סימן קב (לח)
עריכהא) עירובין פ"ג ב' תוד"ה קס"ד, והמרפסת היא של בני עלי' ואין בני החצר אוסרים אותה לבני עליות כו' דבריהם הוא למה שקדמו שמפתח העלי' עד המרפסת הוא י' וא"כ הוי לבני עלי' בשלשול ולבני חצר בסולם דחשיב נמי כשלשול כדאמר כשבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות, וא"כ ליסרו בני חצר אבני עלי' את המרפסת, ואפי' אם אין בני חצר עולין על המרפסת דרך הסולם אלא משתמשין עליה דרך זריקה, ואין המרפסת נאסרת לבני עלי' משום דהוי לזה בזריקה ולזה בשלשול נמי איכא למידק אדתני תנא כל שגבוה י' ליתני דינו במרפסת גופה ולאשמועינן דלזה בזריקה ולזה בשלשול יהבינן לה לזה שבשלשול, ולזה כתבו דמרפסת בלא"ה מותרת משום דיש גזל בשבת וחורבה חוזרת לבעלים.
שם אבל מחמת הסולמות כו' לא היו אוסרין כו' דסולם תורת מחיצה, ר"ל אבל לאסור מחמת סולמות מדין פתח אי אפשר, שסולם תורת מחיצה עליו אבל מדין שלשול ודאי אסור בסולמות דתשמיש ע"י סולם ודאי אוסר דהא אפי' שתיהן בזריקה אוסרין זע"ז אע"ג דמחיצה גמורה מפסקת ביניהן ואדרבה סולם עדיף ואף בגבוה י' ועולין דרך סולם מקרי שלשול ולא זריקה, וכמש"כ בסוף דבריהם, [ולשון מהרש"א ז"ל דחוק קצת] ומהרש"ל כ' בשם תו' שנ"ז דמיירי שאין המרפסת מפסקת בין התל לעלי' דאל"כ הרי הן משמשין בהפלגה, ונראה דבין לרב ובין לשמואל אין נפקותא אם התל סמוך להחלונות או שהמרפסת מפסקת בין תל להחלונות דכיון דמשמשין מהמרפסת על התל לא מקרי שימוש דרך אויר ולא זריקה אלא שלשול לשמואל דמיירי דפתח עלי' גבוה י' מהמרפסת ולרב דמתנ' באין פתח עלי' גבוה עשרה מהמרפסת הוי שימוש דרך פתח, ומש"כ תו' שנ"ז דר"י מפרש דהתל מן הצד סמוך להחלונות דייק לה מלשון התו' שכ' ואע"פ כו' ואי הוו מפרשי לה בתל סמוך למרפסת ולא לחלונות הוו מפרשי לן דלא מקרי זריקה כיון דבאין דרך סולם והוו מסתייעו מהא דבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות, והיינו שכתבו דר"י מפרש לה בתל מן הצד אבל מגמ' אין הכרח לזה, אמנם הריטב"א ז"ל כתב דלקושטא דמלתא במרפסת מפסקת בין עלי' לתל אף לשמואל אין נותנין התל לבני עלי' דהא הוי מופלגת כדקתני סיפא בד"א בסמוכה כו' ודבריו צלע"ג דכיון דבאין דרך מרפסת אין זה דרך אויר אלא דרך סולם ולא מקרי הפלגה.
שם ואף על פי שיורדין בה כו' כיון דסולם תורת מחיצה עליו, ואע"ג דהכא אי יהבינן לי' לסולם תורת פתח עליו קולא הוא דשרינן להו לבני עלי' מ"מ לא יהבינן לי' תורת פתח דלא יהבינן לי' תורת פתח אלא לענין שמערבין ע"י סולם דתשמיש נוח הוא, אבל אכתי לא חשיב כפתח לבטל תשמיש זריקה כדין שלשול וזריקה.
ב) פ"ה א' תוד"ה בור, הכי נמי יאסרו זע"ז מבוי קטן כו' וכיון שהמבוי אסור כו' הא לא קשיא להו לרבותינו דיאסרו הבור זע"ז דלא חשיב דרך אויר כיון שמשמשין גם בסמוך להן, דכיון דבור עמוק י' מחיצותיה מפסיקות, כמו בג' חורבות דאמצעית מותרת בדקיימי כשורה, אלא דקשיא להו דמבוי יהא אסור כיון דמשמשין בסמוך להן גם כן, ומש"כ דר"י מפרש שזה הבור מושך כל אורך החצרות ומפסיק כו' נראה דברובו סגי דנידון בעומד מרובה ואם הבור סמוך תוך ג"ט לאחד הצדדים אף במיעוטו סגי דחשיב פס ד' וכיון דיש כאן מחיצות מפסיק רשותא, ובלבד שלא יהא פרצה י', וכן בחורבות צריך שלא יהא פרצה י' ביניהן, אבל אם פרוצין י' חשובין כחורבה אחת [עי' ס"ק כ"ב].
ג) פ"ד א' תוד"ה הכי, אבל לרב דאמר אין אדם אוסר ע"ח דרך אויר כו' אע"ג דהכא משמשין בני עלי' גם בד"ט הסמוכין דרך שלשול ובזה מודה רב דאוסר דלא חשיב דרך אויר וכמו שפרש"י פ"ה ב' ד"ה ואמצעי, הכא כיון דתל גבוה י' מפסיק רשותא, ודמי לחורבה אמצעית.
שם וא"ת למה כו' מפחות מכאן כו' צ"ע דהא מסקינן בבור מלאה פירות עסקינן ודייקינן לה דקתני דומיא דסלע, והאי דדייקינן לה מסיפא דסיפא קיימא במסקנא.
ד) פ"ד א' תוד"ה בור, ואין נראה לר"י כו' לא היה מפליג בין זריקת גובה כו' מדפריך לי' ר"א לקמן כו' מיהו הא ליכא לאוכוחי מהתם דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול אוסרין זע"ז לרב, דשאני התם דזורק באלכסון הפלגה ושלשול ואין השלשול מכביד על הזריקה דאדרבה זריקת הפלגה ביושר קשה יותר, משא"כ בזריקה על החוליא ואח"כ בשלשול שהוא תשמיש קשה, אלא שהוכיחו מהתם דאין זריקת הפלגה קשה מזריקת גובה, דאל"כ הא איכא למימר דמודה רב דלזה בזריקת הפלגה ולזה בשלשול נותנין לזה שבשלשול וממילא שמעת מיני' דכי היכי דלזה בזריקת גובה ושלשול, ולזה בשלשול שניהם אסורין, ה"נ לזה בזריקת הפלגה ושלשול, ולזה בשלשול, שניהם אסורין.
שם ונראה לר"י דהא דאמר לקמן שאני הכא כו' לתירוץ זה קשה למאי דס"ד דמודה רב דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול, א"כ בב' גזוזטראות אף בסמוכין למה אוסרין בני תחתונה על עליונה, וכבר הק' כן מהרש"א ז"ל ולמאי דמסקו ועוד י"ל דלזה בזריקה כו' ניחא הכל.
ה) פ"ד א' ה"נ מסתברא כו' אילימא לחצר ושרי אמאי רשותא דתרויהו הוא, הק' הגרע"א הא הוי לזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול ולשמואל הדין נותן דנותנין אותו לזה שבזריקה, ואין זה מוכרח די"ל דכיון דגם לזה בזריקה מקרי שוין דבמעט נחת מזה לזה לא סגי אף לשמואל, מיהו למש"כ סק"ד בלא"ה ל"ק דשלשול על זריקת הפלגה אין מכביד כלל.
ו) שם תוד"ה הכי, אבל לרב כו' הויא הא לחצר דוקא ומותרין, נראה פשוט בדבריהם דאף למאי דמפרש רב מתנ' לאותן הדרין במרפסת והן תוך י' להתל מ"מ כיון שהן מופלגין ד' אינן אוסרין על בני חצר כיון דהן משמשין דרך אויר, דלענין אויר אין נ"מ בין רחוק י' בגובה או לא, ומיהו הרמב"ם והטוש"ע כתבו דבמופלגת אף לחצר ושניהם אסורין אע"ג דפסקו כרב דאין אדם אוסר ע"ח דרך אויר, וכבר עמד בזה מהרל"ח בהגהות הטור סי' שע"ה, ונראה דעתם כדעת הריטב"א שכתב בשם רבותיו דמודה רב בשותף ממש שאוסר דרך אויר, אלא שקשה ע"ז מהא דאמר ודרב מהיכי אילימא מהא שתי גזוזטראות כו' והתם בשותף איירי ומש"כ הריטב"א דלמסקנא ליתא להאי טעמא דחוק, ועוד בבור שבין ב' חצירות מי לא עסקינן בבור משותף, ואפשר דלא קאמר רב אלא בתשמיש רחבה וקרפף אבל תשמיש חצר חשיב יותר דירה ואוסר אף בבא דרך אויר, ועי' לעיל כ"ד א' קרפף יותר כו' ונתמלא מים כו'.
ויש לעי' בעיקר דברי התו' דקרו לי' תשמיש דרך אויר, למה לא יאסרו בני מרפסת אבני חצר את התל בשביל שיורדין בסולם ומשתמשין על התל, ונהי דסולם תורת מחיצה עליו היינו לגבי חצר שהוא לבני חצר בפתח ולבני עלי' בסולם שהוא שלשול אבל לגבי תל שהוא לבני חצר בזריקה ולבני עלי' בסולם וזריקה והוי כשלשול וזריקה ולרב לזה בזריקה ושלשול ולזה בזריקה שניהם אסורין כמש"כ תו' פ"ד א' ד"ה בור, וי"ל כיון דתשמיש התל נטפל לחצר, והחצר הוא לבני חצר אי אפשר לבני עלי' לאסור התל עליהן משום שהן משמשין עליו כשהן יורדין לחצר, כיון שהחצר גופה אינה שלהן, ואינן יכולין לאסור אלא בתשמישי העלי' על התל דרך זריקה שיהא התל נטפל להעלי', ועוד י"ל משום דבשבת אין להן תשמיש על התל מן העלי' דרך סולמות, שא"א להן להוציא מכלי עלי', ובמ"ב סי' שע"ו בבה"ל ד"ה שאין שהביא בשם הרשב"א דלפיכך אוסרין הכא בני עלי' את התל אבני חצר אף במופלג ד"ט משום שהתל משותף ביניהן ובחול משתמשין בו שניהם דרך החצר, ונראה דעיקרו משום שהוא שותף וכמש"כ הריטב"א אלא שהוסיף שהוא משותף בתשמיש שלא דרך אויר, אבל בהא לחוד לא סגי וכמש"כ לעיל לדעת תו'.
ז) ונראה לדעת הרמב"ם והטוש"ע אף בנמוך י' מהמרפסת ומופלג ד' כיון דגבוה י' שניהם אסורין דמאיזה טעם לא יאסרו בני מרפסת אבני חצר אי משום שהוא תשמיש דרך אויר הא לא ס"ל דהוי דרך אויר כמש"נ סק"ו, ואי משום שתשמישן בקשה הלא מבואר בסוגין דאף לשמואל דאזיל בתר נייח הכא בנמוך י' ומופלג ד' בני מרפסת אוסרין אבני חצר וכמש"נ סק"ה, וכש"כ לרב וכ"מ לקמן פ"ה ב' דלזה בהפלגה ושלשול ולזה בשלשול, שניהן אסורין, וכש"כ לזה בהפלגה ושלשול ולזה בזריקה, ומש"כ הטור סי' שע"ה ואם הוא לשניהן שוה תוך י' או יותר מי' והוא בתוך ד' למרפסת, כלל בזה שני דברים דאם הוא לשניהן תוך י', יש בזה תנאי דדוקא בהוא תוך ד' למרפסת, שניהן אסורין, אבל אם מופלג ד' בני חצר מותרין וכמש"כ רבנו לעיל בסמוך, ואם הוא לשניהן יותר מי', יש בזה רבותא דאע"ג דהוא תוך ד' ולבני מרפסת בשלשול, ולבני חצר בזריקה, אפ"ה שניהן אסורין דקיי"ל כרב, אבל לא לדיוקא דבמופלג בני חצר מותרין, והיינו דסיים הטור או שהוא גבוה י' לבני החצר ורחוק ד' מן המרפסת כו' ולא פירש אי רחוק י' מהמרפסת שאין חילוק בדבר דלעולם שניהן אסורין, וכ"ז דלא כהט"ז ס"ק ב', ודבריו ז"ל תמוהים מאד שאיסור דרך אויר אינו ענין לקשה ונחת, שהרי רב המיקל בתשמיש אויר ס"ל לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין, ואפי' לזה באויר ולזה באויר שניהן מותרין, והכא ע"כ אוסר דרך אויר וכמש"כ סק"ו, והלכך אף בגבוה ומופלג.
ח) ובמ"ב ס"ק י"א כ' וז"ל ואם היו נמוכים י"ט גם מהמרפסת יש דעות בפוסקים י"א דכיון כו' א"כ תשמיש של אנשי החצר נוח יותר כו' וי"א דכיון כו' מקרי לשניהם תשמישו בקשה כו' ודבריו תמוהין דהא מבואר בהדיא בגמ' פ"ה ב' בהא דפריך והא מר הוא דאמר לזה בזריקה כו', דלזה בהפלגה ושלשול, ולזה בשלשול, שניהן אסורין לרב, וכש"כ לזה בהפלגה ושלשול, ולזה בזריקה, וכ"ה בהדיא בגמ' פ"ד א' רשותא דתרויהו הוא, ולא נחלקו בזה, וטעם הט"ז משום שאין אדם אוסר על חברו דרך אויר, אבל גם זה תמוה וכמש"כ לעיל, דלטעם זה אף כל שמופלג ד' מהמרפסת אף שאין נמוך י' אין אוסרין בני מרפסת אבני חצר, וזהו באמת דעת התו' לדינא, ונראה דזהו גם דעת רי"ו שהביא המ"ב בשה"צ אות ה', אבל דעת הרמב"ם והטוש"ע אינו כן.
ט) הב"י סי' שע"ה פי' דעת הרמב"ם דתל פחות מי' ומופלג ד' ממרפסת שניהם אסורין, והדברים תמוהין, דהא אמרינן לזה בפתח ולזה בזריקה נותנין לזה שבפתח, וזריקת הפלגה מקרי זריקה כדאמר פ"ה ב' והא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה כו' מבואר דלשמואל כה"ג נותנין לזה שבשילשול, כש"כ דלזה בזריקת הפלגה ולזה בפתח, וכן בסוגיא פ"ד א' מבואר דבגבוה י' לבני חצר ותוך י' למרפסת ומופלג ד' בני חצר אוסרין אבני מרפסת אף בתשמיש זריקה, וע"כ דמקרי גם לבני מרפסת בזריקה, וא"כ בפחות מי' לבני חצר דלדידהו בפתח איך יאסרו בני מרפסת עליהו, ומה שדייק לה הב"י בסוגיא פ"ד א' דמוקי למתנ' דאף לחצר קאמר, ומדקתני אפי' גבוה כו' משמע דפחות מי' נמי דינא הכי, לאו דיוקא דהכי קאמר לא מבעיא בפחות מי' דהוי לבני חצר בפתח ולבני מרפסת בזריקה דא"צ לאשמועינן דיני', אלא אפי' גבוה י' דהוי לדידהו בזריקה, מ"מ אוסרין אבני מרפסת כיון דמופלג ד', ולשון הרמב"ם לא מכרעא וכמש"כ המ"א סק"א, ובט"ז סק"ב פי' דעת הרמב"ם דאף בפחות מי' לחצר ורחוק י' מהמרפסת שניהם אסורין, ותמוה מאד הלא בהדיא אמרינן לזה בשילשול ולזה בפתח נותנין לזה שבפתח, וכן באנשי חצר ואנשי מרפסת מבואר בהא דפריך א"ה אימא סיפא פחות מכאן לחצר כו' מבואר דבנמוך י' ניחא דלחצר, וכ"ה בהדיא בברייתא פ"ד א' אנשי חצר משתמשים בעשרה התחתונים, ופסקה הרמב"ם פ"ד הי"ז, והעיקר שדעת הרמב"ם כדעת הטור וש"פ וכל דבריו בהלכה ט"ז הוא דין המשנה, רישא דמלתי' כיצד הסלע או תל אם אינן גבוהין י' כו' הוא מתנ' דקתני פחות מכאן לחצר ואוקימנא אף לחצר, ואם גבוהין י' והיה ביניהן ובין המרפסת פחות מד' כו' הוא רישא דמתנ' כל שגבוה י' למרפסת, וכדקתני בד"א בסמוכה כו' ורמז בלשונו אוקימתא דר"ה לאותן הדרין במרפסת ור"ל שפתח עלי' נמוך למרפסת, בהא דסיים שהרי הן שוין לה כו' וגם בגמ' אמר קס"ד מאי מרפסת בני עלי' ומאי קרו לה כו' והרמב"ם כתב הט"ו ואם היתה שם מרפסת או עלי' כו' אנשי המרפסת או אנשי העלי' כו' ומבואר דלאותן הדרין במרפסת קאמר, ואם היו רחוקים מן המרפסת ד"ט כו' אע"פ שגבוהין י' כו' הוא סיפא דמתנ' אבל במופלגת אפי' גבוה י"ט לחצר ומפרשינן אף לחצר, ומדסיים לפי ששניהן אפשר להשתמש בהן ע"י זריקה שמעינן דבפחות מי' לחצר, דהן משתמשין בפתח.
י) כ' הב"ח סי' [שע"ו] אבל הר"י כו' כתב וז"ל ומיירי דקיימי כחצובה כו' שניהם אסורין עכ"ל משמע דמפרש דהא דאקשי כו' ולפי' זה ניחא דלא קשיא כלל אהך דחורבה אמצעית כו' כ"ז תמוה מאד דהא בגמ' מסקינן מהא דרב שמעינן דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ולפי' הרי"ו אדרבה מבואר דאדם אוסר ע"ח דרך אויר וצע"ג.
יא) פ"ה א' תוד"ה שני, פי' בקו' שאין לחורבות בעלים כו' יש בזה הרבה חילוקים א. רשות של אחד, והבעלים אינו משמש בה כלום, ושכנו ביתו פתוח לשם ומשמש בה ובזה גם רש"י מודה דאין הבעלים אוסר, וכדאמר כ"ה א' מאן דשרי דהא ליכא דיורין, וע"ע כ' א' חצר שראשה נכנסת לבין הפסין כו' וברש"י שם ד"ה א"ל מותר, ב. אם הבעלים משמשין בה בעצים ובתבן, והשכן בשימוש חצר ובית פיתו פתוח לשם, נראה דנותנין לזה שמשמש בחצר, ונלמד ג"כ מהא דלעיל, ג. אם הבעלים משמש ברשותו בשילשול או זריקה והשכן בפתח, נראה דהוא כדינא דלעיל, ד. אם הבעלים אינו משמש כלום, והשכן בעצים ותבן, לפרש"י הבעלים אוסר, ואסור להשכן להוציא מן הבית דרך חור לאותה רשות, ולדעת תו' מותר, ה. ואם השכן משמש בשלשול או זריקה הבעלים שאין משמש כלום אוסר עליו לפרש"י, ו. ואם הבעלים בתבן והשכן בתבן, הוא במחלוקת רש"י ותו', ז. הבעלים בתבן ושכן בשלשול הוא במחלוקת רש"י ותו', ח. הבעלים בשלשול והשכן בתבן, הבעלים אוסר לכו"ע, ט. הבעלים בשלשול והשכן בשלשול, לכו"ע אוסר, י. הבעלים אינו משמש כלום או שמשמש בתבן והשכן אינו משמש כלום, הוא בפלוגתת רש"י ותו', יא. היו שני שותפים ברשות, ואחד משמש בפתח, והשני אינו משמש כלום או משמש בשלשול, או בתבן, נותנין לזה שבפתח, יב. אחד אינו משמש כלום והשני משמש בשלשול, נותנין לזה שבשלשול אף לפרש"י ואין הבעלות אוסר, יג. ונראה דה"ה במשמש בתבן וחברו אינו משמש כלום, יד. ואם אחד בתבן ואחד בשלשול נראה דנותנין לזה שבשלשול, טו. ואם שניהם בתבן צ"ע לפרש"י אי אוסר, ולדעת תו' אין אוסר רק בפתח או בשלשול.
יב) פ"ד ב' רש"י ד"ה כגון, ואע"ג דאכתי כו' לא תיקשי דטעמא דהכא כו' אלא כו' אין רשות שלישית לזו בלא זו כו' נראה דלאו משום פרוץ למקום האסור הוא, דאע"ג דב' גזוזטראות תוך עשרה דהדדי מותר לשניהן לטלטל ע"ג גזוזטרא, ואע"ג דאין מופלגין ד' זו מזו, כיון שהן זו שלא כנגד זו בגובה, וכמש"נ לעיל סי' ל"ב סק"מ בס"ד, אלא כיון דהן פרוצות זו לזו, ועיקר תשמיש הבור הוא ע"ג גזוזטרא וב' הגזוזטראות בגו עשרה חשיב הבור כמשמש לב' הגזוזטראות ומיהו דוקא כשמשמשין מגזוזטרא התחתונה בבור, וכשעשו בני תחתונה המחיצה בשותפות, והא דגג הסמוך לרה"ר דצריך סולם קבוע להתירו, אע"ג דאין להם לבני רה"ר שותפות בגג כבר פירשה הריטב"א דהוי כמיצר שהחזיקו בהם רבים שאסור לקלקלו.
יג) שם תוד"ה גג, ואור"י דמיירי שפיר בלא מרפסת כו' וכגון שצדי הגג גבוה י' כו' ויש לו מעקה כו' הא דקשיא להו לפרש"י אי מרפסת מגופפת היאך בני רה"ר אוסרין עליה, ולפר"י ניחא להו, משום דלפרש"י אין ראוי לבני רה"ר לאסור הגג משום תשמישן בגג, אלא משום שהן רשות אחת עם המרפסת, וזה לא שייך אלא בפרוץ המרפסת במלאו לרה"ר, אבל לפיר"י באמת זריקה פחות מעשרה לא חשיב זריקה וראוי לאסור מצד תשמיש, והלכך אוסרין בני רשות הרבים אף בגג מגופף עד עשרה או פחות, והנה לפיר"י ור"ת מייתא ראי' דפחות מי' גובה חשיב תשמיש מעליא, וצ"ע למה צריך ראי' לזה מתנ' היא פחות מכאן לחצר ולעיל ניחא לי' לפרש לשמואל לחצר דוקא, וכן הק' ריטב"א, עוד יש לעי' הא לקמן פ"ה א' משמע דתשמיש בני רה"ר הוא בהפלגת ד' קדם שפי' ר"פ בכומתא וסודרא, וא"כ הוי זריקה מצד הפלגה וכדתנן בד"א בסמוכה אבל במופלגת כו' ולכן פי' ריטב"א דלשמואל דאיירי בגו עשרה איירי אף במופלגת ד"ט וצ"ל דס"ל דזריקת אויר קיל מזריקת גובה ולזה בשלשול ולזה בזריקת אויר ושלשול אוסרין אהדדי וצ"ע ומיהו למאי דמסיק ר"פ בכומתא וסודרא שפיר י"ל דזריקת אויר חשיב זריקה לשמואל.
יד) שם ומשוי להו קרפף ואסור לטלטל ממנו לחצר כו' אבל משום עירוב ליכא למימר דליסרו בני רה"ר דהוי לבני רה"ר בשימוש בית התבן ולבני חצר בשימוש חצר ונותנין אותו לשימוש חצר, וזה נלמד מהא דסולם תורת מחיצה עליו ולא אסרי אבני חצר אע"ג דיורדין ומשמשין שם דחשיב כבית התבן האי שימוש כיון דאין בית פיתא פתוח לחצר, וה"נ הא דבאין בני רה"ר ומשמשין על הגג, כיון שאין כאן שימוש מפתח בית אין אוסרין אבני חצר, וכש"כ לדעת תו' דבית התבן אינו כלל בתקנת עירוב, ואפי' בכלו שלו, ומהאי טעמא יש לתמוה לפרש"י למאי דמסיק בכומתא וסודרא ואסרי בני רה"ר משום תשמיש, ולמה יאסרו כיון דלבני חצר הוא תשמיש מן הבית, ולבני רה"ר הוא כבית התבן ואפשר דתשמיש גמור אינו אלא אם הרשות סמוכה לבית פיתא, אבל כומתא וסודרא חשיב תשמיש אף בלא בית פיתא, וכעין שפרש"י בד"ה בכומתא, ועוד יש לעי' הא בשבת אינם משמשין בני רה"ר כלל, וקיי"ל דמניח ביתו אינו אוסר, וכן פי' תו' פ"ה ב' ד"ה בית התבן דלמ"ד ביה"ת אוסר דוקא בדאיכא תבן בשבת, ואולי היכי דתשמיש אוסר א"צ שישמש בשבת דמ"מ הוא רשות תשמישו כיון שמיוחד לתשמישו, עי' לקמן סי' מ"ד.
טו) פ"ה א' ל"ש אלא בסמוכה אבל במופלגת כו' נראה דמופלגת היינו דוקא שיש אויר בין ב' הגזוזטראות ד"ט, אבל כשהגזוזטראות סמוכות, אף דנקב שבגזוזטרא שדולין ממנה מופלג ד' במשך, מהתחתונה, שתיהן אסורין עד שיערבו, דלא מקרי דרך אויר דעל הגזוזטרא חשיב כתשמיש דידי', וכן לטעמא דבעי למימר דמשום דהוי לזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול לחודי' נמי לא חשיב זריקה, אלא משך האויר שבין ב' הגזוזטראות, אבל על הגזוזטרא מקרי שימוש מעליא, ואינו אלא שלשול, ולמאי דפרש"י לעיל פ"ד ב' הא דמשני אביי בקיימי תרויהו גו עשרה דהדדי, אפשר דמוכרח לומר דגזוזטרא רחב ד' מלבד הנקב שבתוכה דאם היא פחותה מד' לא שייך טעמא דרשות הג' שייך לב' הרשויות דב' הגזוזטראות חשיב כחד, כיון דאין הגזוזטרא רשות כלל.
טז) פ"ה ב' לימא שמואל לית לי' דרב דימי כו' מבואר דטעמא דשמואל דאוסר דרך אויר, הוא משום שאוסר את האויר, וכי היכי דאוסר בזריקת אויר היכי דמשמש גם בסמוך וכמבואר ברש"י ד"ה ואמצעי, ה"נ הא דמשמש באויר הסמוך חשיב כאילו הבור סמוך ומחובר לביתו וחצרו אבל אי אין האויר אסור מודה שמואל דאין קונה רשות בדילוג ע"י זריקה, והא דבעי למיסר לכתף בפחות מדע"ד היינו כי היכי דאויר אסור משום חסרון עירוב ה"נ יהא פחות מדע"ד אסור משום כרמלית, ומשני דלענין רשויות שהוא בשרשו מה"ת לא אמרו בפחות מדע"ד כי היכי דרשויות דאוריתא ליתא בפחות מד' ועוד י"ל דפריך דיהא אסור לכתף משום דבני רה"ר ובני רה"י יאסרו זע"ז משום עירוב, [ומיהו בני רה"ר אין ראוין לאסור משום דהוי לזה בפתח ולזה בבית התבן אלא בני רה"י יאסרו אבני רה"ר, ומיהו לדעת תו' דאין ביה"ת אסור כלל ה"נ אין רה"ר אסור כלל, ואף לפרש"י בדין הוא דבני רה"י מותרין לכתף בין מרה"י בין מרה"ר כיון שהן שותפין ברה"ר, וממילא כלן מותרין, אמנם בהדיא מבואר פ"ד ב' לפרש"י דבני רה"ר אוסרין משום עירוב וה"נ בסמוך בעי למימר דבני רה"ר אוסרין את האויר וצ"ע] ומשני דהיכי דאיכא משום רשויות דאוריתא לא תקנו משום עירוב, [וכפי' זה מבואר ברש"י].
ומבואר מכאן דכותל שבין ב' חצרות פחות מד"ט שניהם אסורין לשמואל כרב לעיל ע"ז א' ור"י דאית לי' התם אלו מעלין מכאן ואוכלין כו' ע"כ כרב ס"ל דאין אדם אוסר ע"ח דרך אויר, ורב אע"ג דאית לי' אין אדם אוסר ע"ח דרך אויר מ"מ אוסר בכותל פחות מד', דזה עדיף מאויר.
יז) פ"ד ב' תוד"ה גג, ור"ת מפרש כו' כיון דתוכו רשות היחיד הוא ל"ד לשאר כרמלית וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית כו' סברא זו קשה לן להבינה, ואולי הטעם דחשיב ע"י סולם כחורי רה"י, עי' לקמן סי' מ"ד.
שם אע"ג דע"י סולם עראי הוי תשמיש נחת כו' קשה הא אפי' גבוה י' לא מהני סולם עראי כגון כותל שבין ב' חצרות גבוה י' ואחד עשה סולם עראי, עדיין שניהם אסורין כדאמר ע"ז ב' סולם המצרי כו' ואפי' עשה אחד איירי כמבואר בפוסקים, ולשון הגמ' סולם עראי לא, יש לפרש דסולם עראי ובלא סולם כהדדי נינהו, ונקט סולם עראי משום לשון צח.
יח) פ"ז ב' מתנ' וכן ב' גזוזטראות כו' אסורין עד שיערבו, היינו עירוב הבתים אבל אי אפשר לערב הגזוזטראות ואפי' אי קיימי תוך י' וסמוכות כמש"נ לעיל סי' ל"ב סק"מ, ומה"ט אף ביטול רשות לא מהני, ואפשר כיון דב' הגזוזטראות מערבין יחד ע"י עירוב הבתים מהני שיבטלו בני תחתונה רשותם לעליונה, אף אם יבטלו רק חלקם בעליונה.
יט) צ"א ב' תוד"ה גג, ותימא היאך משתמשין בפחות מי' בני עליות כו' קושטא דמלתא היא דבעירבו אסורין אף בכלים ששבתו במרפסת, ובלא עירבו מותרין בכלים ששבתו במרפסת, אלא דקשיא להו דלא איירי מתנ' בשימוש דרך מרפסת ולא שייך למתני עלה בד"א כו' ובתו' לעיל פ"ג ב' פירשו דגם לרב איירי בשימוש דרך חלונות ולא בדיורין במרפסת איירי, ולפי דבריהם דהתם תקשה גם לרב, ומיהו בעיקר קושיתם י"ל דמיירי גם בשימוש דרך מרפסת בין לרב בין לשמואל, דלרב חשיב דרך פתח בין אם השימוש דרך חלון בין אם השימוש דרך מרפסת, ולשמואל חשיב דרך שלשול בין דרך החלונות בין דרך מרפסת, וכמבואר בתו' שם, והיינו דנקט מרפסת בלישני'.
שם וי"ל דלשמואל דוקא ארישא קאי כו' כדפרשינן לעיל אליבא דשמואל נראה דב' תיבות אליבא דשמואל ט"ס, או דצ"ל אליבא דרב, והנה בלא עירבו בני עליות אסורין אף שגבוה י' משום דאסרי אהדדי, וברייתא בשריותא דבני חצר איירי דאסרינן להו בעירבו אף בכלים ששבתו בחצר, וע"ז מסיים התנא בד"א כו' אבל היו של רבים כו' אבל בני עליות אסורין משום דאסרי אהדדי, ואין צריך להשמיענו כי כבר ידענו שתיקנו חכמים עירובי חצרות, א"נ כשהסלע סמוך לחלון של זה ומופלג מחלון חברו ואין חברו אוסר עליו, ודברי מהרש"א ז"ל תמוהין מאד, שנראה מדבריו דחצר ומרפסת הן ב' רשויות לכלים ששבתו בבית, אף שחצר ומרפסת הן של חד בעלים, וז"א דלא אמרו אלא בבעלים חלוקים, וכל לזה בנחת ולזה בקשה נותנין לזה שבנחת, והוי לי' התל לבני עלי' בגבוה י', ומותר מעלי' לתל ומתל לעלי', ובפחות מי' הוי לבני חצר ומותרין אף בכלים ששבתו בבית.
כ) כ' בעה"מ על מתנ' פ"ג ב' אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' וז"ל ואנו תמהים בזה הפי' מי הזקיקו לומר כאן סולם תורת מחיצה כו' כיון שעירבו אלו לעצמן כו' קיי"ל רגל המותרת כו' ונ"ל ל"ש שכחו ולא עירבו כלל כו' והא דתניא בפרק כל גגות אנשי חצר כו' בד"א כו' ועירבו כו' ה"ה בשלא עירבו כלל כך הם חולקין כו' והיא גופה אצטריכא לי' כו' ותימא דהא ברייתא מסיימת אבל היו של רבים כו' ואין הדין כמו ברישא, ולענין כלים ששבתו בחצר ובמרפסת, ולענין נידון הרז"ה ודאי אין קושיא מההיא ברייתא, דלענין שריותא דבני חצר בפחות מי' או בחצרן ודאי אף בלא עירבו אין אוסרין, ואפשר דהרז"ה ה"ק דברייתא הוי לה לאשמועינן בעירבו בני עלי' ולא עירבו בני חצר כל שגבוה י' למרפסת, ובני חצר מותרין בכלים ששבתו בחצר, ואי עירבו בני חצר ולא עירבו בני עלי', כל פחות מי' [וגבוה י' ממרפסת] לבני חצר אף לכלים ששבתו בבית, ובני עלי' מותרין בכלים ששבתו במרפסת, ואי עירבו תרויהו אסורין אף בכלים ששבתו בחצר ובמרפסת היכי דאסורין בכלים ששבתו בבית, ואי הוי תני הכי הוי רבותא טפי דרגל האסורה במקומה אינה אוסרת משום סולם תורת מחיצה, והנה מבואר דעת רז"ה דסולם תורת מחיצה מהני אף ברגל האסורה, וכן הריטב"א הק' על רש"י קו' הרז"ה ותירץ דרש"י נקטה אף למ"ד רגל המותרת אוסרת, ונלמד מזה דה"ה כשלא עירבו בני עלי' והוו רגל האסורה, וזה דלא כטוש"ע סי' שע"ה ס"א, וכמש"כ לעיל סי' ל"ב ס"ק י"ח, עיי"ש, ולמה שנתבאר שם דעלי' חשובה כאחד מבתי חצר אי לאו דסולם תורת מחיצה עליו, ועדיף מחצר פנימית שאינה אוסרת על החיצונה ברגל המותרת, ל"ק קו' הרז"ה על רש"י, ויש לתמוה על הריטב"א שפי' בסוגיא ס' א' דעלי' אוסרת אף ברגל המותרת וכדמוכח הסוגיא שם, ומאי קא קשיא לי' הכא אפרש"י שפי' הטעם דסולם תורת מחיצה עליו וצ"ע.
כא) פ"ד א' רש"י ד"ה בכותל, ובזיז רחב ארבעה עסקינן כו' ובטיל להכא ולהכא, אי האי זיז בפתח לתרויהו, או לזה בשלשול ולזה בזריקה למאן דאסר, ניחא, אבל אי לבני חצר בפתח ולבני עלי' בשלשול דיהבינן לבני חצר, אפשר דאף בפחות מד' מצטרף לחצר וכמש"כ לעיל סי' ל"ב ס"ק כ"א ובני עלי' אסורין, וכן בפתח לבני עלי' ובזריקה לבני חצר, אי ארכו ד' ורחבו פחות מד' אפשר דמצטרף עם החלון, ובמ"ב סי' שע"ה בבה"ל ד"ה ויש סתם הדברים.
כב) פ"ה ב' רש"י ד"ה לא דעבידי כחצובה, ואע"ג דשתים הסמוכות פרוצות כו' לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ, נראה דאין כונת רש"י על פרצת י' דמאין לן לומר דהן פרוצות י' ולחדש דאין פרצה אוסר, ועוד תנן לקמן פ"ו א' בור שבין ב' חצרות אין ממלאין ממנו, [ובכלים ששבתו בבית אסרינן אף לחצר כמבואר בשו"ע סי' שע"ו ס"א] והוא משום פרוץ במלאו אף שתשמישם בשלשול ומ"ל פרצת י' ומה לי במלאה, אלא נראה דכונת רש"י דאע"ג דאמצעית אסרינן כלה ואין הסמוך משמש אף בד"ט הסמוכות לו מפני הרחוק האוסר עליו ואף דלחברו בזריקה, מ"מ כיון שיש לו תשמיש באותו רשות בשלשול אוסר כל הרשות, וא"כ בדין הוא שיאסור גם החורבה הסמוכה שכל החורבות כרשות אחת כיון שהן פתוחות זו לזו, ובתשמיש ע"י פתחים לא יהבינן חורבה הסמוכה לביתו של זה לזה, והסמוכה לבית חברו לחברו, ולזה כתב רש"י דהכא בתשמיש שלשול וזריקה חשבינן לכל חורבה רשות בפני עצמה, וכיון שבהאי חורבה הוא בזריקה וחברו בשלשול יהבינן לזה שבשלשול, וכ"ה לעיל בלשון רש"י ד"ה זה משתמש, עיי"ש, כללו ש"ד דאין כונת רש"י פרצת עשר אלא תשמיש דרך הפרצה, ולפ"ז בפרוץ יותר מי' אסור, ודלא כהמ"ב סי' שע"ו ס"ק ט"ז שהתיר בפרוצות יותר מי', ולא נזכר באחד מן הפוסקים להתיר פרצה יותר מי'.
כג) שו"ע סי' שע"ו ס"ב באר שבאמצע השביל כו' אע"פ שהיא מופלגת מכותל זה ד"ט כו' וי"א דאם אינן מופלגין ד' אוסרים כו' צע"ג לדעה קמייתא דאינן אוסרים אף בסמוכין תוך ד' מ"ש מחורבה אמצעית המבואר בסמוך ס"ג, ועי' רש"י פ"ה ב' ד"ה ואמצעי.
כד) שו"ע סי' [שע"ה] ס"ג היתה מצבה כו' דין זה הוא נגד גמ' ערוכה עירובין ס' א' דאם איתא דמצבה מהני אף להתיר תל גבוה י' לבני חצר, מתפרש מימרא דשמואל בפשיטות אמתנ' דהיכי דבני מרפסת אוסרין אבני חצר מהני דקה, וע"כ צ"ל דהרמב"ם היתה לי' גירסא אחרת, אבל לדינא נראה דאין לנו אלא המבואר בגמ' ובפוסקים, ואי אפשר לן ללמוד משנת הרמב"ם כל שלא נתגלה לן טעמו, עד יבוא מורה צדק.
כה) פ"ג ב' מתנ' ואיזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ד"ט, יש לעי' בגבוה י' שהוא למרפסת היכי ממלא דרך אויר פחות מד' שהוא לבני חצר לרב דאמר ע"ז א' דאף פחות מד' אסור ברשויות דרבנן, ואע"ג דלא עביד הנחה בהאי אויר אסור כמש"כ הרמב"ם פ"ד הכ"ו שלש דיוטאות כו' ואפשר דהאי פחות מד' שבין תל לכותל לא חשיב תשמיש בני חצר וצ"ע.