חיים ביד/קי
סימן קי
עריכההוה עובדא באחד ששתה סם המות ומת וקי"ל דהמאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלים עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין אבל עומדים עליו בשורה ואומר' עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים זהו ל' הרמב"ם ה' אבל פ"א הי"א והנה הרמב"ן ס"ל דקורעים הקרובים הראוים להתאבל וכ"כ הטור והוא משם הרמב"ן אלא דנשמט שם הרמב"ן כמ"ש הרב ש"ג וכ"כ הרב כ"מ שם שהרמב"ן חולק בדבר וכ"נ דעת הטור וכמ"ש הרב ש"ך סק"ב יע"ש אבל לדעת הרמב"ם שכתב סתם אין מתאבלים ולא קורעין משמע כלל כלל לא וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' תשס"ג עיין בס' תורת השלמים בלחמי תודה סי' ח"י ולענין הלכה נרא' דיש לפסוק כדעת הרמב"ם והרשב"א וכדפסק מרן בש"ע שקיבלנו הוראותיו והוא בשב וא"ת וגם הלכה כדברי המקל באבל והגם שהרב לח"מ בפ"ח מה' אבל כ' דהלכ' כדברי המקל באבל אמרו ולא בקריעה כמו שיע"ש. מ"מ היכא דמצינו פלוגתא בפוסקים ואין לנו מכריע הלכה בדברי מי בזה אמרינן הלכה כדברי המקל אף בקריעה וכמ"ש הרב"ח ביו"ד סי' ש"ם סעי' י"א ובס' פחד יצחק מער' ה"א דכ"ג ע"ב יע"ש.
ואם אחר ששתה סם המות או איזה דבר שקירב מיתתו חזר בו והתוודה ומת עכ"ז אין תשובתו מוציאתו מידי מאבד עצמו לדעת ול"ד למ"ש מוהרי"ו סימן קל"ד והרב ש"ך בסי' זה סק"ה דתשו' מהני לכל עון ולכל חטאת ואה"נ גם לחטא זה אפשר שיהיה לו כפרה על מה שעבר על מימרא דרחמנא להקל מעליו עונש איסור ואך את דמכם לנפשותכם אדרוש וכו' אבל מה שחטא לפנינו בעון מאבד עצמו לדעת מה יושיענו מה שהתוודה כי ס"ס הוא מאבד עצמו לדעת ומת בסיבת זאת ומ"ג אם יהיה הא דאין מתאבלים עליו להורות תשו' לרבים שלא ילמדו לעשות כמעשהו כי בודאי אין תשו' מועילה לזה. ושר"ר בס' מירא דכיא בסוף ס' מ"ש ח"ג סי' ט"ו דאפי' שעשה תשו' עכ"ז פסקו לענין עשינו מעשה שלא להתאבל וכן הסכים הרב מהרי"א נר"ו ומשום בהיות טוב צוינו שלא יצאו האבלים מפתח ביתם החוצה כל ז' ימים וגם אמרנו שיעשו קריעה בלא ברכה יע"ש. ומיהו אם רצו להתאבל אין מוחים יע"ש ומאחר שהם מתאבלים יש לעשות הבראה ומ"ש מורינו הרב פני מבין ח"ב ד"ר ע"ד משם מורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל דאין מברין על מי שמאבד עצמו לדעת וכ"כ כדרג"ל ע"א וע"ב כיע"ש היינו בשלא התוודה ועשה תשו' אבל במי שהתוודה ועשה תשובה ורצו האבלים להתאבל יש לעשות הבראה והוא ברור. ועיין בס' באר המים חיו"ד סי' ד"ן דתשו' ומודעא שעשתה קודם מותה מהני יע"ש וכ"כ הרב ר' חיי'א רבה ז"ל בס' הבהי'ר צפחית בדבש חיו"ד סימן ס"ז יעש"ב. ולעד"ן הלכה למעש' דאם התודה ועשה תשו' יש לעשות כל דיני האבילות זולת שלא להספיד בקינות ובדומ' לא בהולכה לבית הקברות לא בז' ימי האבלות וגם בקריעה בלי ברכ' דהיינו בלי שם ומלכות אבל שאר ענייני האבילות בז' ימים ולהתפלל ג' תפילות והשכבה וקדיש ולימודים והברא' וכיוצא עושים וכ"כ בס' באר המים חיו"ד סי' ד"ן דל"ג ע"א וז"ל אך קדיש ולימוד יכול לומר דאין מתאבלים שמענו ברם אין מתפללים עליו לא שמענו יע"ש וכן ראיתי שכתב הגאון הרב חתם סופר באה"ע סימן ס"ט כיע"ש ועכ"פ אין מברין עליו כמ"ש שם בס' צפיחית בדבש חיו"ד סימן ס"ח וסי' ס"ט אבל אוננין עליו בלב יע"ש.
וראיתי למורינו הרב פני מבין ח"ב דמ"ג ע"ג שהביא מעשה רב ממורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל שהורה להתאבל היכא דהתוודה יע"ש אלא דמ"ש דעדיף מאבד עצמו לדעת משאר חוטאים שמתודים וכו' יע"ש אחרי המחי"ר יש להשיב כי סוף כל סוף כל שמת מחמת שהוא מאבד עצמו לדעת מה יושיענו מה שהתודה הרי מיקרי מאבד עצמו וכמש"ל וצ"י. והא דאם מת מחמת תשו' דלא מיקרי מאבד עצמו זוהי סברת הרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"ח וכ"ה דעת הרב שאלת יעבץ ח"א סימן מ"ג דע"ה ע"א.
ומעשה בא לידי באחד שהיה דחוק עד מאד והיו לו חובות הרבה ותלו ביה טיפלי ואירע שלקח מקח אחד כו"כ משקלים זהב והשליכו בבור ויצא לו הפסד גדול אשר כמעט לא יצא עשר' למאה ועולם חשך בעדו ומרוב היגון ואנח' ודחיקת הב"ח שתה מים עזים אשר היו לפניו ונסתכן ותכף התוודה ונתחרט נרא' דכל שעשאו מחמת דוחקו ויגון ואנח' אינו נקרא מאבד עצמו לדעת והן הם דברי הרא"ש ז"ל בתשו' בשמים ראש סימן שמ"ה וז"ל אשר שאלתני באחד חסר לחם וחשוף שהלך בפני שנים ואמר מאסתי בחיי ואבד עצמו אם רשאים קרובים להתאבל כיון דפסק הרמב"ם בהלכות אבל דאין מתאבלין עליו כברייתא דמסכת שמחות אם פירושו אינם צריכים אבל אם רוצים לחפות עליו אם זה כבודם הוא תשובה מדברי הרמב"ם עצמו נראה כדבריך דאיך יברכו לאבל ואלו אוכלים ושמחים ועוסקים בפרקמטייא ובמלאכה ואולי על אנינות לב אמנם בעיקר הנדון חלולה לדון את האיש הזה לרעה וכבר אמרו במ"ר על פסוק אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כשאול ן' קיש ת"ל אך ושאול היה רק מתיירא פן יתעללו בו ולא תאמר דוקא שישלחהו בבזויים גדולים להתקלס בישראל והיה חילול ה' בדבר לא כי שכל שעשה מריבוי צרותיו דאגות ויסורים או עוני גמור אין כאן מיחוש אדרבא גנו רבותינו ז"ל את צדקיא מלך יאודה ואמרו גלה עמי מבלי לב שהיה לו לצדקיא להקיש עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעיניו וגם מנו רבותינו ז"ל ואחיתופל בשלש' הדיוטות ולפי שמרד במלכות ב"ד ולא היה אחיתופל מאבד עצמו לדעת וענין מאבד לדעת הוא המבזה את הבריות ומבזה בטוב' ושנא את העולם כמקצת הפילוסופים שעושים כן להמרות פני עליון המשתבח בעולמו ורואה אותו כי טוב ואומר יהי כן ואלו אומרים לא כן ומקצתן אומרים ג"כ כי זה שכח הנשמ' שמוציאה מן הגוף העכור הזה שהוא לח כקבר וכיוצא בהבלי רשע ושוא אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת ואף כי זה לשמור עצמו מן החטא שכל הצרות הרעות וגם העוני מעברים אדם על דעת עצמו ועל דעת קונו אין ספק שאין בזה שום איסור וכדברי אלו תמצא שבר לקו' הפלוסופים אשר בה יחשובו להפל את הדת ותאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק של עולם והרב פיהם מינהו עדת ומן אורייתא לא יעידון כל עדת ואתם עשו לעני הזה כדרך שנוהגין בכל ישראל ותו לא מידי עכ"ל וראוי לכל מי שהוא רועה ישראל להתפלל על בני עירו שלא יבואו בני ישראל לידי מידה זו ויהיו כולם חיים: