חיים ביד/צו
סימן צו
עריכהשאלה מעשה היה בתינוק כבן ח' שנים מו"מ שנפל לבור ולא נודע כ"א כשהתחילו לשאוב מים מן הבור ראו עכירות כמו מראה דם ועי"ז חקרו לראות אחר איזה שעות שנפל לבור שירדו לבור ומצאו זה התינוק מת ושהיה מוחו פצוע ודנו בו שיהיה מחמת כשנפל הוכה באבנים שבתוך הבור ונפצע מוחו או מחמת הדלי שהשליכו עליו לשאוב מים הכו את מוחו ונשפך דמו בתוך מי הבור וכשהתחילו לשאוב מים מן הבור אחר שעות כמו ד' או ה' שנפל מו"מ הרי נעשו המים שבבור כמראה דם ואז ירדו לחפש אחר מי נפל לבור וראו לתינוק הנז' מלוכלך בדם מחמת ההכא' והרי הוא מת ולשאול הגיעו על מת עצמו לקוברו בתכריכיו וגם על מי הבור מה לעשות בהן.
תשובה על ענין המת עצמו אין לעשות רחיצ' ויש לקוברו עם מלבושיו דהכי קי"ל בפוסקים דכל שמת מחמת ההכאה ומחמת הדם השותת יש לו לקוברו במלבושיו כמבואר בי"ד סימן שס"ד ובס' ב"ח שם וט"ז סק"ג והש"ך ז"ל סקי"א ולענין מי הבור נרא' דאם יש להם מראה דם הגם כי בודאי אינם ראויים לשתייה משום מיאוס בלא"ה מלבד האיסור עצמו יש ג"כ לשופכם במקום חפירה אחת לבל יצאו לשוק משום עגמת נפש מפני הרואים ואחר כלות מראה הדם במים עד שיהיו צלולים וברורים ויחזרו למראה מים לא יהנו מאותן המים. ועיין להרב פרי האדמה ז"ל בח"ב בה' אבל פי"ד וכ"א דקס"ו ע"ד שכתב וז"ל מעשה אירע פה עה"ק ירוש' ת"ו שנפל לבור גדול שבבהמ"ק גוי אחד ולא ידעו ממנו כ"א בשעה שהיו ממלאים מים ועלה ממנו עצמות אדם וכיוצא ושאלו אם יש לחוש למוכרי המים אם ימכרו המים ההם לישראל ונרא' לענין איסור הנאת בשר המת שכתב רבי' מרן בי"ד סימן שמ"ט דכתב בהדייא דבשר מת אסור בהנא' בין גוי בין ישראל וכו' ושוב הביא עוד שם מעש' בתינוק ישראל שנפל לבור ישראל הסמוך לת"ת ובאותו יום הוציאוהו דאין איסור כלל. והאמת שבנדון הראשון בגוי שנפל לבאר גדול שבבהמ"ק ונעשה אברים אברים הרי בודאי שהיה שם כמה ימים וכבוש הרי הוא כמבושל כדקי"ל בטש"ע י"ד והמים שבבור נאסרו בהנא' וצריכים היו לדלות כל המים שבבור ולנקותו לגמרי אבל בנדון שני בתינוק ישראל שנפל לבור והוציאוהו באותו יום הרי לא היו כ"ד שעות מעת לעת ולכ"ע ליכא משום כבוש הרי הוא כמבושל לאסור המים כמבואר בי"ד סימן ק"ה וזהו בבור של עה"ק שאינם בארות מים חיים הנובעים כ"א שהם מקובצים בהם ממי הגשמים אבל בבארות שלנו שהם מי באר מים חיים צ"ע אם נאמר בהם כבוש הרי הוא כמבושל לאסור המים בהנאה כשלא יש מראית דם כנ"ד דבנ"ד שהוכה ומת והיה דמו שותת הרי נאסרו המים בלא"ה וצריכים לדלותם ולנקות הבור עד שיחזרו המים למראה מים צלולים אמנם במקום שאנחנו אוסרים המת משום מת הנפול בתוך הבור יהיה אדם או בהמה או עכבר ותרנגולת וכדומ' אין איסור כבישה כ"א כשמת אבל כל עוד שהוא בחיים אין איסור משום כבוש כמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל חי"ד סימן פ' יע"ש.