חיי הלוי/חלק ז/ב

סימן ב - בענין יחוס משפחה

א) כתב המחבר בשו"ע אהע"ז (סי' ב ס"ב) כל המשפחות בחזקות כשרות, ומשמע שאפילו משפחה שאין ידועה לנו כלל אין לנו לחוש כלום, אמנם הבית שמואל (סק"ג) הביא שיטת הרמ"ה שאם אין ידועה לנו יש לברר שאין בהם חשש פיסול ממזרת ועבדות, והגם שרוב הפוסקים לא ס"ל כן כמו שמפורש ברא"ש ותוס' ור"ן, אכן כתב הבי"ש שנראה שהמחבר בשו"ע חשש לשיטת הרמ"ה עיי"ש, אולם בפתחי תשובה (סק"ב) כתב בשם שער המלך שבירר שגם שיטת המחבר הוא כדעת רוב הפוסקים שבכל אופן אמרינן שכל המשפחת בחזקת כשרות. אמנם לגבי פסולי כהונה, יש סברא שכל שאין לו חזקת כשרות צריך לברר שאין בו פסול חלל, עיי"ש.

ב) ואם קרא ערער על המשפחה, אז צריך לברר יותר, והיינו כמ"ש המחבר בשו"ע (שם ס"ג) שכהן שבא ליקח אשה יבדוק ד' אמהות למעלה, דהיינו אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה, ועוד ד' משפחות מצד אביה דהיינו אם אביה, ואמה, ואם אבי אביה, ואמה. וכל זה היינו דוקא כהן שבא לישא, אבל כהנת אי"צ לכל זה, שלא הוזהרו הנשים לינשא לפסולי כהונה. ובמשפחת ישראל אם קרא ערער לחשש פסולי קהל, צריך לבדוק עוד שני דורות.

ג) ונחלקו הפוסקים מה נקרא ערער, שיטת הרמב"ם שדוקא אם העידו עדים שיודעים שנתערב באותה משפחה ממזר או חלל לגבי כהונה, אבל שיטת רש"י שאפילו לא העידו עדות גמור רק שני אנשים קראו שמץ פסול על המשפחה, וכמ"ש בבית שמואל (שם סק"ו), אמנם כתב בפתחי תשובה בשם שו"ת מהרשד"ם (אהע"ז סי' רלו) שגם לשיטת רש"י היינו דוקא כששני העדים אמרו דבריהם בפני הבי"ד עיי"ש, וע"ע בשו"ע (סי' יא ס"א) שכמ"פ לא חיישינן לקול ערעור כגון שבא מחמת אויבים שהעבירו הקול.

ד) וכתב המחבר בשו"ע (שם ס"ה) שמשפחה שנתערב בה חלל ודאי, כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק, ואם נשאת תצא. והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר, או ממזר ודאי. וכתב הרמ"א שכל זה דוקא למי שיודע בדבר, אבל משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין. ועי' בחזו"א (אה"ע סי' א אות לב) מש"כ בזה. וע"ע מה שכתבנו להלן (אות טו).

ה) וכתב המחבר (שם ס"ב) שהגם שכל המשפחות הם בחזקת כשרות, אעפ"כ יש להתרחק ממשפחות שהם בעלי מריבות ואינם גומלים חסדים. ועוד כתב המחבר (שם ס"ו) שלעולם ישתדל לישא בת ת"ח ולהשיא בתו לת"ח וכו', ולפי שמבואר באחרונים היינו בעיקר שיהא המשפחה יראי ה' והולכים בדרך התורה כפי שקיבלנו מדור דור.

ו) וכתב הרמ"א (שם ס"א) שלא יתקוטט ולא יעגן הנישואין בשביל ממון, שא"כ אינו מצליח ח"ו, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח, ובחלקת מחוקק (סק"א) הוסיף דה"ה דאסור להמתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתתן לו ממון, וכתב שרבים נכשלים בזה רח"ל, וגם בזה נאמר מה שאמרו חז"ל דכל הנושא אשה לשם ממון גורם ל"ע לבנים שאינם מהוגנים רח"ל, ועי' בשו"ת חת"ס (אהע"ז סי' קנ) ומובא בפ"ת (סי' ב סק"א) שאפילו עני שאין לו לפרנס א"ע ג"כ אין לו להמתין בשביל ממון, מחשש הרהור וכו' עיי"ש.

ז) בענין בעל תשובה ממשפחת רעפאר"ם כמה דורות, נראה דאין לחוש מספק שמא הי' ממזרות דלמה לנו לחוש שלא היו נוהגים כדרך איש ואשתו, וגם יש לצרף דאולי לא הי' קידושין כלל וא"כ אין חשש, והגם דאין סומכין ע"ז להקל בלי גט, אבל עכ"פ בנד"ד נראה דאין לחוש, וכן שמעתי מכמה מורי הוראה.

ח) אכן לכאורה לפי מה שכתב הרמ"א (סוף סי' ד) לענין הקראים שאין להתחתן עמהם מחשש ממזרות, לכאורה ה"ה בנד"ד, אולם י"ל דשאני התם שהיו יודעין שיש חשש כיון שהי' עדה גדולה בכמה וכמה דורות, משא"כ בנד"ד שאנו דנין על משפחה אחת שהיו נוטין לכת הרעפאר"ם מהיכי תיתי שיש לחוש, ובפרט שרבו המתירין גם בקראים כמבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"ז סי' ט') ועוד מטעם ספק ספיקא, ועוד כמה טעמים עיי"ש באוצר הפוסקים, ועוד י"ל דבקראים הי' יותר חשש קידושין, משא"כ ברעפאר"ם דנו הרבה גדולים לומר שאין בזה חשש כלל, וע"כ עכ"פ בנד"ד נראה דאין לחוש, אולם שמעתי שהגרי"ש אלישיב ז"ל אמר להחמיר בזה, וצ"ע.

ט) אפסקא הלכתא שעכו"ם הבא על אשת איש הולד כשר כמבואר במסקנת הגמרא (יבמות מה:), וכן פסק הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פט"ו ה"ג) ובשו"ע (אה"ע סי' ד סי"ט), ועיי"ש באור שמח שמפלפל שלכאורה לפי שיטה זו היינו מפני שבאופן זה אינו מתיחס הבן אחר האם, וא"כ צריך גם גירות עיי"ש, אכן למעשה להלכה כפי מסקנת הפוסקים הולד כשר וגם אינו צריך גירות בין בעכו"ם הבא על הפנויה ובין כשבא על א"א, וכן שמעתי ממורי הגר"ש וואזנער ז"ל ומכמה גדולי הוראה שבדרך כלל לא היו מחמירים בזה, רק לחומרא יש שחששו לשיטת רש"י, עי' פתחי תשובה.

י) והנה כתב המחבר (שם) שהגם שעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר, מ"מ הוא פגום, דהיינו שאם נולדה בת אסורה להנשא לכהן, ועיי"ש בבית שמואל (סק"ב) שהביא בזה מחלוקת הפוסקים, והעלה שבדיעבד אין מוציאים.

יא) בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' ז) כתב לחדש דבר פלא, שגר שמל ולא טבל שבא על בת ישראל, הבן שנולד הרי הוא כעכו"ם, דדוקא בעכו"ם גמור אין הבן מתייחס רק להאם שהיא בת ישראל, משא"כ כשכבר מל יש לו הוי' קצת, והבן יכול להתיחס קצת אליו, וכיון שסכ"ס הוא עדיין עכו"ם, א"כ גם הבן הוא עכו"ם וצריך גירות, וכתב שמצא כן מפורש בפרישה עיי"ש.

יב) ובהיפוך דהיינו ישראל שבא על גויה, הולד עכו"ם ואינו נחשב לזרע ישראל כלל, וכמ"ש בשו"ע (סי' ח ס"ה), אמנם כתב הרמ"א (סי' סו ס"ו) שיש להחמיר כהסוברים שמדרבנן נחשב לזרע יהודי, וע"כ בן שנולד מישראל וגויה ונתגייר לא ישא אחותו עיי"ש. [וע"ע לעיל סי' א' אות כח].

יג) בן הנדה אינו ממזר, וגם בזה כתב המחבר (סי' ד' סי"ג) שהוא פגום, אכן בזה נחלקו הפוסקים מהו הפירוש פגום, אי הוא רק פגום במדות או גם ביחוס, ושיטת רוב הפוסקים דאינו פגום ביחוס, וע"כ מי שנכשל ח"ו באיסור נדה אי"צ להמתין ג' חדשי הבחנה, וכמ"ש בבית שמואל (סי' ד סקט"ו). וע"ע בשו"ע (שם סי' ז סט"ו) שגם כהן שבא על הנדה אין הולד חלל, ואין חלל וחללה רק כשנולדו מאיסורי כהונה, וכמו שמבואר בשו"ע (שם סי"ב).

יד) ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קסב) בענין זה אי יש להודיע בשידוכין. ונראה עוד שבן הבן לכו"ע אין בזה פגם כלל, ובפרט כשאנו רואים שנתגדל בתורה ויראת שמים ומדות טובות.

טו) ספק ממזר מותר מן התורה, אכן חז"ל אסרוהו, וע"כ מי שלוקח תינוק לאמצו מבית החולים וכדו' ואין ידוע לו מי הן ההורים, יש לעיין אי הרי זה בכלל שתוקי ואסופי שאסרו חז"ל, והנה מבואר בגמרא (קידושין עג:) וכן נפסק להלכה בשו"ע (אה"ע סי' ד סל"א) שבאופן שנתנו את הילד להיות נשמר אין לחוש לממזר. אכן בזמן הזה שהמזנות ל"ע יולדת ג"כ בבית החולים, אולי אין ראיה, ע"כ כשלוקח ילד לאמצו, יש לידע יחוס משפחתו. וע"ע מה שכתבנו בשו"ת חיי הלוי (ח"א סי' קא).

טז) בענין נאמנות על חיה שמילדת את הולד, לומר אי הולד כשר, וכן אם הוא בכור, הנה מבואר בגמרא (קידושין עג:) שיש נאמנות להחיה בזה, וכתב (שם) הר"ן שזהו תקנה מדרבנן, מפני שע"פ רוב אין לנו על מי לסמוך, אכן בתוס' הרא"ש (שם) כתב שנאמנות החיה הוא מדאורייתא, כמו שהאמינה התורה להאב עיי"ש, ועי' בחזו"א (אה"ע סי' נט) מש"כ בזה.

יז) ויש להסתפק בחיה עכו"ם אם גם היא נאמנת, שיש סברא לומר לפי מש"כ הר"ן דזהו תקנה מדרבנן משום שא"א בענין אחר, ע"כ גם עכו"ם נאמנת, ועי' בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קיב) שמתחלה כתב תו"ד שגם עכו"ם נאמנת, אכן בסוף דבריו שכתב, וז"ל: ומ"מ הרמ"א (יו"ד סי' קכ"ז ס"א) לא כתב אלא פסולי עדות ישראלים, אבל ארמאי אשר פיהם דיבר שוא חלילה לתקן להאמין, והבו דלא לוסיף, נראה שהחמיר בזה. ועי' בעיקרי הד"ט (סי' לג אות יז, הנדפס בסוף שו"ע יו"ד ח"ג) שכתב בא"ד, וז"ל: ואפשר דאם א"א להתברר נמי מי יצא ראשון, מ"מ נאמן הרועה להתיר את שיצא אחרון, וכדאיתא בקדושין (שם) חיה נאמנת וכו', וכדפסק הרמב"ם (פ"ג דהל' נחלות) וטור ומרן (חו"מ סי' רעז סי"ב, ובאה"ע סי' ד סל"ה) ועיין בפוסקים שם, ואף דהתם בחיה ישראלית מיירי, דהרי אסור לישראלית להתילד מבת עובדת כוכבים, מ"מ כיון דהאמינוה משום דאי אפשר בלא"ה, ה"ה הכא אף דבעלמא אין העובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן להתיר הגדי שאומר שיצא אחרון.

יח) אכן לכתחילה וודאי אין להכניס א"ע בזה, וע"כ יש לראות שיהודית תעמוד שם שלא יהי' שום ספיקות, והנה בשו"ת חלקת יעקב (אהע"ז סי' כו) האריך בזה וכתב שיש לחוש להתחלפות עם גוי להבדיל, ועי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ב סי' כא) מש"כ ע"ז ליישב הענין, אכן בזמה"ז לכאורה אין בכלל חשש בזה משום שעושין תיכף סימן שלא להתחלף, אמנם כשנולדו תאומים ויש ספק איזה הבכור יכול להיות שצריך לסמוך על נאמנות המילדת, ועכ"פ בדיעבד כשלא הי' שם רק עכו"ם, וודאי יש לסמוך על סברת המקילין, וכן כתב בס' ערך שי (אהע"ז סי' ה) להקל בזה עיי"ש.

יט) כתב המחבר בשו"ע (אהע"ז סי' ג ס"א) מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני, אינו נאמן. ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו, וכתב הרמ"א (שם) דנוהגין כשיטת הסוברים דהאידנא שאין לנו תרומה נאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו, ואוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים עיי"ש.

כ) כבר כתבנו לעיל אות ב' שכהנת הבא להנשא אין לה לחוש, שהלא לא הוזהרו הכהנת מלינשא לפסולים. אכן אמרו חז"ל (פסחים מט.) שבת כהן לא תנשא לישראל רק אם הוא תלמיד חכם, והנה לפי שיטת רש"י נראה שישראל אפילו מי שאינו עם הארץ ממש אין לו לישא בת כהן, דזה גופא שישראל נושא את הכהנת נקרא פגם למשפחת אהרן, ורק אם הוא בגדר תלמיד חכם אז הרי הוא שבח למשפחת כהונה. אבל לפי שיטת הרמב"ם והמחבר בשו"ע, נראה דדוקא מי שהוא בגדר עם הארץ אין לו לישא כהנת, אבל מי שאינו ת"ח ולא ע"ה לא נקרא פגם למשפחת כהנים, אכן תלמיד חכם שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח, וכן כתבו כמה אחרונים למעשה שרק מי שנקרא ע"ה בדברי חז"ל אין לו לישא כהנת, ויש שכתבו עוד לצרף דכיון שאין לנו כהנים מיוחסים אי"צ להקפיד כלל בזה, וע"ע מה שכתבנו בזה בשו"ת חיי הלוי (ח"ד סי' צ).

כא) ובענין כהן אי מותר לישא ישראלית, לכאורה אין חשש כלל, אכן ברש"י (יבמות פד:) כתב שגם כהן צריך להדר לישא בת כהן עיי"ש, ועי' מש"כ בזה בשו"ת חיי הלוי (שם אות ז) שעכ"פ יש לו להדר לישא אשה שהיא חשובה ובת ת"ח יעו"ש.

כב) אמרו חז"ל (קידושין עז.) בת ישראל מקוה טהרה לחללים, דהיינו שחלל שנשא בת ישראל הגם שהבנים הם חללים גמורים והבת אסורה להנשא לכהן, אכן כשתנשא לישראל אז הבנים שיוולדו הן כשרים, ונמצא שבזכרים נשאר הפסול לדורות דהיינו שבן אחר הבן נשאר חלל לעולם, משא"כ הבת לאחר שתנשא לישראל הבנים הם ישראל כשרים, והבנות מותרים לינשא לכהן, וכמו שמבואר בשו"ע (אה"ע סי' ז סט"ז). [וע"ע מה שכתבנו לעיל אות יג].

כג) להלכה קיי"ל האידנא כל האומות מותרין שכבר נתבלבלו האומות, רק במצרי הביא המחבר (אה"ע סי' ד ס"י) שיטת הרא"ש להחמיר, והיינו עד ג' דורות כמבואר בפסוק, והיינו שדור השלישי לאחר שנתגייר מותר לבא בקהל, ונמצא שמצרי שנתגייר ונולד לו בן או בת אסורים לבא בקהל, אבל בניהם כבר מותרין לבא בקהל, ואם נתגיירו בניו עמו אז נמצא שבנו הוא ג"כ ראשון וממילא בניו ובנותיו עדיין אסורין.

כד) וכל זה הוא דוקא כשנתגייר המצרי, אבל באופן שהמצרי בא על בת ישראל הגם שהי' אסור אעפ"כ הרי הוא ככל עכו"ם הבא על בת ישראל והולד כשר, כמבואר בשו"ע (שם ס"ה) ישראל שבא על אחת מאלו [ומצרי בכלל] הולד כמותה. ואחד מאלו, חוץ מממזר שבא על בת ישראל, הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה.

כה) בענין אי מותר לגייר עמלקי, עי' מכילתא (סו"פ בשלח) דאין מקבלין גרים מעמלק, ולכאורה הרי מבואר בגמרא (גיטין נז:) דבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, אכן עי' בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סו"ס רעב) שציין לס' עיון יעקב (סנהדרין צו:) שהקשה זה, וכתב המהרש"ם דאולי י"ל דהא באומות הלך אחר הזכר, והם הי' גרים מבתו של המן והזכר הי' מאומה אחרת. ועי' במדבר קדמות (מערכת ג אות ז) שמדברי הרמב"ם מוכח שגם בעמלק משכחת שיהיו גרים עיי"ש, וע"ע שם (אות ט) שכתב שגרים מאדום באים, אך לא מישמעאל, ועי' בחת"ס (כתובות נז, בשם אביו).

כו) פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לבא בקהל, ויש בזה ג' דברים שנאסר בהם בגיד, ובביצים, ובשבילי הביצים, ובכל ג' אלו יש ג' אופנים, דהיינו נכרת, או נחתך, או נידך. ועי' מש"כ בזה בשו"ת חיי הלוי (ח"ו סי' קסג).

כז) פצוע דכא מותר לישא גיורת, ויש מתירין אפילו ממזרת, כמו שמבואר בשו"ע (אהע"ז סי' ה ס"א), ועוד דבר פלא יש בזה דכהן שהוא פצוע דכא ג"כ מותר לישא גיורת עיי"ש, וי"א שפקע לגמרי מקדושתו ומותר אפילו בגרושה, וכן פסק בחלקת מחוקק (שם סק"א), אבל בבית שמואל (שם סק"א) חולק ע"ז. ולכאורה צ"ע לפי הח"מ דמה היתר יש להגרושה להנשא לפצוע דכא, הלא הגרושה מוזהרת ע"ז כמו כל אשה, וראיתי במנחת יצחק (לקוטי תשובות סי' קלו) שכתב שהכוונה הוא כשהגרושה היא גיורת וממילא אין האיסור משום פצוע דכא רק משום הכהן שאסור לישא גרושה, וע"ז כתב הח"מ דכיון דפקע קדושתו מותר גם בגרושה.

תוכן הענינים

א) בענין כל המשפחות בחזקת כשרות / שיטת הרמ"ה בזה.

ב) כהן הבא לישא, עד כמה דורות צריך לבדוק / אי כהנת צריכה לבדוק / קרא ערער במשפחת ישראל, עד כמה צריך לבדוק.

ג) מחלוקת ראשונים מה נקרא ערער / באיזה אופן לא חיישינן לערער.

ד) בענין משפחה שנתערב בה חלל או ממזר / אי מותר לגלות הדבר.

ה) להתרחק ממשפחות בעלי מריבות / להשתדל לישא בת ת"ח, ולהשיא בתו לת"ח.

ו) בענין שלא יעכב הנשואין בשביל ממון.

ז) בעל תשובה מרעפאר"ם, אי צריך לחוש לממזרות.

ח) מש"כ הרמ"א בענין הקראים, וחילוק שביניהם לרעפאר"ם.

ט) עכו"ם הבא על בת ישראל, אי הולד כשר, ואי צריך גירות.

י) בת הנולדה מעכו"ם ובת ישראל, אי מותרת לכהן.

יא) גר שמל ולא טבל הבא על בת ישראל, אי הולד עכו"ם.

יב) יהודי שבא על גויה, אי הולד עכו"ם, ואי מדרבנן יש להחמיר שלא ישא אחותו.

יג) בן הנדה אי הוי ממזר, או פגום. ופירוש 'פגום' / כהן הבא על הנדה, אי הולד חלל.

יד) בהנ"ל, אי צריך לגלות בשידוכין / ואי יש איזה חשש על בן הבן.

טו) הלכות ספק ממזר / הלוקח ילד לאמצו, מה יש לחוש. ואי בזהמ"ז שייך הסברא שחוששין עליו לשומרו.

טז) בענין חיה נאמנת על חזקת הולד.

יז) אי חיה עכו"ם ג"כ נאמנת.

יח) בהנ"ל, אי בזמה"ז יש להקל בזה - לכתחילה ובדיעבד.

יט) הבא בזמה"ז ואמר כהן אני, אי נאמן.

כ) בענין בת כהן לא תינשא לעם הארץ, מחלוקת רש"י והרמב"ם בזה.

כא) אי כהן מותר לישא בת ישראלית ונכרי.

כב) בענין בת ישראל מקוה טהרה לחללים.

כג) בענין שבזמה"ז כל האומות מותרות שכבר נתבלבלו, חוץ ממצרי שיש להחמיר.

כד) בהנ"ל, באופן שלא נתגייר המצרי, ובא על בת ישראל, אי הולד כשר / ממזר הבא על בת ישראל, אי הולד כשר.

כה) בענין אין מקבלים גרים מעמלק / בענין שמבני בניו של המן למדו תורה.

כו) הלכות פצוע דכא וכרות שפכה, ג' אופנים בדבר.

כז) אי פצוע דכא מותר לישא גיורת, או ממזרת / כהן פצוע דכא, אי מותר לישא גרושה.