חיים טובים/שוחר טוב/ד
מזמור ד
עריכהבשעה שברח משה נעשו אלמים חרשים סומין. פירש בספר תהלות ה׳ די״ג עמוד ג׳, דכל אחד לפי מחשבתו על משה יע"ש, ולכך לא הספיק על מה שנעשה שיש, דהוא לשלם להם ובלאו הכי יש לומר דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא ומעותד לחובשו.
פעם ראשונה על המיטה ב׳ על הכסא ג׳ על הספסל ד׳ כמה ספסל דחוק עלי פלוני מטריחני. וע"ז כיוין שלמה לומר הוקר רגליך מבית רעך, וזו חכמת השונמית עובר עלינו תמיד ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה, תרתי מיטה וכסא, ועוד דבשלחן נמי איכא כהאי גוונא במדרש דמד”א פוחת והולך כענין שאמרו הכא במסיבה.
שערי דמעה לא ננעלין לעולם. עיין זכירה לחיים חלק א׳ סדר ויחי דרכ”ח עמוד ב׳, ובספר תהלות ה׳ פירש עם דרך בנו של הרב דוד חאב״י לייו, אשא עיני אל ההרים, ליכא לא הר סיני שהיא תורה בגלות, ולא הר המוריה קרבנות, כי אם עזרי מעם ה׳, דהיינו כדכתיב עם ה׳ החסד, דבגלות ביטול תורה וביטול קרבנות, ולא נשאר כי אם חסד דתורה בתלמוד תורה, ותפלה במלכות כל השערים ננעלו, שערי דמעה דהם בחינת חסד לא ננעלו, זה תוכן דבריו. ומרן בית יוסף חושן משפט סימן א׳ בא מנגד לדבריהם דג׳ דריש פרק קמא דאבות היו בזמן שבית המקדש קיים, ותלתא בתרייתא דסוף פרק קמא דש״א הוא לאחר החרבן, ועיין מה שכתב הרב צרור המד״ל תנא דב׳׳א ז״ל בספרו הנחמד אחר משפט שם.
אפילו רשע שבישראל בא וקורא לפניך. נתקשה בזה מרנא בתהלות ה׳ דף י׳׳ד עמוד א׳ מסיום המאמר יכול לכל תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת, ותירץ בב׳ דרכים, והדרך הב׳ הם דברי חז”ל בתפלת שלמה על הבאים להתפלל בבית המקדש, והוא חידוש שלא הביא סיעתא משם.
וקוראין אותי בן ישי. עיין תהלות ה׳ דף י״ד עמוד ב׳ דברים נחמדים בזה, ועיין בהקדמתי לספרי הקטן חקקי לב חלק א׳, מה שכתבתי בס״ד, ובמאמר פיסול יש בו שבא מרות המואביה, אמרו בלבבכם דאתם באים מאיסור ב׳ אחיות, עיין שם בספר תהלות ה׳ דף י״ד סוף עמוד ב׳, דפירש עם הקדמה המורגלת אצלו, דבשביל קטרוג השטן היחוס יותר בא בעקיפין יעויין שם, ובזה הרחיב הדבור בספרו מת״ל ענף דוד דיק"ב עמוד א׳.
תתפלל על מיטתיך ואם אין אתה יכול לדבר הרהר בלבך. אינו כפשוטו, דאין הפה יכולה לדבר דהא זה מפורש לקמן במזמור ה׳ אמרי האזינה ה׳ בינה הגיגי כדרשת המדרש שם, אלא דמוטל על מיטתו ומסתפק שמא בחוליו כי לא טהור הוא ואין בלבושו נקי, או דהוא ומלבושו נקי ואינו יכול ליטול ידיו, לכך בקושי התירו לכוין בקריאת שמע וברכותיה, ובי״ח ברכות העמידה בהרהור, הגם דהרהור כדבור דמי זהו בספק, אך בודאי דבחולי מעים כבד בזקן דאין לו שעת הכושר כלל להיות טהר גברא ומה יעשה, אז אמרינן דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולא יהרהר כלל, והתורה פטרתו, כמו תפלין לריו״ח דהיה עלול לנזילות.
ג׳ תכופות הן. עיין לוח ארז בסא״ר פ״ך ועיין לקמן במזמור כ״ב מה שכתוב שם.
ושמרתם את משמרתי שמרו את משמרתי אני ה׳ אלהיכם, מזומן אני ליתן את שכרך. מאמר זה קרי בחיל כמו שכתוב גבי מי הקדמני ואשלם, דשכר גדרים וסייגים עשו משמרת למשמרתי, שלם ישלם, וכן לענין שכר מצות בהאי עלמא ליכא, בשכר גדרים וסייגים בעולם הזה, ולכן דייק לומר מזומן אני, דמוכן ומזומן עתה בעולם הזה. ובמאמר יכול לכל, עיין יוסף תהלות סימן קל״ג, ובספר תהלות ה׳ במאמרים אחרים שדרשו יכול לכל.
ועכשיו אני מנגן להקדוש ברוך הוא כשיאבדו רשעים. עלה בדעתי דכונת המאמר לא תאמרו אנו עושים מלחמה ה׳ נלחם לכם ואתם אומרים שירה, הוא כענין יהושפט, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דזכה בהודו לה׳ כי טוב, ולזמר לשמו, דזהו היה הנוצות, עיין זכירה לחיים חלק ב׳ סדר בשלח פיסקא כ״ג, אך ראיות הפסוקים שמביא אינו מודה על הודאה תחילה, כי אם שירה אחר הנס, ובדרך זה דרך מרנא בספר תהלות ה׳ דף ט״ו עמוד ד׳, ודף ט״ז עמוד א׳, ועיין בקונטרס זכירה לחיים חלק ב׳ סדר בא פיסקא ט״ו. ובמאמר רבים אומרים מי יראנו טוב אלו אומות העולם. עיין להרב שארית יעקב דף ג״ס עמוד ג׳, ומורי זקני הרב חזה דוד דף י״ב עמוד א׳, ובסימן צ״ד דף קס״א עמוד א'.