סימן קמז
עריכהא) סוכה ל"ו א' הא בכולה הא במקצתה רש"י פי' במקצת פסול משום מנומר, ובתו' הקשו דא"כ מאי האי דאמר אי נקלף תנינא הלא נקלף דתנינא אינו מסימני טריפה כלל, ועוד יש לעי' לפרש"י אי נקלף כל שהו בכל מקום פסול, למה בחסר בעינן כאיסר, ואף לפרש"י שם דשיעור כאיסר בנקב שאין בו חסרון אכתי ניקב לא עדיף מנקלף, ועוד חסר כל שהו למה לי הלא חסר היינו נקלף כ"ש, וי"ל דדין ניקב וחסר בנקלף כולו שאין כאן פסול נקלף ופסול משום ניקב או חסר, ואכתי קשה כי היכי דנקלף עושה אותו מנומר ה"נ ניקב ונחסר יהא מנומר ואפשר דניקב ונחסר אינו פוגמו כנקלף.
ובתו' פירשו דכולה פסול ומקצתה כשר, ויש לעי' מאי האי דאמר רבא דאיגליד כאהינא סומקא כיון דעיקרו אתא לאשמעינן דמתנ' דוקא בכולה הו"ל לפרש מתנ' דאם נשתייר כסלע כשר, ועוד מאי איריא מקצתו הא אפי' רובו כשר, וי"ל דרבא אשמעינן דאפי' נקלף כל העומק עד הבשר כשר ואינו בכלל חסר ואפי' בשטח הרבה, ובגמ' מפרש דיתכן דינו דרבא ואינו נפסל משום נקלף דנקלף דמתנ' היינו בכולו, ולפ"ז משמע דנקלף כולו פסול אפי' נשאר מעט עובי העור אצל הבשר דאי נקלף דמתנ' היינו כאהינא סומקא א"כ לא אצטריך רבא לאשמעינן ואי לפרש מתנ' אתא דדוקא כולה לא הו"ל למנקט מילתא באפי נפשי' אלא לפרושי מתנ', וכן מוכח למש"כ הרא"ש בשם הראב"ד דאם נשתנה מראהו בחוטמו כ"ש פסול ואי נקלף כאהינא סומקא ע"כ נשתנה ומאי איריא כולה הלא בחוטמו לחוד מפסל וע"כ דמתנ' אפי' נשאר מעט ירוק וכ"ה בר"מ ובשו"ע תרמ"ח ס"ו, ומשמע דפני הבשר של האתרוג ג"כ ירוק אחרי קליפת עורו החיצון, ואיגליד כאהינא סומקא הוא כשנגלד כל הירוק ובלבד שלא נחסר מן הבשר, מיהו קשה למה לא הביא הר"מ ושו"ע דינא דרבא, ומשמע דנשאר ירוק שכתב הר"מ היינו כאהינא סומקא דרבא, ואם לא נשאר ירוק ע"כ חסר מעט מן הבשר.
ובמ"ב בשעה"צ אות כ"ז, כתב ע"פ דברי ב"י דיש לו ב' עורות ובעור הפנימי איכא פלוגתא דלדעת הרא"ש הוא בכלל עור ולדעת הר"מ והר"ן הוא בכלל בשר, ולא מצינו כאן פלוגתא דמש"כ הר"ן בפי' הראשון היא הקליפה העבה שיש בה חריפות היינו בשר הלבן שסביב חדרי הזרע קרי קליפה, והדבר מוכרח בדבריו ז"ל שהרי כתב דהאי קליפה הוי דומיא דחוץ מקליפתה דלעיל והתם ודאי לאו בקליפה דקה איירי דמאן דחיק להו לומר כן הלא בפשיטות י"ל שקרא שם על חדרי הזרע ולא על הקליפה ועוד אי לא שייר רק הקליפה הדקה אכתי איכא משום הפסד אלא ודאי בשר קרי קליפה ועוד שהקשה דאם כן הוי לי' חסר ואי קליפה ממש מאי פסיקא לי' דהוא בכלל בשר, ועוד הקשה דאיגלד כאהינא סומקא אינו בנקלף כל קליפה העבה ואי באיגלד קליפה דקה ודאי הוי כאהינא סומקא, וא"כ למאי דמסיק הר"ן דעתו כדעת הרא"ש, ונראה דכל הירוק הוא בכלל קליפה ואינו אוכל בפ"ע, והאוכל הוא לבן ואין חסר פוסל אלא באוכל מיהו כל שנשאר לבן ודאי נחסר כ"ש שא"א לצמצם בזה, ואי נקלף כולו אפילו הוא ירוק פסול ומסתבר דוקא באיגלד כל עור החיצון והירוק הוא רק מחמת מראה פני הבשר אבל נשתייר מעובי העור אינו בכלל גלודה כמו לענין טריפות.
ב) שו"ע תרמ"ח ס"ה אבל נשאר בו שיעור למעלה ולמטה אפי' כ"ש כשר, כן כתב הטור ודקדק כן מלשון התו' והרא"ש שכתבו שנסדק ע"פ כולה ואע"ג דחזזית ושינוי מראה פוסל בחוטמו בכ"ש כמש"כ הרא"ש סי' י"ז, מ"מ סדק ונקב אינו פוגמו כל זמן שאין בשיעור הסדק והנקב לפסול, ולדעת זו חסר כשר ביו"ט שני אפי' נחסר בחוטמו.
אבל דעת הר"ן דנסדק בחוטמו בכ"ש והכי נמי ניקב דסדק כ"ש היינו ניקב וכ"ה בלשון הרמב"ן שבב"י סי' תרמ"ה בשם א"ח ומשמע דפסולו משום הדר ובכל ז' ימים וחסר דכשר בי"ט שני היינו חסר למטה וכ"ה במ"ב סי' תרמ"ח סי"ב בבה"ל ד"ה שינוי בשם אחרונים ז"ל.
ולדעת הטור למדנו דלא מקרי לבן שינוי מראה אלא בלקוי בחזותו בחוץ אבל נקלף ונתגלה בשרו הלבן אין זה בכלל שינוי מראה ואינו פוסל לא ברובו ולא בחוטמו, וגם הרמב"ן והר"ן אפשר דלא פליגי אלא בנסדק וניקב, אבל נקלף ומחשוף הלבן לא מפסל והא דכתב הרא"ש בשם הראב"ד דנקלף ונשתנה מראהו פסול היינו בנשאר פני האתרוג ונלקה מירוק ללבן. [א"ה, עי' סק"ה ד"ה כתב במ"ב בבה"ל].
וכן מבואר בהג"א סי' כ"ג בשם ראבי"ה דמנומר שחתכו לא מתכשר הואיל ובא מפסול, ומבואר דהשתא לא חשיב מנומר אע"ג דהחתך בחוטמו או בב' וג' מקומות, דאל"כ אינו מנומר.
ג) בדין נסדק הביאו הר"ן והריטב"א פלוגתת הפוסקים אי בעינן מב' צדדים או מצד אחד, ולכאורה כיון דאמר בגמ' נסדק תנינא מנ"ל להקל מצד אחד כיון דהא דתנינא בגרגרת הוא בצד אחד, ונראה טעמם שאין תמונת האתרוג כתמונת הגרגרת דהתם אין הצדדין נכנסין זה לתוך זה לארכן והוי כל צד לעצמו אבל אתרוג שהוא עגול אין חילוק בין ארכו לרחבו וכולו חטיבה אחת ואם באנו לפסול נסדק שיעורו ברובו של כל ההיקף ולא שייך כאן נשתייר למעלה ולמטה שאין כאן מעלה ומטה.
ודעת האומרים מצד אחד דחשבינן אורך האתרוג מפטמא עד העוקץ כאורך הגרגרת וכתב במ"ב בבה"ל ד"ה ויש, דלדעת הר"ן פסול בנפסק רובו באמצעו ונשאר למעלה ולמטה ובאמת אין הכרח לזה, דיש לומר דבלא נשתייר למטה איירי אבל בנשתייר למעלה ולמטה אין מקום לפסול דלדעת האומר דמצד אחד מפסל ע"כ מדמה לו לגרגרת לגמרי, וכיון דבפרש"י תו' והרא"ש מבואר בהדיא דהוא כשר אין ראוי להחמיר ואפשר דמש"כ הרמ"א ויש מחמירין לפסול בנסדק רובו כונתו רובו בעוביו וכמו שסיים וכולא חד מלתא היא.
וכתב הר"ן לפי' קמא דבעינן רוב ב' צדדין דנסדק לרחבו נמי פסול משום נסדק, ונראה דדוקא לפי' קמא אבל לפי' השני דרובו מצד אחד ומדמינן לי' לגרגרת ממש אין רחבו בכלל דרוב רחבו בגרגרת הוא בשם נפסק ולא מצינו מזה באתרוג, ואפשר דנפסק לא עדיף מנסדק, [ומיהו דוקא אם הגיע הסדק עד חדרי הזרע אבל לא ברוב עוביו].
ואם נסדק רובו מב' צדדין ואינו במקום העוקץ אלא משוך הצדה לדעת תו' והרא"ש נראה דכשר אבל לפי' קמא של הר"ן י"ל שאם הסדק ארוך שיעור שהיה בו רוב של היקף האתרוג במקום העוקץ פסול וצ"ע.
ואם נסדק סדק עגול כמטבע אפשר דחשיב כחסר ומיהו דוקא אם הגיע הסדק עד חדרי הזרע.
הריטב"א הביא פלוגתא אי סגי ברוב עוביו בנסדק וכתב הגר"א דמאן דפוסל ברובו מדמה לי' לבשר החופה, וסתימת הסוגיא משמע כולו דומיא דגרגרת וכ"מ סתימת הפוסקים אלא שהדבר מוכרח למאן דפוסל נקב מפולש עד חדרי הזרע, ולא שייך לפ"ז לדון בנסדק וע"כ דנסדק סגי ברוב עוביו.
ד) ל"ו א' תוד"ה אי, ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים כו' ר"ל הא דמצריך מפולש היינו לאפוקי אם אין הנקב מתפלש ונראה כנגד אותן החדרים אבל אם ניקב עד שם בכלל מפולש הוא, והאחרונים ז"ל פירשו דר"ל שניקב בראשו שעדיין אין חדרי הזרע שם ואז צריך שיהי' הנקב מפולש מצד זה של האתרוג עד הצד שכנגדו, והדבר תמוה דהא לכו"ע נסדק מקצתו ולא הגיע הסדק עד חדרי הזרע כשר וא"כ איך יתכן שנקב מעבר לעבר בקליפה יפסול הלא בכלל סדק יש נקבים הרבה כאלו, ועוד למה להו לרבותנו לדחוקי נימא דמפולש היינו עד חדרי הזרע אלא ודאי קושטא הוא דכונתם דמפולש היינו עד חדרי הזרע ובזה ניחא דברי הטוש"ע ס"א שכתבו שיבדוק בחוט שנתקשו האחרונים ז"ל הא הוי נקב מפולש.
ולדעת בה"ג שהביא הרא"ש דמפולש הוא מעל"ע נראה דאין נפקותא אם הנקב לארכו או לרחבו אלא כל שהנקב עובר חדרי הזרע ויוצא מצד השני חשיב מפולש, אבל אם לא נכנס לחדרי הזרע אף שהוא מעל"ע כשר לכו"ע.
ולדעת האומר דנסדק הוי בכל הקליפה ע"כ צ"ל דנקב מפולש בלא חסרון אינו פוסל, דאי נקב מפולש פוסל אפי' אי ס"ל כבה"ג דלחדרי הזרע לא חשיב מפולש, אכתי נסדק שנכנס לחדרי הזרע פסול משום נקב מפולש, ואפשר דנסדק הוי בניקבה כל הקליפה אבל עדיין קרום הדק שעל הזרע קיים אבל לענין נקב מפולש בעינן שיעבור גם הקרום הדק.
שם אי ניקב תנינא לפרש"י קשה דהא נקב מפולש לא תנן ואינו מפולש אינו סימן טריפה, וי"מ ניקב וחסר תרי מילי ניקב נקב מפולש או חסר, אבל קשה דהו"ל למתני חסר בלא וא"ו ועוד דקתני סיפא נקב ולא חסר כשר וצ"ל בנקב שאינו מפולש ועיקר חסר מן המשנה, ומפני זה הכריעו הריטב"א והר"ן כדעת הראב"ד דנקב מפולש בלא חסרון אינו פוסל, וחסרון בלא פילוש אינו פוסל עד שיהא בו כאיסר והא דאמר נסדק תנינא היינו תנינא דכשר, ועוד הביא הגר"א ראי' לדעת הראב"ד מהא דתניא בתוס' דאהלות ובר"ש שם פ"ג מ"ד אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר, ופר"ש דסיפא איירי בלייף, אלמא דניקב בלא חסר אינו פוסל אף בנקב מפולש, ומיהו צ"ל דאיירי בלא נסדק רובו שפסול משום נסדק, אבל קשה רישא מאי איריא שאין חיבורי אדם חיבור הלא אף בלייף במקום אחד אכתי פסול משום נסדק ואפשר לפרש בנפרץ מיעוטו מצדו.
ה) כתב הגר"א סי"ב דמשמע בטוש"ע דדעה קמייתא ס"ל דיבש אינו פוסל בחוטמו במשהו וכתב הטעם משום דיבש פוסל בכולו דוקא ולא ברובו וחוטמו כרובו, מיהו לדעת הפוסל יבש במשהו בחוטמו ע"כ יבש פוסל ברובו דאל"כ לא משכחת דין יבש באתרוג חוץ מחוטמו, וא"כ איכא פלוגתא בדין יבש רובו, ומיהו לא מצינו בהדיא מי שמכשיר יבש בחוטמו, ולשון הטור י"ל משום דחזזית ומנומר איתא בהדיא בגמ' ויבש ליתא בגמ' כתבו בשם הראב"ד.
כתב במ"ב דלדעת הר"ן דנסדק פוסל ברובו ה"ה במשהו בחוטמו, ואין הדבר מוכרח דעיקר כונת הגר"א דבמקום דהפסול משום קלקול מראהו אז חוטמו חמיר טפי, ותחת רובו בשאר אתרוג פוסל משהו בחוטמו, אבל נסדק אין פסולו משום קלקול מראהו אלא קלקול ישותו וכאילו הוא חסר ובזה אין הכרח להחמיר בחוטמו, ואין נפקותא אם שיעורו ברובו או בכולו, ובלא"ה אין כאן קלקול ברוב שטחו ולא שייך כאן חוטמו כרובו, ובעיקר הדבר לא מצינו מאן דפוסל בנשתייר למעלה ולמטה וכמש"כ לעיל סק"ג.
כתב במ"ב בבה"ל ד"ה שינוי דלדעת הר"ן פוסל נקלף כ"ש בחוטמו אע"ג דנשאר גוון האתרוג, ותמוה דהא אין נקלף פוסל אלא בכולו, ואי בחוטמו פוסל בכל שהו ע"כ פסול נקלף בחוטמו קיים, ואם חוטמו קיים יציל מגלודה אלא ודאי מודה הר"ן שאין נקלף פוסל במשהו בחוטמו ולא אמרו הר"ן אלא בניקב דסבר דניקב וחסר לא עדיף ממראה פסול, מיהו בניקב ונסדק נראה דאין שיעור בעומק הנקב אלא כל שנחסר בשרו בחוטמו פוסל תדע שהרי נסדק כל שהו כשר בכל האתרוג ומ"מ בחוטמו פוגם א"כ מה לי ניקב רוב עוביו מה לי מקצתו, ומיהו נקלף ונשאר בשרו לבן לא מפסל אלא משום שאנו חוששין לחסר כ"מ מלשון הר"מ וכמש"כ סק"ב [שו"ר במל"מ הביא דברי רבנו בפי' המשנה כתב בהדיא דאם נתגלה הלובן הוי חסר, ומבואר שאינו פסול משום מראה לבן].
נראה לדינא. ניקב נקב שאינו מפולש וספק חסר כשר מחמת ס"ס שמא כדעת ר"ח ורי"ד שהביא הטור והראב"ד והר"ן וריטב"א שאין חסר פוסל עד כאיסר, ואף לדעת רש"י והר"מ ותו' והרא"ש שמא אין כאן חסרון, ואם הוא בחוטמו או בב' וג' מקומות, יש כאן ס"ס להחמיר שמא כדעת הרמב"ן והר"ן וריטב"א דפוסלין בכ"ש ומיהו כיון דספק אחד יש בו ס"ס להכשיר אינו מצטרף לס"ס, ומ"מ ראוי להחמיר בספקו.
ואם היה חזזית בחוטמו או שינוי מראה וקלפו ויש ספק אם נחסר נמי ראוי להחמיר דלדעת ראבי"ה כה"ג אין פסול חוזר להכשירו וכדאיתא סי' תרמ"ט ס"ה בהגה', וכן אם נקב במנומר במקום הנימור נקב שאין בו חסרון פחות מכאיסר ראוי להחמיר משום דעת ראבי"ה ודעת רמב"ן ודעמי'.
ספק חסר בב' וג' מקומות אם הוא במיעוטו של האתרוג יש להקל כדעת הראב"ד והרא"ש דאין ב' וג' מקומות פוסלין במיעוטו, ופירוש מיעוטו היינו שאם יקיף בחוט את כל הבעבועות לא יכיל הניקף רוב השטח של כל האתרוג, ודברי המ"א ז"ל ס"ק י"ג תמוהין דמנ"ל לחדש שיעורים אלא כונת הראב"ד לפרש דשטח המנומר מקרי כולו לקוי, אבל אם כולו אינו אלא מיעוטו לא גרע מאילו מלא החזזית בכל בין הבינים, ודיוקו ז"ל מלשון צד אחד אינו מכריח כלל, ואילו היתה כונת הראב"ד לחלק בין רובו במקום אחד לב' וג' מקומות ברובו היה מאריך לפרש זה שזהו יסוד חדש שאינו ראוי להבליעו ברמז.
הא דמחמרינן בספק חסר בחוטמו דוקא בחודו ממש אבל במקום שיפועו יש להקל דאף את"ל כדעת רמב"ן דחסר כ"ש בחוטמו פסול אכתי דלמא הלכה כהרי"צ גיאות והר"מ שאין חוטמו אלא חודו, ואם יש בו ב' חסרות אחת בשיפועו ואחת בגופו אף שהן ספק חסר ראוי להחמיר דאם הן חסרות יש לפסול משום חוטמו לדעת הרא"ש ומשום ב' מקומות לדעת הרי"צ גיאות דאפי' במיעוט, וא"כ אין כאן רק ספק אחד דלמא לא נחסר אבל אם נחסר איכא ס"ס להחמיר דלמא חסר פסול ודלמא חסר פוסל משום הדר ואז איכא ס"ס להחמיר דלמא הוא חוטמו ודלמא פוסל ב' מקומות במיעוטו, וכן אם קלף שינוי מראה בשיפועו איכא ס"ס להחמיר.
בשאר הימים אפשר להקל בודאי חסר בחוטמו ובב' וג' מקומות משום ספק כדעת הר"מ דכל פסולין כשר בשני ודלמא חסר בחוטמו אינו פסול משום הדר.
מש"כ המבי"ט דאם צריך הסתכלות אינו פוסל היינו דגם בקרוב צריך הסתכלות.
מוהל היוצא אינו בכלל חסר, ואם נתיבש ע"פ האתרוג אינו פוסל משום מראה.