חיים ביד/ד
סימן ד
עריכהמדאגה מדבר היום היא שיחתי על אודות ראובן דלמדוהו שוחטי מתא מלאכת השחיטה וקודם שהתחילו ללמדו טרם כל חייבו אותו בשטר בחתימת ידו בשבועה חמורה בה' אלהי ישראל שבלתי רשות כל החמשה שוחטי מתא לא יוכל לשחוט לא בעיר ולא בכפרים הסמוכים ואפי' אם יתנו לו רשות כל הד' אחד מהם מעכב ע"י ואפי' אם יפצירו בו רבני מתא והב"ד שבעיר וכוללות העיר לא יוכל לשחוט כנז"ל בלתי רשות כל השוחטים כנ"ל ונעשה שטר הנז' בכל חיזוקי סופר ושלא יהיה היתרו מותר וגם לקבל ס' המחמיר וכו' ואחר שחתם בחתימת ידו ובש"ח כנז"ל באו על החתום רבני מתא והב"ד לאשר ולקיים וכל זה היה קודם שהתחיל ללמוד מלאכת השחיטה ואחר שכבר גמר מללמוד מלאכת השחיטה ונטל בידו שטר הסמכה חזר ונתחייב פעם ב' בכל החיובים כנז"ל לכל החמשה שוחטי מתא ככל האמור ואחר עבור ימים שנטל סמכה הלך לכפר בורון אב'ד יע"א ושם נמצא שוחט קבוע מזה שנים רבות שירד ברשות כל שוחטי מתא לשחוט שם והוא שלוחם של שוחטי מתא וכשהלך זה ראובן לכפר הנז' שחט זה השוחט בכפר הנז' בלתי רשות שוחטי מתא ובלתי רשות השוחט של הכפר הנז' וכשנתודע הדבר לשוחטי מתא שלחו כתב השוחטים הנז' לעכב ע"י שלא ישחוט מכח שבועתו ועכ"ז לא השגיח ושחט וע"ז קמו שנים מהם עם שליח ב"ד לעכב בידו שלא ישחוט והטילו עליו בכח התורה מכח שבועת האלה שיש לו וגם מכח הסכמת עירנו כי הסכימו שאם ימצא בכפר שוחטי מתא או שלוחם אם ישחוט שוחט אחר שחיטתו פסולה והתרו בו שלא ישחוט שהוא עובר על הסכמה ועל השבועה וקבל עליו שלא לשחוט ואחר עבור יום אחד חזר ושחט וגם שוחט שבכפר הוא טוען כי מלבד דהוא משיג גבולו עוד בה כי נשבע לו שבועה בפני הס"ת שלא לשחוט בלתי רשותו ושלחו וקראו לו הב"ד שבעיר לראות מה יהיה טענותיו וההוא אמר כי השוחטים נתנו לו רשות ועל זה הכחישוהו על פניו ואמרו לו שלא ישחוט אי משום חומר שבועה ואי משום מגדר מלתא כי אין ראוי לשחוט ולבדוק יחידי ומ"ג כי עשו מעשה רב בפרסום לכתוב לו אגרת וגם לילך הם בעצמם לכפר ב' שוחטי מתא עם שליח ב"ד להתרות בו שלא לשחוט והטילו בכח התורה ולא קבל ושחט וחזר וטען כי בלא"ה בכפר כבר היה שוחט אחד ומה לי אחד ומה לי שנים שאינו עושה היזק להם. והם השיבו לו כי מלבד כי יוצא נזק בשחיטתו ולכך התרו בו כמו שהיה האמת שהיה נזק ועוד בה כי הם התנו עמו בשבועה שלא ישחוט עד שיתנו לו רשות והרי מלבד שלא נתנו לו רשות אדרבא עכבו בידו בפירוש ולא שמע אליהם ועד אחרן כי הוא הפך הסכמת העיר כי בהיות בכפר שליח מהשוחטי מתא אם ישחוט אחר שחיטתו פסולה וכששמעו הב"ד טענותיהם מזה ומזה אמרו לראובן אתה מושבע ועומד ויש חששא שהשחיטה שלך פסולה ומלבד שאתה עובר על השבועה ועל הסכמה ועבריונא תקרא עוד בה דנמצאת מכשיל לאחרים שיאכלו ממי ששחיטתו פסולה כי כן אנחנו מטילים עליך בכח התורה ובכח החרם שלא תוכל לשחוט שום בהמה חיה ועוף עד יצא כנוגה צדקך שאתה זכאי בדינך ותהיה כשר לשחוט ושוב עבור שבע ימים שקבעו זמן לגמר הענין עד עשרה ימים נתעוררו הב"ד לקרותו לראובן השוחט הנז' שהיה בכפר שלא ידמה בדעתו כי גבול עשרה ימים הוא שהותר לשחוט אחר עבור העשרה ימים בלתי גמר דין כי עדין באיסורו עומד עוד כל ימות עולם עד שנעמוד בענין לברר אם מותר לשחוט עפ"י התורה מכאן ולהבא או לא וגבול עשרה ימים אינו אלא לגמור פשר דבר בין שוחטי מתא ושוחט הכפר עם זה השוחט ושלחו ב"ד אגרת לכפר הנז' קודם בא יום העשור והקרוב אליו לזה השוחט ראובן הנז' שהביא לו הכתב מהב"ד ונתנה בידו ולא רצה לקבלה כי ידע ששם יש אזהרה שלא לשחוט מה עשה קרובו הנז' כי ירא אלקים הוא הטיל לו כח התורה וכח החרם ביום הח' שלא יוכל לשחוט ויבא לאזמיר יום העשירי לגמור דינו והוא לא השגיח ושחט וכששמעו הב"ד שלא שמע אליהם השוחט ושחט שלחו שליח ב"ד ביום ההוא להכריז כי כל מה ששחט זה השוחט ושעתיד לשחוט הוא טריפה והוסיף על חטאתו פשע שאחרי כן שחט עוד פעם ושתים ושלש כי כן צריך לדעת אם מהני תשו' וכפרה לראובן השוחט הנז' אחר שעבר על שבועתו כמה פעמים ועל הסכמת הצבור וההתראות מהב"ד וכח החרם וכח התורה פעם ושתים ושלש שלא ישחוט ועבר ושחט אם יש הכשר לשוחט זה או נפסל לגמרי וגם הכלים שבשלו הבשר אם הם אסורים וגם כי יש אומרים שהוסיף השוחט הלזה על חטאתו פשע שאמר לבני הכפר כי אפי' שהרבנים והב"ד יגזרו ששחיטתו פסולה והבשר טריפה אתם תהיו אוכלים וע"מ כן שחט הרי עשה עוד אפקרותא אחרת להרבנים ולהב"ד שבעיר ותמהני אם ימצא לו תרופה:
והנה כתב הרא"ש בתשו' כלל ז' סי' א' וז"ל שאלת צבור שהטילו חרם שלא ישחוט אדם זולת טבח של הקהל והלך אחר ועבר על החרם ושחט יראה דאסור לאכול משחיטתו שהרי הקהל פסלו שחיטת הכל חוץ משחיטת הטבח בשביל שלא יקפוץ כל אדם וישחוט אף שאינו מומחה ורשאים הצבור לאסור המותר משום מגדר מלתא וכ"ש זה שעבר על החרם ושחט ראוי לדמותו למשומד לאותו דבר שעבר על החרם כדי לשחוט ואעפ"י שאינו חשוד לאכול דבר איסור מ"מ מכוער הדבר וראוי לקונסו שלא יאכלו משחיטתו עכ"ל וכ"כ הרב מוהרד"ך בתשו' הביא דבריו רי"ו בס' אדם וחוה נתיב ט"ו סו' ח"א וז"ל הטילו הקהל חרם שלא לשחוט אלא טבח ידוע ושחט אחד י"א ששחיטתו אסורה דדמי לחשוד לאותו דבר שעבר על החרם ויכולים הציבור לאסור את המותר ואסור לבני העיר מה שאוסרים הציבור עכ"ל וכ"כ מרן בב"י ביו"ד סי' א' ופסקו בש"ע שם סעיף י"א יע"ש והכי נקטו כל רבני האחרונים ועיין רי"ו ס' אדם וחוה נתיב ח' וע' להריב"ש סי' קע"א:
וכיון דזה השוחט ששחט בהיות שם בכפר שוחט קבוע מזה שנים בידיעת וברשות כל שוחטי מתא ושופטיה ושוטריה א"כ זה השוחט מחדש שבא ושחט שם בלתי רשות השוחט שבכפר ובלתי רשות שוחטי מתא הרי עבר על ההסכמה ותקנת הציבור כי בהיות בכפר שוחט שהוא שלוחם אם שחט שוחט אחר שחיטתו פסולה ושום בר ישראל לא יוכל לאכול משחיטתו ועיין בס' חתם סופר סי' ז'. מה תאמר שיאמר דשוחט שבכפר שאינו שלוחם וגם שוחטי מתא יאמרו שאינו שלוחם זה דברי הבאי ואין בם מועיל דא"כ נחזי אנן איך שוחט שם זה כמה שנים רבות בלתי רצונם ולא עכבוהו ואדרבא כמה שנים הלכו לכפר משוחטי מתא ואכלו משחיטתו הרי הדבר ברור לעיני הכל כי הקשר והשבועה או נזירות שמשון שיש להם לשוחטי מתא עם שוחט קבוע שבכפר מחלו לו בפירוש ומדעת ורצון דייני מתא וראשיה ושופטיה ושוטריה ונתרצו ויאותו להיות שוחט בכפר זה השוחט לבד וכשאירע דבר בעיר ב"מ שהיו הולכים בכפר מיחידי העיר רבים ואז יש הפסד ונזק לגאביל'ה בשר ולשוחטי מתא כבר עשו מעשה לערער על שוחט הקבוע שבכפר מכח שזה השוחט הוא שלוחם ונכנסים ממוני הזמן והראשים שבהם ומתווכים ביניהם כי לפי האמת זה השוחט הקבוע בכפר הוא שלוחם ר"ל ע"ד שאמרו בגמ' שליחותייהו דקמאי עבדינן שאינן שלוחים כ"א ברשותם ומאמרם שהרשוהו ובכן אם יאמרו עכשיו דהשוחט שבכפר שאינו שלוחם משוחטי מתא בשביל איזה סיבה וגם שוחטי מתא יאמרו שאינו שלוחם אין בדבריהם ממש כי ידוע לעיני כל חי כי זה השוחט שבכפר שהיה קבוע שם ברשות שוחטי מתא הוא שנקבע לשוחט שם וזהו נקרא שלוחם וא"כ איך יתכן לכסות השמש בכברה כי לזה השוחט שבכפר שירד ברשות שוחטי מתא שלא היה מי משוחטי מתא מעכב בידו כלל והחזיק לשחוט לעיניהם זה שנים רבות ועתה שיצא זה השוחט מחדש בכפר שהוא שלא ברשות לא משוחטי מתא ולא מהשוחט שבכפר כי אדרבא הוא צווח ככרוכיא שבא להשיג את גבולו ושהוא עובר על שבועתו שנשבע גם לשוחט שבכפר שלא ישחוט בכפר בלתי רשותו א"כ מי שם פה לומר שאינו עובר על ההסכמה שהרי שחט בכפר בהיות שם שליח משוחטי מתא וזו אינה צריכה לפנים ואפי' שההסכמה הוא בלי חרם הרי כתב הרב ש"ך שם ביו"ד סי' א' ס"ק ל"ח וז"ל ועוד משמע מדבריהם שם דאפי' בלא חרם אסור כיון שהקהל פסלו שחיטת הכל יע"ש הרי כאן נמי הקהל פסלו בפירוש שחיטת זה השוחט שלא ישחוט בלתי רשות כאמור ועיין בס' מטה יוסף ח"א יו"ד סי' ח':
ובר מן דין עבר על השבועה שנשבע לשוחטי מתא שלא לשחוט אפי' בא' מן הכפרים בלתי רשותם והרי עבר ושחט וכמו שכתב מוהרשד"ם בתשו' חיו"ד סימן ב"ן במי שנשבע בס"ת להיות שומר מחלב שחלבו גוי דהוא חשוד לאותו דבר והביא ראיה מתשו' הרא"ש וממוהרד"ך שהביא רי"ו יע"ש ועיין בס' בני חיי ובס' שמלה חדשה ודוק. ומה שטען שנתנו לו רשות מלבד שהכחישוהו זאת ועוד כי מאחר שהתרו בו איך יהיה לו פה להשיב ומצח להרים ראש ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' ז"ך ובס' ירך אברהם ז"ל יו"ד סי' א' ודוק. ואמינא ולא מסתפינא דקשיות עורף כזה דלא שמע לקול מורים הרי הוא בנידוי על שעבר על כחות התורה וחרמות ואף שלא היה עובר על החרמות וכמ"ש הרב ב"ח בתשו' הישנות ח"א סי' ג' ד"ד ע"א ובני חיי סי' של"ד:
וטענת אנוס בשבועה אינה טענה ועיין להרב משפטי שמואל סי' ס"ה דמ"ט ון' דוק ועליך נאמר ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך ותשובתו של זה ושב ורפא לו הלואי תספיק לו דפרק זה בורר וזה שנים שכתבתי פסק ארוך על כיוצא בזה והבאתי שם מהרב ברית אברהם אשכנזי מה שהאריך בזה בחיו"ד מסי' א' עס"י כ"א והרב דשמי שאלה חיו"ד ומ"ש הרב אוהל יוסף סי' מ"ה וממ"ש בס' בני יעקב בתשו' והרב משאת משה חיו"ד גבי סופר שנשבע כיע"ש ונשרף הכל חבל על דאבדין ולא משתכחין. ומדברי הפ"ת בסי' ח' יש לדקדק דאין יכולת לב"ד לקנוס שיהיה הבשר טריפה כל שלא החרימו בפי' להיות הבשר טריפה ונפקא מינה לענין הכשר הכלים דהגם שכתב הרב"ד בחיו"ד סימן א' שאין לאסור את הכלים כי השבועה היא לבל ישיג את גבולם ולא משום מיגדר מילתא כמו שיע"ש נ"ד שאני שהרי מבואר בשאלה כי אחד מן השוחטים מה שעיכבו בידו שלא ישחוט ויבדוק יחידי משום שעדין אינו ראוי להיות סומך לשחוט ולבדוק יחידי הרי איכא משום מיגדר מילתא. ועוד כי כל כה"ג שעבר על שבועתו ועל חרמות הרבנים והב"ד כמה פעמים ועשה אפקרותא להתנות בפירוש שאפילו יגזרו הרבנים והב"ד שהבשר טריפה שיאכלו משחיטתו הוי מומר ומשומד לאותו דבר ושחיטתו הוי כשחיטת גוי והכלים אסורים ול"ד למ"ש הרב נודע ביאודה בתשו' ח"א חיו"ד סי' א' וח"ב חיו"ד סי' מ"ח כאשר יראה המעיין.
ולהיות שהאריך בזה וכיוצא בזה רב אחאי יפה דודי הרב נדיב לב נר"ו בחיו"ד סימן ע"ו וסי' ע"ז משכתי את ידי לכתוב עוד בזה ומשם בארה בכל אשר תשאלך נפשך. ועיין לעיל סימן ב'.