חידושי ר' חיים/הלכות בית הבחירה

פרק א הלכה י

ואם נעקרה אבן אע"פ שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ עכ"ל.

  ובהשגות ז"ל: ״עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה [בגומא] אין דרך שירות בכך״ עכ"ל, ביאור הדברים, דהנה בזבחים דף כ"ד ע"א איבעיא נעקרה האבן ועמד במקומה מהו, מאי קמיבעיא ליה כי קדיש דוד רצפה עליונה קדיש או דילמא עד לארעית דתהומא קדיש, והך טעמא אי קדיש עד ארעית תהומא או רצפה עליונה לבד הלא לא שייך רק אם ליתא לאבן ועמד הכהן בארץ שתחת הרצפה, משא"כ אם נפרש שהאבן עמדה במקומה והכהן עמד עליה, וא"כ עיקר האיבעיא הא הויא אם האבן חשיב רצפה או דנפסל, א"כ הא ליכא בזה שום נפקא מינה אם עד ארעית תהומא קדיש או רצפה העליונה לבד הוא דקדיש, ובעל כרחך צ"ל דהרמב"ם כתב הכא האיבעיא הראשונה דנידלדלה האבן ועמד עליה מהו, וזהו שהוסיף בהשגות דבגמ' שם עוד איבעיא בנעקרה האבן ועמד במקומה ר"ל שהכהן עמד במקום האבן מהו, וכן פירש"י כדעת הראב"ד. ודעת הרמב"ם צ"ע דהאיבעיא דנידלדלה האבן כבר הביאה בפ"ה מביאת מקדש, ובעל כרחך הכא היא האיבעיא דנעקרה האבן ועמד במקומה, והרמב"ם מפרש להך ועמד במקומה שבסוגיא דקאי על האבן, ור"ל שהאבן עמדה במקומה, ומיבעיא אם האבן חשוב רצפה או לא, וא"כ קשה דמאי שייכות הכא טעמא דרצפה עליונה קדיש או עד ארעית תהומא קדיש, וצ"ע.

  ונראה לומר, דהרמב"ם מפרש להסוגיא, דזה ודאי דלא חיילא קדושת מקדש רק במחובר לארץ, ומשום דקדושת מקדש היא קדושת מקום, וכדכתיב המקום אשר יבחר, שאינו רק בארץ ולא במטולטל, וע"כ אם לא קדיש רק רצפה עליונה, א"כ ממילא דליתא לקדושת מקדש כי אם כשהרצפה מחוברת, דחייל בה דין מקום, משא"כ אם נימא דעד ארעית תהומא קדיש, וא"כ הרי קדושת מקדש לא פקעה, ורק דבעינן שיחול בה דין רצפת הבית כי היכי דלא תהוי חציצה, בזה שפיר מועיל במה שהוא מסודרת בארץ אע"פ שאינה מחוברת, וזהו דתלי לה הגמ' לדין כשרות האבן בטעמא דעד ארעית תהומא קדיש, כיון דזה בזה תלוי, דכיון דעד ארעית תהומא קדיש ואית בה קדושת מקדש, א"כ ממילא דמתכשרה האבן להיות רצפת עזרה אעפ"י שהיא תלושה, ולא חייצא.

  והנה שם פריך הגמ' ותיבעי ליה כל העזרה כולה, ומשני לעולם פשיטא ליה דעד ארעית תהומא קדיש והכי קמיבעיא ליה דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך, ר"ל ולהכי לא איבעי בכל העזרה, דאז ודאי דהוי דרך שירות, כיון דכולה בשוה, ורק בניטלה אבן אחת הוא דקמיבעיא ליה אי הוי דרך שירות או לא, ולפ"ז קשה לדעת הרמב"ם דאיירי בהוחזרה האבן למקומה, והאיבעיא הויא אם תלוש חשוב רצפה, א"כ הרי אכתי כל העזרה ואבן אחת שוין, וצ"ע. ונראה דהרמב"ם ס"ל, דאם נימא דרצפה עליונה לבד הוא דקדיש, א"כ בנעקרה האבן נפסלה כל העזרה, דכיון דאותו מקום שנעקרה האבן חסר ביה קדושת מקדש, א"כ ממילא חסר בה מדת המקדש, והכל בכתב נאמר במקדש, דכולו כמו שהוא נתקדש, וכן צריך להיות כולו בקדושתו, ואי לאו הכי מיפסיל. וע"כ מפרש הרמב"ם, דהא דפריך הגמ' ותיבעי ליה כל העזרה כולה, אין ביאורו בנעקרה כל העזרה, דזה ודאי דעקירת כל הרצפה ועקירת מקצתה באבן אחת הכל אחד, ודין אחד להם, ורק דפרכת הגמ' היא, דאם נימא דרק רצפה העליונה הוא דקדיש, א"כ בנעקרה אבן אחת, כיון דחסר שם קדושת מקדש, א"כ מיפסלא בזה כל העזרה, ואמאי לא מיפסיל רק מקום האבן לבד, וע"ז הוא דמסיק אלא דכו"ע דעד ארעית תהומא קדיש, והאיבעיא היא רק אם דרך שירות בכך אם לא, דבזה שפיר לא מיפסיל רק מקום העקירה, ושאר העזרה בהכשרה קיימא, דבזה דחד מקום לא הוי דרך שירות לא מיפסלא יתר העזרה, ומיושבת הסוגיא שפיר גם לדעת הרמב"ם.

  ונראה דדברינו מוכרחים, דהרי מסתימת לשון הרמב"ם דנעקרה האבן פסולה, הרי משמע דהוא הדין בנעקרה כל הרצפה, אשר הוא זה נגד הסוגיא דמחלקת בין כל העזרה לאבן אחת, ולמה לא חלק דבנעקרה רצפת כל העזרה כולה כשרה וכמבואר בסוגיין, וכן הראב"ד שהביא השמטת הדין דנעקרה האבן ועמד הכהן במקומה, והיינו משום דס"ל כדעת רש"י בפירושא דנעקרה האבן וכו', ומ"מ לא הביא הך דכל העזרה שאני, אלא ודאי דמפרשי כמו שכתבנו, דפרכת הגמ' ותיבעי ליה כל העזרה כולה, היינו דגם בנעקרה אבן אחת תפסל כל העזרה כולה, ולפי מה דמסקינן דעד ארעית תהומא קדיש באמת לא מיפסיל רק מקום האבן בלבד, והא ודאי דליכא שום חילוקא בין נעקרה אבן אחת לכל העזרה כולה, ולהכי הוא שסתמו הדברים.

  והנה לפי פירש"י דמפרש להך דועמד במקומה, דר"ל שהכהן עמד במקום האבן, וגם מפרש דהא דקפריך הגמ' ותיבעי ליה כל העזרה כולה, ר"ל דתיבעי ליה בנעקרה כל רצפת העזרה, א"כ הלא מבואר דהא ודאי דגם בנעקרה אבן אחת לא מיפסלא כל שאר העזרה, אף אם נימא דלא קדיש רק רצפה עליונה, וכדחזינן דלא קמיבעיא ליה רק אם עמד במקומה, או גם בנעקרה כל הרצפה, אבל הא פשיטא דהיכא דלא נעקרה רק אבן אחת כל שאר העזרה בהכשרה, ולכאורה הלא מבואר מזה דעת רש"י, דאף בחסר קדושת חד מקום בעזרה לא מיפסלא יתר העזרה, ואע"ג דהכל בכתב וגו'. אכן נראה לומר בדעת רש"י, דהנה בהא דקבעי למימר דלא קדיש רק רצפה עליונה, נראה דאין לפרש דכל עיקר חלות הקדושת עזרה היא רק על הרצפה העליונה בלבד, ואם חסרה הרצפה עליונה פקעה קדושת המקום לגמרי, ואין כאן קדושה כלל, דלפי זה הרי יהא נמצא, דכשיחזירו את האבן למקומה יהא צריך אח"כ קידוש ב"ד מחדש, כיון דכבר פקעה קדושת המקום הכא, וזה לא שמענו, אלא ודאי דהא פשיטא דכל שנתקדש בקדושת עזרה א"כ כל המקום עד התהום הרי הוא מקודש ועומד בקדושת עזרה, וגם כשחסרה הרצפה העליונה מ"מ עיקר קדושת המקום לא פקעה, והא דרצפה עליונה קדיש, הוא דין בקדושתה לענין הכשרה לדין עזרה, דכן הוא דין קדושת המקום שהרצפה העליונה שלו תשמש בדין עזרה, ובה תהא נגמרת קדושת עזרה בהכשרה לעבודה, אבל אין הכי נמי דעיקר חלות הקדושת עזרה הוא על כל המקום עד התהום, ולפ"ז כשחסרה הרצפה העליונה נהי דחסר בה דין עזרה בהכשר עבודה, אבל מ"מ עיקר הקדושת מקום לא פקעה. אשר על כן נראה, דמשום הכי הוא דס"ל לרש"י דגם בנעקרה אבן אחת שאר העזרה בהכשרה, אף אם לא קדיש רק רצפה עליונה בלבד, משום דכיון דלא פקעה עיקר קדושת עזרה מהמקום, ודין עזרה בו, א"כ שוב אין כאן חסרון מדת המקדש, ושפיר מתכשרא כל שאר העזרה לעבודה. ובזה הרמב"ם חולק, וס"ל דמ"מ כל שיש בה חסרון קדושה לענין הכשרה לעזרה, שפיר חייל עלה דין הכל בכתב דכשנפסלה מקצתה נפסלה כולה. וכבר נתבאר דבזה גם הראב"ד ס"ל כהרמב"ם, וכמו שכתבנו.