סימן קפב
עריכהא) ב"מ מ"ד ב' משער תנא במידי דאוקיר וזיל, יש לעי' הא פה"ב אינו תלוי במטבע אלא משוער במשקל כסף צרוף כדאיתא יו"ד סי' ש"ה ולא שייך בזה אוקיר וזול דאי אמרה תורה בזהב היינו נמי משקל כך וכך זהב, ואי נותן כסף או שאר מילי צריך שיתן כשיעור שיווי זהב אותו משקל שאמרה תורה וכיון דקצוב משקל אין כאן אוקיר וזיל, ונראה דהא דאמרה תורה משקל כסף או זהב הוא משום שכסף וזהב הוא מטבע בטבע כיון שהוא קטן הכמות ורב האיכות ואפשר להוליך את השוק על ידו, והלכך אף גרוטאות של כסף וזהב חשיב מטבע, ואי כספא טבעא משום דמצוי יותר ומשתמשין בו יותר אמרינן דפה"ב קבוע לדורות בכסף ואי דהבא טבעא משום דחשיב טפי אמרינן דלדורות קבוע משקל הזהב ובשעת מתן תורה היו שניהם מטבעות ונאמרו שניהם בכלל המצוה והיה משקל הזהב אחד מי"ב בה' סלעים של כסף בערך והיתה מצותו אלף תתק"ך שעורות כסף או ק"ס שעורות זהב, וכשיוזל הזהב או יוקר נגד הכסף למ"ד כספא טבעא משקל הכסף קבוע לעולם ואם הוזל הזהב אם בא ליתן לכהן זהב צריך ליתן יותר מק"ס שעורות ואם הוקר נותן פחות ולמ"ד דהבא טבעא משקל ק"ס שעורות זהב קבוע לעולם, ומשקל הכסף משתנה לפי היוקר והזול.
ב"מ מ"ה א' ושאני הלואה כיון דלגבי מקח וממכר כו', מבואר דמעיקר הדין אינו דומה לסאה בסאה, ונראה מכאן דאם גזלו דינר זהב או הזיקו משלם כשעת העמדה בדין דזה מקרי לגבי נפשי' דאם היה דינו לשלם כשעת הגזילה א"כ אם לוה והוקר ודאי חשיב סאה בסאה אלא ודאי דלגבי גזילה טבעא הוי רק לענין רבית החמירו דלמא אתו לאיחלופי בפירי.
והא דאסרינן ללות זהב בזהב היינו באין לו שער קבוע דהא ביצא השער מותר ללות סאה בסאה כדאמר ע"ב ב' לוין על שער שבשוק, ולדידן לעולם כל המטבעות יש להן שער קבוע והלכך מותר ללות כולן זהב בזהב ונחשת בנחשת ואע"פ שנתחדש הדבר והוקר או הוזל מחזיר לו אותו המין שלוה, וכיון שאין בזה משום רבית חייב לשלם לו אותו המין כדין גזילה ונזקין דמקרי לגבי נפשו וכמש"כ לעיל סי' ע"ב.
ב) כתבו הפוסקים דשיעור ה' סלעים של פה"ב בזה"ז אלף תתק"ך שעורות כסף צרוף וכ"ה בשו"ע יו"ד סי' ש"ה והוא מקובל מפי הגאונים שמשקל כסף צרוף בסלע שפ"ד שעורות וע"פ חשבון זה שיעור פרוטה חצי שעורה, והנה כשנתנה תורה היה השקל מטבע והיה המטבע שוה יותר מגרוטאות במשקל השקל, ולכאורה מצות פה"ב נאמרה על המטבע ולא מצי פטר לי' לכהן בגרוטאות משקל ה' סלעים, ומנ"ל שיעורו לדורות במשקלו, ואפשר דכיון דכל כסף חשיב מטבע וכמש"כ סק"א והלכך בזמן שאין שקל מטבע נותן משקלו, ועכשו שיש מטבעות כסף מ"מ יוצאין במשקל ה' סלעים משום שאין המטבעות כסף צרוף ואין מעט הכסף שבו מתיקר בשביל שהוא במטבע, ושיווי המטבע אינו בשביל הכסף אלא משום הסכמת בני המדינה והמלכות והלכך עיקר שיעור פה"ב במשקל כסף צרוף, [אח"כ ראיתי דלמש"כ תו' בכורות נ' ב' ד"ה דמזדבני בשם ריב"נ דבעד דינר זהב נותנין כ"ד דינרי כסף טבועין וכ"ה דינרין נסכא ומ"מ סגי בד' חומשי דינר זהב מבואר דאף בזמן דאיכא מטבע כסף יוצאין בנסכא משקל אלף תתק"ך שעורות].
ג) בכורות מ"ט ב' ר"א אמר דינרי ערבא, פרש"י סלע צורי היינו דינר ערבאה, ונראה דר"ל דר"א סבר דסלע צורי שבזמנו נתגדל וסלע צורי שבזמן המשנה הוא כסלע ערבאה והוא ז' עשיריות משל צורי בזמן ר"א, ומש"כ רש"י סלע צורי היינו דינר ערבאה אין ר"ל דשיעור סלע צורי כדינר ערבאה אלא ר"ל כשתרצה לעמוד על משקל סלע צורי של המשנה שער בדינר ערבאה וד' דינרי ערבאה הן סלע צורי וכ"ה בהדיא ברש"י לק' נ' א' ד"ה דאינון, והנה נחלקו ר' אמי ור"א אי נתגדלו בימיהם מנה של צורי, ולר' אסי דלא נתגדלו אם בא ליתן דינרי ערבא צריך ליתן עשרים ותמניא ופלגא ואחד מי"ד וכן אית לי' לר"י לקמן לפרש"י ופלגא דנקא דנקט לאו דוקא אלא בציר פורתא כמו שפרש"י ואפשר דמש"כ הגאונים דדינר ערבא ז' עשיריות אינו בדקדוק גמור אלא פחות משהו וכ"ח דינרי ערבא ופלגא ופלגא דנקא עושין כ' דינרי צורי.
ובתו' לא פירשו דברי רש"י כן והניחו דבריו ז"ל כסותרים זא"ז וכנראה לא היה לפניהם דברי רש"י לק'.
שם ר"ח אומר אסתרא סרסיא כו', בתו' כתבו בשם רש"י פירושו והוא תימא דיהא שיעורו פחות מחצי פשוט ושיעורו פחות מאחד בק"ס בשיעור מנה של צורי, אבל לפנינו ליתא ברש"י ואפשר לפרש דחמש מיניהו חשבינן דינר לפה"ב והנה ר"ח נמי סבר דשל צורי שבזמנו הוגדלו וסגי בה' שמיניות ובין ר"ח לר' אמי ג' חלקי ארבעים לר"ח 25/40 ולר"א 28/40.
ובתו' פירשו דינר ערביא היינו של זהב וכן דמזדבני תמניא בדינרי היינו של זהב, ולמאי דקיי"ל ב"מ מ"ד ב' דכספא טבעא ודהבא פירי הפדיון בזהב הוא מדין שוה כסף והעיקר תלוי במשקל הכסף אלא שלמד ר' אמי לדורו דדינר ערביא הכסף צרוף הניקח בו הוא ה' סלעים שאמרה תורה וכן ר"ח הורה בדינר זהב שבמקומו דכסף צרוף הניקח בו ה' שמיניות שבהם שיעור פה"ב.
ד) שם תוד"ה אמר, ומשמע שר"ל דזוז הוא דינר של כסף ומשקלו של זהוב כו', נראה דבימי רש"י היו דינרי זהב והיה נקרא רנד"ל בלע"ז ושכן היו מתרגמים שם דינר, והיו קורין בלשון הקדש להדינר זהוב, ודינר כסף לא היה בימי רש"י, ולזה מסר לנו רש"י ז"ל משקל כסף צרוף של הדינר שהוא כמשקל הזהוב הנמצא בזמן רש"י ז"ל ומשקלו ב' פשיטין ומחצה [הוא ג"כ משקל ידוע בימי רש"י בשם פשיט] והנה אחרי שמשקל הזהוב שוה למשקל הדינר שבזמן הגמ' מסתבר שדינר של זהב ושל כסף היו משקלן שוה והזהוב הנמצא בזמן רש"י עודנו קיים מאז היה בימי הגמ' עד עכשו שאם נשתנה משקלו אינו מצוי שבמקרה נשתוה עכשו משקלו עם משקל דינר כסף שבזמן הגמ' וגם קשה להיות מסורה על זה, אבל אם זהו הזהוב של עכשו והזהוב שבזמן הגמ' אפשר שהמסורת ביד רבותיו כך שלא נשתנה, זה נראה כונת תו', אבל אין זה הכרח גמור די"ל דמשקל הזהוב שבזמן הגמ' היה כפול ובזמן רש"י היה במקרה שוה למשקל דינר כסף שבזמן הגמ' ומסורת המשקל היה ע"פ משקל מין אחד וכעין מסורת הגאונים במשקל השעורה, אלא דאם היה הדבר כן היה ראוי לרבותיו של רש"י למסור לנו את המשקל במין שקבל שהרי מסורת במין מן המינים הוא דבר הקיים לדור דור ומסורה במטבע עתיד לשכחו כאשר יאפס המטבע, ועי' בד"ח שהביא דרש"י ס"פ נשא פי' שאין שקל של זהב ושל כסף שוה ומיהו י"ל שאין בשקל זהב ד' דינרי כסף אלא פחות או יותר.
ה) נ' א' תוד"ה דמדזבני, הוכיחו מהא דאמרו במדרש דשש מאות שקל כסף הוי חמשים שקלי זהב דשיווי הזהב י"ב כסף, ולכאורה חמשים שקל דכתיב היינו מטבע והיו שקלי זהב מטבע וא"כ ע"כ דמשקל שקל הזהב ושל כסף שוה, ודלא כמו שהיה בזמן הגמ', וא"כ י"ל איפוך דבזמן הגמ' היו משקלן שוה ואז היו כ"ה של כסף אחד של זהב, ובימי דוד היה שקל הזהב משקלו מחצית משל כסף אלא עיקר סמכו בהא דמוכח בגמ' דאין מדתן שוה ואצלנו הזהב י"ב פעמים בשל כסף ומיהו מהא דאין עובין שוה אין ראי' דאין משקלן שוה דאדרבה אם משקלן שוה אין עובין שוה, דזהב כבד במשקלו וכמש"כ תו' ב"מ מ"ד ב'.
כתבו עוד דהבא לשולחני נותן כ"ה דינרין בעד דינר זהב אבל הבא לפרוט דינר זהב אין השולחני נותן אלא כ"ד דינרי כסף, וצ"ל לפ"ז הא דנותן לכהן דינר זהב והכהן מחזיר לו ה' דינרין ויוצא בזה חובת פדיון ואע"ג דהכהן לא יקנה בעד הדינר רק כ"ד דינרין וכשינכה ה' דינרין שהחזיר לאב לא ישאר לו רק י"ט היינו משום דכיון דהכהן ניחא לי' בדינר זהב הוי כלוקח דינר זהב בעד כ"ה וזה עדיף מאומר לדידי שוה לי דאמר קדושין ח' א' דמהני.
ו) נ' א' ומנין שאם רצה להוסיף כו', יש להסתפק אי האי הוספה היינו הסכמת סנהדרין או חכמי הדור לחשוב את השקל לענין כל דיני התורה במשקל יותר גדול, ואף שהמלכות לא שנתה את השקל והמטבע במדינה לא נשתנה, או האי הוספה היינו הגדלת המטבע במדינה וזה מחייב לחשוב את השקל לענין דיני התורה בשיעור גדול, ולפ"ז היה נראה דאם חזרה המלכות ופחתה את השקל חזר הדין למקומו, והא דילפינן שלא יפחות היינו שלא יפחות מעשרים גרה, והנה למאי דמבואר בסוגין משמע דבכל דור קפדינן על משקל כסף של צורי וכן קבלנו שיעור אלף תתק"ך שעורות והיינו כשיעור ה' סלעים אחרי שהוסיפו ואין נפקותא אם יוצא השקל במדינה או לא, ומוכח לפ"ז דההוספה הוא ע"פ חכמים לענין דיני התורה והדבר קיים לעולם [ואפשר דכיון דנעשה ע"פ חכמים אין כח ביד חכמים לחזור ולפחות כמו דילפינן מקרא דלא יפחות] ואע"ג דלמאי דפי' תו' לעיל ה' א' ד"ה והשקל בשם ר"י דההוספה היתה בימי יחזקאל מבואר דהוסיפו על המטבע בעולם וכדיליף מני' ב"ב צ' ב' דאין מוסיפין על המדות יותר משתות מ"מ אפשר דמעשה כן היה דכשראו חכמים להוסיף בדיני התורה הוסיפו גם על המטבע כדי שיהא תקנת חכמים קימת ושלא יהי' טורח על הציבור לחשוב חשבונות אבל עיקר ההוספה מסורה לחכמים להעמיד את שקל הקדש אבל בלא הסכמת חכמים לענין שקל הקדש אף שהמלכות הגדילה את המטבע במדינה שיעור שקל הקדש במקומו עומד, וכן מסתבר דמה לנו ולשם המטבע כיון דעיקר שקל הקדש במשקל כסף מזוקק ניתן לדור דור בין שיש מטבע שקל במדינה בין אינו, וכל שהמלכות הגדילה בלא הסכמת חכמים על הוספת שקל הקדש הוי כאין שקל בעולם ומה שנקרא מטבע החדש שקל אין השם גורם כלום, [תדע שהרי בזמן הנביאים היה השקל ליטרא ובכתובים קינטרין ולמה לא הוגדל שיעור פה"ב].
ויש לעי' למ"ד ב"מ מ"ד ב' דשיעור שקל ניתן בזהב וכי לית לי' הא דהוסיפו על השקל, וי"ל דלדידי' הוסיפו על שיעור הזהב שתות וממילא נתוספו השקלים ומזה מוכח ג"כ דההוספה הוא בהסכמת חכמים לענין דיני התורה שהרי בקרא דיחזקאל נאמר דמטבעות הכסף הוגדלו ועי"ז הוגדל שקל הקדש אף שעיקר המטבע שנתנה תורה הוא זהב והזהב לא נשתנה המטבע, ומיהו אין ראי' דאפשר דהוסיפו גם על של זהב, וכן נראה דמשמע דשיעור הכסף לערך דינר זהב לא נשתנה.
שם לישדר לי מר תלתא יתירתא כו', יש לעי' מאי דעתי' דרב אשי וכי לא ידע שיעור פה"ב בזמנו ואפשר דתלמידו הי' ולחדודי עלי' עביד אע"ג דאמר לי' בלשון מר לפעמים קורין כן ג"כ לתלמיד היכי דגדול בחכמה, וכן נראה שהרי רבינא אביו תלמיד חבר דר"א הוי כדאמר עירובין ס"ג א' נדרים ח' ב'.
שם דנביאים ליטרין, מהרש"א הק' מהא דיחזקאל ונראה דלא אמר אלא דהשקל בזמן הנביאים היה ליטרא והיכי דנזכר מטבע של זמן ההוא כגון גבי גורן ארונה היינו ליטרין אבל יחזקאל איירי במנה של קדש וכן כ' שקלים דמאכלו לא הוזכר השקל אלא לענין משקל, ומיהו רש"י כתב ש"א י"ז ז' בשקל שקלים של גלית שהן מנין וצ"ע.
ויש לעי' בהא דכ' הטור יו"ד סי' רמ"ט דהא דאמרו ב"ב ט' א' לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה דהיינו שתות אוקי"א, והביאו הש"ך שם, והלא למדוהו מקרא דנחמי' והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל ושקל דכתובים קינטרין והוא ק' סלעים ושלישית השקל ל"ג סלעים ושליש והם ט"ז אוקיות ועוד.
עוד יש לעי' הא דכתיב בשמואל בגורן ארונא חמשים שקל, ובד"ה שקלי זהב משקל שש מאות, ופי' בתו' בשם המדרש דקרא דשמואל ה"ק שקנה בכסף כל כך עד שעלו חמשים שקלי זהב ונתן לו חמשים זהב וקרא דד"ה ה"ק בשיעור שש מאות כסף נתן לו זהב ואיך יתכן החשבון אם חמשים שקלים דשמואל היינו מנין ושש מאות דד"ה קינטרין, וכן למה שאמרו זבחים קט"ז ב' דגבה חמשים מכל שבט והיינו קרא דשמואל ועלה שש מאות ושלם שיעור כסף זה בזהב, ואיך יתכן דשל שמואל מנין ושל ד"ה קינטרין, וע"כ צ"ל כיון דבד"ה כותב מה שאירע בימי דוד נקט מנין כפי מטבע ההוא.
עוד יש לעי' בהא דכתיב מ"ב ז' א' סאה סלת בשקל, אם שקל היינו מנה הוא ביוקר מאד והכתוב מורה על הפלגת זול.
ועיקר הדבר דשל נביאים מנין מצינו בהדיא ירמי' ל"ב ט' ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף והכסף היינו שקלים ושקלים היינו מנין כמו שת"י.
ונראה דכשם דשקלים דנביאים ודכתובים גדולים כך הככר של נביאים כ"ה פעם על ככר שבתורה ושל כתובים מאה פעם, [ועי' מ"ב ט"ו י"ט ויתן מנחם לפול אלף ככר וגו' ויצא מנחם גו' חמשים שקלים וגו', ובדה"ב ג' ח' לככרים שש מאות ומשקל למסמרות לשקלים חמשים], וזה מוכח לפרש"י ב"מ פ"ז דקנטורין מאה מנה א"כ בכתובים שקלים גדולים מככרים אלא ע"כ דגם הככר הוכפל לפי ערך.
והנה תרגום של ככרין קנטורין אבל קנטורין שאמרו בגמ' אין הכונה על ככרין וכמו שפרש"י והיו קורין קנטורין למשקל מאה שקלים או מאה מנה במקומן של חז"ל אבל בארמית היו קורין כן הככר.
ואמרו מגלה י"ג ב' גלוי וידוע כו' לפיכך הקדים שקליהן לשקליו וכ' מהרש"א שם דעשרת אלפים ככר עולה מחצית השקל לשש מאות אלף, ונראה דכונתו למחשב ככר כככר של תורה ושקל כשקל של כתובים קנטורין והיינו מאה שקלים והככר של המן כככר הקדש כפול.
ז) נ"א א' מצרפין שקלים לדרכונות, אין לפרש דשמא יוזלו ונמצא שלא יצא ידי חובת שקל דא"כ של זהב נמי למאי דקיי"ל דהבא פירי, אלא שאין דרך מטבע זהב להוזיל ולכך אין נוטלין מרגליות ומשום הפסד הקדש אתינן עלה ומיירי בשכבר הגיע ליד גזבר.
ח) ר"מ פ"א מה' שקלים ה"ב מנין כסף כו', מדברי רבנו מבואר דלכל דיני התורה כמו פדיון הבן ושדה אחוזה ואונס ומפתה השקל קבוע בכל דור ולאחר שהוסיפו הוספת חכמים קימת לכל דור וכמש"כ לעיל ס"ק ו', ומבואר מדברי רבנו דההוספה היתה הוספת חכמים ולא הוספת המדינה על המטבע, ולכן אין נפקותא במטבע היוצא, ולפיכך קבע הר"מ פ"ד מה' ערכין ה"ג שיעור הסלע וכן בפי"א מה' בכורים ה"ו לענין פה"ב וכן בה' נערה לענין אונס ומפתה, אבל לענין מצות מחצית השקל ס"ל לרבנו דמצותה במחצית מטבע היוצא ופירש כן משנה דשקלים פ"ב מ"ד דבין ר"י ובין ר"ש ס"ל דבעינן מטבע היוצא, ונראה דמטבע היותר גדול במטבע של כסף הוי שיעורו והשקל היה המטבע היותר גדול בימי משה דאל"כ מנ"ל באיזה מטבע לשער כיון שיש מטבעות גדולים וקטנים וכיון שאין קצב למשקל השקל למצות מחצית השקל מנ"ל להחליט בכל דור איזה מטבע הוא במקום שקל בימי משה ואפשר דאותו המטבע שהוא קרוב בערכו לשקל הקדש שהיה בימי משה אותו מטבע צריך ליתן, וכן צ"ל בכתובה למ"ד בירו' דצריך ליתן מטבע היוצא במדינה וכמש"כ הגר"א אה"ע סי' ס"ו ס"ק י"ז דסלע היותר קרוב לסלע דאורייתא חשבינן לסלע, ומיהו קשה לפ"ז דאיך חשבו לכתובה סלע מדינה בזמן שיש מטבע יותר גדול במדינה כגון שיש מטבע של שני סלעים או של ג' או של ד' עד נ"ו סלעי מדינה, ולא יתכן שלא היה שום מטבע במשקל זה והרי היה דרהם שהוא גדול מסלע מדינה דסלע מדינה ג' מעין ודרהם ד' מעין, מיהו בכתובה י"ל כיון דבשעה שתיקנו חכמים כתובה היה סלע מדינה תיקנו הכתובה באותו סלע ואם יוסיפו על הסלע ואין עכשו סלע במשקל סלע מדינה אז מטבע היותר קרוב לסלע מדינה הוא במקום סלע מדינה.
ומיהו אף לדעת הר"מ יש נפקותא בשיעור עשרים גרה שאמרה תורה במחצית השקל שאין פוחתין משיעור זה, ואפי' אם מטבע היוצא הוא פחות משיעור זה מ"מ אין פוחתין משל משה וזה נלמד ממשנה שם לפי' הר"מ שם, ולכאורה נראה לדעת הר"מ שאין מוסיפין על המטבע היוצא בזמנו אף ע"פ דעת חכמים ואע"פ שיש להם רשות להגדיל את השקל לכל דיני תורה, מ"מ לענין מחצית השקל כיון שמצותו במחצית מטבע היוצא לא שייך להוסיף, ומ"מ הדין נותן שיכולין להוסיף על עשרים גרה שיהא דינו בכ"ד מעין ושלא יפחות מזה שהרי זה דין קבוע כמו פה"ב וכיו"ב, ובר"מ מבואר דאע"פ שהוסיפו חכמים שתות והוספתם קיימת לכל דור לכל דיני התורה מ"מ לענין מחצית השקל לא הוסיפו בשיעור ושיעור הפחות נשאר עשרים גרה ואפשר דהטעם משום שאין רשאין להוסיף וכיון שמצותו במטבע היוצא כל שהוא מעשרים גרה ולמעלה אי אפשר להוסיף.
מיהו בגמ' בכורות נ' א' לא משמע כן דתניא שם עשרים גרה השקל כו', ומשמע דלענין מחצית השקל למדנו מערכין ומפה"ב ואינו ענין כלל דהתם ההוספה בדעת חכמים ואין נפקותא במטבע ובמחצית השקל במטבעת המדינה הדבר תלוי, ואפשר דמ"מ ילפינן דמוסיפין ואין פוחתין אלא דבמחצית השקל בעינן מחצית מטבע היוצא, ומיהו מתנ' דשקלים קשה לפי' הר"מ דמאי מייתא ר"י ראי' שאין מחצית השקל קצוב הלא הוא קצוב ואין מוסיפין על המטבע היוצא וא"כ הדין נותן דמותרו חולין וגם ר"ש לא השיב אלא דהוא שוה לעשירים ועניים ואין היחיד רשאי להוסיף אבל לא השיב דגם הציבור אינן רשאין להוסיף.
ודעת הראב"ד דמחצית השקל דינו כשאר שקלים שבתורה ואין מטבע היוצא משנה את דינו כלל אלא שרשאין להוסיף בתורת נדבה ובלבד שיוסיף העשיר והדל ולפ"ז שפיר קאמר ר"י דאין לו קצבה והרי אפשר להוסיף ואף שהיחיד אינו רשאי להוסיף זה נחשב כמותר חטאת שאע"פ שאין חטאת בעולם בדמים מרובים כמו שנתן מ"מ לא הוי המותר חולין אלא חשיב מותר חטאת וקדוש לנדבה וה"נ בשקלים כיון שאם יסכימו כולם להוסיף יוקדש חשיב כמותר שקלים וקדוש לנדבה ור"ש סבר כיון שאין היחיד רשאי להוסיף חשיב כאינו באפשר ליקדש, ונראה לדעת הראב"ד שאין רשאין לפחות מכ"ד מעין לאחר שהוסיפו אף שהמטבע היוצא הוא פחות.
ט) קדושין י"ב א' סבר ר"י למימר פרוטה כ"ד כו', היינו מטבע הקטן היוצא שזהו סימן דשיעור זה חשוב עדיין לבני אדם ואין חשיבות בפחות מזה, א"נ בכל דור יש לעי' ולשער ענין הפרוטה לפי ערך הפרוטה בימי משה, וכן נראה דהא מטבע הקטן בימי משה היה מעה לפרש"י לעיל י"א ב' או דינר לפר"ת, ושיעור פרוטה היה משקל חצי שעורה כסף צרוף, ומיהו אפשר דהיתה פרוטה של נחשת בימי משה.
ואסיקנא דשיעורו קצוב במשקל לעולם בכסף מזוקק ואף יש מטבע של כסף או נחשת שאין בו שיעור זה אין מקדשין בו, ואם קידש בחצי שעורה כסף או שויו מקודשת אף שמטבע הפחות בזמן ההוא הוא יותר גדול משיעור זה.
והא דאמר דזול איסרי אפשר לפרש דפחתו במשקלו ולא היה משקלו רק ג' שעורות כסף דאם יש בו משקל ד' שעורות כסף ע"כ יש בו ח' פרוטות, דכספא הוא עיקר טבעא ולא שייך בו אוקיר וזיל, א"נ שהיה איסר של נחשת והוזל נחשת ולא היה שוה רק ו' פרוטות ר"ל שלא היה שוה רק ג' שעורות כסף, ומיהו הא דאמר ר' דוסתאי כו' שיערו כמה היא פרוטה אחד מששה באיסר משמע שהאיסר של כסף ודקדקו בו לפי המסורת שבידם והחליטו שיש בו ו' פרוטות כסף מזוקק, ועוד יש לפרש דזול איסרי היינו שהוקרו הפרוטות של נחשת.
והנה האי שיעורא דפרוטה לא משתנה לעולם בהוספת המטבע דאע"ג דהוסיפו על השקל כדאמר בכורות נ' א' לא הוגדלה הפרוטה בשביל זה שהרי אנו חושבין כ"ד מעין בשקל ובתורה כתיב כ' גרה אלמא שהגרה נשארה על מקומה ושיעור פרוטה שבידינו זו היא הפרוטה שהיתה בימי משה.
י) והנה כל הפוסקים העתיקו בזמניהם שיעור השקל והפרוטה ע"פ משקל כסף ובהיות שהמשקל איננו תולדת טבעי אלא מוסכמי בכל דור אין לו סגולת הנצחי למסור בו שיעורי התורה ולכן שיערו הגאונים את שקל הקדש במשקל השעורה שמשקלו טבעי מתקיים בכל דור וע"פ משקל השעורות שיערו הבאים אחריהם את משקלותיהן המוסכמות בדור דור, וכפי הנראה בדברי הרמ"א יו"ד סי' ש"ה וכפי המבואר בביאור הגר"א ז"ל שם, היה משקל מוסכם בימי הראשונים ז"ל בשם זקוק וכפי ששיערוהו ע"פ השעורות מצאוהו לשיעור ט"ו סלעים משקל כסף, ומשקל הזה נתקיים גם בדורות אחרונים ונקרא מארק, והמשקל הזה מתחלק לט"ז דקים ונקרא חלק הדק לוט [ועדיין השם הזה מתקיים ממשקלות דורנו ונקרא אצלנו ט"ז דקים חצי פונט] וכל לוט ש"ס שעורות, עוד משקל הוזכר בפוסקים בשם דרהם ומשקלו ס"ד שעורות ובכל לוט 5/8 5 דרהם נמצא שיעור פה"ב שליש זקוק שהוא אלף תתק"ך שעורות שהוא ה' לוט ושליש שהוא ל' דרהם. [א"ה, ועי' חלק או"ח מועד סימן ל"ט].
יא) ומבואר בט"ז שבזמנו כבר נתקטנו המשקלות והיה משקל הזקוק שיש בו ט"ז לוט משקל י"א לוט ורביע של לוט הגדול הקדום ונמצא שיעור פה"ב למשקל הלוט שבזמן הט"ז ז' לוט וחצי וא' מחלק י"ב וא' מתק"מ שהן 79/135 7 לוט, שלוט קיסר לוט וע"ו חלקי ק"פ בלוט שהוא לוט וחצי וא' מק"פ פחות חלק י"ב, והוא לוט וחצי פחות 14/180 והגר"א ז"ל בביאורו השמיט האי א' מתק"מ וא' מק"פ המוזכר בחשבוננו דלא חש להו וכתב הגר"א שבזמננו אין לסמוך על שם לוט שאפשר שנתמעט גם מזמן הט"ז עד שיבחנו ע"פ שעורות, שלוט קיסר ש"ס שעורות.
יב) אחרי שעמדו רבותינו על המשקלות בחנו את מטבעות הכסף את משקל כסף צרוף שבהם ושיערו על פיהם את פה"ב וכתובה, והנה היה בימי הראשונים מטבע בשם זהוב, והיה נמצא בו כסף צרוף ח' לוט או ו' לוט וב' חומשין ואח"כ בימי מהרי"ל נתקטן ונזדייף הזהוב ולא היה נמצא בו רק ג' לוט וחומש כסף צרוף ואח"כ בימי רמ"א לא נמצא בזהוב רק ב' לוט וב' שלישים בלוט של קיסר ולכן כתב הרמ"א שב' זהובים הוא שיעור פה"ב, וכתב הגר"א שמזמן הרמ"א ואילך בכל דור אין לחשוב את הזהוב כשיעורו בזמן הרמ"א כי נזדייפו הרבה וצריך לבחון ע"פ צורף כמה נמצא בו כסף מזוקק ולשער אח"כ את משקל הלוט ע"פ חשבון של ש"ס שעורות בלוט קיסר ואז נדע שיעורם לפה"ב, אמנם יש לפדות במטבעות בתורת שוה כסף ואם כפי שער כסף צרוף יכול לקנות משקל אלף תתק"ך שעורות כסף צרוף פודין בהם אף שאין בהם במטבעות עצמן שיעור הכסף צרוף, ובביאורו לאה"ע סי' ס"ו ס"ק כ"ב כתב שהוא צ' זהובים פוליש בזקוק הגדול של ט"ז לוט קיסר.
יג) ויש לתמוה בהח"ס סי' רפ"ט ששיער את מטבעות זמנו ע"פ חשבון שמארק הוא ט"ז לוט ולא נחית לבאר שעוד בזמן הט"ז נתמעט הזקוק וכמש"נ, ומי יודע אם לא נתמעט גם אח"כ ומנין לנו משקל לוט בזמננו ואחרי שעמדנו על שיעור כסף צרוף שבמטבעותינו ע"פ משקלנו עלינו להבחין את משקלנו ע"פ השעורות וכמש"נ, וחשבון הגר"א ז"ל רחוק הרבה מחשבון הח"ס, של' זהובים פוליש יש בהן כסף צרוף שיעור חמש סלעים, וחשבון הח"ס ז"ל פחות הרבה מזה, שהח"ס ז"ל כתב שכ' זהובים הוא זקוק ולד' הגר"א ז"ל צ' זהובים, והנה לפי חשבון הח"ס ז"ל שיש בכ' זהובים ט"ז לוט כסף צרוף וכפי שכתב שם הוא הסכם כל מדינות אירופה וכנראה לא הוטבו המטבעות מימות הגר"א עד הח"ס, וגם מבואר דברי הח"ס שהוא הסכם ישן, צ"ל דהגר"א ז"ל מצא את הלוט שלנו הרבה פחות מש"ס שעורות וכאשר כבר נתמעט בזמן הט"ז נתמעט עוד אח"כ, או שמצא שבאמת אין בהן כסף צרוף כל כך למרות כל הסכמותיהן, וכן נראה ממעשיהן שכתב הח"ס שבעד כסף צרוף ה' לוט ושליש נותנת הקיר"ה כ"ב צוואנציגער ולפי החשבון יש בכ' צוואנציגער ה' לוט ושליש וזה דבר שאין לו כל פתרון שנותנין כ"ב מטבעות בעד שיעור הכסף שיוכלו לעשות כ' מטבעות מאותן כ"ב שנתנו וע"כ שמזייפין את המטבעות או ששיעור הסכמתן אינו בכסף צרוף מזוקק אלא בתערובות מעט, ואף למש"כ הח"ס ליתן כ"ב צוואנציגער שיכול ליקח ה' לוט ושליש כסף צרוף עדיין אין בו שיעור אפי' בתורת שוה כסף כל שלא עמדנו שהלוט שבזמנינו יש בו משקל לוט קיסר וכמש"נ לעיל.
יד) ובזמנינו שנת ה' אלפים תרס"ט במדינת רוסיא מטבע הנקרא זהוב שהוא 15 קאפ. הוא פחות הרבה מזהוב פוליש בין במשקלו ובין בחלק הכסף צרוף שבו נגד שאר מיני מתכות שבו ואם באנו לשער בכסף שבו צריך לחקור ע"י צורפים כמה כסף צרוף נמצא בו, ונראה דכסף צרוף שבו פחות הרבה ממחצית כסף צרוף שבזהוב פוליש, וכן שאר מטבעות כסף כלן כספן מעט, אמנם יש לפדות בהם בתורת שוה כסף לפי שער כסף צרוף וכמש"כ הגר"א ז"ל ויתן מטבעות לכהן שיוכל ליקח בהן כסף צרוף ה' לוט ושליש בלוט שמשקלו ש"ס שעורות.
טו) שוב שקלתי את הלוט שלנו ומצאתי בו תל"ב שעורות, וכפי הנראה לי היו בם הרבה קטנות וכאשר נוכל לשער כי הלוט שלנו הוא לוט קיסר שכתב הט"ז ולא לוט פולין שהגר"א מכנהו בזמנו לוט שלנו, וכנראה לא נשתנה לוט קיסר עד היום ונראה דגם הלוט במדינת אונגארין בזמן הח"ס הוא לוט קיסר, וגם הזהוב שם גדול הרבה מזהוב פוליש, כי ראיתי מטבע משנת תקע"ו ממדינת פרייסין וכתוב בו שהוא שש בטאלער והוא ד' גראשין ונראה שהוא קונפסיאן מינץ שכתב הח"ס והוא צוואנציגער שהזכיר הח"ס ומשקלו יותר מזהוב פוליש, וקרוב לשער שיהיה בו כסף צרוף ג"כ יותר מזהוב פוליש ויתאימו חשבון הגר"א והח"ס ז"ל, והנה נמצא אצלנו מטבעות ישנות בשם רובל וכתוב עליהם כסף צרוף 4 זאלאטניק ו - 2 דאלעס ואם נחליט כי לוט שלנו הוא הגדול וצריך ה' לוט וזאלאטניק נוכל לפדות בד' רובל אלו ויש בהן עוד מותר, אבל יש לדרוש אם כינוים כסף צרוף הוא ע"פ הסכמתן כמה ראוי לערב פסולת בכסף לצורך קיומו וחזקו ולא מזוקק ממש.
וכ"ז לפדות בהן בתורת כסף אבל בתורת שוה כסף יכול לפדות בפחות מזה לפי השער של כסף צרוף באותן מטבעות שהוא פודה וכמש"נ לעיל. [א"ה, ועי' לעיל סי' ע"ב].
טז) אה"ע סי' ס"ו ס"ו כמה שיעור כתובה כו' נמצא כתובת בתולה ל"ז דרהם וחצי דדרהם ס"ד שעורות והן קכ"ח פרוטות והן ד' מעין והכתובה כ"ה דינרין והן ק"ן מעין והרי כתובה ל"ז דרהם וחצי.
שם ויש מי שמשער כתובת בתולה י' זהובים, דברי הרמ"א סתומין וכמש"כ הגר"א, והנה יש כאן ב' פלוגתות, פליגי הפוסקים אי כתובה בכסף צורי או בכסף מדינה, ופליגי בשיעורין דלפי קבלת הגאונים פרוטה חצי שעורה ודינר צורי צ"ו שעורות ועפ"ז זקוק הגדול שהוא ט"ז לוט קיסר ט"ו שקלים ודעת ר"ת דזקוק כ"ה שקלים ולפ"ז פרוטה 3/10 שעורה והנה פלוגתת השיעורין נוגע לכל דיני התורה ובכתובה בין לדעת הפוסקים שהיא כסף צורי ובין לדעת הפוסקים שהיא כסף מדינה יש נפקותא בפלוגתת ר"ת והגאונים בשיעורה ור"ת מיקיל בשיעורו.
ואי כתובה בכסף צורי, שיעורה לדעת הגאונים ג' זקוקין ושליש ובזמן ראשונים שהזהוב היה בו כסף צרוף חצי זקוק היתה הכתובה ו' זהובים וב' שלישי זהוב [שהן כ' גדולים שהזהוב מתחלק לשלשים דקים ונקרא כל דק גדול] ובזמן מהרי"ל שהזהוב חומש זקוק הכתובה ט"ז זהובים וכ' גדולים ובזמן מהרי"ו והרמ"א שהזהוב ששית זקוק הכתובה כ' זהובים.
ולדעת ר"ת הכתובה ב' זקוקים שהן ד' זהובים בזמן ראשונים ועשר זהובים בזמן מהרי"ל וי"ב זהובים בזמן רמ"א.
ולדעת הפוסקים דכתובה כסף מדינה, לקבלת הגאונים הכתובה 5/12 זקוק שהוא 5/6 זהוב בזמן ראשונים ובזמן מהרי"ל 1/12 2 ובזמן רמ"א 1/2 2 ולדעת ר"ת הכתובה רביע זקוק שהוא חצי זהוב בזמן ראשונים ובזמן מהרי"ל זהוב ורביע ובזמן רמ"א זהוב וחצי.
ודעת הגר"א שאין כאן מחלוקת בשיעורין ומה שאמר ר"ת דמנה הוא זקוק היינו בל' מסתבר שהזקוק הוא משקל המנה שבגמ' אלא שהוקטן בזמן הגאונים ואינו אלא ס' דינרין בזמן הגאונים וכקבלת הגאונים.
וכ' הגר"א דבזמנו צ' זהובים פוליש הוא הזקוק ושיעור כתובה למ"ד כסף צורי ג' מאות זהובים ולמ"ד כסף מדינה ל"ז זהובים וחצי.
ושיעור דינר זהוב וחצי, ושיעור פה"ב ל' זהובים, ושיעור פרוטה דהיינו אחד מקצ"ב בדינר אחד מקצ"ב בזהוב וחצי דהיינו אחד מקכ"ח בזהוב.
שם בהגר"א ס"ק כ"ב ולפיכך דברי הרב תמוהין בתרתי הא' שכ' דברי ר"ת בכאן שהוא על הסברא דכתובה דאוריתא [ר"ל של' רמ"א משמע דקאי על שיטה שכ' המחבר דהוא כסף מדינה ובאמת שיעור שכ' מהרי"ל בשם ר"ת הוא לשיטת ר"ת דהכתובה כסף צורי].
שם ועוד שכ' ויש מי כו' דמ' [דמשמע] דאינו חולק על הגאונים [ר"ל דל' רמ"א משמע דאינו חולק בשיעור בעלמא ומיהו קושיא זו כלולה בראשונות].
שם ובזמן מהרי"ו והרב הדינר ג' גדולים [שהזקוק ו' זהובים והם ק"פ גדולים והם ס' דינרין ונמצא ג' גדולים דינר].
שם והוא שוה לערך תשעים זהובים בזמנינו א"כ הדינר הוא זהוב וחצי, פרוטה כמו פרוטה וחצי וחמשה סלעים הוא לערך ל' זהוב פוליש [ר"ל הזקוק הראשון שוה צ' זהובים והזקוק ס' דינרין נמצא דינר זהוב וחצי ואם חושבין את הזהוב לדינר ומשערין בו פרוטה דהיינו אחד מקצ"ב יש לחשוב פרוטה וחצי לפרוטה] וכל דברי רבנו על כסף צרוף אבל אפשר לחשוב לפי שויו כמו שכתב רבנו ביו"ד סי' ש"ה.
יז) בד"ח פ"ח דבכורות ס"ק כ"ב תמה בהא דכתב מהרי"ל והרמ"א דב' זהובים סגי בפה"ב ולפי מה ששקל ע"פ השעורות לא הגיעו ב' זהובים לה' סלעים וגם הש"ך חו"מ סי' פ"ח ויו"ד סי' ש"ה נראה שהוקשה לו כן וכ' בדרך ספק להחמיר להצריך ה' לוט ורביע אבל מדברי הט"ז והגר"א מבואר שאין כאן סתירה אלא הזהובים ששקלו התויו"ט והש"ך אינם הזהובים שכיון עליהם מהרי"ל והרמ"א ואז היו הזהובים בכסף נקי יותר מזמן האחרון, [גם בהגהת דרישה כתב שאינו פחות מר"ט וב' שלישים והביאו הש"ך וכ' שהוא ה' זהובים פוליש והיינו זהוב שבזמנם שהוקטן, ומיהו גם שיעור שכ' בהגהת דרישה אינו מספיק שהזהובים נזדייפו ביותר ושיעור הרמ"א הוא ה' לוט וזה ג' ר"ט בערך וכמש"כ בד"ח וכמש"כ הש"ך בשמו והוא ט' זהוב פוליש בזמן ש"ך], ואף שמזמן הרמ"א עד התויו"ט זמן לא ארוך, השינוי של המטבעות מתהוה בפרק קצר, והכל שוין לדינא לחשבון ה' לוט ורביע כפי שעלה המשקל להתויו"ט והש"ך ורביע לאו דוקא אלא ה' לוט ושליש ואם הלוט שכתב רש"י [וכפי שכ' המעיו"ט שם] הוא לוט קיסר שבזמן האחרון, נמצא קרובין דברי רש"י ודברי הגאונים להיות שוין.
מש"כ בד"ח שם בהמשך דבריו ז"ל דהתו' לא ס"ל שיעור הגאונים אם כיונו במש"כ בכורות מ"ט ב' [דמה שכתוב בספרים דאינון עשרין ותמניא זוזי כו' הוא גליון מהגאונים שכתבו בזמנם], לשיעור הגאונים שבידינו אינו מובן ומה ענין שיעור הגאונים לכאן ומה שייך לחלוק על זה שהרי אין ידוע לנו באיזה זמן נכתב הגליון ואין ידוע לנו הזוזים ההם ובודאי החשבון שנהגו הגאונים אמת שבזוזים ההם עשרים ותמניא ופלגא ופלגא דנקא היה עשרים דינרין.
יח) בד"ח שם הביא קו' הסמ"ע ר"ס פ"ח שיהא שמינית פעניג ראוי לקדושי אשה והד"ח השיב שהפניג מזויף ואנן בעינן חצי שעורה כסף צרוף ואין זו תשובה דסוף סוף שוה הפניג ד' שעורות כסף מזוקק שהרי בעד שמונה פניג אפשר לקנות גדול שיש בו ל"ב שעורות כסף צרוף ואם הגדול ג"כ מזויף אכתי שוה הוא ל"ב שעורות כסף צרוף שהרי בל' גדולים קונין זהוב שיש בו תתק"ס פרוטות כסף צרוף [שו"ר דכונת תויו"ט לפרש דברי מהרי"ל והרמ"א דלא סגי בב' זהוב מטבע, מפני שבמטבע יש סיג אלא כסף צרוף במשקל ב' זהובים אבל ל"מ כן בדבריהם ז"ל אלא שמטבע שלהם אחר הוא וכמש"כ הט"ז והגר"א].
אבל מש"כ הסמ"ע שדין הפרוטה ופה"ב משתנה לפי החשיבות, תמוה מאד שאין השיעור משתנה לעולם, והש"ך בסי' ש"ה הסכים עמו בפרוטה אבל לא בפה"ב, אבל גם דבריו ז"ל תמוהין שגם הפרוטה אינה משתנה, והרי זו היתה דעת רב יוסף קדושין י"ב א' שהפרוטה משתנה לפי חשיבותה בדור ואסיקנא שאינו כן אלא הפרוטה קצובה בכל דור וכבר באר כל זה הגר"א סי' ש"ה.
ואפשר דזהוב שדן עליו הסמ"ע היה אחרי שכבר נתמעט מזמן הרמ"א ואין שיעור פרוטה שמינית פניג אלא רביע פניג בערך.
יט) ושמעתי מפי נאמן ששקל את הגר"ם ומשקלו כ' שעורות, ונמצא לפ"ז די"ח גר"ם הוא לוט קיסר וצ"ו גרם כסף צרוף הוא שיעור ה' לוט ושליש ועולה אלף תתק"ך שעורות ופודין במטבעות בתורת שוה כסף לפי השער של כסף צרוף ושמעתי דעכשו גרם כסף שיש בו סיג ט"ז אחוז למאה ניקח בשני מיל וחצי ונמצא גר"ם כסף צרוף ג' מילים פחות משהו, ונמצא שיעור פה"ב רפ"ח מילים שאפשר לקנות בזה צ"ו גר"ם כסף מזוקק, ושיעור פרוטה אחד מי"ג ושליש במיל שהרי בג' מילים קונים גר"ם כסף צרוף משקל כ' שעורות שהן ארבעים פרוטות, ואמנם השער עתיד להשתנות וצריך לחקור תמיד על השער וגם אין אנו בטוחים בשעורים אם הם הבינוניות. [א"ה, עי' בחלק או"ח מועד סי' ל"ט].
ומבואר בבהגר"א סי' ש"ה דהנוהגין לכתוב בכתובת בתולה מאתים זקוקים הכונה לזקוק הראשונים שכל זקוק ט"ז לוט קיסר, ונמצא מאתים זקוקים שלשת אלפים סלעים שהם ת"ר פעם של פדיון הבן, שהוא צ"ו גר"ם ועולה כתובת מאתים זקוקים חמשים ושבעת אלפים ושש מאות גר"ם כסף צרוף, 57600 ומשמע דתיקון מנהג זה היה עוד קודם מהרי"ל ועדיין היה הזהוב ביוקר ומה שכתבו שמאתים זקוק ת' או ת"ק זהובים אינו על זהובים שבימיהם אלא על זהובי' הראשונים, מיהו ל' הב"ש סי' ס"ו ס"ק ט"ו בשם הב"ח משמע דבימי הב"ח מגבין ת' זהובים, ואפשר שהיה המנהג לחשוב ת' זהובים כחשבון זהובים הקודמים וכגון זה תלוי במנהגא, ומיהו במקום ובזמן שאין זהוב הנמשך מהשתלשלות זהוב הקדום וכתבו זקוק הכונה זקוק של ט"ז לוט כסף צרוף וכדברי רמ"א ביו"ד סי' ש"ה, ויש מקום לומר שהכונה לת' זהובים הקטנים שבימי הרמ"א, וכן בח"מ שם ס"ק ל"א הדברים סתומים אם הכונה ת' זהובים הראשונים או זהובים הנהוגים.
ובדרישה [והובא גם בב"ש] כתב דזקוק הכונה מר"ק והוא מ"ח גדולים, וזה אינו מרק שהזכיר הגר"א יו"ד סי' ש"ה, שהוא י"א לו"ט ויותר, והוא יותר מד' זהובים פולין, והדבר בגורל השינוי בכל מקום ובכל זמן, ומ"מ למדנו מדברי הדרישה דכונת זקוק הוא מר"ק העומד לשימוש תחת זקוק הקדום והוי ככתוב מאתים מרק, ונותן לה מאתים מרק, והיה במקומו של הדרישה קטן מאד מ"ח גדולים שכל גדול אחד מל' בזהוב פולין ואפשר דמשערין כן גם לדורות והעיקר תלוי במנהגא, שכל הכותב ע"ד המנהג הוא כותב.
ל' הרמב"ן ה' בכורות פ"ח בסוגיא דבכורות נ' בשם בה"ג, וכל שקל הוי תלתא זוזי ששדגנג ותלתא [היו שם זוז בשם ששדגנג, וזוז בשם זוז חיורא, וששדגנג הי' גדול מהזוז חיורא בחמש חלקי י"ב מלגו שהן חמש חלקי י"ז מלבר וכל זה בקירוב דממה שסיימו דלאחר שהוסיפו חומש הוי ה' סלעים תמניא ועשרים [ופלגא] ופלגא דדנקא [כן נראה להגיה מדסיים שהן ל' זוז פחות ששדגנג ואי אפשר שזוז ששדגנג יהא זוז וי"א חלקי י"ב מהחיור דא"כ ט"ז ששדגנג וב' שלישים יעלו יותר מל' זוזי חיורי] והיינו כ"ח וז' חלקי י"ב וסיימו דחסר עד ל' כשיעור ששדגנג משמע דששדגנג הוא זוז וה' חלקי י"ב, וזה לא יהי' מכוון במש"כ דט"ז ותרי תלתא ששדגנג יעלו כ"ד זוזי חיורי בציר דנקא שיהא בציר תלתא בערך אלא שיש כאן קירוב שלא דקדקו בו] והנה הששדגנג הוא הדינר שבגמ' וכשהיה הסלע ט"ז ששדגנג וב' תילתא והוסיפו על הסלע חומש יעלה חשבון הסלע כ' ששדגנג דחומש ט"ו ג', ויש כאן עוד חומש מהששדגנג הט"ז והיינו 3/15 ויש כאן ב' שלישים שהן 10/15 וחומש מב' שלישים שהן 2/15 בס"ה 15/15, והרי יש כאן כ' ששד' והיינו כ' דינרין.
שם בל' הרמב"ן דאינון (צ"ח) [צ"ו] איסרין דאינון (קכ"ב) [קצ"ב] מסמיסין כצ"ל.
שם וחכה גופה כמה הויא מתקל חדא שעורה דכספא דמינקי [ר"ל כסף נקי].
ל' רמב"ן הנדפס בסוף חידושיו למס' גטין.
ברכני כו' ובאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ כו' וקראו מן הצד אחד שקל השקלים כו' ושקלנו אותו כו' ומשקל עשרה כסף והם חצי אוקיא שהזכיר רש"י כו', והנה נסתייעו דברי רש"י סיוע גדול כי כפי דברי רז"ל והגאונים הפרוטה חצי חכה והדינר (ס"ו) [צ"ו] חכה והם אמרו שהם [צ"ו] שעורה והרי הוא הדינר שקורין בעכו כואנד כו' ומשקל הדינר הזה ג' אשטרלינש נמצא הסלע י"ב אשטרלינש לפי דבריהם ואינם אלא עשרה כדברי רש"י ולמדנו שהגוים הללו הוסיפו עליהם שתות ואולי החתיכות הקטנות הנשקלות בכואנד הם תוספות וגופו בעצמו כ' גרעיני חרוב, [ר"ל גרעין חרוב מתקלי' ד' חכה וכמש"כ רמב"ן בה' בכורות והיינו ד' שעורות וכ' גרעיני חרוב היינו פ' שעורות, והדינר היה משקלו צ"ו שעורות והיו מחוברות בו חתיכות קטנות להשלים משקלו ולזה כתב רבנו שהם הוספה] והנה דעת רמב"ן להכריע כרש"י ונמצא דמשקל פ' שעורות הם קצ"ב פרוטות ומשקל ש"ך שעורות סלע, שהשקל שמצא היה משקלו ש"ך שעורות שהן ש"ך חכה [נראה דהוא משקל דק שהזכירו הגאונים והיינו משקל שעורה ואשטרלינש ל"ב חכה וג' אשטרלינש דינר כואנד] וכ' אשטרלינש היא אוקיא.
ובח"מ סי' ס"ו ס"ק כ"ג הביא בשם ריב"ש דה' דינרין ושליש הויא אוקיא נמצא חצי אוקיא ב' דינרין וב' שלישים וצ"ל דאין זו אוקיא שהזכיר רש"י דאוקיא של רש"י ו' דינרין וב' שלישים וכמבואר ברמב"ן. [א"ה, ועי' דמאי סי' ג' סקי"ב].