חיים תחילה/קול הקודם

קול הקודם

תחילת דברי אשים דיברתי, תז'ל כד'ל אמרתי.

אמר הצעיר וזעיר המחבר ח"ף^[1] אנכי ס"ט. קדמו עיני לחזות בנועם דברי הרב עיר וקדיש מהר"ן שפירא ז"ל הנותן אמרי שפר ספרו הנחמד מגלה עמוקות אופן רנ"א וז"ל על פי הזהר שיר השירים דלפעמים נתגלגל אדם עבור פשט אחד של תורה אם לא תדעי לך היפה בנשים שלא רצה ללמוד בזה העולם צאי לך בעקבי הצאן להתגלגל לזה העולם ורעי את גדיותיך ובד' על ד' גלגולים שנתגלגל אדם בסוד ודור רביעי ישובו הנה, לכן אמרו בגמרא [שבת ס"א א] אלמלא לא באתי רק למשמע דא די כי עבור ענין אחד מן התורה אדם בא לעולם ועוד אמר [משלי ד' כ"ג] מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים כי עבור משמר אחת נתגלגל אדם. וז"ש דוד [תהלים קי"ח י"ז] לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה שביקש דוד שלא יצטרך להתגלגל אחר כך עבור דבר אחד מן התורה ועל זה ביקש משה אעברה נא להתגלגל פעם רביעי ואראה את הארץ הטובה לראות סודות התורה כי אוירא דארץ ישראל מחכים [ב"ב קנ"ח ע"ב] והשיב לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שלא תצטרך להתגלגל אפילו עבור דבר אחד מן התורה כי כבר השגת יותר מדאי עכ"ל. ואפשר דזה רמז שלמה המלך ע"ה במשלי סימן י"ג [פס' י"ד] תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות. ירצה לומר דבתורה אשר ישיג החכם תלוי להשיג מקוי החיים דהם חיים הנצחיים דאם יגע בתורה כפי קה שראוי לו לא יצטרך להתגלגל ולטעום פעם אחרת צער המיתה. אכן סר מר המות והיינו דמפרש לסור ממקשי מות דדייק לומר מוקשי על גלגולים אחרים. והיינו ע"ד שפירש הרב ז"ל בפסוק לא אמות כי אחיה.

הואיל וכן לא מנעתי עצמי מפרק כל כתבי להעלות בספרים ובדיו כל מה שיעלה על רוחי בפרד"ס לפי מיעוט שכלי הגם דבעיני הקורא לו צנו"ן דהחדלתי את מתקי וכל רואי ילעיגו לי ויהי כאמרם והב'ל הביא מיני קטניות קלות שאדם דש בעקביו תולה אר"ש על בלימה מקרא מועט ונחנו מה. עכ"ז אני כונתי לשם שמים לצאת ידי חובתי לא להראות לאחרים חלילה.

וחסדי ה' אזכיר כי הנני עומד היום בפירושים שפירשתי בסמיכות התורה סופה בתחילתה מספר הסמוך למאתיים אופנים בעזרתו ית"ש ולי מה יקרו דברי מורינו הרב מאריה דאתרא הדין חסיד שבכהונה בספר אזור אליהו העולה כעת על מזבח הדפוס בסימן כ"ב דף י' ע"ב וז"ל שאלוני על מאמר חז"ל שהתורה נדרשת בע' פנים שכל חכם דורש על פסוק אחד יותר מע' פנים כבעל מגלה עמוקות שדרש על פסוק ואתחנן רב"ן פנים וכאלה רבים. והשבתי שהכונה ע' פנים לכל א' מישראל וישראל אין פחות מס' רבוא ונמצא דע' פנים לכל אחד מס' רבוא עולה מה שעולה ומי שאומר על ענין אחד יותר מע' פנים נוטל חלק חבירו [דף ב' ע"א] של עסק בתורה מה שהיה ראוי לחדש חבירו מחדש הוא ולכן נוטל חלקו בגן עדן כדחז"ל [חגיגה ט"ו ע"א] זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, משום דאין אדם זוכה לחלק בגן עדן כי אם ע"י עסק התורה וכיון שמה שהיה הוא ראוי לחדש חידשו חבירו לכן זוכה לחלקו שבגן עדן. עוד י"ל שמ"ש ע' פנים לאו דוקא ע' אלא הוא מלשון על אבן אחת שבעה עינים ולמעלת התורה נקט ע' ולא שבעה למעליותא של תורה ולעולם של כל אחד יש לאל ידו לומר בכל ענין יותר מע' פנים עכ"ל לשון הזהב. ולי ההדיוט נראה לומר ישוב אחר והוא דהתורה נדרשת בד' חלקים פשט רמז דרש סוד, ולכה אפוא מ"ש חז"ל דע' פנים לתורה היינו בכל אחד מד' חלקים הנזכרים ותיטב לה' משור פ'ר. ועוד ראיתי בספר ילקוט חדש ערך נשמות אות ל"ד וז"ל כללות הנשמות הם ס' רבוא והתורה היא שורש הנשמות דישראל ויש ס' רבוא פירושים לכל פסוק שבתורה וכל נשמה ונשמה בפני עצמה נתהוה מפירוש אחד ולעתיד כל אחד יקרא כפי הפירוש המגיע לו אשר משם נבראת נשמתו ויש נשמות שכוללות כמה פירושים ומשה רבינו ע"ה היה כלול מכל הס' רבוא ובכל לילה כשאדם ישן אם זוכה עולה נשמתו וקורא שם הפירוש השייך לו בפסוק אחד ובלילה אחרת בפסוק אחר וס' רבוא פירושים אלו בפשט וכנגדם באגדה וכנגדם בקבלה, ספר הכונות דף ג"ן ע"ב ודף ד"ן ע"א עכ"ל. וכן הביא שם בערך תורה כיע"ש. גם הרב חסד לאברהם בעין הקורא נהר ח"י דף ט"ו ע"ד כתב וז"ל שבתורה יש ס' רבוא פירושים כפי הפשט כנגדה יש ס' רבוא באגדה וכמו כן ס' רבוא בקבלה וכיוצא בזה בכל חלקי התורה ואין לך נשמה שאינה כלולה מכולם עכ"ל והביא דבריו נכדו ה"ה חיד"א בספר מדבר קדומות מערכה ת' אות י"א ועיין ג"כ בספר מגלה עמוקות אופן ט' וקפ"ו ור"ן עי"ש.

לכל הדברות הצד השוה שבהם הוא דהמצא ימצא שיזכה האדם להיות פרש'ן דתורת אמת בפירושים רבים ועד ס' רבוא יש לו גבול לפרש ובר מן דין כשאני לעצמי אומר אני לגבי דידי דמי יתנני שאזכה לכל הפירושים שיהיו מכוונים לאמתה של תורה ומי יוכל להבחין שיהיו ע' פנים כנתינתם מהר סיני ואין בהם נפתל ועקש כי אין אתנו יודע עד מה. ועיני תמיד אל ה' ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד ולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה אכי"ר.

ובשבטי ישראל הודעתי דרחש לבי דבר יען בחדש תשרי ישראל עם קדושו מחמת טרדין שהם ימי המעשה הגם דרובו בקדושה דעסוקים במצוה על כל פנים לא יוכלו לקבוע עתים לתורה ברוב הימים ובפרט ממחרת יוה"כ ואילך דפוסקים מגירסתם, וכדי לזכות את הרבים אמרתי אל לבי אנכי אעשה קונטריס קטן אשר יוכלון שאת כל אחד באפונדתו ומביא וקורא אם יש את רצונו וכל אדם יטה ויקרא תורה על רגל אחת חד כרעא אארעא כעומד כיושב כי אין מדרש בלא חידוש [דף ב' ע"ב] וחשבתי לחבר את האהל להיות אחד ממה שעלתה במצודתי בסמיכות התורה אימא סיפא, ובראשית נמי מאמר אמרת אלוה צרופה. ממה שאנו קורים על הסדר בזמן הראוי לו שהזמן גרמא לגומרה של תורה עם ריש תורה.

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתן לי ה' במספרם כמשפט מאה ואחד אופנים והם לכמה גוונים פרפראות גימטראות רמזים ממינים שונים והיה הנשאר ממה שכתוב כאן והביאותים בספרי זוטא פני חיים ובקונטרס אבי הנחל בסדר בראשית ובפרשת וזאת הברכה ואוסיפה לך כהנה וכהנה בתוך דרשותי כאשר עיניך תחזינה מישרים. והאדם יראה לעינים דרובם ככולם יורנו מדרכיו של התנא האלהי הוא הקדוש רשב"י ע"ה בתיקוני הזהר במה שפי' בתיבת בראשית ואהיה אצלו אמון תחת עפרות רגליו הקדושים זיע"א. ועתה פה יגמר נא ק"א אופנים כדי שיהא הקונטרס הלזה קטן הכמות והאיכות דאיידי דזוטר ישאנו בחיקו האדם הקורא בו ואף גם זאת כי באלה חפצתי באחד ומאה דחושבנא טבא ליהוי כאשר חכמים הגידו בפ"ק דחגיגה דף ט' ע"ב יאמר ליה בר הי הי להלל מאי דכתיב [מלאכי ג' י"ח] ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו אמר לו עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקים גמורים נינהו, אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד אמ"ל משום חדא זימנא קרי ליה לא עבדו אמ"ל אין צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא י"א פרסי בתרי זוזי ע"כ.

וכתב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם ז"ל נקט במילתא מספר הזה לפי הרמז ע'ובד א'להים ל'אשר הוא ר"ת גימט' ק"א. ול'א ע'בדו הוא גימט' ק' והכונה בזה ע"ד שכתבנו בסוף פרק התכלת לגבי מאה ברכות בכל יום בסוד נפש רוח נשמה, דמיון כהן לוי ישראל שיבא לחלק הנשמה אחד ממאה דהיינו מעשר מן המעשר ונמצא שונה ק' פעמים הוא חייב אחד לנשמה אבל השונה פעם אחת ביותר מזה הוא חלק אלוה ממעל והיינו בין עובד אלהים, ומייתי בזה למשל י' פרסאי בזוזא, ר"ל שהוא מהלך אדם ביום אחד ההולך אחר חמורו עם סחורות נוטל זוזא לי' פרסאות ואם הוא משכירו למהר הליכתו אחר חמורו פרסה אחת יותר דהיינו י"א פרסאות ביום אחד אותה הפרסה קשה עליו ונוטל עליו עוד זוז א', ע"כ דבריו הנעימים.

והרב מגלה עמוקות אופן ז"ן דף י"ד ע"ג כתב וז"ל או יאמר ד' שרי התורה. הם וסי' הנצנים נראו בארץ הם שרי התורה עת הזמיר הגיע במלת זמי"ר נוטריקון זגנ"זגנאל מיכ"אל יופי"אל רזי"אל. וד' אלו נרמזו בכאן במלת ר"ב לך מיכ"אל זגנ"זגאל שגימט' ר"ב שכל אחד מהם עולה מספר ק"א שכן ארז"ל אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. וז"ש [דף ג' ע"א] [תהלים ק"ה ח'] דבר צוה לאלף דור, ר"ל כשלומד כמנין צו"ה מתקיים לאלף דור וז"ש [משלי ט"ז כ"ג] לב חכם ישכיל פיהו פיה"ו עולה ק"א וז"ש תורה צו"ה לנו.

והטעם של ק"א כי ב' שרי התורה אלו חייליהם הם מאה ואחד הוא נעלם של משה כזה מ' י"ן א' עולה ק"א. הרי החכמה שהוא משה מאי"ן תמצא, ר"ל נעלמו של משה מאי"ן ז"ש [תהלים קכ"א, א] מאי"ן יבא עזרי שהוא על עזר התורה כמו שנאמר [איוב י' י"ג - י"ד] למס מרעהו חסד האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני וזה ג"כ נרמז במלת רב לך ר"ל באותו שם שלך תמצא רב שלך שהוא עולה ק"א כמנין רב ולכן ג"כ נרמז בנעלם של משה מיכ"אל ר"ל כל זמן שהיה משה חי לא היה מיכאל יכול להנהיג את ישראל כמ"ש משה [שמות ל"ג ט"ו] אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה על שאמר הקב"ה [שמות כ"ג כ] הנה אנכי שולח מלאך לפניך הוא מיכאל כמבואר פרשת כי תשא במדרש רבה אבל כשנעלם משה אז בא מיכאל וכן בפרשת תצוה שנעלם שם של משה יש בו ק"א פסוקים כמנין מיכא"ל כי כשנעלם משה בא מיכאל.

גם זה נרמז במלת רב לך, משה נוטריקון מיכאל ש"ר הגדול כמו שנאמר ב[דניאל י"ב א'] מיכאל השר הגדול והוא השר הגדול שבמלאכים והנה משה דחה המלאך הגדול ברקיע יהיה פירוש רב לך מה שהיה לו להנהיג לשר הגדול שהוא מיכאל שהוא נקרא רב לך אותה ההנהגה היתה לך אבל צו את יאושע שבימי יאושע אמר מיכאל [יהושע ה' י"ד] עתה באתי משה רבך דחה אותי ולפי מה שאמרתי שד' שרי פנים הם נרמזים במלת זמי"ר ד' אלו נרמזים בכאן במלת רב נרמזים

זגנזג"אל מיכ"אל ובמילת יאושע בגימט' יופי'אל ורזי'אל כו' יע"ש ועיין בספר ילקוט חדש ערך תורה וראה בעיניך להרב של"ה ולהרב דרוש שמואל ולהרב כהנא רבה בספר מגלה צפונות כ"י סדר תצוה אשר דרכו קסת'ם בהקדמות אלו.

ועפ"י הדברים האלה הנה מקום אתי לפרש השת"א הכא מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ריש תורה מה שאמר הכתוב בפרשת משפטים [שמות כ"ג כ"ה] ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והוא בהקדים מ"ש בסנהדרין דף כ"ו ע"ב אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר איוב ה' י"ב מפר מחשבות ערומים ולא תעשנה ידיהם תושיה ופירשו שם רש"י והתוס' ע"ש ריב"א דדאגת לב האדם על מזונותיו מהנייא לשכח ממנו כל שאר מחשבות ואף מחשבת דברי תורה כיעו"ש

ואיתא בנדרים דף מ"א ע"א על פסוק תהלים מא ד' כל משכבו הפכת בחליו אמ"ר יוסף לומר שמשכח תלמודו רב יוסף אייקר ליה תלמודיה כו' יעו"ש עתה קום קרא דזהו דקאמר ועבדתם את ה' אלהיכם שתהיו עוסקים בתורה עד שתהיה בגדר עובד אלהים כדאמרן דלא עבדו היינו שונה פרקו ק' פעמים ועובד אלהים היינו ק"א פעמים מה תאמר דמה הועילו חכמים בתקנתם להיות שונה פרקו ק"א כדי שלא ישכח הרי אם יש לו טרדת מזונות מחשבה מועלת אפי' לדברי תורה לזה מבטיחו הכתוב [שמות כ"ג כ"ה] וברך את לחמך ואת מימיך שיהיה לך מזונות בריוח ולא בצמצום ואכתי יקרך לבך לומר פלטי לי מאדא הרי [דף ג' ע"ב] איכא למיחש כעובדא דרב יוסף דמחמת חולי שכח תלמודו גם לזה בא הכתוב לומר והסירותי מתלה מקרבך דלא יהיה לך שום חולי הגורם שכחת התורה ועיין בספרי הקטן ראה חיים סדר כי תשא בס"ד.

שנוי בנביאים כתיב ביאושע סימן א' רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי כו' למען תשכיל בכל אשר תלך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והוא במה שישנו בנותן טעם לענ"ד למה שמצינו שנקרא משה רבינו ע"ה בתואר גדול עבד ה' כדכתיב [במדבר י"ב ז'] לא כן עבדי משה בעבדי במשה ויהי אחרי מות משה עבד ה', משה עבדי מת. והיינו משום דהא דשונה פרקו ק"א דבר הלמד מעניינו של משה כמו שרמוז בפסוק תורה צו"ה לנו משה ובדיק בשמיה כי הנעלם שלו גימט' ק"א כדבר האמור לכן לו נאה ולו יאה דיקרא שמו עבד ה' דהיינו עובד אלהים ממש דנאמר על השונה פרקו ק"א וכבר הקדמנו דביאושע נמצא ג"כ מעלה זאת דזכה לכתר תורה כראוי להא דשונה פרקו ק"א כאשר פתר לנו הרב בעל מגלה עמוקות והנה רש"י בפי' החומש בפרשת ואתחנן כתב בדברי הכתוב [דברים ד' ט'] רק השמר לך פן תשכח את הדברים כלשון הזה כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמיתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים ע"כ. אמור מעתה דזהו מ"ש הקב"ה ליאושע רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה לשמור דייקא ע"ד רק השמר לך פן תשכח ככל התורה אשר צוך משה בא לרמוז לו דמפסוק תורה צו"ה לנו משה בין תבין דשם רמז על השונה פרקו ק"א כדי שלא ישכח תלמודו כי בעבור זה הוא משה עבדי דיש לו למשה תואר עובד אלהים וגם אתה אל תסור ממנו להיות כמשה ובזה למען תשכיל דכלפי מ"ש רש"י דמתוך שכחה תחשבו שוטים השונה פרקו ק"א שכל טוב לכל עושיהם והיינו דמפרש ואזיל לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכמו שדרז"ל על פסוק זה דמדבר שלא ישכח תלמודו וק"ל.

משולש בכתובים אשר שר מלך ישראל ע"ה במזמוריו סימן י"ט [פס' י] משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב והוא במ"ש להרב מראית העין דף כ"א ע"ג דפירש במאמר זה דאינו דומה שונה פרקו ק"א עפ"י מ"ש בזוה"ק כי אות קו"ף מאותיות שקר והוא מסטרא אתרא לכך שונה פרקו מאה פעמים יש בו סרך סטרא אחרא אבל כשמצרף עוד אחד שהוא אל"ף אותיות פלא מתקיים בידו והביא מ"ש הרב עיון יעקב כי מיכאל שר התורה גימט' ק"א והשכחה מצד ס"מ גימט' ק' יע"ש ויתכן דזה רמז קרא בישעיא סימן כ"ט [פס' י"ד] הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר כלומר ההפלא שאני פורש וסותם מהם הוא ופל"א ג"כ דהיינו האל"ף של ק"א וזוהי סיבה דע"י שאין להם פלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר דעתידה תורה שתשתכח מישראל וכדרשת חז"ל [דף ד' ע"א] א"כ ז"א דאחר שהשב"ח השבי"ח דוד המע"ה במעלת התורה באומרו [תהלים י"ט ח' ט'] תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים בא לומר דמשפטי ה' צריכים שיהיו אמת לאפוקי שלא יהיה שונה פרקו מאה פעמים דאחוז בקו"ף דשק"ר וכ"כ גדולה מעלת השונה פרקו ק"א דמלבד דשקר אין עוד בה ראה תראה דצדקו יחדיו ירצה לומר כדאמרן משמא דגמרא יו"ד פרסי בזוזא י"א פרסי בתרי זוזא דנמצא דהלימוד האחרון של אחד שקול ממש כשיעור המאה פעמים והם נשקלים בשקל אחד וזהו שדיקדק לומר צדקו יחדיו כי מה שהוא פעמים הוא האחרון עוד מעלה אחרת, גם עבדך, דאין לך תואר גדול מזה להקרא בשם עובד אלהים וכל זה להיות נזהר בהם בשמרם ע"ד רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, וצריך זהירות גדול שלא ישב ויסירם מלבו ואמר עוד עקב רב לרמוז דכל זה תלוי בשרי התורה דהם גימט' ר"ב כמו שפי' הרב מגלה עמוקות בפסוק רב לך דבמילת רב לך נרמז זגנוג"אל מיכ"אל והיינו דקאמר עקב רב דפירושו בשכר דע"י המלאכים הללו דלומד ק"א פעמים אז יעמוד לו שלא ישכח תלמודו ודוק.

ואת זה ראיתי בספר תולדות אדם של שבחי הגאון רבי זלמן זיע"א דכתוב שם בדף ס' ע"ב וז"ל רבי בער שאל את הצריק הגידה לי שאהבה נפשי שמענו מרבותינו הקדמונים אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק"א אבל יותר מק' פעמים לא שמענו ענה ואמר בחירי רצתה נפשי בך אולי זה השיעור שהזכירו חז"ל כאן הוא מסוגל לזכרון והדומה לזה אבל לחיבוב התורה אין לה ערך ואין שיעור ואלו היה מספיק לי הזמן הייתי חוזר על דבר אחד מדברי תורה שנה תמימה ויותר כי היא חביבה עלי כמו אילת אהבים ויעלת חן ודדיה מרוה אותי בכל עת ע"כ ושאלה זאת של ר' בער הדברים מגיעים על מעשה רב שהובא שם בדף ז"ן ע"ב דפעם אחת ראה רבי בער את הצדיק רבי זלמן שהוא הולך בבית אחת הנה ואחת הנה כדרכו והיה לומד ושונה דבר אחד מן התורה בחשק נפלא ואהבה נמרצת ובקול צלול נעים וערב לאוזן שומעת עד שהיה מעורר אהבת ה' וחפץ חכמה ומוסר בנפש השומע קרא ושנה ושלש את הדבר הזה עד עשרים פעמים ועד חמישים פעמים ועד ק' פעמים עד כי חדל לספור והכל בשמחת לבב באהבה עזה יתירה אשר כל בעל לשון ילאה לספר אותה ורבי בער עומד ומשתאה מחריש ומתפלא ויאמר בלבו תורה תורה מה עזה אהבתך בלב רבי זלמן אש אוכלת את. ואחר כן אחז בימין הצדיק ואמר לו האח נפשי ובשרי השבעתי אותך בחיי אהבה הנמרצת בינינו שתגיד ותאמר לי עד כמה פעמים שנית על לימודיך בדבר הזה וכאשר ראה שרבי בער מפציר אותו בחזק' היד ומשביע אותו שלא ישמיע לאזנו רק דברי אמת ענה ואמר לו אמת ואמונה לערך עד ק"ן פעמים [דף ז' ע"ב] חזרתי עליו וסיפר ר' נח דבעיניו ראה ולא זר שלמד הצדיק פרק ח' או ט' ממסכת כלאים באחד מימים הארוכים אשר בחדש תמוז ושנה ושלש הלימוד פרק הנזכר עד ק' פעמים סוף דבר שנה עליו מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואיש אמונים ראה שר' זלמן חזר על לימודו בדבר אחד מדברי תורה עד שלש מאות פעמים ולקץ חודש ימים ראה שהוא חוזר שנית על לימודו בדבר הזה שלשים או ארבעים פעמים ולא יכול האיש להתאפק וישאל אותו הגידה נא לי שאהבה נפשי זה זמן לא בציר שנית ושלישית על אותו דבר עד ג' מאות פעמים ובזמן קצר אתה חוזר ושונה על דבר זה. ור' זלמן ענה ואמר לו בצח שפתיו הנה חז"ל אמרו [פסחים ע"ב ע"א] תני מיניה ארבעין זמנין ודמי כמאן דמנח בכיסא ע"כ והנה יש להרגיש קצת למה לא אמר ודמי כמאן דמנח בקופסא שלשון זה הוא יותר רגיל בלשון התלמוד אולם אינו מן הנמנע שחז"ל רמזו בזה הלשון למ"ש בשבת [צ"ל בבא קמא קי"ח ע"ב] אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה פירוש שלא ישמט ויאבד ממנו וזה שאמרו תני מיניה ארבעין זמנין ודמי כמאן דמבח בכיסא ביאורו אע"פ שנקבע הדבר בזכרונו עכ"ז היה ממשמש אותו כל שעה שלא ישכח ממנו כאדם הממשמש בכיסו כל שעה כדי שלא ישמט ולא יאבד ממונו אבל המונח בארגז ובקופסא בביתו אין צריך משמוש כל שעה וגם אני בתחילה אני שונה על לימודי הרבה פעמים עד שנקבע בזכרוני ואחר כך אני חוזר ושונה עליו לפרקים ל' או מ' פעמים לקיים עצת רז"ל אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה שלא ישמט ויאבד ממנו זהו תורף אמריו אמרות טהורות.

אשרי ילוד אשה שנפשו חשקה בתורה כולי האי והאדם הקורא כל המעשים הללו אין ספק שיאמר בלבו אנן מה נענה אבתריה נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו לחשוב בדעתינו להקרא בשם למדן ואין צריך לומר בשם חכם דרבי לא יתקרי ומי יתן שנבין מיעוט ערכינו וחוסר השגתינו בתורה ובעבודת ה' והאל ברחמיו יזכנו להיות מהעוסקים בתורה לשמה בלי שום פניה כלל ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

איפוא השתא קראתי בשם קונטריס הלזה חיים תחילה כי פי המדבר במעשה בראשית בתחילת התורה בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ותנא סיפא אגב רישא כי נודע מרז"ל כי תכלית סיום התורה הוא כדי להתחיל בה. ומה נאמנו מאד דברי הרב מגלה עמוקות באופן ט' וז"ל השיב לו הקב"ה אתה חושב בדעתך שעדין לא השגת בתורה כלום ואין אצלך רק התחלה בלבד אינו כן כו' ומזה הטעם כותבין בס"ת ויקרא י' ט"ו דרש דרש משה מילת דרוש א' צריך לכתוב בסוף השיטה ודרש הב' בתחילת השיטה להודיע לאדם שאין קץ וחקר לדרשות התורה וסודותיה כשהשלים האדם והוא חושב שכבר השלים ההשגה ובא עד סוף תכונתה חוזר ומתחיל בראש לכן מילת דרש שני [דף ה' ע"א] בתחילת השיטה שלאחריה להודיע שהוא מתחילת בראשית וגו' והנה מילת שר"ף בסוד ששים רבוא פרצופים כנגד ששים רבוא אותיות התורה ולכל אות ס' רבוא פשטים ומזה הטעם קי"ל כרב אשי במנחות דף ל' [ע"א] שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בספר תורה באמצע השיטה דוקא להודיע שסוף התורה אין לחקור לכן היא באמצע השורה להורות לנו שלא בא עד תכלית וסופה של תורה עכ"ד דברי פי חכם חן.

ולכן זוהי סיבה אשר קרי'תי ליה חיים תחילה לרמוז הטעם דצריך לכתוב לעיני כל ישראל באמצע השיטה להורות כי אין סוף לתורה והו"ל כאלו עדין אנחנו בתחילת התורה דבעבור זה צריך לכתוב מילת דרש בתחילת שיטה. והאל כרב רחמיו וחסדיו יאיר עינינו במאור תורתו ותמיד ישים חלקינו מיושבי בית המדרש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וימלא פי שבח רצון לאהובינו וידידינו מחמד עינינו נשיא ישראל רודף צדקה וחסד אל השר והטפסר הגביר החכם המרומם רוח נדיבה כמוה"ר סי' אלעזר הילל בכ"ר מנוח נר"ו עד זקנה ושיבה ידו פרש ש"ר אפשיט'י דספר'א ובא עד כיס'ו פזר חן בחיבה יתירה אלהים משמים לאיש כמעשהו ישלם שבעתים. גם ברכות יעטה מורה זה בני נאמן אברהם אוהבי נר"ו נטע נאמן אשרי מי שעמלו מעשה הכת'ב הוד והדר פעלו ועל כל עדת ישראל תכון תפלתי אנא ה' הקשיבה רנתי קומה ה' בעזר בשירה ובזמרה גבורתיך לאמר לאסורים צאו אחרי ובנית ביתך ייתי ואחמיניה על גולת אריאל, משיח צדקנו מושיען של ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. דברי אלה אשר התחננתי בשליש אחרון לחודש הרחמים שנות מספר יאתיו לבריאת עולם בא סימן סמוכים לעד לעולם עשוים לפ"ג לחיים טובים ולשלום כי פי המדבר זוטר ובציר

חבי"ף

1. חיים פאלאג'י