חיים ביד/צב
סימן צב
עריכהאמרתי אספרה על מעשה שהיה במי שחלם בליל שמיני חג עצרת על חכם גדול כשר וירא ה' ויש לו חיבור ספר כתב איש רבי שנפטר זה זמן רב למעלה מעשרים שנה ונראה בחלום לת"ח אחר כאילו מת באותה לילה ושלא היו מוליכים לקוברו עד שיתירו לו הנידוי שנידוהו מה דינו אם צריך לעשות התרה בעשרה ואם צריך לילך ולהתיר על קברו הוא יום טוב א' והוי אוושא מילתא.
תשובה נראה לי שצריך התרה בעשרה ת"ח ושיעמוד החולם החלום עצמו לשאול התרה בעד נפש הנפטר שיתירו לו ואם יש לו בן הנכון הוא שגם בנו יעמוד לפני עשרה עם החולם ושניהם כאחד טובים לשאול התרה בעד נפש החכם הנפטר הנז' וכל בי עשרה שכינתא שריא וכדאי הוא ההתרה והתפילה שמתפללים על נפש המת להועיל לו וכבר ידוע משרז"ל שמועיל הרבה התפילה ובקשה מהחיים על המתים ובפרט אם נודר הבן או הקרובים אליו נדבות לצדקה לעניים ולת"ח כי בודאי דיועיל לו הרבה לנפש המת ומי יעמוד בסוד ה' כי אפשר כי לנפש צדיק זה בא שעתו לעלות אותו ממדריגה למדריגה יותר גדולה ומדקדקים עליו כחוט השערה ואפי' אם יהיה אדם גדול בתורה וחסידות וגדול הדור עכ"ז לפי גודל חסידותו דקדקו עליו וכדי להעלות למעלתו יותר גדולה הוצרכו לעיין בדינו כי בלא"ה בכל שנה ושנה כשנידונים החיים נידונים ג"כ המתים בסוד זוכר יצוריו ברחמים לחיים כמ"ש המקובלים ז"ל ויהיה הענין שבא שעתו להעלות למעלה עליונה ממה שהיה מקודם ודנו אותו והוצרכו לעשות התעוררות לתחתונים שיעשו לו התרה ויבקשו רחמים עליו כדי שיהיה לו כח לעלות ומי לנו גדול בתורה ובחסידות כדוד המע"ה ואמרו עליו כי לא זכה דוד המע"ה לישב במחיצתו להיות רגל רביעי שבמרכבה אלא לאחר ז' שנים למיתתו ביום שהכניסו הארון לבית קדשי הקדשים כמ"ש בס' עמק המלך דקנ"ג ע"א יע"ש וא"כ כמו כן י"ל בצדיק זה הנפטר זה כמה שנים כי לא בא עיתו לישב במחיצתו כ"א עכשיו ולכן בא זה ההתעוררות לתחתונים וכאשר דמיתי כן ראיתי להרב מטה יאודה בס' שבט יאודה ביו"ד בליקוטין דל"ב ע"ד שנשאל שאלה זאת וז"ל שאלה במה שנוהגין בחולם חלום על ישני עפר שנתודה אחד מהם שהולכים עשרה ת"ח על קברו ומתירין לו אם יש סמך לזה דלכאורה נראה דאין הנידוי חל כיון שאינו זה מן החיים והרי הוא בעולם שאינו שלנו וכ"ש אם הוא חכם ונפטר זה כמה שנים וכבר זכתה נשמתו אחר יב"ח אדרבא ירא' כמו זילותא ב"מ ועל זה השיב הרב ז"ל דכפי דעת הרשב"א ז"ל בתשו' דהמנדה עצמו בב' עולמים דמהני התרה גם לעוה"ב והרי לפי דעתו שנוהגים כמותו ודאי דס"ל דמהני התרה גם לעוה"ב וכ"ש כשיהיו עשרה ת"ח דהשכינה מצטרפת להסכים עמהם באותו היתר כדין מי שנתנדה בחלום דאע"ג דיש לחלק דע"כ ל"ק הרשב"א אלא במי שנידה עצמו בשני עולמות דמיגו דמהני ההיתר לעוה"ז מהני גם לעוה"ב אבל בנידה בעוה"ב לחוד יש לומר דגם הרשב"א ז"ל מודה וזה שנתנדה בחלום והוא מת ליכא לגביה אלא עוה"ב ונידוי עוה"ב לחוד אין היתרו תלוי ביד הבריות מ"מ נראה דהרשב"א סתם דבריו משמע דלא שני ליה ובכל ענין מהנייא התרה וכ"נ מהש"ע סימן רכ"ח סמ"ה דלא הזכיר אלא עוה"ב בלבד יע"ש ואדרבא נראה דזה שחלם הראוהו מן השמים שנתנדה אותו מת פ' כדי לעוררו שיעזרוהו בבקשת רחמים ותפילה כדי להקל מעליו העונש דהא קי"ל דנודרין בעד המתים ומועיל להם לכפרה כדאיתא במדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים והביאו מרן ב"י בא"ח ה' יוה"כ סימן תרכ"ח יע"ש ואף אם מת זה הוא חכם וגדול הדור אפשר שדקדקו עליו כחוט השערה דהא כתיב וסביביו נשערה מאד ורצו להעלותו למדריגה יותר לכן רמזו אל החיים שיסייעוהו ע"י תפילה דהתרת החכם היא תפילה ובקשת רחמים עכ"ל הרי מבואר מדברי הרב ז"ל ככל אשר כתבנו ואם שהרב ז"ל מביא שהמנהג הוא לילך על קברו ולעשות שם ההתרה ביו" ת"ח לע"ד בענין נ"ד שהוא יום א' של יום טוב והוא דבר קשה לילך לבית החיים ביום טוב א' עשרה ת"ח ואם ידחו ליום אחר לימי החול אין לנו לדחותו דהוי כענין תענית חלום שהוא באותו יום וכ"ש ההתרה שצריך להיות בו ביום לכן נראה שיקבצו עשרה ת"ח למקום אחד ובעל החלום עם בנו וקרובו וכה ישאלו בפיהם בפני העשרה אנחנו שואלים (ומקבשים) [ומבקשים] התרה בעד פ' בן פ' המת שתתירו לו כל החרמות ונידויים כלשון ההתרה אשר יסדה הרב הגדול המקובל האלהי כמוהר"ר שלום מזרחי (שערבי) [שרעבי] ז"ל ואם יכללו גם המה באותה ההתרה טוב ויפה לומר אנחנו שואלים ומבקשים התרה בעדינו וכו' ובעד פ' בן פ' המת והמתירים יתירו בל' רבים ויהיו כונתם על נפש המת וטוב ונכון שיקבעו לימוד בעשרה ללמוד ס' תהלים בעד נפש המת ולומר עליו קדיש וגם הבן או קרוביו יתנו מיסת נדבת ידם צדקה לעניים ולת"ח ויועיל הרבה לנפש המת וגם ה' יתן הטוב לזרעו אחריו ולקרוביו בכל אשר יפנו ישכילו וכל אשר יעשו יצליחו צלח רחב עושר וכבוד וחיים ועיין להרב כנה"ג ביו"ד סימן של"ד הגה"ט אות ל"ב במאי דקי"ל המת בנידוי שצריך להניח אבן על ארונו אם מתירין לו והסכים דנהי דמתירין לו מ"מ צריך להניח אבן על ארונו יע"ש ונ"ד שכבר הוא מת אין מקום להניח אבן אפי' על קברו ובהתרה לבד סגי.
ואולם אנכי אומר דאפי' אם יהיה הענין שחלם אחד על המת שמת עכשיו ועדין לא נקבר שנידו אותו שיש אופן להניח אבן על ארונו נראה לע"ד דאין לעשות מעשה כזה בדבר שיש זילותא גדולה למת וצער ב"ח לקרובים ואין להשגיח בדברי החלום לדבר הזה אכן לעשות התרה בעשרה שהוא דרך תפילה ובקשה יעשו אותו ובלבד שלא לפרסמו ברבים משום יקרא דשכבי ויקרא דחיי ודוק.
וראיתי בס' עקרי הד"ט בחיו"ד סי' ל"ד אות ו' שאחר שהביא דברי הרב שבט יאודה אלו כתב וז"ל הד"ט נהי דבהתרה יש תפילה שכן אנו אומרים וכשם שאנו מתירים וכו' כן יסכימו מ"מ בל' תפילה אינו נראה שההתרה בכלל וכיון שכן אחר שלמדנו שהתפלל משה על יאודה ולא אמרו שהתיר נידויו אפשר לומר שלא היה בכחו להתירו וכו' יע"ש ולעד"נ דאין עיכוב בשביל זה דאה"נ דיתפללו עליו בפרטות אבל להתיר החרם מה מקום למנוע אחרי שכן הורו לנו מן השמים שיש עליו חרם ומלבד דיועיל הרבה ולא יזיק. והרב מוהריט"ץ בתשו' סימן קנ"ה כתב דאם נידה אחד למת דחייב נידוי מטעם מנדה למי שאינו חייב נידוי ועוד משום מוציא שם רע על המתים וכ"ש אם המת ת"ח איכא משום מבזה לחכם לאחר מותו יע"ש הרי מצינו כדמות ראיה לאידך גיסא דאפי' שהוא מת הנידוי הוא פועל רע לו הן אמת שראיתי להב"ד חיו"ד סי' קנ"ו שכ' דאם נידה למת שאין מנדין אותו יע"ש ועיין בס' ברכ"י בסי' של"ד אות מ"ה שהביא דברי הרב"ד לבד יע"ש ולא זכר שר מתשו' הריט"ץ הלזו וצ"י ועיין בתשב"ץ ח"ב סוס"י קכ"ט ע"ש וע' בת' מ"ץ ח"ב ודוק
ודוגמא לזה נשאלתי על ראובן ת"ח שחלם חלום על שמעון שהיו מנדין אותו בשביל ב' דברים האחד הוא שלא היה ציית דינא לתת מה לכוללות העיר מה שהיה חייב מן הדין והן שני שהיה אמיד בנכסים ולא רצה להיות נמנה לדבר מצוה במה שנמנו קצת יחידי העיר ולתת ולהחזיק ביד ת"ח שבעיר העניים והוא לא רצה וכך היו אומרים לו שהרי הוא קאי בארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת כדאיתא בירוש' פ' א"נ ומ"ר ס' קדושים פכ"ה וכשמוע שמעון דברים אלו שחק על זה ולא מאמין וראובן ת"ח מלבד כי אין לו הנאה מזה הענין שאינו נצרך לאחרים זאת ועוד שאין לו שום שינאה עם שמעון ואם ירצה הרי הוא מאמינו בנאמנות גמורה ובש"ח שכך היה החלום ועכ"ז לא רצה שמעון לעשות התרה ולחזור בו ולקבל עליו להיות משלם חובו במס ולהיות נמנה עם חבריו לדבר מצוה מה דינו של שמעון אם יש לנו להחזיקו למנודה ומוחרם או לא ועל זה ראה תראה בתשו' הרדב"ז הישנות סי' ק' בשם השאלתות והגאונים שכתב דל"ד הוא בעצמו שנידהו בחלום שצריך התרה אלא אפי' חלמו לו אחרים שהיו מנדין אותו ואפי' אשה או עבד וקטן שחלמו כן צריך התרה וכ"כ בהגהו' הרי"ף בפ"ק דנדרין בשם הרשב"ץ יע"ש:
אלא שראיתי להרב כנה"ג ז"ל בס' בעי חיי חיו"ד סי' קס"ח דקכ"א ע"ד שרצה לחלק ולומר דה"ד כשהמתנדה מאמין לדברי החולם אבל אם אינו מאמין לא וכו' יע"ש ולע"ד אחרי המח"ר קשה דמאחר דקי"ל דעד אחד נאמן באיסורים ומ"ג אם הוא ת"ח דמה לו לשקר א"כ כשזה ממאן שלא לשמוע לדברי חז"ל והפוסקים ז"ל שהצריכו התרה אפי' כשחלמו אחרים שהם אמר דאפי' עבד ואשה וקטן נאמנים א"כ הרי הוא עובר אדברי חז"ל ויש לנו לחוש לנידויו אם לא התירו לו וגם הוא יחוש על נפשו שמא ח"ו יסתכן וחמירא סכנתא מאיסורא וא"כ אם ראובן ת"ח הקריב משפטו לפני ב"ד ודייני העיר שלחו לו שחייב לעשות התרה ביו"ד כפי מה שנמצא כתוב בספרי הפוסקים א"כ אם ממאן ומסרב בזה מלבד כי הוא עושה בנפשו שקר ומתחייב בנפשו והו"ל כדין מ"ש הפוסקים בדברים שיש בהם סכנה שאם רוצה לסכן את עצמו דמכין אותו מכת מרדות עוד בה כי כיון דלפי הדין הוא חייב לעשות התרה ואינו ציית דינא ואינו עושה התרה הרי הוא חייב נידוי בעבור זה שמזלזל בב"ד וכדקי"ל בח"מ סימן י"ט:
וא"כ אחרי הסל"ר ממורינו הרב כנה"ג איך נקל בזה אחרי שיש לחוש שהחלום יהיה אמת ובהיות טוב מה מפסיד אם עושה התרה אפי' אם לא יהיה אמת וכ"ש אם יהיה אמת כי כן אפי' בשונא גמור כל שנראה בעיני הדיין שאינו משקר ומאמין ליה כבי תרי יש לכופו שיעשה התרה בעשרה ועוד דקי"ל בש"ע ח"מ בסי' ג"ל כל הפסולים לדון פסולים להעיד חוץ מאויב ושונא הרי דאויב ושונא כשר להעיד ואצ"ל אם החולם החלום אינו אויבו ואינו מבקש רעתו דגם מורינו הרב כנה"ג יודה שצריך התרה והוא ברור:
ואגידה ואספרה מעשה שהיה בשעת התקס"ח שאנכי הצעיר הייתי רך בשנים בן עשרים שנה אירע מחלוקת גדול בעיר מחמת עריכת המס שהיה המנהג להעריך עד מאה לבנים שהוא שיעור קרן שנים עשר אלפים ות"ק אריות ואפי' יהיו עוד כפלי כפלים עד מאה אלף והותר לא מעריכים אותם כ"א עד מאה לבנים לבד ויען נמצאו בעיר ארבעים עשירים שהיה להם עד מאה אלף ולא היו פורעים מס כ"א עד מאה לבנים וכמו כן היו נמצאים אז בעיר כמו עשרים בני אדם שהייתה עריכתם מאה לבנים שהיו להם שיעור קרן מצומצם י"ב אלף ות"ק אריות וע"ז קמו אלו העשרים עם רוב פורעי המס רוב בנין ורוב מנין והיו רוצים לבטל מנהג זה ונחלקו התובעים עם הנתבעים לשתי כיתות וגם רבני העיר וחכמיה נחלקו לב' כי מורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל היה דעתו לזכות להעשירים הגדולים שלא לשנות המנהג ולהעריך יותר ממאה לבנים ואיתו עמו הסכימו מורינו הרב המו' כמוהרר"ח יצחק אלגאזי ז"ל ומורינו הרב כמוהר"ר דוד אמאדו ז"ל ומורינו הרב כמוהר"ר בכור יצחק נאבאדו ז"ל בעל פני מבין ומערכה לקראת מערכה הרב הגדול מ"ז אור היר"ח ז"ל זיכה להיחידים לשנות המנהג ואיתו עמו הרב המו' כמוהר"ר יום טוב דאנון ז"ל בעל כבוד יום טוב ומורינו הרב המו' כמוהר"ר רפאל אשכנזי ז"ל בעל ס' מראה עינים ומורינו הרב כמוהר"ש חכים ז"ל בעל ס' כסא שלמה כאשר מתבאר בס' חק"ל חח"מ ח"א ובספר שפת הים חח"מ ומשם בארה שלבסוף נעשה שלום ונקבעה הלכה לדורות להעריך עד רז"ל לבנים שהוא כשיעור שיהיה לנערך עד תשעים אלפים וכן נתנהג מאותו זמן ועד היום הזה ואירע באותו זמן בהיות המחלו' בעיר והגבירים הגדולים היו מצד מורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל והרבנים והחכמים אשר איתו אשר היו מזכים אותם נגד מורינו הרב הגדול מ"ז ז"ל ודעימיה אנכי הצעיר חלום חלמתי שהיה הרב מ"ז ז"ל מנדה בחלום לשלושה מהגבירים הגדולים מהטובים והחשובים יראים את ה' וממשפחות המיוחסות ותכף בבקר קבצתי אותם לג' גבורים הללו וסיפרתי להם את החלום ותכף האמינו בי ולא עשו שום פירכוס חשדא כלל כי אנכי נכדו של הרב חק"ל ז"ל ושמז"ה ז"ל הוא כנגדם וביקשו תכף ומיד באותו פרק באותו מקום אם שהיה זה ביום הו' והיו נחפזים ללכת למשאם ומתנם המתינו עד אבקש להם עשרה ת"ח לעשות התרה והם נתנו להם מיסת נדבת ידם כופר נפשם להחכמים המתירים זולת כי אנכי לא קבלתי שום דבר מהם משום והייתם נקיים מה' ומישראל והם הפצירו בי עד שאקח ואמרו באמונת שמים בנאמנות גמורה כי לא חשדו בי שאנכי בדיתי מלבי כ"א האמינו כי בצדק כל אמרי פי עכ"ז לא קבלתי ועתה תראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים כי הוינן זוטרי לגברי הגם כי היו נלקים בממונם כי יצאו חייבים ואנא מזרעא דיוסף צדיקא קא אתינא לא חשדו בי השתא דקשישנא לדרדקי שזיכני השי"ת והנני היום בן שמונים שנה אם אומר לאחד מאלו העשירים כזה חלום שאין בו שום נגיעה בדבר בשום צד ולא דררא דממונא אפילו לתת פרוטה קטנה כ"א להתפלל לד' בפתח הבית נוכח פני המזוזה שיבטל ה' מעליהם כל גזירות קשות ורעות עכ"ז שלא יש בו שום חשש חשדא בשום צד ואופן אינן מאמינים כי לבבם להרע לחשוד בכשרים אשר לא יעלה על לב איש לבלתי האמין בו ובפרט כי שיהיה רב וזקן ההי"ב ומרגלא בפומיה מרב אחאי גאון תורה וגדולה הרב הכולל ר' חייא ז"ל בעל ה' אחי וראש שהיה אומר אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברע וא"כ אם יאמר לי אדם יהיה מי שיהיה איזה חלום וצריך לעשות איזה תיקון יהיה התרה או פדיון או כפרה וכדומה מה אנכי משחק כי בנפשו דיבר הרי אנכי עושה התיקון ההוא אם הוא אמת והוא צריך התיקון לאותו דבר מה טוב ומה נעים ואם באולי לא היה אמת החלום מה אנכי מפסיד בעשות איזה תיקון כי אינו הולך לבטלה ולעולם הוא עושה טובה לאדם בעשות מצות ומע"ט זת"ד קדשו וזיע"א.
ולענין הלכה אפילו יהיה החולם החלום ההוא שונא גמור כל שנראה להרב מ"ץ והב"ד שבעיר שאמת הוא מדבר כופין אותו שיעשה התרה בעשרה כדין וכהלכה ואצ"ל אם אינו שונא כי בודאי אם אינו עושה התרה הוא נקרא שאינו מאמין בדברי חכמים ועושה בנפשו שקר והרב או הב"ד כופין אותו שיעשה התרה וזה ברור ועיין לעיל סי' ב"ן מה שכתבתי בעזר משדי נשאר לנו למען דעת במי שחלם בשינת הצהרים בימות החול שמנדין לאדם אחד אם יש לחוש לעשות לו התרה בעשרה או לא והנה קי"ל דהמנדין אותו בחלום צריך התרה בעשרה ל"ש שיהא הוא עצמו אלא אפי' אם חלמו לו אחרים צריך התרה וכמ"ש הרדב"ז הישנות ס' ק'. ברם זהו כשהחלום הוא בלילה או ביום שבת קודש בשינת הצהרים אז יש לחוש לדברי החלום וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה בא"ח סי' רפ"ח ס"ד וז"ל וי"א מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל וביום הראשון יתענה כאלו התנה כל יום שבת יע"ש שכ"כ משם מ"ך וכ"כ בס' של"ה מס' תענית ד"ר ע"ב יע"ש והנר' מלשונם שנקטו הדין בשבת נראה דבחול לא וכמו שכן כתוב שם בס' באה"ט ס"ק וי"ו וז"ל ובחול בכה"ג א"ץ להתענות מצאתי עכ"ל וס' זאת הלא כתובה בס' דעת חכמה דמ"ב דבחול אין להתענות על חלום שחלם ביום יע"ש והה"נ לענין התרה אין להחמיר בו ועיין בתשו' יד אליהו סי' ל"ב שהביא קצת ראיה לזה יע"ש ועיין להרב מחב"ר בא"ח סי' רפ"ח אות וי"ו יע"ש ועי' בקונ' חיים לראש דער"פ שחל להיות בשבת