חלקת מחוקק על אבן העזר קד
סעיף א
עריכה(א) להגבות לאלמנ' כתובת': אין חילוק בין אם באה לגבו' מיתומים קטנים או גדולים כל זמן שגוב' כתובת' ע"פ ב"ד וה"ה לגרושה הבאה לגבות כתוב' ע"פ ב"ד רק שדעת הרמב"ם שכל שאין גובין מן היתומים או מן הלקוחו' אף שצריך הכרז' א"צ שלשים יום רק מכריזין כפי מה שיראו עד שיפסקו המוסיפין ודעת הטור דכל שב"ד גובין אין חילוק בין נפרעין מן הלוה בעצמו או מיתומים ומלקוחו' לעולם צריך שומא והכרזת שלשים עיין בחושן משפט סי' ק"ג:
(ב) או ס' יום ב' וה': אף על גב דכי חשיב מר ליומי דהכרז' לא הוו אלא י"ח כיון דמשכ' מילת' שמעו אינשי לשון הגמר' ופי' ח"י ימים כי כשמתחילין ביום ב' שמונ' שבועות הוא נ"ו ימים בכל שבוע שני ימים ב' ה' הרי ט"ז ימים נשארו עוד ד' ימים לתשלום הס' ב' ג' ד' ה' הרי עוד ב' ימים הרי ח"י ימים:
(ג) ומכריזין בבקר ובערב: בשעת הכנס' פועלים ובשעת יציאת פועלים ועיין בחושן משפט סי' ק"ט:
(ד) כמה היא יפה: כלומר כמה תבוא' מוצאין בה שבזה ניכר יופיה של שדה:
(ה) כדי להגבות לאשה כתובת': מפני שלוקח המעות מעט מעט:
סעיף ג
עריכה(ו) ולא כתבו אגרת ביקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה: כלומר אלו לא הכריזו כלל נתבאר לפני זה אפילו לא טעו המכירה בטיל' ואם מיירי במקום שאין מכריזין הא כתב אח"כ וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכין וכו' אלא כאן מיירי אף שהכריזו אם לא כתבו איגרת ביקורת שהוא דקדוק השומ' וההכרז' אז גם כן המכר בטל אם טעו בשתו' וכן פי' הכ"מ דלא כהמ"מ:
(ז) וכן אם מכרו קרקע וכו': עיין בחושן משפט סי' ק"ט סעיף ה' שדעת הרמב"ן והרמב"ם דוק' ב"ד שהורידו לב"ח בשומת ב"ד וטעו בשומתן מכרן בטל אבל ב"ד שמכרו נכסי יתומי' לאינש דעלמ' לא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומי' דהא אין לקרקע אונא' וע"כ אם נתאנ' הלוקח אפי' הרבה אין יכול לחזור אבל אם נתאנו היתומי' שתות בטל המקח ואם ירצו לקיים המקח ולהחזיר אונא' הרשות בידם וא"כ לפ"ז גם כאן יהיה הדין כן דוקא שהורידו לאלמנה בשומא אבל אם מכרו ללוקח יהיה דינו כדין הדיוט ואין הלשון מורה כן ומן התימא שלא כתב חילוק זה כאן ומיהו הר"ר יונה והראב"ד והרא"ש חלוקים בזה ע"ש:
(ח) בטל אף על פי שהכריזו: כראוי ועשו אגרת ביקורת אפ"ה מאחר שאין מצד החיוב להכריז עליהם הוא כאלו לא הכריזו:
(ט) אפי' טעו בכפל: אבל אם טעו יותר מכפל המקח בטל וכ"כ הרמב"ן הא דאמרי' אפילו מכרו שוה מנה במאתים היינו דוקא מאתים אבל יותר מכפל המקח בטל וראיתי בכ"מ שכתב שאפשר שזה כדעת הסוברים שבקרקע שייך אונאה ביתר מכפל (וכמו שפסק בהגהת ש"ע מטח"ה סי' ס"ו סעיף ל"ח) ואין דבריו ברורים דהא לא מצינו שהרמב"ן יהיה דעתו כדעת ר"ת והרא"ש וגם המ"מ סתם דבריו בהל' מכירה בפי"ג דבקרקע אין אונאה כלל אפילו שוה אלף בדינר ואיך יביא כאן דעת הרמב"ן שהוא ע"פ שיטת ר"ת אלא ודאי אליב' דכ"ע כתב הרמב"ן דין זה ודקדק מלשון המשנה ואף שאין לקרקע אונאה היינו במוכר את שלו אבל שום הדיינין במקום שאין מכריזין הוא שתות ובמקום שמכריזין הוא עד הכפל:
סעיף ה
עריכה(י) ויש חולקים בזה: דכמו שיש לב"ד רשות לבטל המקח כן יש רשות ביד הלוקח לבטלו דאי מיפה כח היתומים טפי מן הלוקח הא ריע' היא ליתמי דלא זבנו מנייהו:
סעיף ו
עריכה(יא) שליח שמכר וטעה ונתאנה אפילו בכל שהוא וכו': בכתובות דף ק' אסקינן דשליח כאלמנה נמצא גם אלמנה אם נתאנה בכל שהוא אם יש היזק ליתומים המכר בטל והא דאמרינן אלמנה שמכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה משום דאין היזק ליתומים ומיירי בהוזל המקח וכמ"ש בסי' שלפני זה ס"ק י"ב:
(יב) עד שתות המקח קיים: היינו במטלטלין אבל בקרקע אפי' מכר עד שוה מנה במאתים אין אונאה לקרקעות וזכה המשלח ביתרון וגם אלמנה אפילו מכרה שוה מנה במאתים ולא הוקר המקח למאי דקי"ל אין אונאה לקרקעות אין הלוקח יכול לחזור וזכו היתומים ביתרון:
(יג) והוי כב"ד שטעו ומכרן קיים: כלומר דע"כ לא אסיקנ' בגמ' דשליח הרי הוא כאלמנה אלא בשליח ב"ד של שלשה דאין לו כח יותר מן משלחיו ואלו ב"ד שאינו של ג' אין להם שום כח כך אין לשליח שלהם כח כשהוא יחידי ואינו רק כאלמנה שאם טעתה בכל שהו מכרה בטל ה"ה בשליח אבל דיין הממונה ע"פ המלך לדון ביחידי ולמכור קרקעות וכל מה שהוא עושה יהיה עשוי אפילו אם טעה אם השופט ממנה שלוחו תחתיו למכור וטעה השליח דינו כדין השופט ואף אם הוא יחיד הא גם השופט משלח שלו הוא יחיד ובאמת אם השופט רצה לבטל המכירה שעשה שלוחו יכול לבטל דיאמר לו לתקוני שדרתיך ואם מצד הורמנ' דמלכא דין שליח השופט כדין השופט מעשיו קיימים וכ"ש אם מכר השופט בעצמו שלא ע"י שליח שמעשיו קיימין ע"פ הורמנ' דמלכא זה הוא כוונת הרב בדין זה והוא מועתק מתשובת הריב"ש סי' קע"ט ולא ידעתי למה העתיק דין זה ומי לא ידע דדינא דמלכות' דינא מה שהוא חוק ומשפט המלוכה וכמ"ש בחושן משפט סי' ס"ח וסי' שס"ט ואם נאמר שאף שהורמנא דמלכ' הוא רק על השופט לבדו מ"מ מסבר' אמרי' ששלוחו כמותו זה תימה דא"כ נאמר יחיד מומחה שדן ביחידי שלוחו שלו כמותו ודוקא שליח ב"ד של ג' הוא כאלמנה וזה רחוק דאף אנו נאמר מה אלמנה אינה מומחה אף שליח אינה מומחה משא"כ הדיין דמומחה הוא ועוד לדבריו נאמר אם שלחו הב"ד ג' שלוחים דיהא דינם כדין הב"ד וזה ודאי אינו דהא גם אלמנה יש לה בית דין הדיוטות ומכל מקום כחד חשיב להו וכמ"ש התוספות בכתובות דף ק' בד"ה מה אלמנה יחידאה וכו':