חנוכת התורה/הגדה של פסח
קב
השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. ולכאורה כפול הוא. ויש לפרש דהנה בגמרא איכא פלוגתא רבי יהושע סובר בניסן עתידין ליגאל. ורבי אליעזר סובר בתשרי עתידים ליגאל. וידוע דששה חדשים קודם הגאולה פסק השיעבוד במצרים. ומסתמא כמו שהיה במצרים כן יהיה לעתיד ששה חדשים מקודם יתבטל השיעבוד מלכיות. לפי זה יש לומר דהתנא כפל הענין אליבא דרבי יהושע ורבי אליעזר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ובתחילה נקיט לסברת רבי יהושע דבניסן עתידין ליגאל דהיינו הגאולה שלימה. משום הכי אמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דהשיעבוד יפסוק בתשרי הבא ששה חדשים מקודם ובסוף ששה חדשים מהזמן ההוא דהיינו בניסן הבא תהיה הגאולה שלימה ונהיה בארעא דישראל. ואחר כך נקיט אליבא דרבי אליעזר דבתשרי עתיד להיות הגאולה שלימה אם כן השתא הכא לשנה הבאה בני חורין דהא התחלת הגאולה תהיה בניסן הבא ואחר כך בתשרי של שנה שנייה תהיה הגאולה דהרי עדיין לא חזינן מהאי סימנא כלום אלא על כרחך כנזכר לעיל אם כן לשנה הבאה דהיינו בניסן נהיה רק בני חורין:
קג
וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. את ענינו זו פרישת דרך ארץ. ואת עמלנו אלו הבנים. ואת לחצנו זו הדחק וכו'. יש לפרש על פי מה דאיתא במדרש שלשה טעמים על מה שלא היו ישראל במצרים רק רד"ו. א' דלילות השלימו. ב' מחמת שהיו פרים ורבים למאד ועשו ברד"ו שנים מה שהיו יכולים לעשות בארבע מאות שנה. ג' דקושי השיעבוד היה משלים. והשתא יובן דברי בעל הגדה דסידר כל השלשה טעמים הנזכרים לעיל. וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ רצה לומר שהוצרכנו לעבוד בלילות כבימים. ואת עמלנו אלו הבנים רצה לומר שפרינו ורבינו למאד. ואת לחצנו זו הדחק רצה לומר קושי השיעבוד. כל אלה הועילו למהר את הקץ לכן מיד וישלח ה' מלאך ויוציאנו וגו' אף שהי' קודם הזמן:
קד
שבעה מי יודע וכו'. יש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא במסכת שבת תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה ספק כולה יום ספק כולה לילה. ויש לומר דזה תלי במה דאתא במסכת חגיגה דף י"ב ע"ב שבעה רקיעים הן וילון רקיע שחקים וכו' וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית. פירש"י נכנס שחרית לתוך תיקו והאור נראה ויוצא ערבית מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וכו'. והתוס' הקשו שם על פירש"י ופירשו איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצאת ויוצאת ערבית מן העולם ומסתלק אורה וכו' עד כאן. והנה לכאורה קשה היאך הקב"ה מוסיף אוהל ארעי בשבת דמוציא הוילון בערב שבת בין השמשות סמוך ללילה וצריך לומר דבין השמשות יום הוא. אבל אם נאמר כפירוש התוס' אם כן מוציא הוילון בשבת בשחרית אם כן הוא מוסיף אוהל בשבת. וזו כוונת בעל הגדה שבעה מי יודע כלומר הוילון שהוא רקיע השביעי מי יודע אם כפירוש רש"י או כפירוש התוס'. לכן אמר שבעה ימי שבתא בזה נוכל לידע איזהו פירוש אמת. דקשה היאך הקב"ה מוסיף אוהל בשבת וצריך לומר כפירש"י דיוצא ערבית על העולם. אך על זה קשה דילמא בין השמשות לילה הוא. לזה אמר שמנה מי יודע שמנה ימי מילה דמזה יהיה הוכחה דבין השמשות יום הוא דאיתא במסכת שבת פרק ר' אליעזר דמבעיא שני פסוקים חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי עיין שם. וקשה היאך הוה אמינא דמשמיני ואילך זמניה הוא הא קיימא לן דזריזין מקדימין למצות ונפקא ליה מוישכם אברהם בבוקר אם כן פשיטא דדוקא בשמיני ולא בתשיעי. ואין לומר דאיצטריך באם שהיה אנוס ולא היה יכול למול בשמיני. הא בכהאי גוונא באמת לדינא נימול לתשעה. ועל כרחך צריך לומר דלהכי איצטריך דהוה אמינא כשנולד בין השמשות דנימול לתשעה קא משמע לן ביום השמיני דדוקא ביום השמיני ולא ביום התשיעי. אם כן לפי זה נשמע מכאן דבין השמשות יום הוא דאם לא כן למה לא נימול לתשעה אם אירע שנולד בין השמשות דהלילה הולך אחר היום והוא שמיני שלו: