סימן קלא
עריכהא) עירובין ל"ט א' מתנ' רה"ש שהיה ירא שמא תתעבר כו', משנתנו ע"כ בבן ירושלים, דבכל א"י לא תתכן לשון המשנה והוא ירא שמא תתעבר, שהרי בכל א"י ע"כ הוא זקוק לעירוב בב' הימים שידיעת ר"ח לא תגיעם רק אחר רה"ש, וגם לא היה מאריך התנא שהרי ב' ימים של רה"ש הוא דבר ידוע, אלא הכא בבן ירושלים קדם תקנת ריב"ז ואחר תקנת רבי יוחנן בן זכאי וביום ראשון כבר ידע יום ראש השנה ואם יבואו עדים קדם המנחה אינו זקוק לעירוב ביום השני, אלא שאם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה אז הוא זקוק לעירוב ביום שני, וזו כוונת תו' ד"ה אי, ואמנם לא מסתבר דפליגי רק במה שכבר עבר ואין נפקותא לדידן לזה פירשו תו' דודאי נפקותא לדידן לא מבעי לרבא ביצה ה' ב' דאף לאחר תקנת ריב"ז אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש דודאי נפקותא בפלוגתתן בין במקום הועד ובין בכל א"י אי קדושה אחת היא או ב' קדושות, אלא אפי' לרבה ביצה שם דלאחר תקנת ריב"ז אי באו עדים מהמנחה ולמעלה אין נוהגין קודש רק יום ראשון ואם לא באו עדים כל היום ראשון למפרע חול, מ"מ נ"מ בפלוגתתן לענין גולה דמודה רבה בגולה דקדושה אחת הן כמו קדם תקנת ריב"ז לר' יוסי, אבל ר"י סבר דגם תקנת ריב"ז {א"ה, כמדומה דצ"ל דגם קודם תקנת} אי באו עדים מהמנחה ולמעלה ב' קדושות הן, ודבריהם מפורשים בגמ' שהרי תניא בגמ' מודה ר"י בב' יו"ט של גלויות אלמא דר"י איירי ביו"ט של גליות ומודה בשאר יו"ט של גליות אבל ברה"ש של גליות ס"ל קדושה אחת.
והא דתני תנא פלוגתתן בבית הועד ולא תני פלוגתתן בגולה משום דשורש פלוגתתן הוא אי נהגי קדושה אחת בבית הועד וממילא יש נפקותא בגולה.
ביצה ה' א' הא לן כו', מצינו לפרש דר"ל נהי דבבית הועד שמקבלין כל היום ליכא ב' ימים בקדושה אחת שאם לא באו עדים בראשון הראשון למפרע חול ואם באו עדים השני חול מ"מ בכל א"י שעושין ב' ימים מספק קבעוהו חכמים קדושה אחת כמו שהיו נוהגין קודם תקנת ריב"ז שהרי בכל א"י לא ראו שום השתנות וכל מה שפרש"י בבבל שייך בכל א"י וכ"כ הרז"ה דהאי לן היינו מקום הועד לחוד, ונראה לפ"ז דהא דאמרו בגמ' הא לן הא להו היינו לרב ושמואל אבל רבה ס"ל דגם בגולה שתי קדושות הן דלא יתכן דרבה במקום הועד קאי דלא הו"ל לסתום אלא לפרש שהרי במקום הועד לאחר תקנת ריב"ז על הרוב לא היו כלל ב' ימים רה"ש רק כשאירע שלא באו עדים כל היום ולשון הגמ' אמינא לך אנא ריב"ז כו' ר"ל אמינא לך אנא דברים של טעם ובאמת פלגינא על רו"ש ובגמ' מפרש דעתם של רו"ש, מיהו קשה לפ"ז הא חכמים ס"ל במתנ' עירובין ל"ט א' קדושה אחת הן וכמו שהקשו תו' ובתו' תירצו דרבנן קודם תקנת ריב"ז קיימו ונפ"מ לענין גולה לאחר תקנת ריב"ז וכונתם לפרש דגם רבה מודה דבגולה קדושה אחת הן והא דאמר בגמ' הא לן היינו בבל אבל כל א"י ב' קדושות, אבל לפי' הרז"ה קשה, ולפי' תו' הא דא"ל רבה אמינא כו' ר"ל וא"א דרו"ש יאמרו קדושה אחת אלא רו"ש בגולה קאמרי כדמסיק בגמ', והרמב"ן במלחמות כתב דרבה ס"ל דטעמייהו דרבנן במתני' דעירובין הוא דסברי דגם ב' יו"ט של גליות קדושה אחת ואין הלכה כמותן, דהא פסק רב דנולדה בזה מותרת בזה ואפשר לפרש כן גם לפי' הרז"ה.
והרמב"ן לא ניחא לי' כפי' תו' דפלוגתת תנאי במתני' דעירובין אין נפקותא למעשה בא"י רק בגולה ואפשר דהרמב"ן מפרש הא לן הא להו כפי' הרז"ה וע"כ דזה לרו"ש אבל רבה ס"ל דגם בגולה שתי קדושות הן או דמפרש כפי' תו' ומ"מ ס"ל דרבה לא מחלק בין א"י לגולה ולפיכך פירש דרבה לית לי' הא דלא הודו לו דס"ל דחכמים פליגי גם בשאר ב' יו"ט של גליות וכר"ש עירובין שם ולית הלכתא כותיהו דהא רב פסק נולדה בזה מותרת בזה, וברייתא דמודה ר"י בב' יו"ט של גליות לא שמיע לי' כמו דלא שמיעא לר"ש ומשמע דלא מתניא בי ר"ח ור"א ולפיכך לא מותבינן מינה מיהו קשה דהא בגמ' עירובין שם מייתא ברייתא דא"ל ר"י אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה כו' ובשלמא לפי' תו' ניחא דפלוגתת ר"י ורבנן קודם תקנת ריב"ז וכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה שהיו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש דרבי יהודה סבר דהיו נוהגים ב' קדושות ור"י סבר קדושה אחת ונפ"מ בזה לענין גולה וקיי"ל כר' יוסי דקדושה אחת אבל לפי' רמב"ן דרבה ס"ל כר' יהודה ודברי ר"י דוקא לאחר תקנת ריב"ז שאם לא באו עדים כלל והוקבע רה"ש ביום ב' חשבינן השתא יום ראשון כחול, ור"י סבר כל שהיו ב' ימים מחמת ספיקא נוהגין בו קדושה אחת קשה מאי פריך אי אתם מודים שאם באו עדים כו' שזו קודם תקנת ריב"ז ובזה לא פליג ר' יהודה, ופי' רמב"ן דרבה לא שמיעא לי' האי ברייתא והאי ברייתא מכרעא כרבא דהא לרבה לאחר תקנת רבי יוחנן בן זכאי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה אין נוהגים מחר קודש ולפני תקנת ריב"ז גם ר' יהודה מודה דקדושה אחת אבל זה דחוק מאד דא"כ הו"ל להקשות בגמ' מהאי ברייתא לרבה וברייתא זו שהביאוה בגמ' בשם רב תלמידו של ר"ח ודאי מתרצתא היא ולכן הוסיף הרמב"ן לפרש דלעולם גם רבה ס"ל דגם לאחר תקנת ריב"ז אם באו עדים מהמנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, אלא דס"ל דלא החמירו לנהוג דין קדושה אחת וגם לפי' זה צ"ל דר' יוסי ס"ל דגם ב' יו"ט של גלויות קדושה אחת ודעתו של ר' יוסי דלעולם כשעבדינן תרי יומי ראוי לקובעו קדושה אחת אפי' כשעושין מחמת ספק וכש"כ כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה, והא דא"ל אי אתם מודים כו' לדבריהם דרבנן קאמר דאיהו ס"ל אפי' בב' יו"ט של גליות קדושה אחת וע"כ ר"ש עירובין ל"ט ב' דאמר דר' יוסי גם בב' יו"ט של גליות הכי ס"ל מפרש כן ברייתא דאי אתם מודים אלא דר"ש ס"ל דהלכה כר' יוסי ורבה ס"ל דאין הלכה כר"י ואע"ג דמתני' קתני דברי ר"י בלשון רבים מ"מ אין הלכה כר"י דמתני' גם בב' יו"ט של גליות שנאה כר' יוסי דסיפא דמתני' איירי בשאר יו"ט וכמש"כ הרמב"ן ואע"ג דר' יוסי מוסיף טעמא ברה"ש וכדאמר אי אתם מודים כו' מ"מ אין לנו הכרע דמשנתנו סמכה בטעם זה.
ואין לומר דרבה ס"ל דר' יוסי מודה בב' יו"ט של גליות ולא נחלקו אלא ברה"ש לאחר תקנת ריב"ז דא"כ דינא דרבה הוא פלוגתת ר"י ור"י במתני' והו"ל לרבה למימר דהלכה כר' יהודה ועוד למה שביק רבים דמתני'.
ג) עירובין ל"ט א', א"ל ר"י אי אתם מודים שאם באו עדים כו', פלוגתתן קדם תקנת ריב"ז בבאו עדים מן המנחה ולמעלה ולאחר תקנת ריב"ז בבאו עדים מהמול"מ לרבא ביצה ה' ב' דנוהגין אה"י קדש ולמ"ק, דלר"י קדושה א' הן, ולרבנן ב' קדושות, וכן נחלקו לאחר תקנת ריב"ז כשלא באו עדים כלל בראשון דשני עיקר מ"מ לר"י קדושה אחת כמו קדם תקנת ריב"ז כשלא באו עדים כלל דקודם תקנת ריב"ז אין חלוק בין באו עדים מן המנחה ולמעלה ללא באו כלל דכל שהגיע זמן שאין מקבלין אותן ה"ז לא באו, שאף אם יש עדים לא יבואו עוד כיון דידעי שאין מקבלין אותן, ור"י דאמר להם אי אתם מודים כו' היינו להכריע דקדושה אחת הן בכל גווני, דכיון דקדם תקנת ריב"ז דין הוא דקדושה אחת הן גם לאחר תקנת ריב"ז קדושה אחת הן שהרי לא רצו חכמים לשנות ותקנו דנוהגין אותו היום קדש ולמ"ק אע"ג דראשון עיקר וקדם תקנת ריב"ז היה שני עיקר מ"מ לא חלקו חכמים וקבעו קדושה אחת כמו כן לאחר תקנת ריב"ז כשלא באו עדים כלל קדושה אחת הן אע"ג דלא דמי לקדם תקנת ריב"ז דהתם לאחר המנחה ידעו שהוא חול ונהגו קדש ודין הוא שתהא קדושה אחת משא"כ לאחר תקנת ריב"ז שנוהגין בראשון קדש רק מחמת ספק מ"מ לא חלקו חכמים בדבר.
ולרבה לאחר תקנת ריב"ז מודה ר"י דבא"י ב' קדושות וכן בבית הועד כשלא באו עדים כלל ב' קדושות הן, ולא נחלקו אלא קדם תקנת ריב"ז כשבאו עדים מהמול"מ, ונ"מ לגולה, וכמו שפי' תוספות.
ולפי' רמב"ן לרבה לא נחלקו קדם תקנת ריב"ז ואף ר"י מודה דקדושה אחת הן, ולא נחלקו אלא לאחר תקנת ריב"ז כשבאו עדים מהמול"מ דיום שני מדרבנן, או שלא באו עדים כלל דראשון חול מן התורה, ור' יהודה סבר ב' קדושות הן, ור"י סבר קדושה אחת.
ד) שם ורבנן התם כי היכי דלא לזלזולי בי', גם לר"י הטעם דלא ליתי לזלזולי אלא דר"י סבר דמ"מ קבעו חכמים קדושה אחת ורבנן סברי כיון דעיקרו דאמרו שיגמרו אותו היום בקדושה הוא דלא ליתי לזלזולי לשנה הבאה סגי למגזר שיגמרו היום בקדושה ואין צורך למגזר קדושה אחת, ולשון הגמ' התם דלא לזלזולי המכוון שאין זה מכריח שהן קדושה אחת ויש הרבה כיו"ב.
והנה סוגין כרבא דנחלקו קדם תקנת ריב"ז בלא באו עדים קדם המנחה אי קדושה אחת או לא, ולפי' תו' גם רבה מפרש כן, אבל לפי' רמב"ן סוגית הגמ' כרבא דוקא אבל לרבה טעמא דרבנן דאע"ג דקדם תקנת ריב"ז הוי קדושה אחת, מ"מ לאחר תקנת ריב"ז אם באו עדים מהמול"מ אע"ג דנוהגין גם מחר קדש מ"מ לא החמירו חומרת קדושה אחת, וה"ה בלא באו עדים כלל דהשני עיקר לא היו נוהגין קדושה אחת וכמש"כ הרמב"ן, והתנא בברייתא לא פי' מה השיבו חכמים לר"י מפני שהדבר מסור לשיקול הדעת ואין תשובת ר"י מכרעת והיינו דאמר בגמ' ורבנן התם כי היכי דלא לזלזולי ור"ל לא הוצרכו חכמים להשיבו כי ידועה לר"י תשובתם, ובגמ' מפרש אליבא דרבא דהכי הלכתא וה"ה לרבה ידענו סברת רבנן דלא חשו לתשובת ר"י.
ה) ביצה ה' א' והא רו"ש דאמרי תרויהו ביצה אסורה, הא דלא פריך לי' ממתני' עירובין, דהרי ר"י סבר שם ב' קדושות, ועוד דהתם פליגי קדם תקנת ריב"ז, ואע"ג דעיקר פלוגתתן במה שיש נפקותא מזה בגולה וכמש"כ תו' מ"מ כיון דאין הדבר מפורש פריך לי' מרו"ש.
שם הא לן הא להו, דעת תו' דר"ל בבבל קדושה אחת ובא"י שתי קדושות, וצריך טעם שהרי רה"ש א"י ובבל שוין דעושין ב' ימים לעולם מחמת ספק, ולא ניכר לבני א"י שינוי מחמת תקנת רבי יוחנן בן זכאי כמו שאינו ניכר לבני גולה, וי"ל כיון דבבית הועד ב' קדושות הן וכל א"י ראוי' לבית הועד לא קבעו חכמים חומרת קדושה אחת בא"י.
ו) כתב הרי"ף דמהא דרבא שמעינן דעושין ב' ימים רה"ש בזה"ז אפי' בא"י, ור"א תלמידו והרז"ה חולקים דבזה"ז הוי כבאו עדים קדם המנחה שאין עושין רק יום אחד במקום הועד ולא שייך לומר הזהרו במנהג אבותיכם דגם אבותיהם לא עשו ב' ימים כשבאו עדים קדם המנחה, ומקום הועד לא שייך לקבוע, דבכל א"י היה אפשר להיות מקום הועד וממילא אין מקום לשני ימים ראש השנה בא"י.
ודעת הרי"ף דאין לדמות חשבון הלל כבאו עדים קדם המנחה שענין החשבון וענין ראי' ב' ענינים הם, והרי בטלה ראי', והלכך אף מקום הועד צריך לנהוג מנהג הראשון ומקום הועד עכשו כשאר א"י, וכיון דלפעמים היו עושין ב' ימים במקום הועד כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ובשביל זה קבעו חכמים בכל א"י ב' ימים גם עכשו קיימת גזירת חכמים הראשונים לעשות ב' ימים, ואמנם יש מקום לומר שלא אמרו הזהרו במנהג אבותיכם אלא בחו"ל אבל בארץ ישראל כל שאין להם ספק עושין יום אחד כיון דכל א"י ראוי לבית הועד, ואמנם זה תלוי אם אבותיהם עשו ב' ימים בדין ספק, וצריכין אנו לצואת הזהרו במנהג אבותיכם בזה י"ל דלא נאמר בא"י, אבל אם אבותיהם נהגו קדושה אחת הו"ל גזירה קיימת אפי' לדידן וכדאמר בגמ' ד' ב' כוותי' דר"א מסתברא דהאידנא ידעינן כו', והשתא דידעינן כו' מ"ט כו' משום דשלחו כו', מבואר דאם קדושה אחת א"צ לטעם הזהרו במנהג אבותיכם אלא זו גזירה קיימת לדורות אף שקובעין ע"פ חשבון, ולרבה דאחר תקנת ריב"ז לא עשו בא"י ב' ימים אלא מחמת ספק יש מקום לומר דהאידנא דליכא ספק עבדינן חד יומא והזהרו במנהג אבותיכם ליכא בא"י דכל א"י כמקום הועד וכמש"כ לעיל, אבל לרבא דגם אחר תקנת ריב"ז כשבאו עדים מהמול"מ עושין ב' ימים קדושה אחת וכן כשלא באו עדים כלל דשני עיקר מ"מ נוהגין דין קדושה אחת כמו שהיו נוהגין קדם תקנת ריב"ז כשלא באו עדים כלל, וא"כ בכל א"י שעושין יום שני משום ספק שמא לא באו עדים קדם המנחה, ע"כ נהגו קדושה אחת דכל שהשני קדוש ע"כ גם הראשון קדוש, וא"כ הדין נותן דגם האידנא ב' ימים בא"י, וכ"ז מבואר במלחמות, והרמב"ן פירש דגם דעת הר"א אינו משום דכל א"י כבית הועד שבאו עדים קודם המנחה דקביעות החשבון מילתא אחריתא היא ועדיין ראוי לשמור תקנת חכמים של ב' ימים, אלא דסבר דזה שנהגו בכל א"י תרי יומי אינו אלא מספק, והא דנהגו דין קדושה אחת היינו משום דלא יתכן שיהי' יום שני לחוד דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שניהם קדש וכן אם לא באו כלל, ולא אמרו בגמ' דאי קדושה אחת דין הוא דגם האידנא תרי יומי אלא בב' יו"ט של גליות דבבית הועד אי אפשר שיהיו ב' ימים ואינו אלא ספק, ואם אמרו חכמים לנהוג קדושה אחת ע"כ היא גזירת חכמים לנהוג קדושה אחת ודין היא שתנהוג גם האידנא, אבל ב' יו"ט של ראש השנה בא"י דנוהגין קדושה אחת הוא מספק דלמא גם בבית הועד כן, אבל עיקר ההנהגה מספק, והאידנא דידעינן בקביעא דירחא ליכא ספיקא, והרמב"ן הקשה על זה א"כ בחוץ לארץ נמי האידנא ליהוי ברה"ש ב' קדושות כמו בכל יו"ט, ונראה דעתו ז"ל דנהי דבעיקר יו"ט שני אמרינן הזהרו במנהג אבותיכם, אבל לענין חומרת קדושה אחת לא שייך זה וצ"ע.
ומדברי הרז"ה נראה דעיקרו דהאידנא הוי כבאו עדים מן המנחה {א"ה, כמדומה דצ"ל קודם המנחה} ולמעלה וכמש"כ לעיל, וכ"כ הרשב"א בשם ר"א, אבל הרשב"א סיים דודאי מדברי רבא אין הכרע מ"מ מסתבר שאין לחלק בין א"י לחוץ לארץ ואין לדמותו כבאו עדים קדם המנחה בבית הועד, דאין החשבון כקידוש ראי' אלא מלתא אחריתא וכשם שחו"ל עושין ב' ימים ולא דיינינן להו כמו שהגיעום השלוחים ה"נ בארץ ישראל לא דיינינן כל א"י כמקום הועד וכאילו באו עדים קדם המנחה וכ"כ הרא"ש.
ביצה ה' ב' תוד"ה מי, ומ"מ יש לישב פרש"י כו' כונתם לישב גרש"י אבל רש"י ס"ל דאפי' הוקבע יום ראשון כיון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין גם מחר קדש וכן מבואר ברמב"ן במלחמות ופי' כן גם דעת רי"ף שגרס כגי' רש"י, והרמב"ן פי' דגם רבה מודה זה וכמש"כ לעיל.
ז) טור סי' ת"ר, כתב רש"י בתשובה רבותי אומרים שאין אומרים זמן אלא בראשון כו' אבל אני אומר כו', אפשר דדעת רבותיו ז"ל דכיון דברכת זמן דרבנן וראוי לברך גם במצוה דרבנן, והכא ע"כ שניהם קדשי מדרבנן, ואין צריך לחזור ולברך בשני דלמא שני עיקר שלא באו עדים כלל, דאכתי ראשון קדוש מדרבנן דקדושה אחת הן אפי' לא באו עדים כלל וכמש"כ לעיל, והלכך שפיר יוצאין בברכת זמן בראשון, ודעת רש"י דכל שהשני עיקר ראוי לברך עליו זמן כיון דראשון דרבנן ושני דאורייתא, ואע"ג דאנן בתר מנהג ריב"ז גרירין והיו מקבלין עדות כל היום והיה ראשון עיקר ומ"מ היו נוהגין קדש גם ביום שני למאי דקיי"ל כרבא, ואז מסתבר דלא היו מברכין זמן בשני, מ"מ כיון דעיקר המנהג היה משום שלא לשנות ממנהג שנהגו קדם שחרב הבית, גם לדידן ראוי לנהוג כמו שנהגו קדם שחרב הבית שהיה השני עיקר, וכשאנו עושין יום שני קדש ע"כ מספקינן דלמא הוא קדש באמת וזה לא יתכן קדם החורבן אלא קדש דאורייתא, שהרי אם באו עדים קדם המנחה השני חול, ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה השני קדוש מה"ת, ואף לאחר תקנת ריב"ז נראה שהיו מברכין זמן בכל א"י מחמת ספק דלמא לא באו עדים בראשון וכמו שמברכין זמן ביו"ט של גליות מחמת ספק.
ולשון רש"י ממ"נ אי ספק הוא כו', צ"ע לפרשו הלא אין כאן ב' צדדים כלל, דודאי אין מקום לקדש יום שני אלא מחמת ספק דלמא לא נתקדש יום ראשון אלא שני, ואנו נוהגין קדושה אחת משום דלמא אתו סהדי מן המנחה ולמעלה, ואמנם לאחר תקנת ריב"ז יש מקום לקדש גם שני אף שהראשון עיקר אבל צד זה לא הזכיר רש"י.