חידושי הרי"ם על התורה

ט"ו בִּשְׁבָט

בט"ו בִּשְׁבָט רֹ"הַ לאִילָן, וּמְבואר בגמָרָא שֶׁאִילָן שֶׁחָנָט קודם ט"ו בִּשְׁבָט הוּא מִמֵּי גשמים שֶׁל שָׁנָה הַקּוֹדֶמֶת קוֹדֵם ר"ה, ומה שֶׁחָנָט אחר ט"ו בִּשְׁבָט הוּא ממי גשמים שאחר ר"ה, ומבואר דִּגְשָּׁמִים נִקְרָאִים כָּל מִינֵי שֶֽׁפַע הַיּוֹרֵד משמים, וחיים הנגזר בְּרֹ"הַ כְּפִי זְכוּת הַדּוֹר, וְשֶׁפַע חיים הָהוּא נגמר מרֹ"הַ עד שמ"ע, להתחלק לְכָל בְּרִיָּ' דֵּי מַחְסוֹרָן, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת פַּרְנָסַת צָרְכֵי הַנֶּפֶשׁ, וְהֵן בגשמיות בני חיי ומזוני, והַתְחָלַת הגלּות הַשֶּׁפע הוּא בט"ו בִּשְׁבָט, כמו שענין החנטה הגלות והראות מֵהָהֶעְלֶם פעולת הַגְּשָׁמִים שאחר ר"ה, וכמו כי כאשר ירד הגשם גּוֹ' הרוה אֶת הָאָרֶץ גּוֹ' וְהַצְּמִיחָה גּוֹ' דִּבְרֵי גּוֹ', וּלְבֵ"שַׁ אֶחָד בִּשְׁבָט ואלו ואלו דברי א' חיים רק דברי בֵּ"שַׁ ליחידי גדולי הדור, וב"ה לכללות יִשְׂרָאֵל, דיחיד ורבים הלכה כרבים, כמו שהוא לרוב, ובא' בִּשְׁבָט הרגשה דקה, ומה"ט נקט בא' בִּשְׁבָט רֹ"הַ לאִילָן כדברי בֵּ"שַׁ, כיון שהאמת כן הוּא. ועיקר ההתגלות בעץ החיים שהוא הַתּוֹרָה, ומשם נשפע לכל עצי הָאִילָן, לכן אמר רֹ"הַ לאִילָן שעולה צ"א ב' השמות, וּלְכָךְ אָמָר בִּשְׁבָט הוּאיל מֹשֶׁה בִּאֵר גּוֹ' שהוא התגלות הַתּוֹרָה מרֹ"הַ שעבר שעד שנת הארבעים הָיָה מקבל תורה שֶׁבִּכְתָב וברֹ"הַ שְׁנַת מ' נִשְׁפּע בּוֹ חִבּוּר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב עם תורה שֶׁבְּעַ"פֶּ והוא בְּאֵר מַיִם חיים, וא' בִּשְׁבָט נגמר להגלות בִּאֵר הַתּוֹרָה כנ"ל, וְזֶה שֶׁאָמָר במדרש מרפֵּא לְשׁוֹן עֵץ חַיִּים שֶׁמּרפֵּא הַלָּשׁוֹן שֶׁקּוֹדֵם אָמַר לא איש דברים וּמִשֶּׁזָּכָה לָתּוֹרָה אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגּוֹ', שֶׁגַּם הדבור נקרא נִיב שְׂפָתַֽיִם, לְשׁוֹן פְּרִי, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הפְּנִימִיּוּת, והוא הפרי מעץ החיים שֶׁחָנָט בְּא' בִּשְׁבָט, וְעַשֵׁ"זֶ נִקְרָא החודש שבט מִלְּשׁוֹן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שהוא הראות הִתְפַּשְּׁטוּת כח שֶׁל יעקב, והוא ר"ת ש'לום ט'ובה ב'רכה שהשלום מְחַבֵּר טוֹבָה וּבְרָכָה, תּוֹשֶׁבִּ"כְ וְתוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ, וכמו שאמרו חז"ל תינוק שמתחיל לְדַבֵּר אָבִיו חייב לְלַמְּדוֹ תוֹרָה מִקְרָא ולמדתם גּוֹ' לדבר שתהיה התחלת דיבוּרוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, כְּעֵין מה שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בְּכל שנה ע"י החיים שֶׁל כל שנה להיות מדבר, בא' בִּשְׁבָט הוּאיל מֹשֶׁה בִּאֵר גּוֹ' הַתּוֹרָה, ועדיין הדברים חיים וְקַיָּמִים בְּכל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל שנפתחים בו מעיינות שֶׁל בִּאֵר [ביאור] הַתּוֹרָה, מֵאחר שתלתה הַתּוֹרָה בזמן זה בְּעַשְׁתי עשר גּוֹ' באחד לחודש גּוֹ', וְנִרְמָזִים שמאי וְהִלֵּל בזה לא' איש' דברים' אנכי' ס"ת שמאי, ה'וא י'היה ל'ך ל'פה רָ"ת הילל, שֶׁרָצָה מֹרַעָ"הַ שֶׁיִּהְיֶה איש דברים, היינו שהדיבור יהיה כמחשבה, ויוּכַל לְהַכְנִיס כָּל הַמּוֹחִין לְהַדִּבּוּר, ויכנס לְלֵב יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ, וְהוּא גְאֻלָּה כְמוֹ לעָתִיד, וְזֶה שֶׁכָּ' בַּזּוֹהַ"קֹּ כבד פֶּה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ, וכבד לָשוֹן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה יָכוֹל ליכנס לארץ יִשְׂרָאֵל עם הדור דעה שהיה יִחוּד לְגַמְרֵי, וְזֶה שֶׁכָּ' שלח ביד תשלח, שֶׁתִּהְיֶה גְאֻלַּת מִצְרָיִם עַ"יְ גוֹאֵל שֶׁלְּעָתִיד, ומקצת פעל אהיה עם פיך, לא כולו שהיה רצון השי"ת שלא יהיה עדיין תיקון שיהיה. [1]

בּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹ"הַ לאִילָן כְּדִבְרֵי בֵּ"שַׁ ב"ה אוֹמְרִים החמשה עשׂר בּוֹ, וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק דהול"ל דִּבְרֵי בֵּ"שַׁ, אֶלָּא אִיתָא שֶׁבּאֶ' בִּשְׁבָט הוּאיל מֹשֶׁה בִּאֵר אֶת הַתּוֹרָה גּוֹ' וְאָז מִתְעוֹרֵר השגַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ וְאֶפְשָׁר לְהַכִּיר חִדּוּשֵׁי תוֹרָה שֶׁל קוֹדֵם א' בִּשְׁבָט וּלְאחַר א' בִּשְׁבָט, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הוּא הָאִילָן וְתוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ הם הענפים וְהַפֵּרוֹת שֶׁגְּדֵלִים וְיוֹנְקִים מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּמ"שֶׁ חז"ל מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וכמו שבְּרוּחָנִיּוּת ובשכליות הַתּוֹרָה הוּא רֹ"הַ לאילנות בא' בִּשְׁבָט כמ"ז (פ' דברים) בעשתי עשר חודש באחד לחֹדֶשׁ גּוֹ' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאיל מֹשֶׁה בִּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר, היינו תורה שֶׁבְּעַ"פֶּ והוא רֹ"הַ כן בגשמיות הוּא רֹ"הַ שמתחילין האילנות להוציא הפירות בא' בִּשְׁבָט, כי הכל נִקְרָא בַּתּוֹרָה וְעַיֵּן בְּסֵ' הַיָּשָׁר לְרָ"תֵ שבכת כִּי הָעוֹלָם הוּא כְאִילָן הָפוּךְ וּמִתּוֹךְ הענָפִים נבין הַשֹּׁרש ע"ש א"כ מעולם התחתון נבין העלין ואמרו חז"ל בנדרים שֶׁפִּלְפּוּלָא דְאוֹרַיְתָא נְתָנָהּ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּלְבָד וְהוּא נָהג בה טובת עין ונתנה ליִשְׂרָאֵל, א"כ כל תלמיד חכם המחודד מחבירו נִשְׁמָתוֹ קרובה יותר לְמֹרַעָ"הַ, ואיתא דבֵּ"שַׁ הוה מחדדי טפי, ולכן הָיָה צָרִיךְ הבת קול לפסוק הלכה כב"ה שֶׁאִם לֹֹא הב"ק כְּפִי הַדִּין הָיָה הלכה כבֵּ"שַׁ וכם קבלו ממֹרַעָ"הַ החידוד והפלפול שהוא מִמִּדַּת הַגְּבוּרָה כמאמרם שהמחודד נק' עוקר הרים שהוא מדת גבורה ודין, וענין החידוד הוּא ג"כ מזה שהוא עומק הדין והוא נעלם ולכך הדיין נק' אֱלֹקִים, וּלְכָךְ אֵין הלכה כמותם כמאמר המד' (ר"פ בראשית) ראה שאין העולם מתקיֵּם וְשִׁתֵּף כּוּ', וּבֵ"הִ הָיָה מצד החסד ולכך הלכה כמותם, כמאמר עולם חדס יבנה כו', המנהג עוֹלָמוֹ בְחֶסֶד, וְעַיֵּ' במג"ע שרמז מש"ה ר"ת מחלוקת שמאי הלל, לזה השורש שהתחיל להתנוצץ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ לפי שיטת בֵּ"שַׁ המחודדים הָיָה באחד בִּשְׁבָט, הרגישו אף דבר שאין מגולה כלל יותר מב"ה כיון שהָיוּ קרובים לנשמת מֹרַעָ"הַ כְּנֶ"לְ, וְלָכֵן קָבְעוּ רֹ"הַ הָלָכָה בּא' בִּשְׁבָט, כִּי באמת הַיְּנִיקָה וְהַגִּדּוּל מַתְחִיל בַּטֶּבַע בְּא' בִּשְׁבָט אבל היד עדיין בְּהֶעְלֶם מְאוד וּכְפִי מדתם הרגישו בזה כנזכר לעיל, וז"ש בא' בִּשְׁבָט רֹ"הַ לאִילָן כדברי בֵּ"שַׁ, כְּפִי שׁרשָׁם ומדתם שהרגישו מקודם, אבל ב"ה שֶׁהָיוּ מצד החסד הָיוּ הרגשת הארתם בט"ו בִּשְׁבָט שקצת נגלה יותר, וְהָיָה במִלּוּי הַלְּבָנָה, וממילא רֹ"הַ לאילנות ג"כ בט"ו בו שמתגלה קצת היניקה וְזֶה המשיכו לכל ת"ח שבכל דור ודור, ולכך רמזו במשנה הלשון כדברי בֵּ"שַׁ כי בודאי כָּל ההָלָכוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים יצא מִמַּדְרֵיגָה הַנֶּ"לְ שֶׁהָיוּ מְחַדְּדִים טפי וְהָיָה הארתם בא' בִּשְׁבָט כמו שמֹרַעָ"הַ התחיל לבאר הַתּוֹרָה, ובאמת הב"ה מודים להבֵּ"שַׁ שהשגות הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַ"פֶּ הוּא בא' בִּשְׁבָט, אָעַפִּ"כֵ בעולם העשיה אִין זֶה ניכר רק במילוי הלבנה ולכן ההלכה כב"ה אף שכפיית ההר כגיגית שהוא הפלפול הָיָה במדת הַדִּין, עכ"ז מודעה רבא כו' שאין העולם יכול לעמוד בזה כַּידוע. [2]

החודש שבט נקרא ע"ש שֵבֶט, כי בחודש הזה מגישים מן השמים חידוּשֵׁי תורה מה שהאדם יחדש בשל ימות השנה, וזהו בית שמאי אוֹמְרִים בְּאֶחד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לאילנות כי האדם נקרא אִילָן, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָׂדֶה גּוֹ', ויען שבית שמאי הם חריפים הטעם משום זה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שלהם הוּא קודם לרֹ"הַ שֶׁל בֵּית הִלֵּל שֶׁאוֹמְרִים ט"ו בִּשְׁבָט. [3]



  1. ^ [1], ספר הזכות.
  2. ^ [2], רמתיים צופים (אלי' זוטא).
  3. ^ [3], שיח שרפי קודש ח"א.