חיים טובים/שוחר טוב/יג

מזמור יג

מעשה בחסיד אחד שהיה דורש כל אלמנה ויתום לא תענון. עיין תנא דבי אליהו סאייר פ״ל ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול ובמסכת שמחות פ”ח, ובאבות דרבי נתן פרק ל״ח, ומכילתא סדר משפטים, וכמו שכתבתי בספרי הקטן צדקה חיים דרוש כ״ו.

וכי הסתרתי פני מכם אתם הסתרתם פניכם ממני אבל לעתיד לבא כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון. כלומר לעתיד לבא, דעתיד לשוחטו ליצר הרע, כי עין בעין יראו, כשם שעיניהם רואים אותי, כך עיני רואה בכם, לא בעולם הזה דהסתרתם פני ממני ולכך אני הסתרתי פני מכם, ויש סיוע לפירוש זה מהמאמר דלקמן סימן טו”ב בפסוק אני בצדק אחזה פניך, ועם מה שפירש מורינו הרב תהלות ה׳ דף ל״ה עמוד ג׳, ליישב המאמר מראשיה לסיפיה, במונח דיש ב׳ מיני הסתרות, הסתרה לגמרי דאינו רואה ואינו נראה, ויש רואה ואינו נראה, כיעויין שם אתי שפיר קרא דסדר וילך ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, דכפל הסתר אסתיר היינו על ב׳ הסתרות כדגלי על כי אין אלהי בקרבי, וזהו לשעה כזמן אסתר בצרת המן, דהיה זמן מועט ובהוה הסתרה אחת.

עד דיחמוציה עד חמישים אמה. יתכן דהכונה דכורעים ומשתחוים משיעור חמישים אמה במי שיכול להשיג ולראותו, וזה מעל כל השרים, דכולי האי שיעורא ליכא אפילו באם כ״ד ורבו ונשיא, עיין טור שולחן ערוך יו״ד סימן רמ״ד. או אפשר דהכונה כמה שכתוב בספר יוסף לקח ק״ק על מגילת אסתר, בכונת הפסוק ויספר להם, דמכל הצדדים אני נכנס בפנים שוחקות לפני המלך, אך אחת היא בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היאודי יושב בשער משתנים פני מהכעס, ותכף אני נכנס לפני המלך, ומה תקון יהיה לזה דאני נכנס ונתקל בו, ועל זה יעצוהו דיעשה עץ גבוה חמישים אמה, כדי שיראה מנגד בעת הכנסו למלך בכל יום, ובראותיך למרדכי תשא עיניך אל העץ ותתנחם ובא עם המלך אל המשתה שמח, ולכך חרבונה הראה באצבע גם הנה העץ דנראית מנגד על שעשאה מחמישים אמה, זה תוכן דבריו בקיצור, וזה ואפשר שרמז כאן עד דיחמוניה עד חמישים אמה, כלומר כדי שיראנה בהכנסו לבית המלך לכך עשאה עד חמישים אמה, ועיין בספר דנא פשרא מה שפירש במאמר זה, והוסיף ידו לפרש עוד בספר תהלות ה׳ דף ל״ה עמוד ג׳

פרעו לי וכו׳ ואני פורע לכם. הקושי הנראה במאמר הזה בניסון המים ולולב וסוכה, כבר הקשו המפרשים במאי דאיתא במדרש גבי שקלים ואשלמה להם, וכן בצדקה וגמולו ישלם לו, וכן כיוצא בהם, והדרכים שנאמרו בהן שייך הכא נמי, והיינו דמאמרו מי הקדמני ואשלם, אינו לשלול שלא ישלם, אלא לחידושא דאפילו שאין מי שהקדמני עם כל זה ואשלם, ולפי זה נסתרה דרכם של המפרשים דהלכו לבקש על מה ישלם כגון זריזות והשמחה וההידור והתוספת וכיוצא, דאין אנו צריכים לבא לידי מידות הללו, אחר דאי אדם מתחייב במה שאינו חייב, כל שכן האל הנאמן לשלם שכר לא איש אל ויכזב, ועיין מדרש רבה סדר אמר פרשה ז״ך, ומורינו הרב תהלות ה׳ דף ל״ה עמוד ד׳ ישב המאמר בב׳ דרכים נאים.