חידושי ר' חיים/הלכות מכירה

פרק יג הלכה ג. האומר לחברו על מנת שאין לך עלי הונאה יש לו עליו הוניה, במה דברים אמורים בסתם שאין יודע כמה הוניה. יש בו כדי שימחול, ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הוניה שהרי יש בו, אבל המפרש אין לו הוניה שכל תנאי שבממון קיים עכ״ל. עיין בלחם משנה שהקשה מהר דפסק הרמב״ם בפרק ט מהלכות שמיטה ויובל הלכה י דהמלוה את חבירו והתנה עימו על מנת שלא תשמטיני בשביעית דתנאו קיים דכל תנאי שבממון קיים, והכי גם התם לא ידע דקמחיל דהרי אפשר שיפרעינו קודם שתגיע שביעית, ומכל מקום תנאי קיים,ומאיה שנא הכי בעל מנת שאין לך עלי הוניה דאין תנאי קיים משום דלא ידע דקמחיל, וצריך עיון. ונראה לי דבעל מנת שלא תשמטיני בשביעית לא איכפת לן כלל במה דלא ידע אם תעבור שביעית על החוב אם לא דמכל מקום הרי דין החוב הוא שצריך להשמט בשביעית, ואף שיוכל להיות דבלאו הכי לא תעבור השבעית על החוב, אבל מכל מקום הרי בכל אופן דין התנאי מיהר חייל בהחוב גם השתא שלא תשמטיני שביעית, יודע במאי דהתנה, משא״כ בע״מ שאין לך עלי הונאה, אם כן ממילא דלא שייך היה כל כך דינא דאונאה, ובין מינה כל חלות תנאי זה שהתנה, וע״כ שפיר שייך היה טעמא דלא ידע דמחיל, משא״כ בע״מ שלא תשמטיני בשביעית, דהתנאי חל בתורת ודאי, על כן שפיר חשיב ידע דמחיל ותנאו קיים. והא דבמכות דף ג תלי לבוא בגמרא הונאה ושביעית בהדדי, צריך לאמר דהיינו משום דהתם הא קאי הגמרא אליבא דשמואל דאית ליה בבא מציעים דף נא שהכל תלוי רק אם ודאי קר עקר הד״ת, ובזה שפיר הונאה ושביעית דמיין להדדי, דבתרווייהו לאו ודאי קא עקר, דלענין דין מתנה על מה שכתוב בתורה