חיים ביד/לח
סימן חל
עריכהשאלה בראובן שהיה לו מלוה אצל שמעון בדמשק יע"א ל"ה אלפים ובקש מאהובו לוי ת"ח שיתן לו מעות בכאן ויתן לו פוליסה שיגבה המלוה הזאת בדמשק מש' ואם לא יפרע בזמנו יתן קנס ובכן היה שגבה לוי מש' עד סוף פרוטה אחרונה ועתה באו לדין ותובע ראובן מלוי ת"ח שהמעות שנתן הוא אלף וארבע מאות קאראס דידיקליס בעד חוב זה שהיה אצל שמעון ונתנם בערך ב' אריות יותר ממה שהיה שוה באותו פרק ויש לו תביעה ב' אלפים ושמונה מאות אריות שהוא רבית ולוי משיב לו כי הן אמת שהוסיף בערך הקאראס כאמור אכן לא היה דרך הלואה כדי שיהיה איסור רבית אלא דרך מקח וממכר כי נטל קנין ושבועה ראובן על מכר ההלואה הזאת ואין כאן רבית וראובן מודה שהיה קנין אבל אינו זוכר אם היה על עיקר ההלואה גופא שעבר אליו או על ענין המכר אלא דאפי"ה טוען עוד ראובן כי אם לפי האמת הוא מכר גמור והאחריות על הקונה שהוא לוי למה שם קנס אם אינו פורע ולוי משיב כדי לזרזם שידחקו ללוה שיפרע ועוד טוען ראובן כי אם לפי האמת הוא מכר בפחות וזהו היה עיקר הקנין א"כ למה עשה המצאה זאת להוסיף על המטבעות והרי אם כל הקנין הוא על המכר בפחות יותר היה להראות בחשבון השני אלפים ושמונה מאות שלקח זה החוב בפחות ומדעשה המצאה זאת להוסיף בקאראס ב' אריות כדי שיהיה שוה לחשבון החוב ל"ה אלפים זה מורה שסותר מ"ש שעשה הדבר בהתר ובהכשר למכור החוב בפחות שלא היו דברים מעולם ועוד שלא נטל קנין להתחייב בקבלת האחריות וע"ז טוען לוי דכיון שאני ת"ח בודאי שבדרך התר עשיתי מה שעשיתי באופן שלא יהיה איסור רבית ובזאת הטענה שהוא ת"ח רוצה לזכות גם למה שטען ראובן כי לא נטל קנין לקבל עליו האחריות דטוען כי דבור ת"ח מתחייב בלא קנין וראובן משיב כי אין דין ת"ח בזה"ז על הכל יורינו המורה ושכמ"ה:
תשובה מחיים הנה מבואר בירוש' והביאו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ופסקו מרן בש"ע יו"ד סי' קע"ג ס"ד וז"ל מי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה ע"פ מותר למוכרה לאחר בפחות אפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית ובלבד שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר וכו' יע"ש הרי דבנ"ד שהיא מלוה ע"פ יכול למוכרה בפחות כשמקבל האחריות הקונה וכתב הש"ך ז"ל שם והביאו הרב באה"ט ז"ל סק"ז ובעינן שהמלוה יסלק מן החוב ויזכה בו הקונה במעמד שלשתן וכו' יע"ש וכאן בנ"ד שהלוה הוא רחוק מן העיר ואינו אצל הקונה והמוכר דלא שייך מע"ג א"כ צריך קנין כדי שיקנה החוב שלו לזה הקונה ומלוה ע"פ אינו נקנה בקנין וא"כ איך נעשה המכר הלזה להיות מוכר חוב שיש לו במקום אחר לחבירו אם לא שנאמר כי כיון שנעשה מנהג פשוט וברור בין הסוחרים להיות לשטרי פוליסה שקורין שטרי חליפין דין שטר גמור אם כן המנהג פשוט במוכר לחבירו חוב שיש לו בעיר אחרת ונותן לו שטר פוליסה שנותן רשות ללוה שלו שיפרע לפ' הרי הוא מתחייב בהכי וקי"ל דמנהג עיקר וז"פ וברור כמבואר בספרי הפוסקים וכמ"ש באורך במ"א בתשו' בס"ד:
פש גבן לבאר מה שטוען ראובן על לוי שהוא קבל קנין ואפשר שיהיה על המכר החוב בפחות כמו שאומר לוי שגם הוא נטל קנין ושבועה לקבל האחריות אם לא יפרע שמעון זה לא היו דברים מעולם ומלבד כי לוי מכחישו ואומר כי גם הוא נטל קנין וש"ח ע"ז עוד בה כי כיון דהוא ת"ח באמירה לבד מתחייב. לזה אנכי אומר דהן אמת שהדין הוא כי צריך הקונה ליטול קנין על קבלת האחריות וכמ"ש מוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ט"ל הביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג יו"ד סי' קע"ג הגהט"ו אות כ' דבכל מקום דמהני קבלת אחריות להוציא מדין רבית צריך שיקנו ממנו על קבלת האחריות ואם לא קנה אע"ג דנכתב בשטר לא מהני יע"ש וכאן שיש הכחשה בין ראובן המוכר עם לוי הקונה שלא יש קנין בדבר א"כ הוי איסור רבית וצריך שישבע הקונה עכשיו שהוא המוחזק שכבר לקח הממון והוא בידו כי נטל קנין גם על האחריות ושהוא דרך מקח וממכר ואין כאן איסור רבית וכאשר מתבאר מדברי מור"ם בהגה' ביו"ד סי' קס"ט סכ"ה כיע"ש. אלא דהטענה שטוען לוי שהוא ת"ח ובדבורו לבד מתחייב כאלו יש קנין יש להביא ראיה לזה ממ"ש מוהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"ב חח"מ סי' ס"ט דאע"ג דקי"ל אין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל אלא א"כ הוא בלשון חיוב עכ"ז אם הוא ת"ח אפילו שלא בלשון חיוב מתחייב ונתן טעם לדבר דהוי הת"ח שקרן דהרי הוא יודע הדין ועובר על לא תונו איש את עמיתו יע"ש א"כ כ"ש הכא שאם נמצא שקרן בדבריו מלבד לא תונו איכא משום איסור רבית דודאי גמר ומתחייב אפילו בדיבור וכן ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בח"מ סי' ס' הגהט"ו אות ל"ג שהביא דברי הרב מוהרימ"ט מר רבו ז"ל בלתי שום חולק א"כ אף אנן נימא הכי בנ"ד. איברא שראיתי להרב משאת משה ז"ל בתשו' ח"א ח"מ סי' מ"ד דק"ק ע"א שהביא תשו' מהרימ"ט ז"ל הלזו ואשרה וקיימה לס' זו ברם לחלק יצא כי ע"כ ל"ק הרב מוהרימ"ט ז"ל דבר זה הוא אם הם שנים שנתחייבו זל"ז שניהם ת"ח אבל אם האחד הוא ע"ה והאחד הוא ת"ח י"ל דכשם דהע"ה מצי למיהדר ביה כיון שאינו בלשון חיוב גם הת"ח מצי למיהדר יע"ש וה"ד הרב חשק שלמה בח"מ סי' ס' הגה"ט אות כ"ט יע"ש וכ"כ הרב שמע יעקב ז"ל בריש ס' וירא כדברי הרב מ"מ ז"ל יע"ש וא"כ כאן נמי בנ"ד שהאחד הוא ת"ח והאחד הוא ע"ה לא מהני ה"ט להתחייב הת"ח בדבורא בעלמא אם לא שיש לחלק כי ע"כ ל"ק הרב מ"מ ז"ל דבר זה דבעינן ב' ת"ח כי אם כשיהיה החיוב לשניהם כענין דבר שלב"ל דאינו קונה ואינו מקנה אמטו"ל בלשון חיוב דמהני הוו הדיבור ת"ח כחיוב כששניהם ת"ח הלא"ה לקתה מידת הדין כי הת"ח לא מצי למיהדר ושכנגדו מצי מיהדר. ברם בענין נ"ד שהמתחייב בקבלת האחריות הוא הקונה לבד ולא המוכר א"כ כיון שלגבי המוכר לקיים ממכרו כבר לקח קנין וש"ח והמכר קיים לא נשאר ריעותא בענין כי אם מצד הקונה כי לא נטל קנין להתחייב באחריות וכל שהוא ת"ח שדבורו כחיוב מהני אף שכנגדו הוא ע"ה כיון דבזה הענין אין שכנגדו מצי למיהדר ביה.
אלא דרואה אנכי כי עדין לא הרווחנו כלום כי זה שכתב מוהרימ"ט ז"ל הוא כי הדבור של ת"ח הוי כאלו מתחייב בלשון חיוב אבל בדבר הצריך קנין כדי להשתעבד בשעבוד גמור לקבל האחריות עליו מאן לימא לן כי דיבור ת"ח יועיל להתחייב בקבלת האחריות בדבר הצריך קנין גמור והראיה לזה הוא שהכריח שם הרב מוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' כי אפילו אם נכתב בשטר בפי' שקבל עליו האחריות כל שלא נטל קנין לא מהני ומבוא' שם בתשו' מוהרמ"א ז"ל כי בדבר הצריך קנין לא מהני כתיבת השטר ומכ"ש שאינו מועיל דיבור הת"ח כקנין. ובלא"ה איכא עוד אחרת מחלוקת הפוסקים אם יש ת"ח בזה"ז או לא וכבר העלה הרב כנסת יחזקאל ז"ל סימן צ"ה דת"ח שהוא יחיד מומחה ומופלג בדורו יש לו דין ת"ח גם בזה"ז ועוד צידד הרב ז"ל שם לעיל מזה כי לא אמרו דליכא דין ת"ח בזה"ז כ"א לענין ליטרא דדהבא וכו' שהוא להוציא אבל בדבר שהוא משום כבוד איתיה גם בזה"ז ולכאו' היה נר' כי ענין נ"ד הוא שבא הת"ח להוציא מהבעל הבית ממון באומרו שהוא ת"ח וקבל עליו האחריות בדיבור לבד וליכא איסו' רבית. ונראה לחלק חילוק ברור כי כל מידי שיבא החכם לומ' שהוא ת"ח לגבי ע"ה ולהתריס כנגדו או להוציא ממנו בזה וכיוצא בזה הוא שאמרו דליכא דין ת"ח בזה"ז משא"כ אם יהיה כנ"ד במקח וממכר שהת"ח גומר בפיו להתחייב בחיוב האחריות שזהו זכות לע"ה מה יוכל לטעון הע"ה שלא יהיה לו דין ת"ח בזה"ז ולא יזכה הע"ה ובודאי שזו אינה טענה ומדאינו יכול לומ' טענה זו שהוא לחובתו עתה שזוכה הת"ח בטענה זאת שקבל האחריות ויהיה לו זכות בריוח שלקח שלא יהיה בו איסו' רבית אה"נ דזוכה זה נ"ל לומר חילוק זה כעת. אבל כבר ביארנו כי בלא"ה נ"ד לא מהני טענת ת"ח אפי' לכ"ע כי בדבר הצריך קנין גמור ל"מ דין דיבור ת"ח וכיון שהם חלוקים בטענתם שראובן אומ' שלא היה מכר וקנין על קבלת אחריות ולוי הת"ח מכחיש ואומר שיש לו קנין ראובן המוחזק יכול לומ' הקי"ל כמ"ד אני נשבע כדקי"ל כל הנשבעים שבתו' נשבעים ולא משלמים וכמ"ש מור"ם ז"ל: