' לוי במקום ריש לקיש]:
קפד - פרק סב
אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי וגו' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. יש לפרש על פי הידוע דעל מצות אנכי ולא יהיה לך משלם הקב"ה שכר בעולם הזה משום לא תלין פעולת שכיר מה שאם כן על שאר המצות שהיו על ידי שליח שהוא משה רבינו עליו השלום ובשליח לא שייך לא תלין מה שאם כן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו (כמבואר באריכות לעיל בפרשת יתרו אות פ"ד עיין שם). וזה שאמר אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי היינו אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו. ועל שתים אלו לך ה' החסד כי אתה תשלם על זה לאיש כמעשהו כמו שעשה בעולם הזה כך תשלם לו בעולם הזה. [ויש להמתיק הענין כי מבואר לעיל בפרשת פנחס בשם העשרה מאמרות הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דהמצוה הוא נצחיי צריך להיות השכר גם כן נצחיי משום הכי ליכא שכר בהאי עלמא דבעולם הזה השכר אינו נצחיי. וזהו שאמר כאן תשלם לאיש כמעשהו רצה לומר השכר של האמונה הוא האכילה כדי לחזק כוחו ולבוא לתכלית המכוון ולתקן הכל ולעבוד להשי"ת בכל כחו ולבוא שלם ותמים לעולם הנצחיי. וזהו שאמר כמעשהו דהשכר הוא נצחיי כמו שהמצוה הוא נצחיי]:
קפה – פרק קטו, ב
למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וגו'. יש לפרש במה שאמר הכתוב הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד. ומעתה האומות העולם אומרים שאי אפשר עוד להקב"ה לחזור אצל ישראל כי ישראל עובדים עבודה זרה הרי הם כאשה שגירשה בעלה ונשאת לאחר ואסורה לבעלה הראשון והכתוב אומר גרשתיה ואתן ספר כריתותיה אליה. וזהו למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. אמנם קושיא זו אינה כלום ושתי תשובות בדבר חדא שהקב"ה יכול לעשות כל מה שרוצה. וזהו שאמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. ועוד תשובה אחרת דקיימא לן אם איש אחד גירש את אשתו ונישאת לחרש מן התורה מותרת לחזור לבעלה דחרש שאינו שומע ואינו מדבר קידושיו אינם קידושין וזהו שאמר ועצביהם כסף וזהב וגו' פה להם ולא ידברו אזנים להם ולא ישמעו:
קפו – שם, ז
ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו וגו'. ויש לדקדק במה שאמר ידיהם רגליהם דהוה ליה למימר ידים להם רגלים להם כי היכי דנקט פה להם. עינים להם. אזנים להם. אף להם. ומדוע דוקא באלו השנים לא אמר תיבת להם. הלא דבר הוא. ויש לפרש על פי מה דקיימא לן דמשברי עבודה זרה שרי להנות אבל מצא תבנית יד או רגל אסור מפני שכיוצא בהם נעבד. והשתא יובן דבכל שאר אברים דהיינו עינים אזנים נאמר תיבת להם דצריך שיהא האבר מחובר לעבודה זרה אבל אם אינו מחובר לא מקרי עבודה זרה. אמנם ביד ורגל לא כתיב להם לרמוז דיד ורגל אף כשהם נפרדים אסורים ומקרי עבודה זרה. משום הכי לא הוצרך לומר תיבת להם דהם בפני עצמם נחשבים לעבודה זרה:
קפז - פרק קיח
אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו וגו'. יש לפרש על פי מה דאיתא במסכת מגילה דף ט"ו ד' נשים יפיפיות היו בעולם וכו'. והקשו שם בתוס' אמאי לא תשיב חוה הא אמרינן דכל העולם היו בפני חוה כקוף בפני בני אדם. ותירצו דאינו חושב אלא יפיפיות שנולדו על ידי בשר ודם מה שאין כן חוה שהיתה מעשה ה' וכו' עיין שם. אם כן יש לומר דהמשך הפסוקים כך הוא. אבן רצה לומר חוה שהיתה האבן ויסוד של העולם. מאסו הבונים רצה לומר התלמידי חכמים שמכונים בשם בונים כדאיתא בכמה מקומות. ולא חשבו אותה בין הנשים היפיפיות. וקשה הא היתה לראש פנה דכולם היו כנגדה כקוף וכו'. על זה מתרץ מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו בתמיה:
קפח - פרק קיט
אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. יש לפרש על פי דברי הגמרא במסכת יומא דהאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב שני פעמים אין מספיקים בידו לעשות תשובה אבל אם אומר רק פעם אחת אז מספיקים בידו לעשות תשובה עיין שם. וצריך טעם למה. ויש לומר דהנה ידוע דתשובה היא אחת מהתרי"ג מצות כדאיתא ברמב"ם וכן כתב הרמב"ן בפרשת נצבים כי המצוה הזאת קאי על הפסוק דלעיל ושבת עד ה' אלהיך עיין שם. והנה כל אדם צריך לקיים התרי"ג מצות. אם כן צריך לעשות עבירה לשמה כדי לקיים גם מצות תשובה. לזה אמר האומר אחטא ואשוב פעם אחת מספיקים בידו לעשות תשובה כי כוונתו היה כדי לקיים מצות תשובה כנזכר לעיל. אבל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב שני פעמים אז אין מספיקים בידו לעשות תשובה כי לא היה צריך לכל זאת. והשתא לפי זה יש לפרש הפסוק אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי אדם שהוא צדיק ומקיים כל המצות על כרחו צריך לחטוא כדי לקיים גם כן מצות תשובה. והנה כל זה הוא רק אם הוא צדיק גמור שמקיים כל המצות אזי יש לו רשות לעשות עבירה לשמה כדי לקיים גם מצות תשובה. אבל אם אינו מקיים כל המצות זה אין לו תירוץ. והנה גבי דוד המלך עליו השלום אמרו חכמינו ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה. משום הכי אמר דוד המלך עליו השלום אז לא אבוש בהאי תירוצא להורות תשובה רק בהביטי אל כל מצותיך דייקא שאקיים כל המצות:
קפט - שם
יבושו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך. יש לפרש על פי מה דאיתא במסכת חגיגה איזהו מעוות שאינו יוכל לתקון זה הבא על ערוה וכו' רבי שמעון אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילה ואיזהו זה תלמיד חכם הפורש מן התורה עד כאן. והנה שונאיו של דוד המלך עליו השלום היו אומרים עליו כי הוא חס ושלום מעוות שאינו יוכל לתקון על ידי מעשה דבת שבע. אך הבל יפצה פיהם כי דוד המלך עליו השלום היה תמיד עוסק בתורה. וזה הוא שאמר יבושו זדים כי שקר עוותוני באמרם שאני מעוות שאינו יוכל לתקון. ברם אינו כן כי אני אשיח בפקודיך ואיני פורש מן התורה ואין קורין מעוות אלא לתלמיד חכם הפורש מן התורה: