חיד"א על שיר השירים ה


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

באתי לגני. ארז"ל גני ג"ן פרשיות ועשרת הדברות. וכיוצא בזה אמרו במדרשים ובזה"ק בכ"מ. והקשה הרב מהר"ם זכותו ז"ל דהפרשיות הם נ"ד ותירץ בשם הרב מהר"ש אבוהב ז"ל דפ' וזאת הברכה אינה נחשבת שאין קורין אותה בשבת אלא בש"ת עכ"ד ולא הרוה צמאונינו בתירוץ זה. ומצאתי בספר ישן על קלף כ"י שכתב דנצבים וילך נחשבות לאחת והם נ"ג. ואני בעניי אמרתי שלפי דברי המפרשים פ' תצוה נחשבת כאלו מחוברות לפ' תרומהיא) ולא נזכר מרע"ה בפרשת תצוה ולכך נראית כסוף פ' תרומה ולכן מתחלת ואתה תצוה להורות שהוא תשלום פ' תרומה:

אריתי מורי עם בשמי. ראיתי בספר המקנה הנדפס מחדש להגאון החסיד מהר"ר פנחס הלוי נר"ו בפתחא זעירא כתב רעייתי על שם אאע"ה. יונתי ע"ש יצחק שנמסר למיתה כיונה כמשרז"ל. תמתי ע"ש ויעקב איש תם עכ"ד ולפי דרכו אפשר דכתיב אחותי על שם מרע"ה דהוא בסוד למען אחי ורעי וקרא לישראל כך להזכיר להם צדקת אבותינו ומרע"ה ואפשר לרמוז כי ר"ת אחותי רעיתי יונתי תמתי הוא תיר"א וזה רמז את ה' אלהיך תיר"א שקראתיך תמתי יונתי רעיתי אחותי ר"ת תירא שקראתיך על שם האבות ומרע"ה. ולכן את ה' אלהיך תירא כשם שהאבות ומשה יראו את ה' וזכית לשמות אלו. ולכן זכו ישראל לתורה גימטריא תרי"א שהוא ר"ת תמתי רעיתי יונתי אחותי בזכות האבות ומרע"ה. ובזכותם יכנעו ס"מ לילית גימט' תרי"א. וזה ירמוז קראין אריתי ר"ת אחותי רעיתי יונתי תמתי ישראל דבזכות אבות ומרע"ה נקראו ישראל דהוא שם קדוש גימטריא ר"ת עשר ספירות ועוד דרמוזים בו האבות והאמהות כמ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם ז"ל ועוד בסוד מה שמו ומה שם בנו. והנה לברר ניה"ק צריך טורח. וזה רמז אריתי מורי לקטתי ניצוצות הקדושה עם בשמי בלי טורח בזכות האבות ומרע"ה. וגם בזכות תורה כמנין אריתי ונוסף יו"ד רמז לעשרת הדברות:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אני ישנה ולבי ער. בכללות פשט המשל אתיא מכללא ללמד דעת כי כאשר יעלה על לב האדם לעשות מצוה או ללמוד תכף יחזיק בהתעוררות ההוא ולא יתעצל בטענות היצר על דרך פשטתי את כתנתי וכו' אי יתבטל ההתעוררות ע"ד ודודי חמק עבר ומילתא מיניה אזדא. וזה פירש הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן זכרונו לברכה מרבני עיר הקודש ירושלם תובב"א (בזמן הפרי חדש זלה"ה) צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם דהיינו דזמנין דמשכחת יתעורר האדם לעשות צדקה או ללמוד ויתלהב לבו לעשות. ועבר צינ"ה יתקרר בטענות ויתבטל. וז"ש צינים פחים שיתקרר מהחמימות הטוב אשר חשב זהו דרך עקש כי עלתה לו רוח טהרה בחמימות לקיים מצוה או ללמוד. ויצר סמוך אתא חמרא ובטש לשרגא ונמנע מהטוב ההוא. ולכן שומר נפש"ו דייקא ירחק מהם ותכף כשיתעורר לטובה יחזיק בהתעוררות ההוא להביאו לידי פועל:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

כג. דודי צח ואדום. פי' רובו ככלו צח רמז למדת רחמים. ואדום רמז לדין הכלול. ראשו כתם פז רמז אני ה' גימטריא פז והוא מדת רחמים.[1] ובזה יצאנו ממצרים כמ"ש הרב ש"ך עה"ת דהוסיף א' על אלהים והם פז כמנין אני ה' וז"ש ראשו כתם פז בתחילת גאולת מצרים עטרנו עטרת פ"ז לגואלנו באני ה' גימט' פז:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כד. ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש. ארז"ל שרומז ללוחות שהם מעשה ידיו ופירש"י ז"ל ממולאים בתרשיש שכלל בעשרת הדברות תרי"ג מצות עכ"ד ואפשר כי תרשיש גימטריא כל המצות תרי"ג בדקדוק:

  1. ^ יא) ע' לעיל פ' תצוה אות א' וש"נ.
    יב) ע' לעיל פ' בשלח אות ט' או"ק ז' וש"נ.