סימן קלג עריכה
א) בכורות כ"ה א' דהו"ל עוקר דבר מגידולו כלאחר יד, מדברי הרמב"ן בהלכות נראה דהאי עוקר דבר מגידולו היינו גוזז ולא קוצר דאין קוצר אלא מן המחובר או תלוש כעין מחובר כדאמר שבת ק"ז ב', ואף אם יש דין עוקר בשאר מילי מ"מ בתולש מבע"ח כיון דחלקה התורה גוזז מקוצר הרי נכלל כל תולש מבע"ח בגוזז ונתמעט מקוצר, וכשמזכיר בגמ' עוקר דבר מגידולו בצמר ושיער היינו תולדות גוזז ולמאי דמסיק דהוי כלאחר יד נראה דאינו כלאחר יד ממש כמו דכל מלאכות בשינוי אינו חייב עליהן דהכא תולש לאו שינוי גמור הוא דהא בקוצר חייבין על קוטף ותולש אפי' במידי דלאו אורחי' וכמ"ש תו' בסוגין אלא גוזז מיוחד טפי וכל שמשנהו לתלישה במידי דלאו אורחי' לא הוי בכלל תולדת גוזז, ולפ"ז מיושבת קו' תו' בבכורות סי' כ"א סק"ו, ובריט"א האריך להק' בד' רשב"א שבת ק"ז ב' שכ' שאין קוצר בגוזז או תולש מבע"ח מדלא מחייב תרתי בתולש כנף או נוטל צפרניו ושפמו וכדאמרינן בסוגין, ולכן פי' דדלדל עובר משום נט"נ, והא דאמר בירו' דצד כוורא חייב משום קוצר לא אתיא כגמ' דידן, ונראה דמש"כ רמב"ן ורשב"א דנוטל מבע"ח לא הוי קוצר הוא אף לשיטת ירו' דכיון דנתיחד גוזז לאב בפ"ע ע"כ אמעיט מקוצר וכמש"כ לעיל, אלא במקום דלא חייל שם גוזז כמו דלדל עובר דאין ענין גוזז אלא בשיער וצפרנים שאינן גוף ממש אלא גדילין בגוף, בזה י"ל לדעת הירו' שיהא משום קוצר, אבל לגמ' דידן דשולה דג מן הים הוא משום נט"נ ועד שיבש כסלע ולא משום קוצר, וכן חולב אמרו צ"ה א' משום מפרק ולא משום קוצר הדרינן לכללא דאין קוצר אלא בגידולי קרקע ומבע"ח משום נט"נ, ואינו לא קוצר ולא גוזז, ובזה נתישב מה שהק' הריט"א.
וכ' הרמב"ן דמותר למרוט עוף ביו"ט כדי לשחוט אע"ג דאורחי' הוא, משום דכיון דסופו למורטו וגם במיתה איכא משום גוזז מ"ל מורטו מתה מ"ל חיה, והרא"ש חולק דנהי דמותר לאחר שחיטה דהוי צורך אוכל נפש, אבל מחיים דהוי מכשירין ומכשירין דאפשר לעשותן מעיו"ט אסור וכ"ד הרמב"ם פ"ג מה' יו"ט ה"ג וכן הסכים המ"מ ומש"כ המ"מ כיון שאין הכרח לעשותה קדם שחיטה אין כונתו משום שאפשר לשחוט בלא"ה ולמה נתירנו שאין ענין לדבריו כלל, אלא כונתו אילו היתה התלישה מוכרחת תמיד היתה התלישה בכלל שחיטה ולא בכלל מכשירין אבל כיון דיש שאין להם שיער מעכב השחיטה ויש שהן גזוזין כבר א"כ הגזיזה מכשירין ואי אפשר לכוללה השתא במעשה של אוכל נפש דהשתא אכתי לאו אוכל הוא והלכך אסור וזה כדעת הרא"ש, וכן הכריע בשו"ע סי' תצ"ח סי"ג, אבל כתבו אחרונים דנהגו כהרמב"ן מפני שאי אפשר לשחוט בלא זה. ומ"מ ראוי למרוט מעיו"ט.
ובבהמה נמי הכריע בשו"ע שם סי"ב כדעת תו' דדוקא באינו מכוין ובלא פ"ר שרי, ולגלח ודאי אסור לדעת כל הפוסקים ויש בזה איסור דאורייתא וצריך לגלח מעיו"ט, דגילוח וגוזז נראה דחד מלתא היא, ובהדיא אמרו בכלי אסור.
ב) מ"א סי' תקכ"ו סק"ך הוכיח דמצוה לקבור את הנפלים, והא דתנן אהלות פט"ז מ"ה בור שמטילין לתוכו נפלים כ' דמ"מ קבורה היא כמש"כ ר"ש פט"ז מ"ה, וכונתו לדברי ר"ש שם במתנ' דאמר שאם התקינו לקבר יש להם תבוסה, ואין זה מספיק דנהי דיש להן תבוסה מ"מ ודאי לא יצא ידי חובת קבורה שהרי אינו משומר וכדתניא בתוס' שחולדה וברדלס מצוין שם ולכך הבור טהור, ולמאי שהוכיח המ"א מסוגיא דנדה נ"ז א' דאיכא נמי לא תלין [וכונתו מדאיצטריך קרא למעוטי נפלים ומשמע דבלא קרא הן בכלל מצות קבורה כגדולים ואין לומר דכונתו למש"כ תו' שם נ"ו ב' דרק לפי שעה הי' קוברין ואח"כ מסלקין אותו לביה"ק, וע"ז אמר בגמרא מאי דרוש כו' דז"א דהא דאמר בגמ' מאי דרוש ע"כ קאי אהא דר"י דהיו משליכין דלת"ק שהיו קוברין א"צ טעם דודאי אין איסור בדבר ומשמע דהשלכה דר"י היינו בבית ולא פליג דבית הטמאות של כותים מטמאין באהל דחיישינן שמא מושלך שם נפל, ויותר נראה דר"י מטהר דתלינן דחיה גוררתו, וזה שסיים שחיה גוררתו והלכך טהור, ואיך שנפרש אין מזה הכרח דיש בו משום ל"ת דכשמניחו עד שחיה גוררתו ודאי ביטל מצות קבורה] ודאי בעי קבורה גמורה בסתימת הקבר להיות משומר, ומש"כ עוד דאיירי בשפיר, נמי אינו מספיק דהא לתירוץ בתרא בגמ' ע"ז מ"ב א' איירי בנפל גמור, ועוד מספק נמי אסור להטילו, ובמשנתנו תנן מלקט עצם עצם אלמא דמטילין שם נפלים גמורים, ואם אין מצוה בקבורת נפלים צ"ל דהא דאמר נדה נ"ז א' מאי דרוש אינו ר"ל שהם בדו דרש זה אלא זה אמת, אלא שישראל נהגו טהרה וקדושה לקבור נפלים או להשליכן לבור והכותים מניחין בביתן ואמר מאי דרוש כו' ר"ל סומכין אהאי דרשא ומשליכין אותן בבית, ומה שהוכיח מהא דאמעיט טומאת קרובים בנפלים אפשר דמכאן ילפינן שאין מצוה בקבורתן וכמש"כ אהלות סי' כ"ב ס"ק ל"ג לענין אבר וכזית אבל לא נראה כן וכמש"כ לעיל ועוד א"כ למה איצטריך קרא נדה שם למעוטי, ולכן נראה עיקר כהמ"א והאי דבור שמטילין לתוכה נפלים הוא שלא ברצון חכמים אלא נשים הזונות ובושין בדבר היו מטילין שם, ואין להקשות תפשוט לי' סנהדרין מ"ו ב' דקבורה משום בזיוני דכפרה לא שייך בנפלים, דאף אם אין קבורת נפלים מצוה תפשוט מקבורת קטנים, וע"כ דמ"מ צערן מכפר ואפשר דגם בנפלים איכא כפרה בצערן.
ובר"ש פט"ז מ"ה רשבג"א הנפלים אינן קונים את הקבר, ר"ל שאין קברן נאסר בהנאה אפי' קבר בנין כדאמר סנהדרין מ"ח א', וכ' ר"ש טעמי' דרשב"ג דדריש מי שאין לו נחלה אין לו גבול ולא אתפרש אי סבר שאין מצוה כלל בקבורתן א"כ סבר ככותאי ולא מצינו כן בגמרא שאחד מן התנאים יסבור ככותאי, ועוד דאמר ואין להם תבוסה ולמש"כ אהלות סי' כ"ב ס"ק י"ז היינו לענין חיוב נטילה, ואפשר דרשב"ג דריש לו שאין קברו נאסר, ואפשר דרשב"ג סבר דמותר לפנותו שאין בטלטולו בזיון כל כך והוי לעולם כצר בו ולא אזמני' וצ"ע.
ומשמע דלרבנן קבר של נפל אסור לפנותו ולפ"ז אף לפתוח קברו אסור שהפתיחה היא ביטול הקבורה וביטול הקבורה מוציאו מכבוד לניוול, ולפ"ז נראה דאין לפתוח הקבר כדי לחתוך ערלתו אבל אחרונים ז"ל לא כ"כ.