חיים ביד/סג
סימן סג עריכה
שאלה מנהג עירנו אזמיר יע"א מימות עולם ומשנים קדמוניות כי כל גביית הצדקה הנעשית ברוב הציבור כפדיון נפש וגביית מחצית השקל וכל כיוצא באלו הם נעשים עפ"י הרב הכולל נר"ו אשר הוא הגדול שברבנים וחכמי העיר והוא גוזר ואומר לב' ת"ח והשמש שלו שילכו לגבות ולקבץ מיחידי העיר והוא מנהג פשוט וברור בעיר ואירע כי מחמת מחלוקת שיש בעיר קם אחד חכם המיוחד הי"ו והוציא גבאים עם שמש שלו לקבץ והרב הכולל נר"ו הקפיד בדבר הרבה ותובע עלבונו כי עשה לו בזיון מאד כי אפי' שיהיה מחלוקת הרי כמה שנים שהיו מחלוקיות גדולות בעיר ולא נגעו בכבוד הרב הכולל נר"ו בזה והיה הוא המוציא הגבאים ומביאים מעות הנדבה אצלו והוא מחלקן לעניים הצנועים יורינו המורה אי יפה עשה החכם הנז"ל או לא.
תשובה נראה לע"ד כי לא יפה עשה אחרי שהרב הכולל נר"ו הנה הוא מצטער בדבר ואומר בפירוש כי עשה לו ש"ד והרי כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהל' דיעות כי מהתנאים שיתנהג הת"ח הוא שלא יהא מיצר לאדם מעולם והרי כיון דבזה מצטער הרב הכולל נר"ו אין לך מיצר גדול מזה. ועוד כי כיון דקי"ל דבמצוה המוטלת על הציבור יש לו קדימת להגדול שבכולן כמ"ש במגילה ל"א הגדול שבהם גולל וכן הסכים עט"ר מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"א חא"ח סי' ד' דבמצוה המוטלת על הציבור הגדול שבהם יש לו קדימה יע"ש ועמ"ש בעניותי בסה"ק לב חיים ח"א סי' צ"א בזה באורך בס"ד ומלבד כי הדין דין אמת עוד בה כי יש לנו לקיים מילי דאבות וכי הוא היה נשיא אלקים בתוכנו גדול אדונינו ורב מאריה דאתרא הדין. וחוששני מחטאת דאיכא משום איסור חוטף מצוה כמבואר ובפוסקים ביו"ד סימן כ"ח ובא"ח סי' קל"א ובח"מ סימן שפ"ח וכמ"ש בענין זה שם בחי' ובדרושים ובתשובותי יע"ש.
וזה מצאתי בס' ראש משביר ח"ב חח"מ סי' כ"ב דל"ו ע"א וז"ל אלא דידעתי דכל מגמתו לשפוך דם נקי כמו שעשה בעשרת ימי תשובה דהיינו הולכים בכל החנויות והתגרים שיש בעיר הזאת שאלוניקי יע"א לגבות צדקה לכופר נפש לחלקם לת"ח והרב מוהר"א אמארילייו בחיים חייתו אמר לי דאם אני עושה רצונו הטוב דאלך אני במקומו עם הרב הכולל מר גיסי נר"ו דהוא לא היה יכול לילך מפני חולשתו ומפני כבודו דהיינו לומדים יחד בבית מורינו ורבינו אחיו הרב ד"מ ואחר כמה שנים כמו כ"ה שנים עניתי אמן והלכנו עם הרב הכולל מר גיסי ב"ד של ג' כמה שנים ועכשיו בתשרי משנה זאת התקל"ז בעשרת ימי תשובה הלך הוא לבדו לגבות כופר נפש ולי ולחברי הרב שיחיה דהיינו הולכים זה כמה שנים עם הרב מר גיסי נר"ו לא קרא והלך הוא לבדו מחדש דהוא עדיין לא הלך במצוה זאת אפילו פעם אחת ראה כמה דם שפך בשווקים וברחובות וזה דרכו כל הימים לשפוך דם ולנקום נקם וה' הטוב יכפר בעדו עכ"ל הרי לך מבואר מדברי הרב ז"ל דהבא להכנס בתחום שאינו שלו אפי' בגביית הצדקה כיון שהיה זה הענין נעשה ע"י רב אחר אינו מן הראוי לצערו וליטלה מידו כי לא יפה הוא עושה כי גורם צער ושפיכות דמים וא"כ מה לנו לחוב בדמו על חינם בלתי שום מכריח והגם כי שמעתי תירוצים והתנצלות מלבד כי קי"ל כי פירוקא לסכנתא לא עבדינן וכל עוד כי הוא נקיט בליביה ומצטער ואומר בפירוש כי הוא שופך דמו הוי מצוה הבאה בעבירה זאת ועוד כי מעיקרא לא ידעתי מה שתירצו כי ענין נדון הרב היה בעשרת ימ"ת ונ"ד היה בתלתא דפורענותא כי לגבי איסור חוטף מצוה ומצערי רבנן וש"ד אין חילוק בין ט"ב ליום נורא וזה ברור.
ועוד חילוק אחר כי התם בנדון הרב ראש משביר הוא כי הרב עצמו היה יוצא לגבות וכאן הוא שהרב ממנה לשני ת"ח שיצאו לגבות זת"ד הא נמי היא טענה שאין בה ממשא כי כיון שהמצווה הוא הרב הכולל נר"ו הרי קי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו והרי הוא עושים לו בזיון וש"ד במה שנוטל ממנו זאת השררה והכבוד והמצוה להיות גדול המעשה ושלוחו של אדם כמותו זאת ועוד כי לגבי השני הת"ח אשר החזיקו במצות הרב הכולל נר"ו לצאת ולקבץ ועתה לא קראם וסילקם הרי איכא לגבי שניהם עלבון ובזיון וגם משום חשדא ח"ו דכל זה אנכי אומר כי לא יפה עשה אפי' אם כונתו לש"ש עכ"ז הוי מצוה הבאה בעבירה כ"ש אם ח"ו יש חששא משום קינטור כמ"ש בברכות י"ז ע"א וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא והקשו שם התוס' ד"ה העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וז"ל וא"ת הא אמר רב יאודה אמר רב בפ' מקום שנהגו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ותי' דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנטר חבריו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו יע"ש וכ"כ בפ' מ"ש ד"ן ע"ב ד"ה וכאן וז"ל ואומר ר"י דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתייהר ולקנטר ולקפח את חבריו בהלכה וכו' יע"ש וא"כ אם ח"ו עושה לשם קינטור הרי עונשו אמור וההי"ב ואין חילוק בין לימוד תורה למצוה כאשר כתבו הפוסקים וכל' הש"ס האמור מימרא דרב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ועלה קאי התוס' לחלק והוא ברור.
ויש להביא ראיה לדברי הרב ראש משביר שכתב דהבא למעט מכבוד הרב שזכה באיזה שררה ודבר מצוה דהוי שופך דמים ממ"ש בזוה"ק באידרא רבה סדר נשא וז"ל ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה וכו' יע"ש א"כ הטיב את אשר דיבר דהמורידו משררתו כאילו שופך דמו והיינו דרך טבעי מצערא דגופא דלא ניתן להמחל והר"י: