חלקת מחוקק על אבן העזר סג
סעיף א
עריכה(א) מותר לבעול בתולה בשבת: באורח חיים סי' ר"פ כתב ואין בו משום חובל ולא משום צער לה:
(ב) אפי' היא קטנה: בפ"ק דכתובו' כתב הרא"ש בטעם שהחמירו חומר' יתירה זו משום שמא נתערב דם נדה בתוך דם בתולים אבל בפ' תינוקת לא כ"כ ע"ש:
(ג) גומר כדרכו: לאפוקי מדעת הראב"ד שכתב ממתין עד שימות עיין ביורה דעה בב"י סי' קצ"ג שהשיגו על הראב"ד הרשב"א והרא"ש:
(ד) ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה: ודוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק העראה ופירש ולא ראתה דם יש מקילים כמבואר ביורה דעה סימן קצ"ג:
(ה) ולא תתחיל למנות עד יום ה' כצ"ל: וכן הוא ביורה דעה סי' קצ"ג:
(ו) אסור לו לישן על מטתה: ביורה דעה סי' קצ"ה סעיף ה' פסק דאפילו לישב על מטתה המיוחד לה אפי' שלא בפניה אסור ונקט כאן לישן לרבותא דסיפא דבכלה אפי' לישן מותר:
סעיף ב
עריכה(ז) שאחר שמצא בתולים מברך: ולא שייך כאן עובר לעשייתו דמנא ידע דשמר' חוק בטהר' ומהרש"ל כתב דלא נהיגי לברך ברכה זו אפשר שטעמו דלא הוזכר' ברכה זו בתלמוד וגם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו ברכה זו ש"מ דלא ס"ל כה"ג לברך ברכה זו:
(ח) דאין מברכין אות' בלא כוס: פסק זה תמוה דלמה תהיה ברכ' בתולים עדיפא מברכת אירוסין דא"צ כוס וכבר כתבתי בתחל' סי' ס"ח דלדברי הרמב"ם אין כוס מעכב אף בברכת נשואין וכ"ש בברכת בתולים וראיתי מי שכתב דהרב רבינו ירוחם שממנו הוציא הרב הגה זו טעה בהבנת דברי הרא"ש שהביא דברי הר"ן אחר שכ' דין ברכת בתולים והוא סבר מ"ש הרא"ש בשם הר"ן קאי אשלפניו ובאמת לא קאי רק אשלפני פניו הוא ברכת חתנים וכן הוא ברמזים ובטור סי' ס"ד: