חיים טובים/שוחר טוב/ו

מזמור ו

למנצח על השמינית זה שאמר הכתוב ז׳ ביום הללתיך. לעיל מזמור א׳ על הפסוק והגית בו יומם ולילה, הובא בשם ר׳ יוסי ובשם ר״י והאמנתי כי אדבר דבקוראי מאמר זה עיני מקור דמעה על מה אנחנו יושבים דקאמר הכא במזמור הזה, וזה לשונו, שהרי כל מצות שהן בידינו, אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת, תימא הוא על הקדוש ברוך הוא על מה מעמיד אותנו ומאריך עולמו, כי אין מוחזקות בידינו כי אם מצות מילה, והבל פיהם של תינוקות של בית רבן, שאין בם חטא, שנאמר אם לא בריתי וכו׳ ע״כ ואם ח״ו האדם פוגם בריתו, או מוליך בנו ללמוד תורת עכו״ם, נמצא מחריב העולם וגורם רעות רבות לעצמו עד אין שיעור רחמנא ליצלן. ובנוסח הפורש סוכת שלום, עיין זכירה לחיים חלק א׳ סדר בראשית דף מ״ח עמוד א', דזה הנוסח הוא של שבת, דבחול אינו בסיום הברכה כי אם בתוך הברכה ופרוס עלינו בספר תהלות ה׳ ד״ך כד סרכיה נקיט יעויין שם.

המשומדים מושך להם ערלה. פירש בתהלות ה׳ ד״ך סע״ד משם מהרמ״א הנבעלת לערל קשה לפרוש והם חשבו הלואי היה ערל, לכך מושך להם הערלה זה תוכן דבריו, וזה יהיה מה שכתוב בשופטים סימן י״ג האין בבנות עמך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים, דהכונה דמסתמא בנות הערלים לא ניחא להו במהולים, ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא, כדי שיאמר בסופו כדכתיב שם סימן ט״ז זכרני נא וכו׳ שדרשו אפילו אין ביני לבינם אלא המילה וכו׳ ודוק, ועיין דכ״ל מע׳ מם אות ט׳, ובמה הצד נתקיים קצת כי לא ינוח שבט הרשע, דערלות לא יתרצו על הרוב במהולין, הגם דהישמעאל בכלל כל למעוטי בתי פלא ש״ד.

דבר אחר על השמינית על ד׳ מלכיות שהן ח׳ ואדום הח׳. עיין חזה דוד במאמר זה, ובחידושי על הספרי סדר האזינו פסקא ש״ג וש״ך ושכ״ה, ועיין תנחומא סוף סדר מסעי, ועיין זרע אברהם סדר עקב פסקא מ״ג ודוק, ועיין לקמן ריש מזמור ח׳, ועוד כמזמור י״ג, ומזמור י״ח על הפסוק בצר לי אקרא ה׳, ובפסוק מפלטי מאויבי, ועוד בסימן צ״ג, ובמדרש שמואל סוף פרשה כ״ט, ועוד בסימן כ”ב בפסוק על אילת השחר, ועל הפסוק עורה כבודי עורה הנבל.

למלך שכעס על כנו והיתה לפניו אבן גדולה. עיין הכתוב לחיים סימן ל״ד. ובמשל הרופא מתי יבא בד׳ שעות וכו׳, היינו דסמיך על קרא דסמוך לו רפאני ה׳ כי נבהלו עצמי וכו׳, ומזה יקחו מוסר הרופאים דמאחרים לבקר את החולים שיש עליהם ויושבים לשחק בקוביא, ורץ אחר רץ לקרא לו, ואינו מטה אזן ואשר יעשה כזאת נוח לו שלא נברא ולא יהיה רופא, כי בנפשו דיבר ואחריתו עדי אובד בר מינן.

אין הקדוש ברוך הוא מקלל את הרשעים אלא בבושה שנאמר יבושו ויבהלו וכשהוא מברך את הצדיקים כופל להן ברכתן לא תבושו ולא תכלמו ואכלתם אכול ושבוע. לכאורה קשה, דכיון דאמרינן כל העושה עבירה ומתבייש ממנה מוחלין לו, ואיך לקללה תחשב, ושמא זה הוא בעולם הזה דחוזר בתשובה ומתבייש, אך קללה זו בבושה הוא לעולם הבא, דאין מועיל מועיל תשובה, ויבוש על חטאותיו בפני רבי רבבות צדיקים ומלאכי עליון. ובא הברכה לצדיקים בכפל, היינו נגד הוידוי אנו בושנו במעשינו ונכלמנו בעונותינו, וכן בנוסח מתבייש אני מחטאותי ומוכלם מפשעי, אנה ה׳ כפר נא, ובקרא ואכלתם אכול דאיכא ולא יבושו זה אחר זה ב׳ פעמים, ועיין בספר מדב״ק מערכה ויו אות י״ד, דצריך לומר בצדיקים עוד ולא תקחו עוד חרפת רעב, דהוא שלא יהיה בושה חרפה וכלימה. ומרנא בספר תהלות ה׳ דף א״ך עמוד ב׳ הבין, דהכפל ברשעים יבושו ויבהלו, במקום כלימה, דהכלימה גורם בהלה, ועיין שם. ואני עבדו הבנתי ב׳ בושה, דכתיב ישובו יבושו רגע, וכאשר בצדיקים כאשר אמרנו בפסוק ואכלתם אכול ושבוע, ועיין לקמן סימן ל״א על הפסוק זה דישובו יבושו ודוק.

יגעתי באנחתי זה ר׳ זכריה בן הקצב. ראשונים כמלאכים מנו עם בועז לפלטי ויוסף ור״ז בן הקצב, דאין נגרע מהם אלו היה בדורם היו מונין אותו בכללם.