חכם צבי/כג
שאלה כג עריכה
כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות פסולי המוקדשין פרק ששי דין י"ח (פ"ו מהל' פסולי מוקדשין הי"ח) וז"ל בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא. וכתב הכסף משנה דמשמע מדברי רבינו דמייתי לה ומתנה עליה ותאכל כחמור שבהם ליום ולילה עד חצות. וודאי כדברי הרב ז"ל כן משמעותן של דברי הרמב"ם:
אמנם קשה לי טובא חדא דהרי הרב ז"ל פסק לעיל כחכמים דאין מביאין קדשים לבית הפסול בבכור ופסח שנתערבו • וכן באשם ושלמים שנתערבו: ועוד האיך אפשר להתנות עליה בספק שלמים וספק תודה ולהביא עמה לחם• והא תני ר' חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה• חברתה אין לה תקנה וכו' כדאיתא במסכת מנחות פרק התודה דף פ' ע"ב ובהדיא אמרינן נמי התם אמרו למדין לפני רבי ולימא אי הך דקיימא תודה היא הך תיהוי שלמים אמר להו משום דקא ממעט באכילת שלמים: שמעינן מהכא דלאו דוקא בשתי בהמות וודאות שנתערבו הוא דאין מביאין קדשים לבית הפסול אבל בבהמה אחת שהיא ספק שלמים וספק תודה מביאין • דהא הכא ליכא אלא חדא דמיספקא לן בה. ואפילו הכי אין מביאין: וגם נדחו דברי הכסף משנה שנתן טעם לדברי הרמב"ם משום דתרוייהו קדשים קלים ומתנותיהם שוות • דהא הכא נמי תרוייהו קדשים קלים נינהו ואפילו הכי אמרינן בהדיא דאסור לעשות כן:
ויש ליישב בדוחק דשאני התם דאין להקדיש לכתחילה בהמה על הספק על דעת להביא קדשים לבית הפסול אבל בבהמה שנמצאה שאין לה תקנה אחרת. ס"ל להרמב"ם דמביאין. כיון שאין לה תקנה באופן אחר וכבר היא קדושה. וגם אינו וודאי מביא קדשים לבית הפסול• דדילמא באמת תודה היא • לכך שרי:
וגם זה אינו עולה יפה דהא התם נמי אותה שנשארה מן התערובת אין לה תקנה• ומה בכך אם מקדיש בהמה אחרת הכא נמי אפשר שבהמה זו אינה קדושה כלל. ועכשיו הוא מקדישה ומביא קדשים לבית הפסול:
ועוד קשה דבמצא זכר בן שנה כתב הרמב"ם ז"ל מניחו עד שיפול בו מום ומביא שתי בהמות תחתיו וכו' והאחרת שלמים עם הלחם שמא תודה היה ע"כ והרי כאן הוא מקדיש בהמה אחרת ומתנה בספק תודה ספק שלמים וזה ממש הפך הגמרא הנזכרת: ואם תאמר והא אמרינן בפסחים פרק האשה דף פ"ח ע"ב חמשה שנתערבו עורות פסחיהן כו' פטורין מלעשות פסח שני ונייתו ונתני בשלמים כו' משום דקממעט באכילת שלמים כו'. והא הכא דאינה אלא בהמה א' וגם איכא ספק כרת ואפ"ה אין מביאין קדשים לבית הפסול. וי"ל דס"ל להרמב"ם דההיא שינוייא לאו עיקר הוא• ועיקר שינוייא מסקינן לקמן משום דשלמים בזריקה ופסח בשפיכה• עוד יש לומר דהתם איכא ארבע׳ ודאי שלמים. אבל הקושיות האחרות צ"ע גדול שהרי הוא הפך תלמוד ערוך הנ"ל דאי אפשר להתנות. וגם הרמב"ם פסקה להך דרבי חייא פי"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י״ג (פי"ב מהל' פסולי מוקדשין הי"ג):
ועוד אני תמה למה לא הזכיר התנאי שצריך להתנות שמא אינה תודה אלא שלמים מה יהא על הלחם: וכבר עלה בלבי לומר להרמב"ם דשאני הכא כייון דאיכא ספק ספיקא • ספק חולין ספק קדשים ואת"ל קדשים. שמא תודה היא ולכך שרי בלא תנאי אלא שאי אפשר לאומרו דא"כ אדרבא היה לו להביאה שלמים בלא לחם לקולא• ועוד נקבה בת שנתה אמאי תמות משום חשש שמא חטאת היא• וכן בזכר בן שתי שנים אמאי אין לו תקנה יביאנו עולה. דהא איכא ס"ס ספק חולין ואת"ל קדשים. שמא שלמים. או עולה בזכר בן ב' שנים• ואף שמחטאת לתודה וכן מאשם לעולה. יש שינוי גדול משא"כ משלמים לתודה. אין זה מספיק • וצ"ע.
צב"י אשכנזי :