סימן קמ עריכה
א) בע"ה הנל"כ יום ד' כ"ה תמוז תער"ג.
רא"ש ה' מקואות סי' י"א, מ"מ השתא מיהת טובל גם במים העליונים כו', נראה דאין כונת רבנו משום שכל המים מתערבין בטבען, ואף אם ישחה בשעת טבילה למטה מן הסדק, מ"מ הוא טובל בזוחלין דהרבה מים התחתונים יצאו דרך הסדק, אלא כונת רבנו דאה"נ, דאי ישחה למטה מהסדק שפיר דמי, אלא הכא סומך במקל כדי שיטבול במים העליונים ונראה דכל זמן שלא העמיד הזחילה לכו"ע אסור לטבול במים העליונים אף שכנגדן למטה מ' סאה אשבורן, וכמו שהאריך הגר"א לבאר בשו"ע סי' ר"א ס"ק צ"א דכל כה"ג אין קטפרס חבור ומה לי קטפרס הנמשך חוץ לגומת המקוה ומה לי כנגד המקוה, אלא מה שסיים רבנו והנכון כו', והשתא ניחא כו', ולהך פי' כו' כונת רבנו דלא מסתבר שיפסול ר"י לסמוך בדבר המק"ט במה שהוא למעלה משיעור מקוה אף שהוא זוחל למעלה ואינו חבור, והויות חבורו בטומאה מ"מ אחר חבורו אינו אלא נטפל למקוה שהיתה כבר, אבל כשנפרש, דאין מ' סאה עד הסדק, ניחא טעמא דר"י דאין כאן שעור מקוה זולת סמיכת המקל, ומיהו אי הוה מפרשינן דע"י סדק שלמעלה חשיבי גם המים התחתונים כזוחלין, נמי ניחא טעמא דר"י, אלא דלא מסתבר לי' לרבנו למימר הכי, ומה שסיים ולהך פי' כו' לכו"ע מותר לטבול בו אף שהוא זוחל למעלה, היינו לטבול למטה מהסדק, ומה שדקדק להאי פי' היינו משום דלפי' קמא מסתבר יותר דכל המים מקרו זוחלין דאל"כ קשה טעמא דר"י, אבל לפי' זה אין דבר מכריח לזה, ושפיר אמרינן דהמים התחתונים חשיב אשבורן אף בלא סתימה, ומשכ"ר וראיתי אחד כו' נראה דפוסל אף בסדק למעלה ממ' סאה, ואף לטבול במים התחתונים דחשיב הכל זוחלין, ורבנו חולק עליו מתרי טעמי חדא דלא חשיב זוחלין ע"י סדק ונקב אלא בפרצה גדולה שכל המים נעים וננערין עי"ז, והלכך יש להכשיר סדק אף למטה ממ' סאה או טבילה כנגד הסדק כשהוא למעלה ממ' סאה, ועוד אף בפרצה גדולה למעלה ממ' סאה המים התחתונים כשרים, וראיות לדין הראשון דע"י סדק לא חשיב זוחלין הביא רבנו מהא דגודר בכלים שא"א להדק כו' והתם הגדירה למטה ממ' סאה, אלא כל שאין המים זוחלין במלא שטפן אלא בנקבים לא חשיב זוחלין, וכן משמע מל' הת"כ שלא מיעט אלא דומיא דזחילת המעיין, ולענין דין השני דע"י זחילה של מעלה לא חשיבי המים התחתונים זוחלין, הביא מהא דמהני עוגל מ' סאה, ומהא דבור מלא שאובין והאמה נכנסת כו', ועוד הוסיף הגר"א שם מהא דג' גממיות, ויותר נראה מרהיטת לישנא דרבנו, דהמים שתחת הנקב והרחוקים מהנקב בין למעלה ובין להלאה מכנגדה דין אחד להם, דאי חשיב זוחלין מה שסופן לצאת אף המים שתחת הנקב חשיב זוחלין ואי לא חשיב זוחלין אלא כששוטפים והולכים עתה א"כ גם המים הרחוקים חשיבי עדיין אשבורן.
ב) ומש"כ לדחות פי' הר"ש לענין נידון של המחבר אינו דבר הכרחי דאף אם נפרש מתני' כפי' הר"ש מ"מ י"ל דמיירי דנפרץ הרבה וגם הוא למטה ממ' סאה, וכ"כ רבנו בתשובה כלל ל"א, אלא מפני שעיקר יסודו של המחבר נסמך על פי' הר"ש במשנתינו כ"ר לדחות עיקר פי' הר"ש.
ג) טוש"ע ר"א ס"נ אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן דרך הסדק כו', לכאורה נראה דאם הסדק למטה ממ' סאה פוסל הרא"ש, אמנם בתשובת הרא"ש מבואר שאין סדק ונקב הכותל בכלל זחילה כלל, וכן מוכח מגדר החרדלית בכלים שכ' הרא"ש דכשר אע"ג דהמים נזחל ביניהן, אלא דעת הרא"ש כל שיש מ' סאה אשבורן ואינם מתנענעים עתה בשעת טבילה כשר, וה"נ צריך לפרש לשון הטוש"ע לא שיש חילוק אם הנקב למעלה או למטה, אלא שאם ישאר זולת המים המתנענעים עתה בשעת טבילה שעור מ' סאה כשר, אבל אם אין רק מ' סאה מצומצמות, באופן שהמים המתעוררים ע"י הנקב ממעטים ממ' סאה פסול, וזהו שדקדק הטור אם ישארו כו' אחר שיצאו קצתן כו' ור"ל אע"ג דכשיוסיפו לצאת לא ישאר מ' סאה, מ"מ עתה לא ננערו לצאת רק המקצת שסמוך לנקב, ונעור המקצת לא חשיב נעור בכולו ולפ"ז תלוי הדבר בגודל הנקב וברבוי המים, וכן צריך לפרש ל' השו"ע אף שהוא דחוק קצת, ובזה מבואר כונת הגר"א ס"ק צ"ו שתמה על המחבר שהעתיק ל' הרשב"א שאינו אלא לשיטתו יעו"ש, ולפי הנראה בפשוטו שכונת השו"ע לאסור נקב למטה ממ' סאה, אף שיש מן הנקב ולמעלה הרבה, א"כ שפיר יש ללמוד מדברי הרשב"א להכשיר זחילה שאינה נכרת בנקב משהו, ובודאי הרשב"א הכשיר בנקב משהו אף למטה, אלא כונת הגר"א דאין שייך נידון זחילה שאינה נכרת אלא לדעת הרשב"א דע"י נעור מעט מים חשיב כלו כנזחל, ובזה הצריך זחילה הנכרת, אבל לדעת הרא"ש דלא חשיב זחילה רק אותו המעט המתנענע ויוצא, א"כ ל"ש נידון של נכרת דזה המעט ודאי חשיב זוחל והשאר לא חשיב זוחל אף בזחילה הנכרת.
ד) נמצא פסקו של דבר, למאי דקיי"ל כהרא"ש, כמבואר בשו"ע וכן הסכים הגר"א דנקב וסדק בכותל אינו מחשיב זוחלין אלא מקצת המים הסמוכין להנקב, אבל הרחוקין בין מלמעלה מהנקב ובין מכנגד הנקב המשוכין להלאה באורך ורוחב המקוה חשיב אשבורן, והלכך טובלין במקוה אף שיש בה נקב בקרקעיתה, ומיהו אותו מעט המים הסמוך להנקב המתעורר לצאת חשיב זוחלין ואין טובלין בו והלכך יש להזהר, שיהי' כל גוף הנטבל מכוסה במי האשבורן, וכן אם המים שוטפין על פני המקוה וזוחלין ע"פ כותליה צריך לשחות בשעת טבילה למטה לתוך חללה, וכ"ז בנקב קטן, אבל בנקב גדול כ"כ שכל המים מתעוררים לצאת בב"א חשיב הכל נזחל, ושעור הנקב לפי רוב המים דבמים רבים ישאר מ' סאה אשבורן אף בנקבים גדולים, ואב לכולן חרדלית של גשמים שגודרו בכלים, אף שהנקבים רבים, מ"מ יהיו בה מ' סאה אשבורן בשעת טבילה, כמש"כ הרא"ש בפסקיו סי' י"א, ובמקוה שאין בה רק מ' סאה פוסל נקב משהו אף שאין ניכר, דאותו המעט חשיב נזחל ובצר לי' שיעורא דמ' סאה.
ולענין בליעה בקרקע נראה לפי דעת הרא"ש שאינו מענין הזחילה כלל, ולא חשיב כל המים זוחלין עי"ז, ואף אם הבליעה הרבה מ"מ כל המים חשיב אשבורן, דלא גרע מנקב, ואף לדעת הרשב"א כל שאין העין רואה את תנועת המים ליציאתן לתוך הכתלים חשיב זחילה שאינה נכרת, והלכך יש להכשיר מקוה שמימיה נבלעין ואף אם מתייבש כלו בזמן קצר כל שאין הזחילה נכרת, ונראה דגם בנקב כשר לדעת הרשב"א כל שאין ניכר איזה תנועה בהמים, ואף אם יסתכל במקום הנקב יראה איזו יציאה, דאל"כ לא יתכן זחילה שאינה נכרת אלא בנקב דק מאד, וממש"כ נתבאר דמש"כ לעיל סי' קל"ט סק"ד לפרש ל' השו"ע להכשיר לטבול במים עליונים אם יש מ"ס אשבורן למטה מן הנקב, אינו, והדרנא בי.