חיים ביד/יט
סי' יט עריכה
שאלה מעשה שהיה כך היה בעירנו זאת אזמיר יע"א באחד למדן שיש לו יד בתורה בשם ת"ח יתכנה והוא כשר וירא שמים ופרקו נאה שלא נשמע עליו שום דבר והוא יוצא לשוק ועוסק בפרקמטיא ויש לו עסק מו"מ עם לועזים סוחרים גוים ובהיות שהיה אנוס מחמת ממון תחת ידם שהיה חייב ממון רב לגוים הסוחרים הללו נכנסו לפשר ולהצילו שלא יכנס בבית האסורים ומחמת זה כפו אותו ע"כ שלא בטובתו אלו הלועזים סוחרים גוים שיהיה סרסורי עבירה להורות להם מקום זונות גויות והגם כי זה למדן הוא כשר וירא שמים והיה לו מר ממות לעשות כדבר הרע הזה עכ"ז הוכרח במעשיו ע"כ שלא בטובתו והורה היתר לעצמו להיות מבקש להם מקום זונות גויות פנויות ונהג כזה איזה פעמים ויהי היום שביקשו ממנו אלו הגוים שיוליכם למקום חצר זונה אחת גויה ולהורות להם את הדרך והוליכם שם וכשנכנסו הגוים הללו לתוך החצר של הזונה הפצירו בו שיכנס גם זה הלמדן עמהם וכשנכנס שם לתוך החצר ראה אשה אחת יהודית בחורה א"א שם מיד עולם חשך בעדו ופרחה נשמתו ותכף יצא מהחצר בפחי נפש אך ראה שהיה בחצר הנז' אדם אחד יאודי וב' זקנות גויות וזו הבחורה א"א אך לא ראה שום יחוד עם הגוים הללו ולא דבר מכוער ותכף שיצא זה הלמדן משם מצא לאהוב א' וסיפר לו כל המאורע והיה בוכה ומתאונן איך בא ע"י תקלה גדולה כזאת ושיודיע הדבר לב"ד ושיעשו חקי' ודרישה על הא"א הנז' ומה דינה וגם לעשות גדר וסייג שלא ילך הא"א הנז' לחצר הזונה גוייה הנז' ולא שום פנויה וא"א וגם הוא מוכן לקבל בחרמות ונדויים שלא לעשות כדבר הרע הזא ולו' לסוחרים לועזים שהרבנים שבעיר תפסוהו והחרימו אותו על ככה כדי להיות לו פתחון פה וע"ז נתוועדו ממוני הזמן ובירורי הקנסות לעשות משפט לזה הלמדן על כל מה שפעל ועשה מעשה מכוער כזה וגם להכריזו ברבים וזה הלמדן משיב כי מה שעשה בתחילה הגם שהיה חטא כיון שאינו כ"כ חמור הוראתי היתר מחמת שהייתי אנוס מחמת ממון אכן כשראיתי הענין כי יש איסור חמור ושיצא תקלה בא"א וכיוצא אז אמרתי הנה באתי אני בעצמי לגלות הדבר אפי' במקום אונס הגוף ח"ו ואיני מטפל עוד בזה ותכף באתי לב"ד להודיע הענין כדי שיפרישו מאיסורא וגם אנכי באתי מעצמי להודות כדי שיכופו אותי בחרם ובשבועה שלא לעשות כדבר הזה ואז יש ג"כ פתחון פה עם הלועזים לומר להם מה אעשה שנתוודע הדבר ע"י אחרים שמסרו אותו להרבנים והם החרימו אותי שלא לעשות עוד כדבר הזה וא"כ מה לכם עוד עלי דידי כי אם אני לא הייתי בא להודות לפי תומי כי ירא אלקים אני מהיכן אתם יודעים הענין והרי קי"ל מודה בקנס פטור ואם בכל זאת יש לי עונש על מה שעשיתי הנה אנכי מקבל עלי את הדין לכל מה שיגזור מורינו הרב הכולל נר"ו כי הוא הרב מאיסור והיתר ואתם בעלי בתים אינכם רשאים להטפל בדבר הזה ועכ"ז תקעו הממונים דעתם להכריזו ברבים ולפרסמו אם הוא מן הדין לעשות כן או לא על הכל יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה מחיים בתחילה צריך אנכי לברר איסור זה לעשות סרסרות בעבירת זנות אפי' יהיה גויים עם גוייות פנוייות כי נראה ודאי שהוא איסור גמור שהרי מבואר מתשו' הרב חוות יאיר סי' קפ"ה דקע"ב ע"ב כי הגם כי צידד להתיר לעשות זיווג גויים עם גויות סיים דעכ"ז לא נכון לעשות כן וכתב וז"ל ולכן העוקב ומסרסר לו והנה המזווגו דאין הדבר מצוי לו מיד ברצונו משא"כ המזווג בגויים אין איסור ואין לו' דלא עדיף ממה שאסור ליינק ולהוליד דכאן מי יימר שתוליד והוא גרם רחוק ומי לנו גדול מהרמב"ן שעשה רפואה שתלד כמ"ש הרשב"א עיין בתשו' סי' ק"כ וקס"ז ומ"מ קבלתי מפי גדולים וזקנות כי המעסק באלה לא יצא נקי מזרע שמקדיח תבשלו ונרמז במ"ש לא תתחתן בם וכו' כי יסיר וכו' ודוק יע"ש וא"כ כתב הרב ז"ל במזווג זווגים שלא נכון לעשות כ"ש וק"ו כשיהיה סרסרות בדרך זנות כי פשיטא ודאי דאסור מצד מעשה עצמו ומכוער הדבר אפילו אם עושה זה הדיוט כ"ש היותו ת"ח. ועוד איכא איסורא משום מאי דאמרינן בפ"ק דע"ז י"ז ע"א ע"פ הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמ"ר חסדא ארבע אמות יע"ש וא"כ אם אסור למקרב לפתח בית הזונה איך יתכן להיות הולך לאותו פתח בית הזונה על עסקי זנות ובפרט אם ידבר עם הזונה על עסקי זנות דהוא איסור גמור לנבל פיו ואפי' שיהיה בעד אחרים וכמ"ש בפ"ק דכתובות ח' ע"ב ע"פ ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רב הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל פיו ומוצא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם גזר דין של ע' שנה לטובה נהפך עליו לרעה יע"ש וא"כ אין ספק כי לדבר עם זונות גויות על עסקי זנות הוי נבלות הפה גמור והוא עון גדול:
ועוד יש איסור אחר שא"א להיות בלתי הרהור בעבירה כמ"ש בסופ"ק דברכות י"ב ע"ב ע"פ ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים ואחרי עיניכם זה הרהור עבי' שנ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני וכו' יע"ש גם אמרו שם בפ"ק דע"ז כ' ע"א ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפי' פנויה ובא"א ואפי' מכוערת וכו' ועוד דרשו שם ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה וכו' יע"ש וא"כ זה שעושה סרסרות עם גויות זונות לדבר עמהם או למקרב אל פתח ביתם או להסתכל בהם אין ספק כי אינו ניצול מלהרהר בעבירה ועובר על איסור תורה כמ"ש התוס' ד"ה שלא יהרהר אדם ביום האי קרא דרשא גמורה היא יע"ש גם בזוה"ק ס' קדושים ע"פ אל תפנו אל האלילים דפ"ג ע"ב ותנינן אסיר ליה לב"נ לאסתכלא בשפירו דאנתתא בגין דלא ייתי בהרהורא בישא ויתעקר למילה אחרא וכך הוה ר"ש עביד כד הוה אזיל במתא והוו חברייא אזלין אבתריה וחמא לאינתו שפיראן מאיך עיניה והוה אמר לחברייא אל תפנו וכל מאן דיסתכל בשפרו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא ואי סליק ההוא הרהורא בישא עלויה אעבר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם תו אי שמש באנתתיה בזמנא דסליק ביה ההוא הרהורא בישא אינון בנין דאולידו אלהי מסכה אקרון וע"ד כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם ר' אבא אמר אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באלילי עממין עע"ז ובנשי דעמין ולא להתהניא מינייהו ולא לאתרפאה בהו דאסיר ליה לב"נ לאסתכלא באתר דלא אצטריך עכ"ל הנה מבואר מדברי הזוה"ק אלו גודל האיסור באסתכלות בנשים ובפרט בגויות וכ"ש בזונות גמורות ומופקרות ואפי' אם יהיו זונות גויות פנויות דליכא איסורא לב"ן כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ט הלכה ה' ודבק באשתו ולא באשת חבירו ושם בהלכה ז' כתב וז"ל אין ב"ן חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבים עליו שנ' והיא בעולת בעל בד"א בבנ"י שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על ישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה המאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה ה"ז בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה ה"ז כמו שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף עכ"ל הרי דגוי בגויה פנויה אין כאן איסור כלל ועם כל זה אסור לישראל להיות סרסור כ"ש אם יהיה עם א"א אפי' גויה כי בלא"ה הרי הגוי מוזהר ואיכא איסור משום לפני עור לת"מ . ובא וראה מ"ש בסה"ח סי' קע"ט וז"ל צא ולמד מכשרי אוה"ע טפסר א' היה ובמקומו היה שוק גדול והיה באותו יום מתקבצים מכל המקומות ונתקבצו שם זונות הרבה לאותן זונות היתה גברת אחת על כלן אמר לה השר קחי מממוני הרבה ותשכיר לי כל הזונות כי למחר יבואו לשוק ולאחר שתשכיר לי את כלן כמו שירצו תכניסם כולן בבית אחת ותציע לכל אחד מטה אחת יפה ותן להם לחם לאכול ולשתות ומלאכת הצמר ותשמרם עד יעבור השוק ותשיבם למקומם וכו' כך היה עושה כל זמן שהיה השוק והזונות באות כ"ש ישראל שצריכים לעשות סייג וגדר לעושי עבירה וכו' יע"ש. והשתא ומה אם אותו השר שהיה גוי עשה ענין גדול כזה למנוע הזונות שלא יעשו בהן עבירה ופיזר ממון רב א"כ איך יתכן כי במקום לגדור גדר וסייג תהי להפך לעשות סרסורי עבירה כי ודאי ענוש יענש בשמים ובארץ רח"ל ועיין מ"ש בסה"ק תוכ"ח תוכחת חיים ס' יתרו בזה בס"ד ואפילו אם יהיה הענין שהגוי בלא"ה היה מוצא אותן וכדאמרינן בגמ' בפ"ק דע"ז ו' ע"ב הכא במאי עסיקינן דקאי בתרי עברי נהרא וכו' עכ"ז כתבו התוס' רפ"ק דשבת ותו' הרא"ש והראשונים ובפ"ק דע"ז דעכ"ז יש לאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה כמו שיע"ש והגם דאיסור מסייע ידי עוברי עבירה ליתיה בגוי וכמ"ש הרב ערוך הש' ביו"ד סי' ס"ב עכ"ז באיסור זנות דחמור כאמור יש לאסור בכל גוונא ועוד שכתוב בסה"ח סי' אלף קכ"ד וז"ל אם רואה נכרי עושה עבירה אם יכול למחות ימחה שהרי שלח הקדוש ברוך הוא את יונה לנינוה להשיבם כי כשהקב"ה כועס אין עת רצון לפניו עכ"ל הרי דבכל אופן שיבא מידינו שלא להטפל בעשיית איסור אפי' לגוי מצוה עלינו למונעו והוא ברור.
גם איכא חילוק אחר דאע"ג דביכול לעשות האיסור בלא"ה ולא קאי בתרי עברי נהרא עכ"ז אדם חשוב דאחרים לומדים ממנו יש ליזהר אפי"ה שלא לתת מכשול כמ"ש הרב יד מלאכי ח"א מער' ל' אות שס"ח יע"ש וכאן בנ"ד לענין זה כיון שהוא למדן והוא ת"ח רשום כשר וירא שמים ושהוא לומד היטב ומעיין יפה והוא בכלל תואר הת"ח שבעיר וחשוב ושפיר יכולים לקרותו אדם חשוב לענין זה ומ"ג היותו כשר וירא שמים וממשפחת רם דודאי חשיב לענין זה שם אדם חשוב ואסור לעשותו כן יען רבו הפריצי שבדור מדלת העם מריקים ופוחזים אשר לא יבצר מיעוטא דמיעוטא מהם אומנותם בכך להיות סרסורי עבירה ואינהו גופייהו בעלי העבירות רח"ל וכשומעם אפילו בשם למדן שעושה שמץ מינהו ילפי מקלקלתו לעשות את הרע עשר ידות ח"ו ונמצא בסיבתו הוא גורם להיותו חוטא ומחטיא והרי כתב הרמב"ם בה' דיעות רפ"ה כי צריך החכם שיהיו כל מעשיו נאים ומתוקנים ביותר וכו' ושם בהלכה ז' כתב דלא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או בתו יע"ש וכ"ש לדבר עם זונות גוייות כי ח"ו יש בדבר סרך ח"ה והרי אמרי' ביומא פ' בתרא פ"ו ע"א ה"ד ח"ה דבי ר' ינאי אמרי כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו היינו ח"ה אמר"ן ב"י כגון דקא אמרי' אינשי שרא ליה מריה לפלנייא וכו' הרי דכשמרננים אחר ת"ח באיזה פגם וגנאי הוי ח"ה והגם כי פשט דברי הש"ס והפוסקים הם מדברים כשחוטא הת"ח באיזה עבירה בפועל מ"מ גם ענין מכוער כזה דנ"ד איכא רינון וח"ה ואם הרב כתב בה' יסודי התורה סו' פ"ה הלכה י"א דהכל לפי גודלו של חכם צריך לדקדק על עצמו ויעשה לפנים משו"ה שלא יבא לידי ח"ה כמבואר שם הה"ן דיש ח"ה דהכל לפי גודל הענין הגם כי אינו חכם גדול אם מרננים עליו וגם מדברים ע"כ הת"ח בכללות אין לך חטא גדול וח"ה גדול מזה וצא ולמד מ"ש הרב החסיד כמוהר"א פאפו ז"ל בס' חסד לאלפים סוס"י קנ"ו אות ל' דצ"ד ע"א וז"ל מי האיש החפץ חיים אל בינתו אל ישען בין למילי דעלמא בין למילי דשמיא שומע לעצה חכם ותשועה ברוב יועץ והולך אל חכמים יחכם וכל אשר ילמוד ואשר ישמע דבר חדש יהיה רשום בזכרונו וגם במכתב ומ"ג בדברים תדירים ונצרכים חובת גברא להיות הכל לזכרון ולטוטפו' בין עיניו ולא יעבור ובפרט מי שהוא בגדר ת"ח או בגדר חסיד המתחסד עם קונו צריך ליזהר ביותר וישים מעיניו לתקן עניניו תחת שלש טעמיה אי משום שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ועבירה גוררת עבירה ואי משום כי שגגת תלמוד עולה זדון ואי משום כי המון העם אליו ישגיחו אליו יתבוננו ללמוד ממנו או לדבר עליו תועה ואיכא עון מחטיא את הרבים ועון ח"ה הגדול מכל העבירות רח"ל והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים ודי בזה לאיש אשר הוא טהור עכ"ל.
והן הם הדברים אשר דיבר בקדשו הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' שיורי ברכה ביו"ד סי' (ב') [רמ"ג אות ב'] וז"ל ות"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור פי' שיש בידו עון ח"ה שהוא חמור מאד ועוד שההמון למדין ממנו דילפי מקלקלתא והוא חוטא ומחטיא ונשא הצעיר עליו את כל עונותם ע"כ הנה מבואר מדברי הרב דמי שהוא בשם ת"ח יכונה צריך ליזהר יותר משאר העם כדי שלא ידברו על כל הת"ח בכללות כי עיני כל ישראל על הת"ח כאמור גם מה שמורה היתר לנפשו מחמת אונס ממון כי הבע"ח יניחונו במשמר בבית האסורים אין זה אונס. כמבואר בפוסקים בח"מ סי' ר"ה דאונס מפחד שיכנס בבית (ו)[ה]אסורים לא הוי אונס ועוד בה דק"ל בח"מ סס"י ק"א דמי שיש לו חובות לגויים וישראלים דאינו יכול להקדים לגויים מטעם שאם יגבו הישראלים יאסרו אותו הגוים ותהיה בשביה אין שומעין לו אלא יגבה הישראל חובו ואם יאסרוהו העכו"ם הרי כל ישראל מצוים לפדותו יע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אם יעשו הגוים איזה נזק ועלילה להניחו בבית האסורים לא אלמן ישראל ובלא"ה אם הולך בדרכי ה' שלא ללכת בעצת רשעים ה' עמו ולא יעזבנו בידו וא"כ אין ספק שצריך כפרה גמורה ומפורסמת לעיני הכל ויען הת"ח הנז' הרי הוא כשר וירא ה' ופרקו נאה וכה דיבר האיש שהוא מקבל את הדין לכל מה שיגזרו עליו כמ"ש בשאלה וכן היה מעשה כי בא לפני מעלת הרב הכולל נר"ו ובפני מעלת הממוני הזמן וברורי הקנסות ונתבזה בפניהם ונתן אמתלאותיו על אשר בא לידו מכשול עון כזה ועכ"ז שהוא מבקש כפרה גמורה על שעבר וגם מקבל עליו דברי חברות על העתיד וכן נעשה מעשה שגזר מורינו הרב הכולל נר"ו שישב על הקרקע בחליצת מנעל לעיני רבים למעלה מעשרה להיות בנידוי ואח"ך התירו לו בעשרה ושוב גזר עליו לקבל ד' מלקיות וקיבל ושוב נטל מידו קניין וש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הב"ב וע"ד ב"ד לקבל עליו מהיום הזה והלאה שלא יוכל עוד לעשות כדבר הזה ועכ"ז היו רוצים ממוני הזמן וט"ה ובירורי הקנסות להכריזו ברבים כאשר כתוב בשאלה ואנכי הרואה כי לא צדקו בזה כי אפי' יהיו אומרים דאף שאינו מן הדין להוראת שעה צריך לעשות כן עכ"ז לא נכון לעשות כן שהרי כמה וכמה יש חוטאים בעיר בחטאים גדולים יותר מזה ואינם עושים להם דין ומשפט למחצה ולשליש ולרביע ממה שהדין מחייב לעשות להם ואיך יתכן בהיותו (למרן) [למדן] כשר וירא שמים וגם מה שיש לו מקרובי משפחתו מהרשומים שבעיר הם יראים את ה' ומלבד שאינן מחפין עליו אדרבה הם הכריחוהו שיקבל עליו את הדין יותר ויותר ממה שחייב שעכ"ז אין אתם מתפייסים בזה וצריכים אתם לבזותו ברבים עוד יותר ממה שכבר נתבזה ובשביל שאני זכר הפסדתי וזה לא מן ה' הוא דאף על גב דקי"ל בש"ס ביבמות ץ' ע"ב ובסנהדרין מ"ו תניא ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשים שלא מן התורה ולא לעבור עד"ת אלא לעשות סייג לתורה וכו' יע"ש ודין זה פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בש"ע ח"מ סי' ב' יע"ש ומבואר בתשו' הרשב"א ח"ג סי' שצ"ג כי הברורים של הקהל הם רשאים לקנוס ממון ועונש הגוף להר"ש יע"ש. והזכירו מרן בב"י שם בח"מ סי' ב' וע"ע להרשב"א בתשו' ח"ב סי' ר"ץ וכ"כ בס' שה"ג אשר סביב הרי"ף בפ' שבועת העדות יע"ש.
ועוד מבואר מדברי הרשב"א ח"ד סי' שט"ו דאפי' נידו הנכבדים למי שאינו חייב נידוי יש לדונם לכף זכות מפני שרוב העולם עכשיו אינן בני תורה וכו' ואין הנכבד ההוא נגרע בכך מוטב שיתנדה זכאי לא חייב וראוי לכך וצריך ליישב דעתו לשמוע מה שחברי ישראל אומרים לו לגדור הדבר ולש"ש יע"ש עכ"ז כשאנחנו רואים אפי' לשאר העם שהם רעים וחטאים אינם עושים למחצה לשליש ולרביע איך יתכן בהיותו ת"ח וכשר וירא שמים שיחמירו עליו יותר וכבר כתב הרב מוהריק"ו שורש קפ"ט וז"ל ואף אם יבואו ב"ד לענוש על כך בלא התראה להור"ש לעשות גדר וסייג לתורה פשיטא שיש להו להשוות מידותיהם שלא להטיל עונש על אדם אחד יותר משאר ע"ה אשר נוהגים תמיד לעשות המנהג הרע הזה והעלם יעלימו את עיניהם חלילה מלעשות כדבר הרע הזה שאין זה סייג לתורה אלא חילול התורה כי יאמרו העולם שמחמת שינאה ואיבה החמירו על זה יותר מעל שאר האנשים ונמצא ש"ש מתחלל יע"ש הרי מבואר מדברי מוהריק"ו דכדי לעשות דין להור"ש לגדר וסייג הוא כשבלא"ה השוו מידותיהם עם אחרים לא כן שיש חוטאים ואינם עושים להם שום דין איך יתכן בהיות ת"ח שיוסיפו עליו יותר וכה"ג מצאתי בתשו' מרן מוהריק"ו ז"ל בתשו' הישנות בדיני נישואים סי' י"ד דס"ב ע"ד שכתב וז"ל זאת ועוד עמו אתווכח מה להם כי יצעק לצאת לריב מהר ולתקוע עצמו בדבר כי הנה לא יש זמן רב כי חכם אשכנזי מירוש' ת"ו זקן ויושב בישיבה היה לו אשה בת בנים ונשא אשה אחרת עליה והיה שם הרב הזקן ר' קלונימוס וחכמים אחרים אשכנזי ולא היה פוצה פה ומצפצף ולמה לא הציל בעת ההיא לצאת לקראת נשק ולמחות בידו וכי משוא פנים יש בדבר אתמהא וכו' יע"ש וכ"ש וק"ו בענין נ"ד כי לא נכון לעשות כן בת"ח.
ועוד טעמא אחרינא כי בלא"ה קי"ל כי לת"ח אין לעשות בו משום הור"ש כמ"ש הר"ן במגילה פ' היה קורא גבי מ"ש שם כסהו כלילה והביאו מרן בב"י שם בח"מ סי' ב' ומור"ם בד"מ יע"ש וכ"פ הסמ"ע שם ס"ק ח' ובאורים ותומים שם באורים ס"ק ה' יע"ש הרי דאין מקום לדון בהור"ש כשיהיה הנדון בת"ח (דמסתוי) [דמסתגי] לעשות בו משפט כתוב בתורה ודוקא בצניעא [בצינעא] לא בפרהסייא יע"ש. והגם שהיה מקום לחלק בדין ת"ח בין ת"ח לת"ח מ"מ בזה וכיוצא בזה אפי' אם יהיה מלמד תינוקות כל שיש לו שם ת"ח בהמון העם מקרי ת"ח לדין זה וכבר הארכתי בזה בסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סי' מ"ז דפ"ב ע"ג יעש"ב בס"ד ואכמ"ל. וא"כ כאן בנ"ד שקיבל הת"ח הלזה נידוי ומלקות וקבלת דברי חברות בש"ח בב"ד ונכתב בספר אין ספק כי די בזה והותר ואינו צריך עוד לעשות בו שום דבר ואם הממונים שהם בעלי בתים תוקעים עצמן להכריזו אין ספק שהוא הפך התורה והם מורים כי מחמת קנאה ושינאה הם עושים ולמפרע הכל בטל מה שנתועדו לש"ש ליסר את העוברים וכבר כתבו הרמב"ם והרשב"א שצריך שיהיה הכל לש"ש וכמ"ש מרן בב"י שם בח"מ סי' ב' יע"ש ואם ח"ו מורים שמה שרוצים לייסרו הוא מחמת קנאה ושינאה ותחרות כי צריך שיהיה בלתי קנאה ושינאה שאם לפי האמת אם לא היה השינאה לא היו עושים כן כמ"ש הרב"ד והרב ד"מ בתשו' חח"מ סי' א' והרב מוהר"א גאטינייו שם סי' ב' יע"ש ואם לא יש שינאה בפרטות הם מורים ח"ו להיות שינאה בכללות כי בהיות ת"ח ע"ד שאמרו בגמ' ברע"ק כשהייתי ע"ה הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וזה ח"ו לא יתכן לו' על ממוני הזמן וברורי הקנסות חלילה שאדרבה הם מכבדים את התורה ולומדיה.
ועוד נראה לי לומר טעם פשוט וברור כי אעיקרא לא יתכן לו' בנ"ד להחמיר משום הוראת שעה כי כיון שהוא בא והודה מעצמו על חטאו וביקש אופן להנצל מהתקלה בכה"ג אין נראה להחמיר עליו משום הור"ש והוא ברור ובלא"ה אנכי הרואה שאינו מן הראוי שיהיו ממוני הזמן וט"ה וברורי הקנסות לענין פסק דין כי הם יושבים במעמד לחקור ולדרוש אחר בעלי העבירות ברם כשיבא הענין לענין פסק דין אינו מן הראוי שיטפלו הם בזה כי דבר משפט מה שחייב כל אחד ואחד לפי מה שחטא הוא דבר הנוגע להרבנים ולהב"ד שבעיר כי על פיהם יהיה כל משפט ועונש לכל אחד ואחד כפי חטאו וכבר כתב הסמ"ע בח"מ סוס"י ג' בשם תשו' מוהרי"ו סי' קמ"ו במכתבו אשר כתב להרב מהר"ש ז"ל וז"ל אם לעצתי תשמע לא תשב אצל הקהל בשום ענין דידעת שפסקי הבעלי בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכיים יע"ש וכ"כ בס' מסגרת השלחן שם ס"ק וי"ו ובס' מימר קדישין שם ס"ק ז' יע"ש וא"כ אם המצא תמצא שישב הרב הדיין אצל בע"ב במושב אחת עכ"פ לא בשביל זה יכבוש החכם הרב הדיין את נבואתו כי חייב לו' להם מה שהוא דין תורתינו הקדושה שהיא הפך פסקי הבעלי בתים וכולם בטלים דעתם נגד הרב הדיין המורה צדק שלהם וכאשר פסק הרא"ם בח"א סי' ג"ן דצ"ד שרב מנהיג העיר בכלל ט"ה הוא אדרבה כל טובי העיר בטילי לגבי יע"ש וכן יש ללמוד מתשו' הרב מוצל מאש אשר בסו"ס אש דת סי' א' וכמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"ב ליו"ד בשיורי חא"ח סוס"י ז' יע"ש ועמ"ש בעניותי בס' סל"ח חאה"ע סי' ט' דנ"ט ע"ג יע"ש ואם הם ז"ל כתבו דין זה כי כל טובי העיר בטלי דעתייהו לגבי הרב הדיין שבעיר בענין ההסכמות ותקנות העיר התלויות בשיקול הדעת והנהגה כ"ש כשיהיה הענין תלוי בדינא ודיינא לעשות בו משפט הכתוב בתורה בספרי הפוסקים כי אז ודאי אין לבעלי בתים להכניס עצמן בדבר הנוגע לדין תורה כי לא גמירי ואינם יודעים ול"מ כשהוא דבר אחד ועפ"י יהיה כל דין תורה שבעיר כי בודאי אין להממונים וט"ה שהם בעלי בתים להכניס עצמן ולעשות הפך מה שמורה להם כי הוא איסור גמור ועוברים על מ"ש בתורה עפ"י התורה אשר יורוך ולשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם כמבואר בש"ס ובפוסקים דמ"ע זאת נוהגת גם עתה בזה"ז כמ"ש הרב החינוך ס' שופטים סי' תצ"ה ותצ"ו וכן הסכימו רוב גדולי הפוסקים האחרונים וכמ"ש במק"א ובסה"ק גנזי חיים מער' שי'ן ד"ה שמיעה לשופט יע"ש. אלא אפילו אם יהיו בעיר ב' שופטים והם חולקים בדין זה אוסר וזה מתיר זה מזכה וזה מחייב עכ"ז אסור להם לבעלי בתים להכנס ביניהם ולהיות מרבים מחלוקת וקטטה ושנאה וקנאה כידוע כי כן הנכון הוא כשיהיה הפרש בין הרבנים תכף יעמדו למנין מהחכמים הגדולים שבעיר וישאו ויתנו בדבר ויכריעו ביניהם כדברי מי וכבר כתב הרא"ש בתשו' כי קי"ל הכרעה מן הקטנים ולדידי כשירצו הבעלי בתים להכנס כשהדיינים שבעיר חולקים בדין אלו עם אלו הייתי מטיל עליהם חרמות ונידויים כי יעמדו מנגד וכמ"ש הרב מוהר"יב רב בתשו' והובאה בס' דרכי נועם סי' ה' דכ"א ע"ב שכ' וז"ל וברשות ב"ד של מעלה וברשות ב"ד של מטה אנחנו מחרימים לכל גבר שיכנס עצמו בענין ההוראה אעפ"י שיש לו מי שיסייע אותו כ"א בני ההוראה ישאו ויתנו בדבר עד שיצא הדבר לאורה והשי"ת יחזיק במעוזינו להוציא לאור משפט ויצילנו משגיאות ומשפע רב עכ"ל הרי לך בהדייא כאשר כתבנו כי אין לבעלי בתים אפי' הם נשיאי העדה להיות מנגדים נגד רבני מתא בדבר הנוגע לדין והוא דבר פשוט וברור. וע' בס' מעשה רוקח ח"א.
וזה שמעתי מפי קדוש מז"ה הגדול אור הירח ז"ל כי כשבאו ממוני הזמן וט"ה להמליכו ולקבלו עליהם לרב ומ"ץ בעיר והיו הממונים והט"ה מגדולי העיר מנשיאי העדה וכולם זקנים למעלה מששים שנה ומז"ה ז"ל היה זוטר בשנים פחות מהם וכשהיו מדברים ממוני הזמן וט"ה עמו התחילו לו' לו כי צריך לנהוג את הצבור בנחת כי היו יראים כי היה אביר הרועים אז השיב להם מז"ה ז"ל וז"ל תמהני עליכם למה באתם אלי למנות אותי לרב עליכם אחר שאנכי קטון בשנים מכולכם ומן הראוי היה כי לכם משפט הגדולה הזאת דקשישי מינאי ולמה בחרתם בי הם השיבוהו בחרנו בו כי הוא היודע בתורה יותר ממנו א"כ אם מפני זה שאנכי היודע בתורה יותר מכם בחרתם בי אנכי איני אומר לכם כ"א מה שכתוב בתורה ובספרי הפוסקים ואיני אומר דבר מדעתי ואז קבלו הממונים וט"ה את דבריו ושמחו שמחה גדולה. ועוד נר' לומר כי הגם כי נתנו להם הצבור כח ביד ממוני הזמן וט"ה וברורי הקנסות לייסר לעוברי עבירה אפי' למה שפוסקים הרבנים עפ"י התורה זהו לבעלי בתים ודלת העם אבל אם יהיה שחטא ת"ח אזי אין דינו של הת"ח מסור ביד ממוני הזמן וט"ה וברורי הקנסות שהם בעלי בתים ואינו מן הראוי להטפל בו כלל אלא דינו מסור לייסר אותו הרב המורה צדק שבעיר כי הוא הגדול שבת"ח אבל כל הבעלי בתים לגבי הת"ח הרי הת"ח גדול מהם כי אפי' שחטא הרי אמרו ת"ח שחטא אל תהרהר אחריו כי ודאי עשה תשוב' אלא דעכ"ז אם צריך הדבר הוראה לרבים מענין תשובתו הרי כיון שקיבל עליו את הדין לקבל נידוי לישב ע"ג קרקע וקבלת ד"ח ומלקות הרי קלא אית ליה ואי משום שיאמר חוטא אחר מה עשיתם לפ' ת"ח שחטא הרי יכולים לומר לו בפה מלא הלואי תקבל דינך למחצה לשליש ולרביע ממה שעשינו לת"ח פ' על חטא שחטא אחרי שהוא בא מעצמו והודה על חטאתו שחטא שאם לא היה הוא המודיע לא היה מתפרסם חטאו שגם זה הוא סניף גדול לזכותו כי הוא מעצמו בא והודה על חטאו וקבל ד"ח וגרם להרים מכשול מאותו חצר של הזונה שלא יכנסו נשים ישראלית וקי"ל מודה בקנס פטור כשבא מעצמו ואח"כ באו עדים וא"כ האי דינא לענוש לת"ח כשחטא אינו תלוי ומסור ביד הממונים בעלי בתים כ"א ביד הרב הכולל המ"ץ שבעיר אשר הוא מורה באיסור והיתר וכאשר יגזור כן יקום והרי אם בדבר ממון הקל והוא למיל[י] דמצות הצדקות שהדין הוא שגם הת"ח יתן אם הוא אמיד כי זאת ההנהגה וזאת העריכה המנהג הוא להיות ע"י ממוני הזמן וט"ה עכ"ז כשהוא ת"ח כת' מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חח"מ ח"א סס"י ק"י וז"ל אכן נראה דאין הת"ח נבררים אחר דעת טובי הקהל לתת לכל דבר מרצונם וליקח מן הת"ח העשירים שאין הת"ח כפופים תחת טובי הקהל והנ"ל דהישר והטוב בזה הענין שיהיה הגביה מת"ח העשירים בדעת הב"ד שבעיר דמסתמא הוא גדול משאר הת"ח שבעיר עכ"ל הנה מבואר דבת"ח אין הדבר תלוי עריכתו וקצבתו ביד ממוני הזמן וט"ה כ"א ביד הרב המרביץ תורה והוא ישית עליו מה שיוכל ליתן וזהו בדבר ממון הקל שאינו נוגע לגוף ובדבר התלוי בידם עכ"ז כתב מז"ה ז"ל שאפילו שהוא בדבר שבממון ובמילי דמצות הצדקות שאינו תלוי העריכת הת"ח ביד ממוני הזמן כ"ש וק"ו שיש לנו ללמוד למילתא דאיסורא לעשות זלזול לת"ח בדבר הנוגע לגופו ואינו לפי כבודו שיטפלו בעלי בתים בדין ת"ח ובפרט כדי לייסרו חלילה כי לא מן ה' הוא זה והרב המ"ץ הוא המייסרו והמדריכו בדרך ישרה ובפרט כשבלא"ה הוא אנוס וע"כ שלא בטובתו עשה ובא הוא מאליו לקבל תשו' ולאסור את עצמו ולקבל ד"ח על העתיד כי אין עוד צדיק וחסיד ובעל תשו' למעלה ממנו והאומרים כי עדין לא קיבל דינו למחצה ולשליש ולרביע אני אומר כי הלואי יעשו גם המה כסדר הזה לבעלי בתים החוטאים בכמה חטאות ג"ע וחילול שבת והליכת לבית המינים ומאכלות אסורות למחצה ולשליש ולרביע מזה ובפרט להקרובים אליהם כמו שאני עושה להקרובים אלי אחד חכם ואחד תם כי ירא אנכי ממש"ה ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וכבר כתב בס' הכלבו סי' קמ"ב וז"ל ואין לאיש לעזור לקרובו להחליש כח ב"ד ואם עשה כן מה כתוב שם ואם העלם יעלימו וכו' וכתיב ונתתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו ואם הגביה יד ב"ד והחליש כח קרוביו מה שכרו יורו משפטיך ליעקב וכו' ברך ה' חילו מה טעם משום האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' יע"ש מכאן ישמע חכם ויוסיף לקח כמה צריך האדם ליזהר שלא לחפות על קרוביו ולבא נגד הב"ד כי מלבד כי עובר עד"ת כי צריך לשמוע לדברי הב"ד ומה שהוא ד"ת זאת ועוד כי במקום אשר הוא עושה אהבה לקרובו אדרבא שונא אותו שינאה גדולה כי לא יכופר עונו וירד לבאר שחת רח"ל משא"כ כשמקבל עליו את הדין ההוא והוא מתבייש בעוה"ז מציל את נפשו מדינה של גהינם וזהו אהבה אמיתית והוא ברור. ועוד רעה חולה כי כשיבא לחפות על אהובו וקרובו לבל יעשו בו עונש ומשפט ילמדו אחרים ממנו ויעשו כמוהו ואז הותרה הרצועה והדיינים והממונים בראותם כי יש גברי אלימי הסותרים את דינם גם המה ימנעו מלייסר לחוטאים ויהיה הוא סיבה להיות נותן יד לפושעים ולהחטיא את הרבים כי כן שומר נפשו ירחק מזה וישא ברכה מאת ה' אמן:
אלא דנראה לי לומר כי הגם כי אין להכריז בציבור על חטא ת"ח כלל כמו שהוכחנו ומ"ג אם יהיה באופן דנ"ד דאיכא כמה מעלות טובות כי הוא בא מאליו ומעצמו וגם בא לקבל תשובה וכפרה על לשעבר בקבלת נידוי ומלקות וגם ש"ח לקבל עליו ד"ח על העתיד כי דיי והותר וכאמור עכ"ז אם ראה ראינו שקול המון עם הם מדברים סרה על הת"ח בכללות מחמת ענין זה הת"ח א"כ צריכים אנחנו לבקש תרופה למחלה הזאת והוא כי צריך לכתוב נוסח זה להכריז בצבור וזהו הנוסח בהיות כי יצאו מדברים סרה על ת"ח אחד שעשה שלא כהוגן כן בא הת"ח הלזה בפני מעלת מורינו הרב הכולל ובפני מעלת הממוני הזמן וברורי הקנסות ונתן אמתלאות למה שעשה ועכ"ז לא נראה בעיני מורינו הרב הכולל נר"ו וגזר עליו שיקבל עליו מה שהדין מחייב וקבל עליו יותר ממה שגזר משום ק"ה כדי שלא ילמדו ממנו ובכן מכאן והלאה לא יוכל שום אדם לדבר על שום ת"ח ובכן הקולות יחדלון וכן נעשה מעשה להכריז בצבור כדברים האלה ע"פ ציווי מורינו הרב הכולל נר"ו וסיעת מרחמוהי וז' קני מנורה מעלת רבני וחכמי המשגיחים של כוללות מעלת הת"ח העי"א וזהו הדרך הישר והנכון בעיני אלקים ואדם והמפקפקים על זה שלא להכריז בציבור כדברים האלה יש מהם שדורשים אותו לשבח ויש מהם שדורשים אותו לגנאי על שניהם אנכי אומר כי לא צדקו בזה והאמת כמו שנעשה מעשה ע"פ מורינו הרב רבה דעמיה והיה ה' עם השופט.
הכלל העולה לענין דינא כי לעשות סרסרות אפי' לזווג זיווגים גוי עם גוייה לא נכון לעשות זאת ואם הוא מוכרח במעשיו מחמת איבה וכדומה שהוא אנוס יבקש להשמט בכל מה שיוכל הלא"ה יכול לעשות וזהו דוקא במזווג זיווגים דיש קצת היתר וכמו שצידד הרב חוות יאיר וכמש"ל אכן בעושה סרסרות לגוי עם גוייה זונה הוא איסור גמור ואין בזה היתר כלל אפי' מחמת איבה ואפי' אם מקפח פרנסתו והגם שהרב חוות יאיר בתשו' סי' ק"ה בענין כעין נ"ד רצה להתיר משום קפוח פרנסתו כמו שיעו"ש ומלבד שנראה להשיב ע"ד הרב ז"ל בהיתר זה שילך בתו עם אמה משום יחוד ושעכ"ז הגוי מנשקה ומחבקה שיהיה מותר משום פרנסתו אין אנכי מודה היתר כדבריו בדבר הזה שיהיה הגוי מנשק ומחבק לנערה בתולה משום קפוח פרנסת האב כי א"א שלא תבער גם בה היצה"ר לחמוד לגוי בלבה ויבואו לידי עבירה ויהיה גורם שיצא תרבות רעה ח"ו וכמו שאירע כמה פעמים בזמנינו דע"י שנכנסות נערות בתולות בבית הגוים נשתמדו ועל הכל דמידי הרהור אינה יוצאה והרי איסור מהרהר בעבירה כמו שאסור באיש הה"נ דאסור באשה כמו שהכריח הרב מוהרד"ך ז"ל בית טו"ב חדר ז' יע"ש וגם בלא"ה אמה עם בתה יש לחוש משום יחוד עם הגוי דמי לא עסקינן שישתדל הגוי להיות עמן ועמ"ש עוד החו"י שם סי' ס"ו וכתבתי ע"ד בזה בעניותי בסה"ק נשמת כ"ח ח"ב חאה"ע סי' ח' יעש"ב בס"ד:
ועוד נר' לחלק כי נדון הרב ז"ל שאני כי הגוי עושה העביר' מחמת שזה שולח אצלו בתו בקרוב ונשוק וכדומה כמו שיע"ש משא"כ נ"ד המעשה הסרסרות עם זונות גוייות המעשה עצמו הוא אסור שהוא נעשה ע"י הישראל ואיסורו מכמה טעמי תריצי שכתבנו למעלה שגורם המעשה עצמו כמה חטאים ועונות מינים ממינים שונים ועד אחרן מאי דקמן כי זימן להביא לגוים זונות גויות ונמצא בתוכן א"א ישראלית ומי יודע מה נעשה באותו פעם הרי נמצא כי עבירה קטנה גוררת עביר' גדולה והגם כי לא מצאנו עדות ברורה לאוסרה על בעלה לא"א הלזו הנמצאת תוך חצר זונה גויה כנז' בשאלה ואפי' משום איסור יחוד בבית הגויה לא היה שהרי היה שם עוד אדם א' וב' נשים זקנות והרי מצינו בפוס' שהתירו בא"א שנתייחדה בבית הגוים כאשר כתבתי בס' סל"ח חאה"ע סי' ח' דמ"א ע"ג יע"ש וכן נעשה מעש' שהתרנו האש' זאת לבעלה והתרינו בה שלא יכנס עוד לחצר הנז' והכל נעשה בהסכמת מורינו הרב המו' כמוהר"ר יאושע אברהם קריספין נר"ו להתיר אשה זאת לבעלה והוא היתר ברור ופשוט כמבואר בש"ס ובפוסקים וכמו שהעליתי בעניותי שם בס' סל"ח ומשם באר"ה וק"ל. ובחזרתו בתשו' זה הת"ח היה מחמת זה שגרם ע"י לעשות מצוה לעשות גדר וסייג שלא יקרבו עוד אל פתח בית הזונ' שום אשה מנשי בית ישראל מ"מ זהו מוסר שלא ישען אדם על בינתו כדתנן ואל בינתך אל תשען שאין בזה צד היתר כלל אפי' יש לו אונס מקיפוח פרנסתו ואונס ופחד שיניחוהו בבית האסורים וכבר אמרו בב"ר סו"ס וישב סוף פ' פ"ז סימן י"א שאחר שיניחוהו ליוסף בבית האסורים והיתה אשת פוטיפר אומרת ליוסף הצדיק חותכת אני פרנס' שלך והיה אומר לה ה' נותן לחם לרעבים כובלתך אני והיה אומר לה ה' מתיר אסורים יע"ש ובגמ' ביומא ל"ה ע"ב אמרו וז"ל אמרה לו השמעי לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית אסורים אמר לה ה' מתיר אסורים יע"ש ואם היות ענין יוסף הצדיק במעש' עביר' עצמ' מ"מ היכולת בידו ית' כי אין מעצור לה' להושיע אפי' בשומר מצותיו קלה שבקלות אפי' מדרבנן ומד"ס כי לא יאונה לצדיק כל און. ואם ח"ו בא תקלה על ידו בין באונס בין ברצון ימהר יחיש' לעשות תשוב' סיגופין ותעניות על מה שעבר וגם לאסור איסר עליו בקנין ובש"ח שלא לעשות כדבר הזה והרחק מן הכיעור ומן הדומ' לו ועכ"פ אם יהיה הנכשל בזה ת"ח בזה וכיוצא בו כל שמאליו ומעצמו בא לקבל תשוב' אין להכביד עליו ולא לפרסמו וסגי בתשוב' קלה ובקבל' ד"ח שלא לשוב עוד ואין להכריז עליו ברבים זולת אם אי אפשר להוציא הלעז וחרפ' מקול המון העם אזי יסדרו נוסח כשר ונכון להודיע לכל העם הקהל איך הדברים שדברו על ת"ח אחד הגם כי נתן התנצלות עכ"ז קיבל עליו את הדין יותר מן הראוי לו ובכן לא יוכלו לדבר עוד בדבר זה ודינו של ת"ח אינו מסור ביד ממוני הזמן וט"ה כ"א ביד הרב הכולל ומ"ץ והמשגיחים על כוללות ת"ח העי"א שבעיר וכאשר יגזרו עליו כן יקום כי זהו כבוד התור' ולומדיה. כ"ז כתבתי לע"ד בר"ח רחמים שנת עטרת חכמים עשר"ם לפ"ק וה' יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. אמן ושלום
החבי"ף
ס"ט