סימן צד (ל)
עריכהא) עירובין פ"ה א' תוד"ה שני, משמע דסבר דאם יש להם בעלים דאוסרין כו' נראה דאף לפרש"י דוקא כשאין להם לבני הבית תשמיש קבוע בחורבה אז בני חורבה אוסרין עליהן, אבל אם יש להן לבני הבית תשמיש קבוע בחורבה אין בני חורבה אוסרין עליהן דמקרי דירתן של בני הבית קביעא כיון דבית פיתן פתוח לה, ושל בני חורבה עראי והוי כמו בשותפין לזה בנחת ולזה בקשה וכמו שסיימו בדבריהם ובענין הדירות אינו תלוי בקנין ממון אלא בשימוש ודירה, והמשמש הוא הבעלים, וראי' לדבר מהא דאמר לעיל כ"ד ב' ממתא לרחבה כו' מאן דשרי דהא ליכא דיורין הרי דשרי לרחבה של חברו כיון דאינו דר בה, אלא ע"כ התם ה"ט כיון דבני מתא משתמשין בה, ופתח בית פיתן פתוח לה הוי דירתן עיקר ואין בני רחבה אוסרין עליהן, והיינו נמי טעמא דחצר שראשה נכנסת לבין הפסין [לעיל כ' א'] דמותר לטלטל מתוכה לבין הפסין וכמו שפרש"י שם ד"ה א"ל, ולפר"י כל דליכא דיורין של פיתא אין איסור מרשות לרשות, ולפר"י מניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת דתנן לקמן פ"ו א' דאינו אוסר, שרי להכניס ולהוציא אף לביתו, אבל לפרש"י ביתו אסור כבית התבן, ודעת הרמב"ם כרש"י שהרי בקרפף פחות מב"ס שלא הוקף לדירה הצריך ע"ח וכמש"כ לעיל סי' כ"ה סק"ז, ולכאורה יש מקום להקל להוציא מבית לקרפף של חברו בלא עירוב למנקט כדברי ר"י המיקיל בעירוב, וכדעת הרמב"ם דקרפף ובית של אדם אחד רשות אחת הן, אבל נראה שאין להקל בזה, דהא בין לדעת ר"י ובין לדעת הרמב"ם הוצאה זו אסירא, אף שהן חלוקין בטעמן, דלדעת ר"י אף כשהן של אדם אחד אסור, וכמש"כ לעיל סי' כ"ד ס"ק כ"ט ולדעת הר"מ צריך ע"ח, מ"מ לתרויהו אסירא, ואפשר דמתנ' פ"ט א' דתנן רש"א אחד גגות כו' ולא לכלים ששבתו בתוך הבית מכרעת דהיכי שהן של בעלים חלוקים מיהת אסור.
ב) במ"ב סי' ש"ע ס"ז בשעה"צ אות כ"ו, כתב די' בתים זה לפנים מזה ולא עירבו הפנימים אסורין לטלטל מביתם לבתים החיצונים לדעת רש"י, ואין זה מוכרח, ונראה דכיון דחשבינן לי' כבית שער של הפנימים אינם אוסרין עליהם דגריעא מבית התבן דהכא מבטל בטילין לפנימים, וכי היכי דא"צ ליתן בעירוב כמש"כ הריטב"א לפרש"י דהן נכללין בעירוב הפנימים ה"נ אין אוסרין עליהן, ואדרבה מצינו שאין אוסרין זע"ז כשאין עמהן דיורין, וכשמוליכין עירובן למקום אחר, ויש עמהן דיורין, צריך עירוב לכל אחד, והכא דעירוב הפנימים סגי להו אף ביש עמהן דיורין ומוליכין עירובן למקום אחר, כש"כ שאין אוסרין עליהן ומיהו ב' הפנימים אפשר דאסרי אהדדי, דהאי בית שער הוא כחצר של שניהם, ואם לא עירבו אסורין.
ג) ע"ה ב' תוד"ה ור"י, דהתם איירי בבית שער דחצר כו' והאי עירוב דנותן שם צ"ל דמיירי בעירבו ב' חצרות יחד.