חיים ביד/קכג
סימן קכג
עריכהחם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש למה העולם אינן נזהרין כשהם בתוך יב"ח לאב או לאם דנכנסים בבית המשתה כאילו לא עבר עליהם שום צרה וכאילו העוד אביכם חי או אמה קיימת והם לא ידעו דבכמה דברים יש הפרש מרובה בין שאר מתים לאו"א וגם מה שכתב בש"ע סי' שצ"ט סעי' י"א דהיא שעה אחת לפני החג וכו' דביאר שם מוה"ר כנה"ג בגה"ט אות ב' דהא דמהני להשלים מנין ל' בימות החג הוא דוקא על שאר מתים אבל על אביו ועל אמו הגם כי באו בתוכם ימי החג אינו מעלה לו למנין ל' אלא צריך למנות הל' מיום המיתה עכ"ד וגם מוה"ר ב"כ בא"ח סי' תקמ"ח הביא ראיות לזה והכריח דבאו"א אינו מהני ימות הרגל יע"ש וכ"כ ראיתי להרב ברכ"י בא"ח שם אות ז' דהביא בשם תשו' מוהר"י זיין כ"י שהעלה דאין להסתפר על אביו ועל אמו אף שעבר עליו רגל או ב' רגלים וגערו בו חביריו ועיין זל"א ח"ג יע"ש ובא מעש' לידי במי שבא לו שמועה קרובה מאביו ואחר ז' בתוך ל' פגע בו הרגל והיה ערב שבועות יום כ"ט מיום המיתה ולא מלאני לבי להתיר לו לפי פסק מרן בסי' שצ"ט סעי' ד' דהא דרגל מבטל גזרת ל' הוא בשאר מתים אבל באו"א וכו' ומה שמצינו להרב בני אברהם בחיו"ד סי' י"ג דהתיר לא היה כ"א בשמועה רחוקה ולא סמך להתיר כ"א בצירוף כמה טעמים גם דברי מרן החבי"ב מ"ש בכ"י כמ"ש בתשו' ליו"ד לא התיר כ"א בשמועה רחוקה אם פגע בו הרגל בתוך ל' אבל בשמועה קרוב לא התיר ולפי"ז יש לעמוד על מה שהביא בזל"א ח"א מער' שי"ן משם מוה"ר בעל בתי כהונה ז"ל בכ"י עליו ומ"ג דיש אוסרים אפי' בשמועה רחוקה דבעינן ל' וכמ"ש הרב שו"ג רס"י ת"כ כי כן אין נרא' להקל ושא נא עיניך וראה למ"ש הרב אהל יצחק בחי' על הרמב"ם דמ"ח ע"ד לענין מנהג שאלוניקי ולהרב דובר משרים דח"ן ע"ד ודוק וכ"כ בענין קריעה יש הפרש בין או"א לשאר מתים והוא דשם בסי' ת"כ סעי' ד' פסק בש"ע דעל אביו ועל אמו קורע לעולם והן אמת דיש בזה מחלוקת בפוסקים דלדעת הרמב"ם והראב"ד הוא דאינו קורע וכ"ה דעת רש"י ושכ"כ התוס' במ"ק כ' ע"ב ד"ה קורע בשם תשו' רש"י וכמ"ש הרב"ח אבל דעת הרי"ף והרא"ש והטור הוא דקורע על אביו ועל אמו אפי' לאחר יב"ח ושכן הוא המנהג וכמ"ש שם הרב"ח כיע"ש אלא דאנכי הרואה כי מה שהביאו מפירש"י וממ"ש בתשו' דאינו קורע הרי אשכחן בס' הפרדס לרש"י ד"ן ע"ב דכתב להפך דעל או"א קורע לעולם וצ"י ולענין הלכ' נקטינן כדעת מרן דקורע אפי' לאחר יב"ח ושכן הוא המנהג וכיון שכן י"ל נמי במי שאירע שנעלם ימי' ושנים ולא נודע ממנו דאשתו היתה עגונא ואחר עבור זמן רב נתברר שמת בו בפרק שנתודע בבירור שכבר מת אם יש בנים ובנות חייבים לקרוע וכמ"ש בפסק עיגונא יעש"ב בס"ד.
ובכן הירא את דבר ה' לא יעשה דבר אם לא ישאל לחכם דאני ראיתי פלאות והוא דכשם שאמרו דכל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה כך לאידך גיסא כל המקל בדיני אבילות במה שאסרו חכמים ובפרט בדבר שאין בו פלוגתא דאין לו מקום לנוס משום הלכ' כדברי המקל באבל ומזלזל לנהוג קלות בדיני האבילות שלא להזהר בהם ככל חוקותיו וככל משפטיו הנה הוא מעותד דעל מת אחר הוא בוכה ויתכפוהו אבליו ומצאוהו צרות רבות ורעות רח"ל כי כן שומר נפשו יזהר הרבה ולא תאונה אליו שום רעה אמן.