חכמת שלמה/חלק א

פרק א

(א) שופטי ארץ אהבו צדק, זכרו כי אך-טוב ה', ודרשו אותו בתום לבב. (ב) כי ימצא ללא-ניסוהו, ויירָאה לבוטחים בו. (ג) מחשבת אוון תרחק ממנו, ואווילים מנסים גבורתו עברו ונענשו. (ד) בלב עיקש לא-תשכון חכמה, ולא תנוח בנפש החוטאת. (ה) לב צדיק שונא זרות וירחק מתהפוכות, ומעיקש דרכיו ייוודע. (ו) החכמה תאהב בעליה, ואת-המחרף לא תנקה. (ז) כי ה' עד על מחשבותיו, יבחן לבו וישמע דבריו. (ח) רוח אלוהים מלא כל הארץ, וכל יכול יבין כל-דבר. (ט) לכן המנבל בשפתיו לא-ייסתר, וגמול חטאתו לא-ייפקד. (י) עצת-רשע למשפט יבוא, וקול שפתיו עד-האלוהים יבוא, וגמול רשעתו ישלם לו. (יא) כי אוזן קנא תשמע כל, ולזות שפה לא-ייסתר. (יב) לכן שימרו שפתותיכם מתלונת הבל, ולשונכם מרַגל. (יג) כי גם-הלחש לא-ייפול ארצה, ופי-כזב ימית נפש. (יד) על-מה תבקשו מוות בכסילכם, ושחת בפועל כפיכם. (טו) לא-בחר ה' במוות, ובשחֵת החיים לא-יחפוץ. (טז) כי ברא הכל למענהו, ויצורי תבל לברכה נבראו, וחמת מוות אין בהם. (יז) השאול לא על-עפר יקום, כי דרך צדקה אל-מות. (יח) אך בשפתם ובמעללם בקשוהו החטאים, וּכְרֵעַ כאח חשבוהו, ולו ייצמדו וייספו, לכן ניתן למורשה להם.

פרק ב

(א) הבוערים יאמרו בליבם: ימי-מגורינו עלי-ארץ מעט ורעים. (ב) כי-יגווע האדם ייתום, וירד שאול לא-ישוב. (ג) במקרה נולדנו, ונחלוף כלא-היינו. (ד) רוח אפנו כעשן נידף, ודברי שפתותינו כניצוצות בלהב המה. (ה) כי יכבו יגווע הבשר, והרוח כשביב באפר ידעך ויחלוף. (ו) זכרנו אבד מני-ארץ, ומעללינו ישכחו. (ז) ימינו כעב וכענן יחלפו, כהימס ערפל מאור השמש ומחמתו יינדף. (ח) ימינו כצל עובר. ואם עברנו לא-נשוב, כי חתום השאול ותשובה אין, (ט) הבה נתענגה בעוד לאל ידנו, ונשביע נפשנו בנוער כוחה. (י) נמלא בטננו יין ורקח, ועת הניצנים לא-נעבור, נעטרה ראשנו שושנים בטרם יבלו. (יא) ממשובתנו לא ייעדר איש, ומשוש לבנו יוודע לכל, כי-זה יתרון חלקנו. (יב) דל צדיק נעשוק, על אלמנה לא-נחמול, ואל שערות שיבה לא-נשעה. (יג) כל-פועל ידינו יצדק, וכל-נרפה לאפס יחשב. (יד) לכה נצפנה לנקי, אך עצבת ייתן ולשטן הוא לנו. (טו) על-עזבנו התורה יוכיחנו, ודרכנו דרך חטאים יקרא. (טז) בדעת ה' יתפאר, ויאמר בן-עליון אנוכי, וכל-שאר-בלבבנו יוכיח. (יז) ראות פניו למשא לנו, כי לא כדרכי אדם דרכיו, ונפשו נבדלת מנפש זולתו. (יח) כסיגים נחשבנו בעיניו, וכמאוס בדומן ימאס במעשינו. (יט) אף פרי לצדיק יאמר, ובלבבו יתברך כי ה' אביהו. (כ) עתה נראה אם כנים דבריו, כי יבחן אחריתו. (כא) אם בן-אלוהים הוא יריב-לו, ומכף עושקיו יפלטהו. (כב) בלעג ובלחץ נחקרהו, לבעבור יוודע עצם תומו ותיגלה ענוותו. (כג) כמות נבל נרשיענו למות, ואז נכירהו במוצא שפתיו. (כד) ככה יתחכמו ויתעו, כי רעתם תכשילם, וסוד אלוה לא יבינו. (כה) לגמול צדיקים לא-יאמינו, ולתפארת ישרי-לב ילעיגו. (כו) כי לאחרית ברא ה' את-האדם, ויעשהו בדמותו כצלמו. (כז) אך בקינאת השטן המוות פרץ בארץ, ואשר בגורלו יתמכו-בו.

פרק ג

(א) נפשות הצדיקים ביד ה' הנה, ונגע לא יקרב אליהם. (ב) בעיני כסילים כמתים נחשבו, וצאת רוחם כפגע-רע נדמה להם. (ג) כליון חרוץ כלותם ישערו, אך שאננים ושלמים כולם. (ד) אם גם-לעיני אדם נלחצו, תקוות אל-מות תרימם. (ה) כרגע קטן נדכאו, אך תשבע בטוב נפשם, כי בחנם אלוהים וימצאם כי-יקרו-לו. (ו) כזהב בעליל בחנם, וירצם כקורבן עולה. (ז) עת יירא ה' עליהם יזהירו, ועוף יגביהו כבני-רשף עלי-קש. (ח) ישפטו גויים, ועל לאומים ימשולו, וה' ימלוך עלימו לעולם ועד. (ט) כי נאמן הוא לבוטחים בו, והנאמנים בחסדו בו-ידבקו, כי חסד ה' על-יראיו ועינו על-בחיריו. (י) והרשעים יווסרו כאשר פעלו, כי הצדיק הזילו, ודרכי אלוה עזבו. (יא) כל-בוזי-חכמה ומוסר יקלו, תוחלתם אבדה, מעשיהם תוהו וכל-מעללם אפס. (יב) נשיהם פתיות וזרעם מרעים, ארורים כל-צאצאי בטנם. (יג) אשרי העקרה לא-נגאלה, וניקתה מאשמת נאפופים. (יד) תהי לה משכורתה, עת תישפטנה הנפשות. (טו) גם העָקָר בר-כפים, ורע לא-יחרוש על ה', ישא ברכה מאתו, וזבד טוב ממעון קודשו. (טז) כי פעולת צדיק לחיים, ושורש החכמה בל-ייבש לנצח. (יז) זרע מנאפים לא יצליח, ופרי משכב טמא ייכרת. (יח) ולו שנים רבות יחיו, לאפס נחשבו, כי הדרת שיבתם תחסר. (יט) ואם מהרה יגוועון, איה אפוא תוחלתם ליום הפקודה, כי תרבות חטאים רק רע אחריתם.

פרק ד

(א) הולך ערירי ביראת-ה' נבחר מהם, כי חיי-נצח גורלה, ובעיני אלוהים ואדם תרצה. (ב) באשר תמָצא ללקח תבחר, ובאשר תחסר תבוקש, כל כליל תפארת היא לנצח, ותעוז ביושר אורחותיה. (ג) והמוני רשעים כי-ירבו, אין חפץ במו, כי נטעי זנונים לא יעמיקו שורש, ויסודם לא-יוצק. (ד) אם לרגעים ענפימו רעננים, במוט שורשם ינועו ברוח ובסופה ישרשו. (ה) סעיפיהם יישברו בטרם יגדלו, ופרים בוסר לא-יצלח ולא-יאכל. (ו) כי ילדי ניאופים עת יבחנו, על-פשעי אבותם יעידו. (ז) לא-כן הצדיק, כי אם-תמות בנוער נפשו, שלוות נצח גורלו. (ח) את-ישישים כבוד, אך לא ימצא ברוב הימים. (ט) חכמת אדם היא שיבתו, וחיי ישרים הדר זקנה. (י) על תומתו ה' אהבו, ומבין רשעים יישאהו שמימה. (יא) ייקחהו לבל-תסַכל הרִשעה שכלו, והמרמה לא תצוד נפשו. (יב) כי כישופי רשעה מאפילי צדקה המה, ויצר העונג יסלף לב צדיק. (יג) עד-מהרה מצא תכליתו, ומספר שניו השלים בצדקה. (יד) יקרה נפשו בעיני אלוהים, וימהר לקחתו ממעוני רשע. (טו) ועיני העם יראו ולא-יבינו, ולא-ישימו על-לב. (טז) כי-גבר חסד ה' על-יראיו, ועינו על-בחיריו. (יז) צדיק-מת ירשיע רשעים חיים, ונער נאסף יאשים בוגדים מאריכי ימים. (יח) אחרית צדיק יראו, ולא יבינו על-מה יעץ ה' ככה ולמה לקחו, יראו ועל-לב לא ישימו. (יט) אך אלוהים ישחק להם, כי יפלו למשואות, והיו לדראון עולם בקהל רפאים. (כ) בבוא כשואה מפלתם, שפתותם תאלמנה, עד שאול תחתית יורידם, עד יתגעשו ויימח כל-זכר להם. (כא) בזיכרון עוונם יימוגו, כי חטאתם לנגדם תמיד להאשימם.

פרק ה

(א) אז יקום הצדיק ויעלוז, לעיני נוגשיו ובוזי מעלליו. (ב) עת יראהו, יחתו מגודל אשרו, אשר לו הוחילו. (ג) אז יינחמו על-עוונם, ובמר נפשם ישיחו, הלא זה האיש אשר התלנו-בו, ויהי לשחוק בפינו. (ד) ככסילים אמרנו לחייו מהולל, ולמותו קיקלון. (ה) ועתה בבני-עליון יתחשב, וחלקו בקדושים. (ו) הלא מדרך האמת תעינו, אור החיים לא האיר לנו, ושמש הצדקה לא זרחה עלינו. (ז) דרכי תהפוכות בחרנו לנו, ואורחות עקלקלות הלכנו, ודרכי ה' לא ידענו. (ח) ועתה איה גודל לבבנו, וגאה ועושר מה הועילו לנו. (ט) כצל חלפו ועברו, וכהגה נשאו הרוח. (י) כצי עובר בין גלי ים, לא נודעו עקבותיו, ושטפם השטף. (יא) כעוף יעופף תחת הרקיע, ונתיבותיו נעלמו. (יב) אך צלצל כנפיו ישמע, בהפרידו הרוח, ומעגלי אורחותיו אבדו. (יג) או כחץ יירה למטרה, אחרי היפרדו ישוב הרוח לאיתנו ודרך מרוצתו אין. (יד) כן אנחנו, אחרי נולדנו אבדנו, אותות צדקה לא השארנו, ובחטאותינו גווענו. (טו) כי תקוות רשע כאבק ידפנו הרוח, וכקצף על פני המים. (טז) כעשן רדפו הרוח, וכהשכח אורֵח יום אחד, (יז) וצדיק לעולם יחיה, כי בה' תגמולו, והוא מחסו ומגנו. (יח) ממלכת כבוד מידו ינחל, וצבי תפארת על ראשו. (יט) ימין ה' תסך עליו, וזרעו ילחם-לו. (כ) ילבש קנאה כשריון, ויצורי תבל יחלצון, לשלם חימה לצריו. (כא) יאחז צדק כצינה, ומשפט ככובע, והדרת קדשו ישא כסוחרה. (כב) ולטש כחרב אפו, ותבל מלאה אתו יקומו, להלחם במרעים, (כג) חצי ברקיו נחתו משחקים במו, ולמטרתם יעופו, כמקשת דרוכה. (כד) מזעמו ימטר אבני ברד עלימו, ושטף מים יחרה-בם, והנהרות בזעפם גבולם יעברו. (כה) רוח איתן ישוב במו, והסופה תפיצם. (כו) בעוול ובעווה תשחת הארץ, וכסאות אדירים בחמס יהפכו.