ח. כיוצא בזה, יכול אח לומר קדיש על אחיו שלא הניח בנים אחריו, וחתן יכול לומר קדיש על חמיו. ואפילו זר, הן כשנשכר לומר קדיש עבור מת מסויים, הן כשעושה זאת מיוזמתו הוא [ראה לקמן]. ולא דנו הפוסקים בנושאים אלו אלא במקום שנהגו סדרי קדימויות בקדישים.
אמירת קדיש ע"י האח או החתן – משום כבוד עריכה
הנה לפי מה שכתב הרב זרע אמת (חלק ב סי' קמח) בשם הרב מעבר יבוק [והבאנו דבריו לעיל סעיף ז]. שאחד הטעמים באמירת קדיש הוא משום שחייב בכבוד המת. הרי שבמקום שאין בן, יכול האח לומר עבורו . וטובה תהיה אמירתו מאמירת בן הבן או בן הבת. וכמו שכתב שם להדיא שאף הרמ"א יודה דכאשר יש אח טוב יותר שיאמר האח מאשר שיאמר בן הבן וכדומה. ע"ש. וכפי טעם זה י"ל שהחתן אומר קדיש על חמיו, שכן חייב אדם בכבוד חמיו. וכמו שפסק בשו"ע (יו"ד רמ, כד).
החיוב בכבוד חמותו עריכה
והעיר בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א סי' קעה) שבשו"ע יורה דעה (רמ, כד) כתב השו"ע חייב אדם בכבוד חמיו והשמיט חמותו. ובסי' שמ סעי' ד ובסי' שעד סעי' ו כתב משום כבוד חמיו וחמותו. והגאון בעל ברכי יוסף ביו"ד סי' רמ (אות טו"ב) לא הרגיש בזה. ע"כ. ולכאורה אישטמיתיה דברי החיד"א שם (אות כא) שכתב בפירוש שחייב לכבד את חמותו. ושכ"כ הב"ח והט"ז והרב צידה לדרך. ע"ש.
מחלוקת בגדר חיוב כבוד חמיו עריכה
ובאמת שכבוד חמיו אם ככבוד אביו ממש, או שמא אינו חייב לכבדו אלא בקימה והידור במחלוקת גדולה שנוי. שאע"פי שהטור והב"י ביו"ד (סי' רמ) כתבו שחייב אדם בכבוד חמיו מדכתיב (שמואל א כד, יב). כיע"ש. ומשמע שכאביו לכל דבר. אבל הב"ח כתב שבמדרש שוחר טוב יש המשך למאמר. ודעת רבנן שם היא שלאבנר אמר אבי, שהיה אריה בתורה. וי"ל שהלכה כרבנן. וא"כ אינו חייב כי אם בכבוד בעלמא בקימה והידור. וכ"פ הש"ך ביו"ד הנ"ל (ס"ק כב) ונמשך אחריהם החיד"א בברכ"י (רמ אות כ). וע"ע בשיורי ברכה שם. וכ"כ הרב שולחן גבוה (סי' רמ אות מח). ע"ש. אבל הט"ז (ס"ק יט) הביא כדברי הטור והב"י שדוד קרא לשאול אבי. כיע"ש. וזאת לאחר שראה דברי הב"ח הנ"ל. ומשמע דלא ס"ל כוותיה. אלא שחייב בכבוד חמיו כבכבוד אביו. וכן נראה ממרוצת דברי כמה פוסקים, ומהם החת"ס (חלק ג סי' לח) שכתב וז"ל: דקיי"ל חייב אדם בכבוד אביו... שחייב לכבדו כאב. ע"כ [וראה עוד בחת"ס יו"ד סי' רלו; שם סי' רמו; ובאהע"ז סי' יג; שם סי' צא שכותב לחותנו הגרע"ק אייגר וחותם "חתנו כבנו". ואי ס"ל שאינו חייב כי אם בקימה והידור מה ריבותא יש בחתימה זאת. והלא כולי עלמא חייבים בקימה והידור כלפי גאון הדורות הגרע"ק איגר]. וכ"כ בשו"ת שופריה דיעקב (סי' נד) שחייב אדם בכבוד חמיו משום שחשוב כאביו. וכן אשה חייבת בכבוד חמותה. ע"כ. ובשו"ת מהרשד"ם (חלק יו"ד סי' עז) שחייב אדם בכבוד חמיו כשם שחייב בכבוד אביו שכן דוד קראו לשאול אבי. ע"כ. ובשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סי' שיב) שמצינו כמה פעמים שחתנו כבנו. ודוד קראו לשאול אבי ושאול קרא לו בני. ורש"י (שבת כג, ב) כתב נפיק מיניה רב שיזבי: חתנו כבנו. ע"ש. ובשו"ת מהרש"ם (חלק ג סי' קעז) כתב שחתנו כבנו לעניין ירושת החזקה. ע"כ. ושם (חלק ז סי' רא) הביא דברי רש"י מהא דרב שיזבי חתנו כבנו. ושכ"כ פירוש חרדים על הירושלמי (ברכות פרק ג, א). ע"ש. ודלא כמו שרצה להכריח הפת"ש (סי' רמ ס"ק כ) כדעת הב"ח והש"ך, שאם חייב בכבוד כאביו ממש א"כ גם אשתו חייבת בכבוד אביה. שכיוון שחייבת בכבוד בעלה והוא חייב בכבוד חמיו, ממילא היא חייבת בכבוד אביה. ואילו הדין הוא שהיא פטורה. כיע"ש. ויש לדחות על פי מה שכתב הרב תשובה מאהבה (חלק א סי' קעח) לגבי בן הבן אם חייב בכבוד זקנו. שבמעמד שלושתם חייב. שאם אמר לו אביו השקני וזקנו השקני. אם יתן לאביו משום כבודו, הלא אביו חייב ליתן לאביו ג"כ, וע"כ יתן לזקנו. ולמה יטריח את אביו. ע"ש. וה"ה לכאן. שבודאי במעמד שלושתם אשה חייבת בכבוד אביה, כיוון שחייבת בכבוד בעלה. ומה שאמרו שפטורה, היינו בהיותה בבית בעלה. וגם מה שכתב הרב יחווה דעת (חלק ו סי' נא) לפוטרו מכבוד חמיו, כי רק בקימה והידור. הארכתי בתשובה לסתור כל ראיותיו. ובין הדברים הבאתי דברי מהר"א כהן בעל שבט מוסר בספרו מדרש תלפיות (ערך כבוד חמיו) שהביא ראייה ברורה לחייב בכבוד חמיו ככבוד אביו. ושכ"כ בשדי חמד (כללים מערכת אות כ אות קכ). והערוך השולחן (סי' רמ אות לה ושם אות מד).
הכרעת ההלכה עריכה
ומבואר שלכל הפוסקים הנ"ל, ומר"ן בראשם, חייב אדם בכבוד חמיו כבכבוד אביו ממש. והכי נקטינן. ולא ראיתי להאריך כאן יותר, כיוון שבכל כיוצא בזה הולכים בקהילות הנוהגות עדיין בחלוקת הקדישים, על פי המנה או על פי הפשר. ובאלו שנוהגות שהאבלים אומרים ביחד, לא שייך כל הדיון לגבי תועלת למת . אך לטעם אמירת קדיש משום כבוד, כמו שכתב בזרע אמת הנ"ל בשם הרב מעבר יבוק, שייכת אמירת קדיש בחתן על חמיו יותר מבן הבן על זקנו. וכש"כ אחיו של מת, אם הוא גדול ממנו, שחייב אדם בכבוד אחיו הגדול. ואמנם גם בדין זה יש עקולי פשורי. והעיקר כמו שכתבנו. ואכמ"ל.