חיים ביד/טז
סימן טז
עריכהנשאלתי מעוב"י מאגנאציא'ה יע"א מאת הרב זר"ק כמוהר"ר אברהם מצליח נר"ו במי שמוכר בחנות כמה דברים ורוצה למכור גם חמאה של גוים הנקרא סאד'י יאגי שנהגו איסור באכילתו מפני שמביאים אותה בתוך נאדות מצד הבשר ואם לא ימכור דבר זה בחנות יש לו הפסד מרובה שהגוים הקונים ממנו לא יקחו שאר דברים כי אגב זה החמאה יקחו מן המוכרים גוים גם את השאר אי מותר לעשות סחורה ולמכור דבר זה בחנותו מפני זה או לא.
תשובה הנה נראה לע"ד דבדברים אשר נאסרו מדינא למכור ולעשות סחורה כמבואר בש"ס ובפוסקים ז"ל לא מצינו היתר כי אם בהזדמנו לו או בגובה בחובו וכדומה אבל מפני חשש שע"י שירגילו לקנות האיסור יקחו שאר דברים זה לא נמצא היתר בשום פוסק כעת. אכן נלע"ד להתיר כי מעיקרא איסור זה לאכול חמאה של גוים הגם כי אנכי הצעיר בסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סימן ל"ז הבאתי מרוב הפוסקים דבחמאה של גוי אפילו הקשה שהוא כמו לחמים אוסרים אותה ואצ"ל שאינה קפויא שהיא לחה. מ"מ שם הבאתי תשו' הרב"ד ז"ל סימן מ"ט שלא אסרו לליחה כ"א כשהוא בא בנאדות מצד הבשר וכ"ה דעת הפמ"א ח"ב סימן ג"ל והרב מחזה אברהם סימן ט' והשו"ג חיו"ד סימן קט"ו סקכ"ב וגם הכנה"ג ז"ל ביו"ד סימן פ"ו הגב"י אות מ"ז כתב דהמנהג לאסור וכתב וז"ל ואפשר ג"כ דמנהגינו לאסור מטעם מלוח נגעו בה דהרוב מולחים העור כדי ליבשו וא"א שלא ישאר שם איזה חתיכות מלח שבלעו מהאיסור שנתערבו בתוך הדבר שהושם כלל הדברים אין אנו מכשירים כל דבר שהושם בעור קיבת נבילה או אפילו גבינה או ביצי דגים בעור שחוטה אם לא שמונח לצד השער יע"ש והרב ד"מ חיו"ד ח"א סימן י"א אישר וקיים שיפה נהגו העולם איסור ואין להרהר אחר המנהג מ"ג אחר שהרב מוהריק"ש והש"ך ז"ל כתבו בהדייא דיש להחמיר והעולם קבלו חומרתם ומי יהרהר אחריהם חלילה וה"ז מנהג יפה וכך הסכימו החכמים חברי הישיבה ה"יו וכן העיד על המנהג הזה הרב פמ"א ח"ב סימן ג"ל בלי פקפוק ע"ש ובספר ב"ד ז"ל סימן מ"ה יע"ש. והגם שיש חולקים ומתירים כמ"ש בתשו' הרב מוהר"א אלכסנדרי ז"ל הובאה בס' באר מים חיים ח"א חיו"ד סימן ט' שמתיר בכה"ג כיע"ש. מ"מ אנן לגבי דידן יש לנו לאסור מצד הדין כמ"ש בעניותי בסה"ק חקק"ל במקום הנז' דרבו האוסרים מדינא משום חשש חלב טמא וגם איסור מחמת מנהג כשבא החמאה מצד הבשר דיש לאסור גם מחמת המנהג וכיון שכן נראה דאסור לעשות סחורה בחמאה של גויים בזאת הבאה בנאדות מצד הבשר דאפילו הבאה בחביות נהגו איסור. ואף על גב שפסק מרן בש"ע ז"ל שם בסימן קי"ז ס"א וז"ל וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה וכו' והרי איסור זה בחמאה ש"ג אין איסורו אלא מדבריהם וא"כ יהיה מותר לעשות בו סחורה אבל ראיתי להרב בית הילל ז"ל ביו"ד סימן פ"ד סק"ב שכתב וז"ל וגם עכשיו נוהגים במדינה זו לעשות סחורה בדבר מאכל האסור אפילו מדרבנן כגון גבינות הגוים שהוא מדרבנן ושמעתי שעונשים על כך מי שעושה סחורה בזה וכדומה לי שהוא תקנות מדינה עכ"ל והביאו הרב באה"ט סימן קי"ז סק"א כיע"ש וכיון שכן הגם שאסור מדרבנן הרי נתפשט המנהג בעירנו אזמיר יע"א ובכל גבוליה לאסור חמאה ש"ג אותה שהיא לחה והגם שהיא אסורה מדרבנן עכ"ז הרי נהגו איסור גם בעשיית סחורה בכל מידי דמיכל האסור אפילו שיהיה איסורו מדרבנן ואין מוכרין לא גבינות הגוים ולא חמאה לחה ש"ג וכדומה להן אפילו שאיסור אכילתן מדר' ועונשים אותם אם מוכרים כמנהג בני אשכנז שכתב הרב בית הלל. וכמה פעמים בא מעשה לידינו בגבינות הגוים וחמאה לחה ש"ג וכדומה שהיה רוצה הישראל למכור בעירנו אזמיר יע"א וכ"כ בעיירות הסמוכות לעירנו אזמיר יע"א ושאלו אם מותר לעשות סחורה במידי דמיכל האסורים מדר' והוריתי להם שהמנהג לאסור ואף על גב שראיתי להרב מ"ז ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סי' קמ"א שהביא משם הפסיקתא וראבי"ה שהביא המרדכי ז"ל שהתירו בהדיא לעשות סחורה בדברים טמאים כיע"ש וא"כ כ"ש כאן שבלא"ה איסורו במחלוקת הוא שנוי ולעשות ס"ס להתיר דנר' דבכה"ג שמצינו דרבו כמו רבו הפוס' בש"ס דפסחים כ"ג ובירוש' פ"ז דשביעית מבואר דאסור לעשות סחורה וכן ס"ל לכל הפוסקים ראשונים ואחרונים וככה"ג אין מקום לעשות ס"ס וכיוצא בזה השיב מ"ז ז"ל שם בסו' הסי' על מה שרצה להתיר הרב מוהרש"ף ז"ל בתשו' בס' מגן שאול סי' י"ד שהתיר בס"ס מכח ס' התה"ד שכתב בסימן ר' בשם גליון תוס' דאיסור סחורה מדבריהם דכבר תמהו עליו כל הבאים אחריו שנראה מהש"ס וכל הפוסקים דהוי איסורו מד"ת והוו דברי התה"ד ז"ל דברי יחיד נגד רוב ואין לעשות ס"ס בכה"ג דבס' יחיד נגד רוב לא חשיב ספק כיון דמד"ת אזלינן בתר רוב יע"ש.
גם אין מקום להתיר יען כי יש בזה ס' הפוס' דמתירים אותה אפילו לאכילה וככה"ג דיש פוסקים דמתירים אותה לאכילה אף כי אנן נהגינן לאסור באכילה נתיר בסחורה. דמלבד דנראה דאין לומר כן כי אם דוקא בשיהיו המתירים באכילה רבים כאשר נראה מדברי הרב מ"ז ז"ל מתוך דבריו שדחה דברי הרב בית יעקב שם דרי"ח ע"ב וכתב וז"ל גם הראיה שהביא מהרב פ"מ ח"א סימן ג' שהתיר במחלוקת הפוסקים דאע"ג דאסור באכילה שרי בסחורה ל"מ דהתם איירי דהרוב התירו דמדינא שרי בכה"ג אף על גב דהחמירו באכילה התירו בסחורה אבל בספק שקול גם בסחורה אסור יע"ש. וכאן בנ"ד מלבד כשנצטרף ס' האוסרים החמאה ש"ג מצד איסור חלב טמא דיש כת אחת אוסרת בכל גוונא וגם כת שניה כשהיא לחה וגם בהצטרף ס' האוסרים משום איסור בשר בחלב מצד הנאדות בצד הבשר אין ס' דהוו רוב האוסרים נגד המתירים. ועוד בה אפילו אם יהיה הרוב מתירים באכילה מאחר דהמנהג שנהגו לאסור באכילה נהגו גם כן איסור בסחורה א"כ מהיכא תיתי להתיר בדברים שקבלו עליהם בני העיר לאסור גם באכילה וכדאמרי' בש"ס ובפוסקים ובטור וש"ע יו"ד סימן רי"ד דדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור א"א רשאי להתיר להם. ומעתה מ"ש הרב שו"ג ז"ל ביו"ד ס"ק ל"ד להתיר וכתב בסו"ד ואף דמן הדין נ"ל להתיר מ"מ כיון דנהוג לאסור ודאי דאסור אבל לחולה או היכא דאירע לישראל שנתן בדיעבד חמאה בצד הבשר ואיכא הפסד מרובה שמפסיד שתות כשמוכרו לגוי מותר לאוכלו או למוכרו לישראל ובזה גם הד"מ ז"ל יודה יעש"ב. ולע"ד מלבד מה שנראה להשיב ע"ד דלפי הנראה רבו האוסרים על המתירים מעיקרא עכ"ז לו יהיה שהוא מחלוקת שקול או אפילו רבו המתירים מ"מ כל שקבלו עליהם קבלה גמורה להחמיר ולאסור באכילה איך יתכן להתיר לאכילה כי דוקא בסחורה היה מקום להתיר אם לא נהגו איסור גם בסחורה אבל לאכילה אין נראה להתיר אפילו בהפסד מרובה כל שכבר קבלו עליהם ס' האוסרים והוא מנהג לאסור באכילה.
ומזה יש להשיב ע"ד הרב זכור לאברהם ח"א חיו"ד מע' נון דר"ל ע"א שאחר שהביא דברי השו"ג ז"ל כתב וז"ל ונראה דה"ה והוא הטעם אם כבר קנה מהגוי בחושבו דשרי ושוב נודע לו דאסור דאם מפסיד שתות דשרי לדבריו ז"ל ולפי הנראה מהד"מ שהודה לו בזה עכ"ל דכפי האמור אין מקום להתיר כלל אפילו אם לא היו אסורים מדינא כ"א מחמת מנהג כ"ש דיש מקום לאסור גם מדינא. ומ"ש שהד"מ ז"ל יודה בזה כעת כפי מ"ש בס' ד"מ אין נראה משם שיודה בזה אחר שהחזיק וקיים ואישר המנהג בכל חוזק ותוקף איך יתכן שיתיר אחר זאת ומ"ש להתיר לחולה משום רפואה גם זה אינו נראה להתיר דאם הדבר אסור מחמת הדין או מחמת מנהג אין להתיר משום רפואה דקי"ל דכל דבר האסור אין היתר משום כל שהוא דרך הנאתו והרי הם מתירים לאכול בהדייא כמות שהוא ועוד כתב הרשב"א בתשו' והביאה מרן ב"י יו"ד סימן קל"ד ופסקו מור"ם בהגה' שם ובסס"י קנ"ה וז"ל ואין מתירים שום דבר לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בה יתר כמו באיסור אעפ"י שצריך להשהות קצת קודם שימצא ההיתר שאין סכנה בדבר יע"ש וכבר עמדתי ע"ז בסה"ק חקק"ל ח"א חיו"ד סימן מ"א על איסור היגורט של גוים דאסור מדינא דש"ס ורוב הפוסקים ומחמת מנהג גם כן דאין היתר משום רפואה כל שאין בו סכנה יע"ש בס"ד. והה"נ בחמאה ש"ג שהיא אסורה מדינא ומצד המנהג וכל שאין היתר באכילה כלל אין היתר בסחורה אפילו שיהיה איסורו מדרבנן כיון דהמנהג נתפשט בינינו בכל גבולינו לאסור גם בסחורה ואין להתיר כלל. ומה שכתוב בשאלה כי מפני זה שאינו מוכר בחנותו דבר זה הרי הוא מפסיד שאינו מוכר לגוים עוד דברים אחרים הנה לא מצינו בש"ס ובפוסקים שיתירו דבר האסור מחמת זה.
ועוד כי בלא"ה אינו נקרא הפסד מרובה דבר זה מה שאינו מוכר ברגילות יותר לגויים והרי כתב הרב נחלת שבעה ח"ב סי' נ"ד דהפסד מרובה הוא כשמפסיד יותר משתות מהקרן אף לעשירים יע"ש ושם כתב בס' נחלת ז' דהפסד מועט נקרא כשיעור כבד של תרנגול ושל יונה שיותר מזה נקרא הפסד מרובה והוא לעני שבישראל וכמ"ש בס' לחם הפנים יו"ד סי' ל"ה סק"ז ובס' ימין משה עם באר מ"ח שם סק"ה ועמ"ש בס' פחד יצחק מע' הא דל"ז ע"א ד"ה הפסד מרובה יע"ש ועוד דקי"ל בש"ס ובפוס' דמניעת הריוח לא חשיב הפסד ומה גם בענין נ"ד באיסור מדינא ומחמת מנהג. כי כן נראה לענין דינא להלכה ולמעשה דאין למכור יאודי בחנותו חמאה ש"ג הנקרא סאדי יאגי הלזה אפילו אם היא באה תוך החביות וכלי חרס כי יש חששא משום חלב טמא וכ"ש הבאה בנודות בצד הבשר כי עוד איסור מוסיף מחמת איסור בשר בחלב ושכן המנהג לאסור באכילה ובסחורה וכן נהגו רבני מתא בדורות שלפנינו ושלפני פנינו לאוסרו באכילה ובמכירה בין בארץ עירנו אזמיר יע"א בין בחוצ"ל בכל גבולותיה והיו קונסים ועונשים למי שעובר עד"ח ועל המנהג למכור בחנות דבר זה וכ"כ גזירה כוללת לכל דבר דהוי מידי דמיכל אפילו שיהיה איסור דרבנן יש לאסור גם בסחורה זולת אם יהיה אותו דבר האסור מדרבנן תלוי במחלוקת הפוס' ולדעת הרוב הוא מותר אלא דחששו להחמיר כדעת המיעוט דאז אם בודאי לא קיבילו עלייהו להחמיר כדעת המועטם כ"א דוקא באכילה ולא בסחורה דאז יש להתיר לעשות סחורה באותו דבר כיון דמעיקרא איסור אכילה קבילו עלייהו ולא איסור סחורה וכאשר מתבאר מדברי ה"ה מ"ז ז"ל שם בסי' קמ"א דרי"ז ע"ב ע"ד הפ"מ ח"א סי' ג' וכמו שיע"ש וכן הוא מוכרח לפי האמת שהרי נדון שאלתו של הפ"מ ז"ל הוא על ביצי דגים שנהגו התיר בסחורה וכו' דש"מ כי המנהג כבר היה לנהוג התר בסחורה וע"ז נשא ונתן להתיר ולעמיד המנהג שלדעת רוב הפוסקים ז"ל ס"ל דמותר אפילו באכילה אלא דנהגו להחמיר דוקא באכילה אבל בסחורה נהגו להקל וא"כ כל כמה דידעינן בבירור כנ"ד שנהגו איסור גם בסחורה אפילו איסור אכילתו ע"פ ס' יחיד כל דליכא בירור לחלוק עליו כי טעה בדין או במציאות אז אין מקו' להתיר להם אפילו שהרוב מתירים באכילה כיון שכבר נהגו לאיסור אפילו בסחורה הו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהו איסור דא"א רשאי להתירם וכמ"ש בס' סמיכה לחיים סי' ד' ובס' נשמת כל חי חיו"ד ובס' חקק"ל ח"א חיו"ד סי' ט"ל וסי' מ"ג יע"ש.
ולענין אם יש לאסור לעשות סרסרות בין גוי לחבירו נראה דאם הגוי המוכר או הקונה הוא הסוחר של ישראל שעושה לו סרסרות בכל דבר שקונה ומוכר א"כ גם זה הו"ל כמו מזדמן וגם דאיכא משום איבה דהו"ל כאילו משרת שלו. אבל כל שאינו סרסור קבוע יש מקום למונעו ועיין מכתם לדוד חיו"ד סס"י י"ד ובס' בית יאודה ח"א סי' ז"ך יע"ש ועמ"ש במ"א אח"ד ובזה נראה להתיר על מה ששאלו ממני בסרסור אחד קבוע בפתח סוחר אחד הנקרא איסטאבילאד'ו והוא מוכרח להיות סרסור גם בסתם יינם שלוקח הסוחר שלו הא לא"ה יש לו איבה אפ[ש]ר דפסקיה לחייותיה ע"ז התרתי לו שיעשה לו סרסרות כי הגם כי אנן בדידן קי"ל כדעת האוסרים וכן הוא המנהג כמ"ש מז"ה ז"ל מ"מ מאחר שמצינו חילוק היתר ברבני אשכנז מטעם כי רוב מחייתם בזה א"כ גם אנן נמי נראה להתיר באדם כזה שרוב מחייתו הוא בסוחר זה ובכה"ג יש מקום להתיר ובתנאי שלא יהנה מן הריוח ויתנם לצדקה לעניים או לדבר מצוה ועיין בתשו' מוהר"ם מלובלין סי' ן' ובתשו' צמח צדק סי' י"א ובס' בגדי ישע ז"ל דל"א ועמ"ש מז"ה הגדול בס' חק"ל חיו"ד סי' קצ"ט יע"ש.