סימן כד עריכה
א) הרמב"ם ז"ל בהקדמתו כתב דאע"ג דסתם ידים טעון נט"י לאכילת נהמא או לדבר שטיבולו במשקה מ"מ אין מטמא משקה חולין מדין כל הפוסל את התרומה מטמא משקה, והא דמצינו דסתם ידים מטמאין משקה היינו משקה תרומה, א"נ בידים שנטמאו בדבר המטמא את הידים, ומקור ד"ז חגיגה י"ח ב' דאמרינן כאן לאכילה כאן לנגיעה ומפרש הר"מ דלנגיעת חולין לא גזרו אפי' בנגיעת משקין, ואין כן דעת רש"י פסחים קט"ו א' דפירש טעם דבר שטיבולו במשקה משום דמשקה נעשה תחלה ומטמא את האוכל ואף התו' שם דפליגי אפרש"י ל"פ אלא דלא גזרו כמו בנהמא, אבל מודים דהטעם משום דמטמא המשקה, ולפי' הר"מ צריך טעם בהא דטיבולו במשקה, והא דתנן מכשירין פ"ד מ"י ולא יסיקם אלא בידים טהורות, צ"ל טהורות מטומאה ידועה אבל סתם ידים לא אכפת לן, וכן שם פ"ה מי"א היו ידיה טמאות כו' היינו טומאה ידועה, וכן הא דתנן טבו"י פ"ב מ"ב ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא מסואבות בטומאה ידועה, ובס' היד בפ"ח מה' אה"ט ה"ח וה"י שכתב הואיל והידים שניות כו' מבואר דהדר בי' רבנו בזה וס"ל דאף סתם ידים מטמאין משקין וכדעת רש"י ותו' והא דאמר חגיגה שם דלא גזרו בנגיעה היינו נגיעת אוכלין אבל משקין מטמא מדין כל הפוסל את התרומה מטמא משקה [אם לא שנטל ידיו לחולין דאע"ג דפוסל את התרומה מ"מ אינו מטמא משקה וכמש"כ תו' חגיגה שם] ובברכות נ"ב א' דאמרינן לב"ש נוטלין לידים ואח"כ מוזגין משום משקין שאחורי הכוס מבואר דסתם ידים מטמא משקין, ולפי' הר"מ בהקדמתו צ"ל דגזרינן סתם ידים משום טומאה ידועה ולעולם הצריכו נטילה קדם מזיגה.
ב) ומשקין חולין שנטמאו מחמת ידים בין בסתם ידים לדעת הר"מ בחיבורו, ובין בידים טמאות ידועות לדעת הר"מ במכלתין או משקין תרומה שנטמאו בסתם ידים, כל משקין טמאין הללו מטמאין אוכלין חולין, וכדתנן פ"ח דפרה מ"ז ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, וע"כ האוכל חולין דאם האוכל תרומה הרי האוכל שני פוסלו ודוחק לומר לא טמאוני אלא פסלני, וכן תנן פ"ה דמכשירין מי"א הקדירה טמאה, ובפ"י דטהרות מ"ו כ' הר"מ דהענבים נטמאו מידיו באמצעות המשקה, וגדולה מזו אמרו ברכות נ"ב א' דהכלים מיטמאין במשקין הבאין מחמת ידים, ואע"ג דהר"מ לא פסק כן וכמש"כ הכ"מ בטעמו בפ"ז מאה"ט ה"ב מ"מ באוכל חולין ליכא שום טעם לטהר, וכן פסיקא להו לרש"י ותו' פסחים קט"ו א', ומש"כ הראב"ד פ"ח מאה"ט ה"י דאין מטמא אוכלין חולין לא קאי אמשקין שנגעו בזה שטעון ביאת מים מד"ס, אלא על אכל אוכלין טמאין שכ' שם הר"מ ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ולא פירש דוקא אוכלין תרומה, וע"ז כתב הכ"מ דהוא פשוט ואע"ג דל' הראב"ד אינו מדויק וגם כלו מיותר מ"מ ע"כ כונתו על האוכל ולא על המשקין שנגעו בו דהא הראב"ד ס"ל דמטמא גם כלים, וכן פירשו הכ"מ וכמש"כ שם שהוא מבואר בדברי רבנו בסמוך, ובס' מ"א במכילתין פי' דברי הר"א על המשקין וז"א, ומש"כ דגם הר"מ כתב כן בהקדמתו למכלתין ז"א דהר"מ כ' דבסתם ידים אין משקין חולין מיטמאין ואף לטמא תרומה, ומשקין תרומה מיטמאין אף לטמא חולין, ומש"כ הרא"ש בפ"ח דפרה מ"ז תרומה הוא משום דבמתני' קתני ופוסל אחד וזה אינו אלא בתרומה ולכך נקט תרומה, אבל באוכל הנוגע במשקין אין נ"מ בין חולין לתרומה, ובל' הר"ש פ"ב דטבו"י מ"ב נראה דיש ט"ס וה' תיבות אם הני משקין דתרומה נינהו מיותרות דהא ע"כ ואם היה ידיו מסואבות הכל טמא היינו אפי' חולין דאי אתרומה למה הפסיק בבבא דחולין, ועוד דלא נחלק בזה אדם דמשקה מטמא אפי' חולין וכמש"נ לעיל וכ"ה בל' הרא"ש כאן במשנתנו ואפשר להגי' בר"ש אפי' הני משקין [לאו] דתרומה נינהו, ומ"ם סתומה קל להתחלף מפ"א ונחסר הקו בסופו.
ג) ר"מ פ"ח מאה"ט ה"י אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים, בהקדמת רבנו לס' טהרות כ' דכלים שנטמאו מחמת משקין מטמאין משקין ומשקין אלו מטמאין כלים, אף על גב דכלים שנטמאו מחמת משקין אינו אלא מד"ס מ"מ טומאתן מתיחסת לאב הטומאה שהרי המשקין הראשונים שטמאו את הכלי נטמאו מאב או מראשון או משני וכלן תולדות אב הטומאה הן, משא"כ בידים שאין טומאתן תולדת אב, ויש לעי' לפ"ז בידים שנטמאו מחמת אב או ראשון וכהא דתנן רפ"ג דידים, משקין שנגעו בהן אי מטמאין כלים, ומהא דכ' הר"מ פ"ב דטבו"י מ"ב דהכל טמא היינו מה שבקדירה בין חולין בין תרומה ולא קאי על הקדירה, וכ"כ פ"ה דמכשירין מי"א בהא דתנן הקדרה טמאה, ולא מוקי לה בידים טמאות שנטמאו [וע"כ בהכי איירי למש"כ רבנו בהקדמתו למכלתין שאין סתם ידים מטמאות משקה חולין] משמע דמשקין הבאין מחמת ידים טמאות נמי אינן מטמאין כלים, והטעם דלא מקרי כטומאה באה מתולדת אב, כיון שאין ענין טומאת ידים בלא גופו בתורה כלל, והיינו נמי טעמא דאכל אוכלין טמאין ונגע במשקין אין משקין אלו מטמאים כלים, ואע"ג דהאוכלין טומאתן תולדת אב, כיון שאין ענין טומאת הגוף ע"י אוכלין טמאין בתורה.
ד) ר"מ פי"א מה' מקואות ה"ג שדין מים שניים דוקא לתרומה והראב"ד כתב דאף לחולין כן, ובתוי"ט לק' פ"ב מ"ב מבואר דאף אם נטל ידיו לתרומה ונפל ככר של חולין במים ראשונים טהור, ולא נראה כן אלא המים שנעשו תחלה הן תחלה בין לחולין בין לתרומה, ולא כתב הר"מ בהקדמתו רק דלחולין לא גזרו בסתם ידים לטמא משקה להיות תחלה, ואם נגעו ידיו במשקה חולין הן טהורין לגמרי אף לתרומה ואם נגעו ידיו במשקה תרומה הן תחלה אף לחולין וכמש"כ לעיל סק"ב, ונראה דהא דלא מצריך הר"מ נטילה שני' לחולין היינו לאכילת חולין אבל לענין לטמא משקה מודה דצריך שניים והא דלא מצריך שניים לאכילה משום דקיי"ל דטמא ג"כ צריך נט"י לסעודה ונוטל אף במים טמאים וכלנו טמאי מתים והמים שלנו טמאים ונהיגין בנט"י וכיון דכשר מים טמאים לחולין לא שייך להצריך שניים לטהר את המים שהרי בלא"ה הן טמאים, ודעת הר"א דנהי דכשר מים טמאים לחולין, מ"מ אופן הנטילה דגזרו משום סרך תרומה צריך שיטול כדין התרומה, ומיהו בזמן שהיו ישראל טהורין נראה דהיה צריך מים טהורין לחולין בזמן שהיה גופו טהור, שהרי אם היה נוטל ידיו ואח"כ נגע במים טמאים בדין הוא שיהא צריך נטילה אחרת, ואיך יטול במים טמאים, וא"כ הדין נותן דבזמן שגופו טהור יהא צריך מים שניים, ומדסתם הר"מ משמע דאף בזמן שנוהג תרומה א"צ שניים לחולין, וע"כ דעת הר"מ דלעולם לא הצריכו שניים לחולין, ומיהו לענין אכילת חולין א"צ להזכיר שניים דדעת הר"מ דנטל ראשונים ונגבן ידיו טהורות וא"צ שניים, ואין השניים רק לטהר המים, ולכן לא הזכיר הר"מ דין שניים בה' ברכות שאין הדבר נוגע לנט"י לחולין רק לדין טהרות, אמנם בה' מקואות נמי נקט תרומה ומשמע דלחולין גם המים טהורים בלא שניים ומ"מ אין הדבר מוכרע בדעת הר"מ, ואין להקשות אי נטל לחולין גם המים טהורים כי נטל לתרומה נמי למה נטמאו המים הלא המים חולין נינהו י"ל דכיון דנוטל לתרומה והמים הן נשמרין עכשו לתרומה יש להן דין תרומה [שו"ר דבר"מ פ"ו מה' ברכות הט"ז דכתב דין הנוטל צריך להגביה בחולין מבואר בהדיא דגם בחולין מים ראשונים טמאים ואם בא לטהרן צריך שניים, וע"כ הא דלא הביא דין שניים משום שאין זה נוגע לאכילת חולין אלא לדין טהרות וכמש"נ לעיל] ולכן אף בסתם ידים שאין מטמאין משקין אם נטל לתרומה המים טמאין ומטמאין אף חולין, והא דתנן במשנתנו נפל ככר של תרומה מלתא פסיקא נקט דבחולין אין נפקותא בטומאתו, ועוד דנטילת ידים לחולין אינו אלא משום סרך תרומה ולכך איירי בתרומה, והנה מהירושלמי שהביא הר"א בהש' והר"ש פ"א מ"א מבואר דגם לאכילת חולין בעינן שניים דאמר ר"ש ב"י בעי נוטל ושונה ואת מר רשות ולתרומה לא אמר רשות אלא לחולין אלמא דגם לחולין נוטל ושונה ולזה נתכוין הר"א בהש' ודעת הר"מ לא אתפרש.
ה) ענין ראשונים ושניים עי' תויו"ט פ"ב מ"ב כתב שאלת הראשונים כיון דמים ראשונים נטמאו ואילו נגעו מים אלו בזה שכבר נטל ידיו ב' פעמים כדין צריך לחזור וליטול, אם כן יטמאו גם ידיו ממי היד ומה יועילו שניים, וכתב שאין ידים טומאה ממש אלא טומאת לכלוך, ולכאורה אינו מובן דהא מכל מקום המים שנגעו ביד טמאים טומאה דרבנן ומטמאין הידים ותניא בתוספתא בר"ש פ"ב מ"ב שאם שפשף בכותל וחזר ונגע בהן נטמאו ידיו, ונראה דה"ק כיון דלא גזרו אלא משום דעסקניות הן, ראוי לומר דהמים מטהרין את היד ואין בכח היד לטמאותן וכמו דהוא באמת בנטל מרביעית לר' מאיר לפר"ש פ"ב מ"א, אלא דמ"מ כיון שאין הראשונים גומרין לטהר הן מיטמאין עד שיבואו שניים הבאים לטהר את היד וימצאו את הראשונים ע"ג היד וישתתפו עמהם לטהר ואז יתטהרו גם הראשונים, והוי היד כעין ב' דברים המטהרים אותה ומהמטהר הראשון איקלש טומאתה וגם המים שעל היד מעורב בהן כח טהרה עד שיבואו המים השניים ויוגמר טהרתן, והידים קדם שבאו השניים פוסלין את התרומה ומטמאין משקין, וכן המים שע"ג היד פוסלין תרומה ומטמאין משקין אבל אין המים שעל היד מוסיפין טומאה על היד דשניהם קלישי טומאתן ושניהם מעורב בהן טהרה ואין מוסיפין טומאה זה לזה כיון שהמים באין לטהרן והקלישו את טומאתן לא גזרו שיטמאו את היד אע"ג דאם נגעה בהן יד אחרת נטמאת.
ו) פ"א מ"א מוסיפין על השניים וא"מ על הראשונים, ובתוספ' פליג ר"מ ואמר דמוסיפים על הראשונים וא"מ על השניים, ופר"ש דפלוגתתן בליכא טופח להטפיח, את"ל דטלה"ט חיבור, וסוגיא דגיטין ט"ו ב' במים ראשונים והא דמייתא מר' ינאי היינו דר' ינאי פסק הלכתא כמשנתנו דאין מוסיפין על הראשונים, והא דמוסיפים על השניים מש"ל לר' יוסי לק' פ"ב מ"א בתרי עניני, בנטל בפחות מרביעית ב' ידיו משירי טהרה, ואז צריך שניים לטהר את ידיו ואת מים הראשונים, ובנטל מרביעית וידיו טהורות מראשונים וצריך שניים לטהר המים, ולר"מ שם מש"ל רק בחד גונא בנטל ראשונים בפחות מרביעית, והכא שרינן להוסיף בשניים בכל גווני בין לטהר את הידים ובין לטהר את המים, לכל חד כדאית לי', ומיהו ר"מ פליג בתוס' ואמר מוסיפין על הראשונים וא"מ על השניים, ולר"מ לא מש"ל שניים אלא בבאו משירי טהרה שלא נטהרו עדיין גם הידים.
והא דאין מוסיפין נסתפקו הר"ש והרא"ש אי דוקא להשלים חצי היד קאמר דאין מוסיפין אבל אי יתן על כל היד מהני או דלמא בעינן ניגוב תחלה, ומקום הספק הוא דאע"ג דאם היו מים על היד שלא מנטילה ודאי צריך לנגב דאל"כ נטמאו המים מחמת מים שעל היד ואי אפשר להם לטהר את היד שהיד מתטמאת בכל שעה מהמים, ואף אם לא היו מתטמאים המים אכתי נטמאת היד ממים הטמאים הראשונים שלא נטהרו, מ"מ הכא שהמים באו דרך נטילה ואף שאין נטילה לחצאין מ"מ אפשר דלא גזרו כולי האי לטמא את הראשונים טומאה גמורה שתטמא את היד, ומ"מ מסתבר כיון שאין זה דרך נטילה המים טמאין ומטמאין את היד, והא דמוסיפין על השניים נראה דסגי בחצי היד שלא נטל לכל הפירושים, ונראה דלר"מ דאין מוסיפין על השניים את"ל דבעי ניגוב גם ניגוב לא מהני דהפסיד גם הראשונים כיון שנטמאו ידיו אחרי שנטל ראשונים דהמים הבאים שנטמאו מחמת ידיו חוזרין ומטמאין את היד כיון שאין המים הבאין באו כדין נטילה והוי כשפשף בכותל וחזר ונגע בהן, וכן הא דתנן פ"ב מ"ב נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם כו' שאין המים אחרונים מטהרין כו' לא מהני ניגוב והפסיד גם הראשונים כדין נגע במים טמאים בעלמא אחר נטילה ראשונה, ואף אם נגב תחלה ונטל השניים על חצי ידו מנגב וחוזר ונוטל ראשונים, וכפר"ש פירש גם הר"מ ופסק בפי"א מה' מקואות דמוסיפין על השניים אף כשנגבה מחצית היד ואין מוסיפין על הראשונים אם אין עליה טלה"ט אבל אם יש עליה טלה"ט מוסיפין וכסוגיא דגיטין ט"ז א'.
ז) אבל דעת הראב"ד דלעולם בעינן שיבואו מים על ידיו רביעית חצי רביעית לראשונים וחצי' לשניים, והא דנוטלין רביעית לשנים היינו ראשונים לזה ולזה ואח"כ יטלו שניים, והא דתנן מלוג ולמעלה אף למאה היינו שנוטלין מעט משירי טהרה ואח"כ יוסיפו אף מכלי פחות מרביעית עד שיבואו מים על ידיהם רביעית, [כ"ז מבואר בב"י סי' ק"ס, בשם הראב"ד] ולפ"ז פי' הא דתנן אין מוסיפין על הראשונים בנתן על מקצת היד, היינו אפי' איכא עדיין טלה"ט, ואפי' לא נגבו עדיין כלום, ומשום דכל שלא נתן על כל היד אין מים הקודמים מצטרפין עם אלו שבאו אחריהן להשלים רביעית, אבל אם נתן רביעית שלימה על מקצת היד יכול להשלים בזמן דאיכא טלה"ט, וזהו דמבעיא לן בגיטין ידים אי טהורות לחצאין בשפך רביעית על מקצת היד ונגבה וחזר ונתן ואמר ר' ינאי דאין ידים טהורות לחצאין ובתר הכי מבעיא לי' בטלה"ט אבל בלא נגב עדיין כלל ודאי טהורין לחצאין ודוקא בנתן רביעית שלמה אבל אם צריך לצרף הראשונים והאחרונים לרביעית באנו למחלוקת ר"מ ור"י וקיי"ל דאין מוסיפים על הראשונים וכל שהראשונים לא היו על כל היד שוב אין מים הקודמים מצטרפין לרביעית.
ונמצא לפ"ז לדינא דאם נתן מקצת רביעית ונגבו המים וחזר והוסיף עד רביעית טמאה בין שנתן מקצת הראשון על כל היד ובין שנתנו על מקצת היד, דכל שנגבו ואין בהם טלה"ט אינן מצטרפין, ואם יש בראשונים טלה"ט בשעה שמוסיף אם נתן המקצת על כל היד מצטרף עם המים הבאים אחריו לרביעית, ואם נתן מקצת הראשון על מקצת היד אין מצטרף ואם נתן רביעית שלמה על מקצת היד וחזר ונטל את הנשאר ברביעית שלמה מצטרפין הנטילות וידיו טהורות מסוגיא דגיטין, ובמים שניים אף אם נתן על מקצת היד מצטרפת עם הראשונים ועם המים הבאים אחריה לרביעית, ובזה נתפרשו דברי הר"א בהש' שמתחלה השיג על הר"מ שכ' דאי איכא טלה"ט מהני בנתן על מקצת היד אף בראשונים, וכתב דז"א דמתנ' דאין מוסיפין על הראשונים היינו באיכא טלה"ט וקיי"ל כר"י דאין מצטרפין לרביעית ולא מהני טלה"ט דאין כאן שיעור נטילה וסוגיא דגיטין באיכא שיעור נטילה על כל מקצת, וכתב דאפשר דפסק כר"מ דמוסיפין על הראשונים ומתנ' דאין מוסיפין ר' יוסי קתני לה והוא סיום דברי ר' יוסי, וכשם שאין הלכה כר' יוסי בשירי טהרה ה"נ אין הלכה כמותו באין מוסיפין על הראשונים [ומיהו אין הדברים בטוחים בכונת הר"א שאין הלשון מורה על זה וגם אין הדברים מכוונין דמה ענין שירי טהרה למוסיפים, ועוד אם הלכה כר"מ בדין הוא שאין מוסיפים על שניים וצ"ע] וחזר והשיג אהא דכ' הר"מ דמוסיפים על שניים אף אחר שנגבו ואמר דז"א דאחר שנגבו ודאי אין מצטרפין ואף ר"מ דאמר מוסיפין על הראשונים היינו דוקא קדם שנגבו.
ומש"כ הר"א בהש' ג' דברביעית ובחצי לוג נוטלין בלא תוספת ומלוג ולמעלה בתוספת היינו דבלוג לעשרה לא הגיע חצי רביעית לכל אחד למים ראשונים וצריך להוסיף עוד להשלים לראשונים ומשמע דראשונים לא פחות מחצי רביעית.
והא דאין מוסיפין על השניים לר"מ בתוס' היינו בנטל שניים מכלי אחר לא משירי ראשונים, דאי משירי ראשונים א"צ צירוף לרביעית דב' ידים וב' נטילות ראשונים ושניים חדא מלתא וא"צ שיעור רביעית רק בתחלתו.
ונראה דבתוס' יש ט"ס וה"ג מי רביעית נותנים לידים לאחד אבל לא כו' מוסיפין על השניים וא"מ על הראשונים דברי ר"י רמ"א מי רביעית כו' ומוסיפין על הראשונים וא"מ על השניים, ובזה מיושבין יותר דברי הר"א וגם לא תקשה דר"י אדר"י דמשנתנו דדוחק לומר דביד אחת איירי וכמש"כ סק"י אלא מחוורתא להגיה, ולפ"ז יש לתמוה על הרא"ש שפי' דר"י דאמר ובלבד שישאר לאחרון רביעית לא קאי רק אלוג, דהא בתוספ' מבואר דפליג גם ארביעית.
ח) פ"א מ"א ואין מוסיפין על הראשונים, אם נתן רביעית שלמה דא"צ שניים כמש"כ הר"ש פ"ב מ"א, יש להם דין ראשונים לענין שאין מוסיפין, ומיהו אם עדיין טלה"ט על היד, לדעת הרמב"ם הר"ש והרא"ש מוסיפין, ולדעת הראב"ד אין מוסיפין, ואף דלא קיי"ל כהראב"ד דמצריך רביעית דוקא לנטילה, מ"מ אפשר לפרש דאין מוסיפים אע"ג דאיכא טלה"ט ואף בלא נתנגב עדיין כלום, ובעיא דגיטין במקום דמוסיפין ומבעיא לי' דמוסיפין דקאמר אף אם נתנגב ואמר דאין טהורות לחצאין ומבעיא לי' אי סגי בטלה"ט או דבעינן כקלה"ש או שלא יהא מנכר נגיבתן, ופר"ש דר"י דאמר ידים אין טהורות לחצאין היינו דבא לפסוק הלכה כר' יוסי דחוק מאד כיון דלא הוזכר פלוגתא בגמ', ועוד דאין דרך הגמ' להשמיט מלהביא משנתנו, ועוד דר"י לא הזכיר ראשונים בדבריו ולמה שינה מל' רבותיו ולימא הלכתא אין מוסיפין בראשונים, ולכן יש להחמיר אף בטלה"ט בראשונים וכ"כ המ"א סי' קס"ב סק"ה, אלא שהמ"א פי' דמשנתנו לכתחלה וגמ' דגיטין דיעבד, וזה דוחק דכל המשנה קתני ל' לכתחלה נוטלין לידים לאחד כו' ומעכב דיעבד, ועוד דלכתחלה מסתבר היינו שלא יפסיק אבל אם כבר נתן ולא הגיעו המים עד הפרק כבר הוא דיעבד ובתוספתא תניא בהדיא ונטל השניים ואין כדי שיגיעו לפרק כו' ומש"כ המ"א שם דאין ליטול מכלי שפיו צר, עי' ט"ז סק"ה שלא כתב כן, ואולי כונת המ"א דלמא יפסיק הקילוח.
ט) ר"ש פ"א מ"א ואם משטיפה אחת הגיעו עד הפרק מנגב ידיו במפה והן טהורות, אם נטל על ידו אחת אף בנטל משירי רביעית, ומיהו כתבו תו' חולין ק"ז א' דדוקא בשטיפה מרובה כשתים [וצ"ע מהו מרובה כשתים דגם במעט מים אפשר שיתפשט עד הפרק, ואפשר למים רבים שלא יתפשטו ותלוי באופן הנטילה] ואם נטל על שתיהן בב"א צריך רביעית, ומבואר בתו' שם דצריך שישפוך רביעית מים על ידיו ולא מהני מה שנטל מרביעית, ומה שדקדק הר"ש לק' פ"ב מ"א, בהא דתנן עד שיטול מרביעית דמש"ל בפחות מרביעית באתו משירי טהרה, לאו דוקא ה"ה מרביעית אלא שלא נטל כל הרביעית על ידיו, וכן רישא נטל לידו אחת משטיפה אחת מש"ל בנטל מרביעית אלא שלא נטל כל הרביעית, וגם ל' המשנה עד שיטול מרביעית לאו דוקא אלא שיטול רביעית, ובזה ניחא דמש"ל שניים אף לר"י דלית לי' שירי טהרה, כגון שלא נתן כל הרביעית על היד, ומיהו בלא"ה בעינן לר"י שניים לטהר את המים דהא ר"י אית לי' פ"ב מ"א דנפל ככר של תרומה טמא אע"ג דידיו טהורות, ומ"מ שניים מהני לטהר את המים אע"ג דאין שם נטילה על השניים וכמבואר בר"ש לקמן בנ"א, שכ' אע"פ שידיו טהורות כו' ולכך עביד שטיפה אחרת כו' ועוד דבידו אחת מודה ר' יוסי דמהני שירי טהרה כמש"כ הגר"א בא"ר בשם התוספ'.
שם ואם אחר שנגב נמלך כו', צ"ע מה דין נטילה יש על השניים כיון שאין צריך להם, ולו"ד הר"ש היינו מגיהין בתו' ושפשף ונטל כו' ובלא נטל רביעית איירי, מיהו צ"ע למה נקט ושפשף, ולהמפרשים שפשוף היינו שפשוף ידים זב"ז ניחא, ומזה ראי' להמ"א סי' קס"ב סק"ח דצריך שפשוף אחר ראשונים.
שם אבל על הראשונים כו' דכיון דלא טיהרו כו' לפי טעם זה גם על השניים אין מוסיפין כשלא נטל רביעית, ואף בנטל רביעית אם לא נגב ידיו אין מוסיפין, אבל ז"א כמו שמסיק הר"ש דאף בלא נגב פליג ר' יוסי, וכ"ה בלא נטל רביעית, אלא הקילו חכמים בשניים.
שם שנים שנטלו שתי ידיהן כו' אלא פוסלין ידיהן, אפשר לפרש דר"ל דאם הן מים שניים פוסלין ידיהן ומפסידין אף את הראשונים דאין השניים מטהרין אלא מים שעל היד כדתנן פ"ב מ"ב ולא אלו שבאו מן הקיסם, וה"נ לא אלו שבאו מן החוץ ונטמאו וטמאו את הידים.
י) ידים פ"א מ"א מי רביעית נותנין לידים לא' אף לשנים, ר"ל אחד נותן ד' נטילות ראשונים ושניים לכל יד, וכן יכול ליתן על ב' ידיו בב"א ראשונים ושניים וכן השני, אבל אם נוטל מים דלא אתו משיורי טהרה צריך רביעית אף אם בא ליטול ידו השני' ואף אם בא ליטול מים שניים, ואף אם המים משיירי טהרה אם כבר נטלו שנים מרביעית אין השלישי נוטל ממנו אף לשניים ואף ליד א', ואף אם ראשונים נמי לא נטלו ממנו אלא יד א' ונטילה אחת, ולא עוד אלא אם נטל אחד יד אחת והשני יד אחת אין השני חוזר ליטול ממנו ידו השני' כדתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ב.
שם מחצי לוג לשלשה ולארבעה, ר"ל דבשלשה צריך חצי לוג דוקא ואם הי' פחות משהו ונטל הראשון רביעית רשאי השני ליטול ממנו אבל השלישי אינו רשאי דלא מהני שיירי טהרה אלא לחד אבל לא לשנים אבל בחצי לוג אף דהראשון נטל הרבה ושייר פחות מרביעית נוטלים שנים משיריו ואף שלשה אבל לא ארבעה ומלוג אם הראשון שייר פחות מרביעית נוטלים מהאי שיריים אפילו מאה וכן בחצי לוג נוטלים מרביעית ראשון אפילו מאה כיון דכל הנוטלים נוטלים מרביעית.
שם רי"א ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהן מרביעית, לית לי' שיירי טהרה וממילא אין חילוק בין חצי לוג ללוג אלא כ"ז שלפניו רביעית נוטל אפי' במשהו ואם אין לפניו רביעית אינו נוטל ממנו ומשמע אף אם נטל הראשון רק ראשונים יד אחת, אין נוטל השני אף שניים ממנו אע"ג דלהראשון שיריו כשר לשניים, וכתב הגר"א דמודה ר"י ביד אחת והכי תניא בתוספתא בר"ש פ"ב מ"ב לב' ידיו צריך שיטול מי רביעית לידו אחת אפי' נטל משיירי רביעית כשר ור"ש פירש שם דלפרושי ר"מ קאתי ולענין שא"צ שניים קאמר ותימה דהא ר"י ל"ל שיורי טהרה כלל ואף לראשונים לא עלו לי' בנטל ב' ידיו משיירי טהרה, וע"כ ר"י מלתא באנפי נפשי' היא ולא קאי אר"מ ומ"מ למדנו דמודה ר"י ביד אחת ומשמע דאף אם הראשון נטל ב' ידיו נוטל השני יד אחת משיריו, וצ"ע אם נוטל אחת אחת או יד אחת לבד, ובמשנתנו הביא הר"ש תוספתא דשעורא דחצי לוג ולוג השנוי במשנתנו ר"י היא וע"כ לענין יד אחת קאמר ר' יוסי, דמודה ר"י בה דסגי בשיירי רביעית.
שם בר"ש ואי הוה מפרשינן כולה מתנ' בנוטלין בב"א ניחא טפי, נראה דהדין אמת אף בנוטלין בב"א, דכל דכשר בזא"ז כשר בב"א וכל דפסול בזא"ז אף בב"א כולן פסולין דיש לחוש כאלו כ"א נטל משיירי השניים ואף אם היינו מפרשים בב"א גם דין בזא"ז נלמד ממנו, אלא דאם נפרש בב"א נרויח דסתמה המשנה אבל בזא"ז גם בפחות מחצי לוג משכ"ל דנוטלין הרבה וכמש"כ לעיל, ויש לעי' איך יתכן לפרש בב"א מאי האי דאמר ר"י ובלבד שלא יפחות לאחרון כו', אלמא דת"ק דאיכא אחרון איירי, ויש לעי' אי פליג ר"י בב"א, ואי מודה ר"י בב"א יש לפרש כן דברי ר"י בתוס' בהא דאמר מי רביעית נותנין לידים לאחד כו'.
בדין שיירי טהרה נראה דאם א' נטל שניים מרביעית נקרא שיירי טהרה אף ליטול ממנו ראשונים ומיהו יש לעיין בנטל ראשונים מרביעית דידיו טהורות לפירוש ר"ש פ"ב מ"א ואח"כ נטל ידיו מרביעית אחרת לטהר המים שעל היד לר"י שם, אי מקרי שיירי טהרה ליטול מהם ראשונים ומשמע דאין חילוק בשיירי טהרה, מיהו יש לעי' בנטל שניים על מקצת יד דקיי"ל דמוסיפין על השניים אי מקרי שיירי טהרה עי"ז וכן בנתן ראשונים על מקצת היד, לדעת הפוסקים דכל זמן דאיכא טלה"ט מוסיפים אי מקרי עי"ז שיירי טהרה.
יא) פ"ב מ"ג בראש או בכותל טהורה, הר"ש פי' בנטל כל רביעית לב' ידיו או שטיפה אחת לידו אחת וטהורה שא"צ שניים, ומיהו היה אפשר לומר בלא נטל כל רביעית וטהורה מדין ראשונים אלא טהורה לגמרי משמע, ודעת הרמב"ם דראשונים צריכים רביעית שלמה לעולם ושיבוא כל מי הרביעית על היד, וכמש"כ בפ"ק מ"א ובה' ברכות פ"ו ה"י, ואפ"ה בעינן שניים, ומ"מ העתיק בפי"א מה' מקואות משנתנו דנגב ידיו בכותל ידיו טהורות, דס"ל דא"צ שניים לטהר היד אלא לטהר המים שעל היד וכמש"כ בפ"ב מ"ב.
ר"ש פ"ב מ"ב ובשלא נטל כי אם הראשונים כו', ר"ל ברביעית דידיו טהורות ובעי ניגוב משום דהמים טמאים כר' יוסי במ"א, ומסיק הר"ש דאפשר דלעולם בעי ניגוב אף אם נטל שניים דאין טהרה של כבוד בלא ניגוב.
והנה מבואר מדברי הר"ש דקיי"ל כר' יוסי דאף אם נטל רביעית שלמה המים טמאין אע"ג דבמתנ' תנן סתמא נפל ככר של תרומה טהור הוא סיומא אליבי' דר"מ, וכ"ה בהדיא בל' הר"ש והרא"ש במ"א, וכ"ה בר"ש פ"ק מ"א, ולפ"ז הלכה כר' יוסי דהמים טמאין.
יב) פ"א מ"א מי רביעית נותנין כו', דעת הר"מ דראשונים בעינן רביעית על ב' ידיו ושיבואו כל מי רביעית על הידים ואין השניים משלימין, ומשנתנו בשניים, ופי' כן הא דאמרו חולין ק"ז א' שא"ה דאתו משיירי טהרה היינו שאנו עסוקין בשירי טהרה דהיינו שניים אבל ראשונים בעינן שיעור שלם, ולשון דאתו אינו מיושב, וצ"ל אשיעורא לא קפדינן היינו שנטלו שנים מרביעית ומסיק דז"א אלא בשניים, והא דאמר שם כלי שאין בו רביעית הוי מצי לאוקמא בראשונים אלא דשפיר מוקי לה בשניים ובתחלה.
ויש לעי' בהא דאמרו נזיר ל"ח א' דלא חשיב מי רביעית דבפלוגתא לא קמיירי, ומאי פלוגתא איכא דהא בראשונים כו"ע מודים וגם בשניים בתחלה לכו"ע בעינן רביעית, ואולי ר"ל משום דפעמים בעינן חצי לוג ולוג ואיכא כמה שיעורים לפלגינהו ובזה לא מיירי.
פ"ב מ"א נטל לידו אחת משטיפה אחת, הר"ש והרא"ש פי' שלא נטל פעמים, אבל להר"מ עיקר משנתנו דר"מ ס"ל שאין נוטלין ב' ידים כאחד ולשון שטיפה אחת בידו אחת דקתני לא נתפרש, ובר"מ פ"ו מה' ברכות כ' דצריך ליתן המים מעט מעט ואם נתן בשטיפה אחת כשר ומשמע דמפרש כן משנתנו והא דמעט מעט עדיף נראה דמעט מעט רחיצתו יפה, והא דקתני בסיפא שטיפה אחת הוא רבותא דר"מ דאפי' בשטיפה אחת ואין המים מקדימים את יד אחת לחברתה כל כך אפ"ה לר"מ ידיו טמאות.
שם ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית, פי' הר"מ דלא עלו לו ראשונים ולפיכך צריך שיטול עכשו מרביעית ולא משירי רביעית דהא שניים כשרין בשירי רביעית וראשונים בעי רביעית, והא דקתני נפל ככר של תרומה טהור היינו דברי ת"ק דאמר דב' ידיו כאחת טהורים וכשנוטל שניים ונפל עליהם ככר של תרומה טהור, ור' יוסי מטמא ס"ל כר"מ דראשונים לא עלו לו, והוי שניים ראשונים ולכך הככר טמא, כן מבואר בתויו"ט, וכל המשנה קשה למה קתני ברישא ברמז יטול מרביעית ליתני ידיו טמאות, ונפל שם ככר הוא מיותר ולמה שנה רישא בשם ר"מ וסיפא בשם ר' יוסי, ואולי יש לפרש דר"מ סבר דלשם ראשונים לא עלו לו אבל לשם שניים עלו לו ולכך קאמר עד שיטול מרביעית ומהני נטילה זו אף לטהר המים ונפל ככר של תרומה טהור, ור"י מטמא.
ויש לעי' לדעת הראב"ד דגם כשנתן רביעית צריך שניים כמש"כ ב"י סי' קס"ב איך יפרש משנתנו דא"א לפרש כפר"ש, וכפירוש הר"מ ג"כ א"א לפרש דלא יתכן לשון עד שיטול מרביעית דהא ס"ל דגם ראשונים ניטלין משירי טהרה כמבואר בפי"א מה' מקואות בהשגה, וי"ל דיפרש כפי' הר"מ ועד שיטול מרביעית היינו דלא עלתה לו נטילה ראשונה, וצריך שיטול מרביעית היינו שיתן מי רביעית על ידיו, שאין הראשונים מצטרפין, דהא דעת הראב"ד דבעינן רביעית דוקא אלא שהראשונים ושניים מצטרפין לרביעית, עוד יש לפרש עד שיטול מרביעית דרביעית שנתן ממנו שטיפה אחת על ב' ידיו אינו עושה את שיריו שירי טהרה כיון שלא טיהר כלום, ואם בא לחזור וליטול אינו נוטל ממים הנשארין מרביעית ראשונה אלא יחזור וימלא את הרביעית ויטול, עוד י"ל דר"מ ס"ל דשטיפה אחת על ב' ידיו אין זו רחיצה יפה עד שיטול מעט מעט.
יג) פ"ב מ"ב נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם כו' שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שע"ג היד, הר"ש פירש דמים שעל הקיסם הוי כמים חוץ לפרק מ"ג דאם חזרו מטמאין את היד וה"נ ע"כ חזרו מים מקיסם ליד, דהא אמרינן בסוטה ד' ב' דצריך להגביה ידיו שלא יחזרו המים מחוץ לפרק לתוך הפרק, וה"נ בקיסם המים חוזרים מקיסם ליד ומטמאים היד דלא שייך בו הגבהת ידים להציל שלא יחזרו מימיו ליד, ואף על גב דכל המים שעל היד טמאין ואינן מטמאין היד, המים כל זמן שהן על היד לא גזרו עליהן דאם לא כן אין טהרה לידים לעולם, אבל הפורשין מהיד וחוזרין הוי כשפשף בכותל וחזר ונגע בהן, וגם השניים לא מהנו כלום כיון שיש כאן מים טמאים שאין מתטהרין מהשניים, ונראה דאף אם נטל מרביעית הדין כן, אע"ג דידיו טהורין מרביעית בלא שניים מ"מ כיון דהמים טמאים לר"י ואם נגבן בכותל וחזר ונגע בהן ידיו טמאות ה"נ הוי כנגב בקיסם וחזר ונגע בהן, ואף לר"מ דהמים טהורין מ"מ דין רביעית כדין ראשונים ושניים בב"א והראשונים נטמאין, אבל אין זה מוכרח די"ל דלר"מ אין כאן טומאה למים כלל כיון שנוטל רביעית בב"א ולפ"ז לא איכפת לן בקיסם ולא איכפת לן ביצאו חוץ לפרק וחזרו, וכ"פ בשו"ע סי' קס"ב ס"א וס"ט, אמנם לדעת הרמב"ם והראב"ד דגם ברביעית צריך שניים לא מהני רביעית מידי, וכן לדעת הר"ש והרא"ש דהא דתנן נפל ככר של תרומה טהור ר"מ קאמר לה הדין נותן דהלכה כר"י דהמים טמאים אפי' ברביעית, ומיהו הרא"ש פ' כ"ה נקט בפשיטות דבנטל רביעית גם המים טהורין וכ"כ הטוש"ע סי' קס"ב ובב"י כ' בשם סמ"ק דבנטל רביעית א"צ לדקדק בהגבהת יד משמע דס"ל דהלכה כת"ק דנפל ככר ש"ת טהור ור"י ארבים פליג, ונקטינן להקל בדרבנן, והא דנמצא על היד קיסם היינו אפי' אם הסיר הקיסם קדם השניים ונטל השניים אין בידו אף נטילה אחת דטיפת מים טמאים שחזרה מהקיסם על היד מטמאה את היד ואת המים בכל שעה עד שינגב ויחזור ויטול.
יד) והרמב"ם ז"ל פי' משנתנו בנמצא על ידיו קיסם החוצץ והסירו ונטל השניים ידיו טמאות ואפי' נטל רביעית ולא אמרינן דסלקו לי' שניים במקום ראשונים ותהיינה ידיו טהורות [דדעת הר"מ דשניים הם רק לטהר המים וכמש"כ לעיל] ויכול לנגבן והן טהורות או ליטול שניים ויטהרו גם המים והטעם משום דלא נתכוין בשניים אלא לטהר המים ולא לטהר היד משום שסבר שכבר נטהרו ידיו ותרומה בעי כונה לטהר כדאמר חולין ל"א א', ומיהו הכא אין כאן היסח הדעת משמירתן לתרומה אלא דסבר שכבר נטהרו וזה לא מצינו בהדיא דפסול לתרומה.
והנה משנתנו בין כשנגב את הידים ואח"כ נטל השניים ובין כשלא נגב, וכ"ת בשלא נגב למה לי טעם שאין המים אחרונים מטהרים אלא המים תיפוק לי' דמים הראשונים הוי על חצי ידו ונקטינן דצריך ניגוב דהמים הטמאים מטמאין את המים הבאים, י"ל באיכא טלה"ט עדיין והיה ראוי שתושלם נטילה ראשונה בצירוף ב' הנטילות, ומפני חסרון הכונה בשניים לא עלתה בידו אף נטילה ראשונה.
ויש לעי' מאי איריא משום חציצה תיפוק לי' דמים הנוטפים מהקיסם מטמאין את הידים וכמו שפר"ש דהא ע"כ מודה בזה הר"מ דהוא מבואר במ"ג בחזרו מחוץ לפרק ומ"ל חזרו מחוץ לפרק ומ"ל חזרו מקיסם, ואפשר דאיירי במקום דליכא חשש חזרה כגון שהחציצה בראש הפרק והגביה ידו וצ"ע.
טו) ב"י סי' קס"ב ד"ה ומ"ש, כ' דחוץ לפרק היינו שהיו תוך הפרק ויצאו, ואם באו מתחלה חוץ לפרק נמי אפשר דמיטמאין בנגיעתן במים שבתוך הפרק, ומ"מ אין המים שחוץ לפרק מטמאין המים שבתוך הפרק דבלא"ה המים שבתוך הפרק טמאים ומ"מ אין מטמאין היד, והלכך לא גזרו משום נגיעת המים שחוץ לפרק וכן בנותן מים שניים השניים טהורים אע"ג דנגעי במים שחוץ לפרק כיון דבלא"ה נוגעים בראשונים ולא גזרו רק בשחזרו על הידים כדתנן פ"ב מ"ג וחזרו ליד, ומיהו דוקא במים שנטמאו מיד זו אמרינן דאין מטמאין את המים שעל היד, כמו הכא בנטל ויצאו המים חוץ לפרק אבל אם נפלו מים טמאין חוץ לפרק כיון שהגיעו למים שעל היד טמאום וצריך לנגבם ולחזור וליטול, וכן אם נגב מעט מים על הכותל וחזר ונגע בהן חוץ לפרק והגיעו במים שבתוך הפרק טמאו את המים ואת היד אלא כל זמן שלא פירשו אין מטמאין את המים שעל היד בנגיעה.
שם והערוך כתב כו', הב"י פי' דהערוך סבר דהמים מיטמאין מן הזרוע והוא תמוה ודברי הערוך מתפרשין כדעת כל הראשונים ומש"כ שלא נטל אותו כו' ר"ל שהמים יצאו חוץ לגבול הנטילה והוי מים אלו כפירשו לכותל וכשחוזרין על היד מטמאין.
שם דקדק הב"י למה צריך להגביהם ישפילם והוא תמוה כמש"כ בהגהות מהרל"ח דלעולם יש לחוש דיש מעט חוץ לפרק ונגע מקדם תוך הפרק או שנוגעין עכשו במים שבתוך הפרק ונטמאו, והלכך צריך להזהר שלא יחזרו תוך הפרק, וצריך להגביהם מנטילה ראשונה עד שינגבם כלם.
הב"י טרח לפרש ל' תר"י ובגליון האלפס הגיהו שיגביהם כו' שאם לא יגביהם כו', אבל אכתי לא מתישב דבל' זה מבואר דהמים השניים מתטמאים והם מטמאים היד, ואם כונתו ז"ל שיחזרו המים מחוץ לפרק תוך הפרק הלא המים עצמן יטמאו, וא"צ לטומאת המים השניים.
מש"כ הב"י בדעת הרמב"ם שאם בא לחלק הרביעית לראשונים ושניים צריך להזהר להגביה ידיו תמוה מאד דלדעת הרמב"ם צריך רביעית דוקא בלא הפסק כלל ואם הפסיק ברביעית אם נגבו ראשונים לא עלתה לו נטילה, ואם יש עדיין טלה"ט מצטרפין וחשיבא הכל נטילה ראשונה, וידיו טהורות אם נגבן אבל המים טמאין, ואין חילוק בין חולין לתרומה, אלא דבתרומה הוא נזהר בשניים כדי לטהר המים, אבל ידיו טהורות אף לתרומה, ולדעת הר"מ אף אם נטל רביעית בב"א המים טמאין, והלכך שפיר כתב דצריך שיגביה ידיו אף בחולין, ועי' לעיל סק"ד.
טז) יש לעי' למ"ד חולין ק"ו ב' דלחולין עד הפרק ולתרומה עד הפרק וכן הוא מעיקר הדין ואמוראי בתראי החמירו וכמש"כ תו' שם, כשנטל ידיו לחולין עד הפרק אי מטמא משקה להיות תחלה, ואפשר כיון דהוא טהור לחולין א"מ משקה חולין וכמש"כ תו' חגיגה י"ח ב' בנטל לחולין ולא הוחזק לתרומה, ומיהו אפשר דהכא גרע טפי שלא נטל כלל שיעור הצריך ומקרי פוסל את התרומה, ואת"ל דמטמא משקה חולין א"כ שניים טמאים מן הדין ומ"מ תיקנו ראשונים ושניים גם בחולין משום סרך תרומה, וכן יש בחולין דין נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה, ודין נגב ידיו בכותל וחזר ונגע במים, וכן נטל ידו אחת אחת וחזר ונטל שניים בב"א, וכן נטל מקצת ידו ולא נגב והוסיף על כל היד דכל הני פסולין הוא משום שמים טמאין חוזרין ומטמאין היד ולא שייך אלא בתרומה אבל בחולין דלאחר שניים לא נטהרו המים לא הראשונים ולא השניים ומאי אכפת לן בשאר מים טמאים מ"מ משום סרך תרומה נתנו דין נט"י לתרומה, ומ"מ לאחר ניגוב אם נגע במים טמאין א"צ נטילה עכשו שכלנו טמאי מתים, ומיהו הטומאות המאורעות בשעת נטילה נוהגין כדין נטילת תרומה, ואם נגב ידיו ונגע במים שנגבן נמי גזרו, ומיהו מים טמאין מחמת ידים כשרין לנטילה לדידן דכל המימות טמאין וכמש"כ התה"ד סי' רנ"ט, ונראה דה"ה נמצא על ידיו קיסם או יצאו המים חוץ לפרק וחזרו נוהג האידנא וכמבואר בשו"ע וכלהו משום סרך תרומה, ואם כשטיהר ידיו לחולין אינו מטמא משקה חולין ניחא טפי.
והב"י כ' בשם הרשב"א ובשם האגור בשם הר"א דאין דין יצאו הראשונים חוץ לפרק אלא לחולין בנטל אצבעותיו לבד וכשיוצאין חוץ לפרק מיטמאין אבל לא בנטל כל היד, הנה ס"ל דנטל ידיו לחולין מטמא משקה חולין, ותימא דאדרבה א"כ מאי אכפת לן ביצאו חוץ לפרק הלא גם תוך הפרק מטמאין מים דידים אין טהורות לחצאין, וע"כ דנתנו בנט"י לחולין דין נט"י לתרומה ואי בתרומה לא אכפת לן ביצאו חוץ לפרק א"כ גם בחולין לא אכפת לן, ועוד דהא תנן פ"ב מ"ב בנמצא על היד קיסם ידיו טמאות משום דחוזרין המים מן הקיסם על היד, והדין נותן דהוא הדין מחוץ לפרק תוך הפרק, ועוד איך יתכן דמשנתנו ביצאו ראשונים חוץ לפרק בחולין דוקא ולא בתרומה, הלא תנן מטמאות ומטהרות עד הפרק והיינו לתרומה דלחולין מטמאות ומטהרות אינן בפרק אחד.
ואפשר דדעתם ז"ל כיון דמעיקר תקנת חכמים לחולין עד כף היד ואמוראי בתראי החמירו כל היד, אם באו המים מכף היד לאצבעות לא אכפת לן דהא כף היד ג"כ בכלל נטילה שהרי מטהר בזה לתרומה ומטהר שלא תהיינה ידיו מטמאות משקה והלכך גם המים שעל הכף באין לטהר ואין בכחן לטמא היד וכשבאין מכף לאצבעות הוי כמאצבע לאצבע, וכן המים שבאין מזרוע לכף היד אין מטמאין היד דלחולין אין כף היד מעיקר הנטילה ולא גזרו על זה, אבל בתרומה אם באו המים מזרוע לכף טמאוה ומשנתנו בין לחולין בין לתרומה, והא ליכא למיחוש שיבואו המים מזרוע לאצבעות דודאי אין בטלה"ט כח לעבור כל כך, אבל ל' הרשב"א ל"מ כן, ועוד לפ"ז נמצא קיסם על כף היד בחולין לא אכפת לן וצ"ע.
יז) ונראה לדעת רשב"א אין נפקותא בין באו המים מן הכלי חוץ לפרק בין עברו דרך כף היד חוץ לפרק ואע"ג דכבר נטמאו המים בעברם דרך היד מ"מ לא גזרו עליהן לכשיחזרו והשניים מטהרין אותן, דהא אף אם לא עברו דרך היד בדין הוא שנטמאין במקומן בנגיעתן למים שבתוך הפרק וכש"כ כשהן חוזרין תוך הפרק שהן מיטמאין, ואפ"ה לא חש להו הרשב"א.
ובמ"א בפתיחתו לסי' קס"ב, כתב עפ"י דברי ב"י דלדעת הר"ש וש"פ החשש דוקא שמא באו מתוך הפרק חוץ לפרק ולדעת הרשב"א החשש בבאין מן הכלי חוץ לפרק ולמש"כ לעיל לדעת ש"פ אף אם באו מן הכלי חוץ לפרק הן מיטמאין בנגיעתן במים שבתוך הפרק או בבואן תוך הפרק, ולדעת הרשב"א אף אם באו מתוך הפרק על הזרוע אין חוששין להן.
כתב עוד המ"א שם דהא דאין השניים מטהרין את הראשונים לדעת הרשב"א הוא משום שמא לא הגיעו השניים עד סוף הראשונים או שמא עברו השניים יותר מן הראשונים, וכל הדברים תמוהים מאד דהא תנן נטל את הראשונים והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמא ותנא רישא הטעם שאין מיטהרות אלא עד הפרק, ולדעת רשב"א היינו פרק של קשרי אצבעות אלמא דאין השניים מטהרין הראשונים אף אם השניים בצמצום עם הראשונים והטעם דלא נטל כל כף היד אלא מקצת הכף ואין ידים מיטהרין לחצאין, והלכך אע"ג דהכף הוא בכלל תוך הפרק לתרומה ואילו נטלו כלו היה מיטהר אע"ג דהוא נוטל לחולין, השתא מיהא דנטל פלגא דכף מיטמא מטמא את המים וטהרה לית להו, ומש"כ המ"א דאם השניים יוצאין חוץ לפרק נמי מיטמאין לדעת הרשב"א ג"כ תמוה דהא תנן בהדיא נטל את הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ולדעת רשב"א היינו חזרו מכף לאצבעות, וע"כ כיון שכבר נטהרו ידיו לחולין אין המים הבאין לכף מקבלות טומאה לענין לטמא ידים לאכילת חולין תדע דאל"כ יהא צריך להזהר בשעת סעודה שלא יעברו משקין על הכף ויגע בהן ויצטרך ליטול ידיו [ובאמת כ"כ הרא"ה בבה"ב אבל הרשב"א במה"ב חולק בזה] אלא ודאי דלענין אכילת חולין חשיבא הכף כטהורה, ומה"ט יש לתמוה על מש"כ המ"א דלדעת רשב"א לא מהני טבילה לידים או נתינת רביעית ולמש"כ ז"א דכיון דהמים באין לכף בשעה שידיו טהורות גם הכף טהור, וכן בנטל רביעית שבאה הטהרה בב"א אפשר דלא גזרו במים שעל הכף, וכדתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ד דהמטביל א"צ להגביה, [אח"כ ראיתי כן דברי מרן המ"א בדעת רשב"א מכוונים, עי' לק' ס"ק כ"א].
יח) ולענין הלכה קשה להקל כדעת רשב"א שאין כן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וש"פ ואין שיטת הרשב"א מבוארת ולכאורה הוא נגד משנה שלמה פ"ב מ"ג הידים מטמאות ומיטהרות עד הפרק והיינו ע"כ פרק הכף והזרוע, וקתני סיפא כיצד כו' וכמש"כ לעיל ועוד מ"ש חוץ לפרק על הזרוע מעל הקיסם וכמש"כ לעיל, והלכך אף אם נוטל עד הזרוע צריך שיגביה ידיו.
ומש"כ הרמ"א עפ"י דברי הב"י דישפיל ג"כ תמוה דע"כ א"א לצמצם ויצאו מעט חוץ לפרק ומה שאמרו בגמ' סוטה ד' ב' שמא יצאו המים חוץ לפרק היינו נמי בשעת נטילה יעברו המים דא"א לצמצם והלכך צריך להגביה דוקא.
ואם נטל ג"פ אם נימא דכבר כלו הראשונים י"ל דמצי להשפיל ואע"ג דחוזרין השניים והשלישים שנטמאו מהראשונים מ"מ כיון דאם לא חזרו ליד הידים טהורות ואע"ג דלעולם נוגעין המים שחוץ לפרק למים שבתוך הפרק מ"מ לא חיישינן כיון דבלא"ה המים שבתוך הפרק טמאים ומ"מ השניים לא נטמאו, גם נגיעת השניים בחוץ לפרק אינו מפסיד והידים מיטהרין כיון דמים שחוץ לפרק נמי קבלו טומאתן מחמת אותה היד, ולא גזרו במים חוזרין ליד ומטמאין היד, ולפ"ז י"ל דשניים החוזרין לא אכפת לן כיון שאין טומאתן אלא מחמת נגיעה במים חוץ לפרק וכבר הוכרחנו לטהר נגיעתן קדם שחזרו, וזה נראה כונת המ"א סק"ב שכ' דהמים עצמן אין מטמאין זא"ז, ולדידן דכל המימות טמאין, ומ"מ אם נוגע במים אחר שניים אין מפסיד נטילתו אף קדם הניגוב, אמנם אם נגע במים שנגב מראשונים קדם שנגב ידיו טמאים, ולפ"ז י"ל אם נגעו מים אחרים במי הנגיבה ונגע בהן אחרי שנטלן שניים י"ל דהוי כנגע בשאר מים טמאים, ולפ"ז י"ל דחוץ לפרק הוי ג"כ כשאר מים טמאים.
ומש"כ המ"א שם ע"פ דעת הרשב"א אין לו מקום למש"כ לעיל שאין כונת הרשב"א משום שנותן השניים רק עד הפיצול אלא דלא שייך שניים רק עד הפיצול ולמעלה מהן לא נתן רק מקצת הכף ואין טהרה במקצת, [עי' ס"ק כ"א].
כ' המ"ב סק"ג דהגבהה הוא אחר נתינת מים שניים, ותמוה מאד דאם יחזרו מים ראשונים מחוץ לפרק לתוך הפרק כבר טמאו את היד ובטלה נטילה ראשונה דדוקא מים שבאו על היד מדין נטילה אין מטמאין את היד אבל מים שבאו שלא מדרך נטילה אפי' מים טהורין שנטפו על היד מיטמאין ומטמאין את היד וצריך ניגוב ונטילת ראשונים מחדש וכן הוא בנטל שניים על מקצת היד למ"ד אין מוסיפין על השניים, וכמש"כ לעיל סק"ו, והיינו משנתנו דנמצא קיסם פ"ב מ"ב דתנן נטל הראשונים ונמצא על ידו קיסם כו' ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרין אלא מים שע"ג היד, ואם איתא דאם הסיר הקיסם ונטל ידיו טהורות הו"ל למתני נטל ראשונים ושניים ונמצא על ידיו קיסם אלא ע"כ ה"ק כיון שנמצא קיסם אחר הראשונים ידיו טמאות שאין כאן גם נטילה ראשונה מפני שאי אפשר ליטול שניים שאין השניים מטהרים אלא מים שעל היד ר"ל שבאו על היד בדין נטילה ולא מים שבאו מהקיסם על היד והוא מסתבר דלא שייך טהרת שניים במים טמאים שנפלו על היד, וכדתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ד ואם עשה כן צריך לנגב, ובמ"ב ס"ק ס"ב כתב דאחרונים ז"ל נסתפקו בזה, וצ"ע ספיקם, ובמ"ב שם כתב דאם נמצא אחר שניים לא מהני הסרת הקיסם וליתן שלישיים אלא צריך ניגוב, ולכאורה הדברים סותרים זא"ז, ואחרי שהמ"ב לא הקיל בנמצא קיסם כמו כן לא מצינו להקל בהשפיל ידיו אחר מים ראשונים, ודין הגבהה הוא מתחלת נטילת ראשונים עד אחר ניגוב, ואם השפילן נראה דידיו טמאות דסתמא ירדו המים וכמו בנמצא קיסם דאמרינן מסתמא ירדו מים מעל הקיסם ובמ"ב כ' דאם השפיל הו"ל ספיקא וטהור וצ"ע, [עי' ס"ק כ"א דלגרש"י דברי המ"ב מכוונין דא"צ להגביה רק בשניים וזו דעת ראב"ד שהביא הכלבו אבל אין זה דעת ש"פ].
יט) ואין לנו להקל בדין הגבהת היד רק משום שאנו נוטלין רביעית על כל יד, ואף דלדעת הרמב"ם והראב"ד והר"ש רק היד טהורה אבל המים טמאין וצריך להגביה מ"מ יש לסמוך אסמ"ק והרא"ש והטור להקל, ומיהו יש מקום להחמיר דלא סגי ברביעית דלדעת רש"י ותו' חולין ק"ו דגם לתרומה סגי עד קשרי אצבעות א"כ נאמר שיעור רביעית על ניטלין עד קשרי אצבעות, אבל אם נוטל עד פרק היד והזרוע הוא מוסיף חנם, וא"כ לא שפך כל הרביעית על ידיו, ולא הועיל כלום בדין טהרת המים, וגם לא טיהר כלל ידיו בלי שניים, אם לא שנסמוך ע"ד ש"פ דלתרומה עד פרק היד והזרוע, ואם באנו לצאת דעת רש"י ותו' והרא"ש והובא בשו"ע ס"ס קס"א, צריך לשפוך ב' רביעיות על כל יד ואפשר דמעט יותר דאולי כף היד גדולה מכל האצבעות, באופן שיטול רביעית על האצבעות אמנם כ"ז אם היינו נוטלין רביעית על ב' ידים בב"א אבל כשאנו נוטלין ידים אחת אחת, הלא סגי בשטיפה אחת מרובה כשתים כמש"כ תו' חולין ק"ז א', והא דתנן פ"ב מ"א נפל ככר של תרומה טהור קאי בין בנטל ב' ידיו מרביעית ובין בנטל ידו אחת בשטיפה מרובה וכן מבואר בר"ש ורא"ש שם שפי' טעמא דר"מ דכיון דידים טהורות וא"צ שניים ה"ה המים טהורים וא"כ בנותן רביעית על כל יד ודאי סגי, ויש לתמוה על הב"י שכ' בשם סמ"ק דאם נותן רביעית על כל יד א"צ להגביה ידיו וכ' ב"י ע"ז דכל ששפך פחות מרביעית אף אם שפך על כל יד ויד נטמאו המים וכששופך רביעית בב"א אף אם נותנן על ב' ידיו בב"א לא נטמאו המים, והלא בהדיא שנינו דביד אחת סגי בשטיפה מרובה ואפי' בפחות מרביעית, וכן הרא"ש והטוש"ע סתמו דרביעית על כל יד בעינן לטהר המים, ואפשר דאין אנו בקיאין בשיעור שטיפה אחת כשתים ולכך סתמו רביעית על כל יד, ובמ"א סי' קס"ב סק"ג הביא ד"ז דביד אחת סגי בשטיפה מרובה שלא להצריך שניים בשם ת"ה וש"פ, וכן הביאם ב"י סי' ק"ס ותמה למה השמיטם הרא"ש והטור [אלא של' הב"י משמע דבשטיפה אחת צריך רביעית דוקא ולא סגי בשירי טהרה וז"א דודאי כשר משירי טהרה אלא דלא עלו לשם שניים וא"צ הטור להביאם בסי' ק"ס ובסי' קס"ב הביאו ולא השמיט הטור רק דין ידו אחת בשטיפה אחת, ואדרבה כתב בסי' קס"ב שיתן רביעית על כל אחת].
כ) שו"ע סי' קס"ב ס"ב כתב דצריך ליתן ג"פ אחת להעביר לכלוך וכל דבר החוצץ, ונראה דהמים בעצמן מעבירין את הלכלוך בלא שפשוף וכל כה"ג לא מקרי חציצה שהרי כיון שהמים העבירום ובאים על עצם היד הוי נטילה מעליתא ומ"מ משמע להו להראשונים ז"ל דשטיפה לטהרת הידים בעינן על יד נקי' וא"כ הדין נותן שיוסיף עוד מים שיעברו על יד נקי', ונראה דגם תחלת הנטילה הוא בכלל נטילה והלכך כתב בשו"ע דיתן מקצת הרביעית ולא אמרינן דחסר לי' רביעית, ומיהו הדין נותן דלא יפסיק, דכיון דהפסיק הו"ל כמוסיף על הראשונים ותנן אין מוסיפין על הראשונים, ומיהו מצינו לדעת הראב"ד דמצריך רביעית דוקא ומ"מ מוסיפין והא דאין מוסיפין היינו בנטל מקצת היד דוקא וכמש"כ לעיל ס"ק ז', ומ"מ לא מצינו להקל בזה, ואם נתן פעם אחת והפסיק הדין נותן דצריך ניגוב, ואז אין נטילה ראשונה מכלל נטילה וצריך רביעית שלמה לנטילתו אח"כ, אף שלשון הטוש"ע ל"מ כן מ"מ קשה להקל בזה, ובמ"ב כ' דלא מצינו בראשונים דנטילה להעביר חציצה תהי' בכלל נטילה ולכן כתב דראוי להחמיר שישתייר רביעית, אבל ניגוב כתב דא"צ דהוי כנגע במים דלא נפסלו לנטילה, ולא נראה כן אלא האי דומה לנטל מקצת יד דקיי"ל דאין מוסיפין על הראשונים וצריך ניגוב ואף שהר"ש נסתפק אי צריך ניגוב הוא משום דבאו דרך נטילה אבל אם באו שלא בדרך נטילה לעולם צריך ניגוב דכל המים שבאו על היד שלא בדרך נטילה אין מים שניים מטהרין אותן כמו בבאו מחוץ לפרק ומקיסם ומ"ל באו אחר נטילה ומ"ל באו קדם נטילה, הלא אין ביאתן פוסלת אלא מציאותן וכל שנמצאין מים שלא בדרך נטילה בשעה שבאים מי הנטילה נטמאת היד מהמים הטמאין שלא באו דרך נטילה ואין השניים מועילין לזה כלום, והלא הצריכו חכמים שניים לטהר ראשונים, ובדין הוא שהראשונים יטמאו השניים אלא כיון שבאו לטהר הם נלחמים עם הטומאה ואתערב בהו טהרה וכמש"כ לעיל סק"ה משא"כ במים הבאים שלא בדרך נטילה, והא דנגע במים טמאים כשרים לנטילה הוא משום דלדידן כל המימות טמאות ואפ"ה אנו צריכים נט"י לחולין ולפיכך לא שייך למפסל משום טומאה אלא בשעת נטילה ובמעשה הנטילה וכדין סרך תרומה אבל לא בטומאה קדומה, ולפיכך נגע במים כשרים לנטילה, אבל נגע במי נטילה אחר נטילה צריך ניגוב ונטילה ולפיכך גם דברי המ"א סי' קס"ב סק"י צ"ע בהא דכתב דאם נגע בזה שנטל שניים א"צ לנגב רק נוטל שניים וכן מש"כ דאם הברזא לחה לא אכפת לן, גם דברי הב"י שכ' דהר"מ לא מצריך ניגוב בנטל מקצת יד צ"ע דאין כל הכרח בדעת הר"מ דהר"מ עיקר דינא קתני דלא מהני נטילה למקצת הנשאר וכיון דצריך נטילה מחדש נמצאת דהראשונים לא באו לטהר כלום ושפיר י"ל דמטמאין את היד ואת המים הבאים ולא יועיל נטילה עד שינגבם, וכן נראה עיקר לדינא דלעולם צריך ניגוב, ולכן בנוטל להסיר לכלוך אם הפסיק צריך ניגוב ואם לא הפסיק נראה דיש להקל כדעת השו"ע דעולין בשיעור רביעית ומ"מ לכתחלה ראוי להחמיר להפסיק ולנגב ואז ודאי צריך רביעית בתחלה.
כא) כל מש"כ ס"ק י"ח הוא ע"פ גי' הר"ש וש"פ במשנה פ"ב מ"ג, אבל לגרש"י סוטה ד' ב' אין חוששין למים שחוץ לפרק ולא החמירו בהן יותר מתוך הפרק בין שבאו מתוך הפרק חוץ לפרק ובין שבאו מכלי חוץ לפרק ומה שהן מיטמאות מהיד או ממים שעל היד אין בכחן לחזור ולטמא היד או המים שעל היד, והלכך אם נטל שניים עד מקום שנטל ראשונים לא אכפת לן כלל במה שיחזרו המים שכלן נטהרות, אלא הא דצריך להגביה דחיישינן שמא לא הגיעו השניים לסוף ראשונים, ומדברי הראב"ד בכל בו שהביא ב"י מבואר דה"ה אם השניים יעברו יותר מהראשונים הם מתלכלכין שם ואם יחזרו יטמאו, ולפ"ז א"צ הגבהה רק אחר שניים וכמו שפי' המ"ב ואפשר שזו גי' הרשב"א ג"כ והוסיף דלא שייך לכלוך אלא בכף היד ולא בזרוע, וצ"ל דהרשב"א אינו חושש שיעברו מתוך הפרק חוץ לפרק דיכול להשפיל בראשונים, ועפ"ז מבוארין דברי המ"א בדעת רשב"א, וב"י כתב דגם בסה"ת גורס כגרש"י.
כב) מ"א סי' קס"ב סק"ג הביא דעת הראב"ד דגם בנטל רביעית צריך שניים, וד"ז מוכרח בירו' לדעת הראב"ד דלעולם צריך רביעית ולא מהני שירי טהרה ואפ"ה קאמר בירו' בראשונים נוטל ומפסיק ומבואר דחובה להפסיק, ודעת הרמב"ם ותר"י ג"כ דלעולם בעינן רביעית וממילא דצריך שניים אף בנטל רביעית, ומיהו לדעתם אין השניים רק לטהר המים אבל אם נגב ידיו הן טהורות אף בלא שניים כדתנן פ"ב מ"ג בראשו או בכותל טהורה וקתני בתו' אם חזר ונגע במים שבכותל ידיו טמאות, אלמא דידיו טהורות והמים טמאים וע"כ בלא נטל שניים איירי וכן הוא בלשון הר"מ בהלכות מקואות, וכן הוא בלשון הראב"ד שהביא הכלבו, ואם כן אין נפקותא לדידן לדינא דלכולי עלמא נוטל רביעית ומנגב ידיו והן טהורין, אלא דנפקותא דלדעת הראב"ד צריך הגבהת ידים וזהירות מקיסם אף בנטל רביעית בב"א, וכן בנטל כל יד בפ"ע אסור לשפשף זו בזו לדעת הראב"ד אף בנטל רביעית, ואם נוטל כל אחת בפ"ע צריך לעולם שניים לדעת הרמב"ם והראב"ד משום מצות שפשוף, דהיינו מצוה לשפשפן זו בזו.
שו"ע שם ס"ג נטל מקצת ידו וחזר והוסיף כו', כ' הר"ש פ"א מ"א דהא דאמרו בירו' דצריך להפסיק היינו דצריך לנגב אם נטל מקצת ידו, וצ"ע היכי נרמז זה בירו' והלא בירו' משמע דלעולם צריך להפסיק והיינו דבעינן ראשונים ושניים, ובת"ה כ' דנוטל ומפסיק היינו אם נטל מקצת יד צריך לנגבה וליטול אח"כ על מקצת שלא נטל, דאי לא ינגב יטמאו מים הבאים את מים הראשונים ואינו מובן דאדרבה אם מצטרפין א"צ ניגוב כדאמר בגיטין בדאיכא משקה טופח עדיף, והרשב"א עצמו סיים דהוא דלא כהלכתא דקיי"ל ידים אין טהורות לחצאין, וצ"ע דהא במתנ' תנן אין מוסיפין על הראשונים, ואולי כונת רשב"א דירו' כר"מ דברייתא אבל בר"ש מבואר דמנגב ונוטל כלה.
ולדינא נראה דצריך ניגוב וליטול אח"כ כל היד וכמש"כ לעיל סק"ך ומש"כ בשו"ע דאם עדיין טלה"ט יכול להוסיף נראה דדוקא בלא נגבה כלום אבל אם נגבה מקצת אינו יכול להוסיף דאשתכח דהמים שבמקום שנתנגב לא טיהרו כלום, ומים שאינם מטהרין מטמאין היד והמים וצריך ניגוב ונטילת כל היד, ובזה ניחא דהצריכו הר"ש והרא"ש ניגוב ולכאורה קשה ממ"נ אי איכא טלה"ט נקטינן לקולא דמוסיפין ואי ליכא טלה"ט הלא אין המים מטמאין כמש"כ ר"ש רפ"ג דטהרות [ומיהו בפ"ק מ"ט שם נסתפק בזה] אלא בנגבו מעט צריך לנגב הכל, ומיהו אפשר דבמוסיף מים מתכנסין מים הראשונים ואפשר דיש בהן טיפה שמגעת לטלה"ט, וכמו במים בלועין בחרסין דבמקפיד עליהן מטמאין אף שאין טופחין וכדאמר נדה ס"ב ב' וזה יש להסתפק לדינא לדעת ר"ש דמצריך ניגוב אי סגי באין בהן טלה"ט או דלא יהי' בהן טופח כלל, ובעיקר דין טלה"ט יש חולקין דלא מהני וכמש"כ לעיל ס"ק ז'.
כג) שו"ע שם ס"ד צריך שישפוך לו אחר, כ' המ"א בשם רש"ל משום שיוכרח להשפיל ידיו, ועוד כשיטול הכלי לשניים יהי' האוזן טופח מהמים הראשונים והוי כנגב בכותל וחזר ונגע במים, כן נראה לפרש, ובמ"א כתב דהאוזן יטמא ויחזור ויטמא את המים שבידו וזה תימא דאין אנו נזהרין מטומאת הכלים דבלא"ה כל הכלים טמאים ודוקא טומאת מי ידים פוסלין דזה בכלל דיני נטילה אבל מי נטילה שנגעו בכלי ונגע בידיו בכלי שלא במקום המים לא שמענו שפוסל בנט"י, וסיים המ"א ומ"מ אפשר לשפוך על כל יד בפ"ע ראשונים ושניים כו' צ"ע דאכתי אי אפשר להשפיל אחר שניים עד אחר ניגוב, ואין קו' המ"א רק על טעם השני.
מ"א סק"ט כתב דאם נטל ידו אחת ברביעית ואחת בפחות מרביעית ושפשפן טימאן, והקשה למה נטמאת היד שנטל עליה רביעית הלא אמרינן דאין צריך הגבהת ידים בנטל רביעית אף אם לא נטל רק עד קשרי אצבעותיו אע"ג דהמים נוטפין מכף ידו לאצבעותיו, וי"ל דקדם שטיהר ידיו אף כף היד בכלל ענין הנטילה ואם מים טמאים חוזרין מכף היד לאצבעותיו מפסידין הנטילה, אבל לאחר שטיהר כבר ידיו כבר נגמרה הנטילה, ולא חשבינן תו המים שבכף היד לטמאין לענין נטילת חולין, וכן נגע בכף היד במים שבידו של חברו אחר נטילה שניה אינו מטמא שהכף טהור לחולין לענין דין נטילת ידים, ומיהו בזה החמיר בשו"ע סעיף ז', אבל מים שבא מהכף אינן בכלל נטילה, אבל נטל ידיו ונגע באצבעותיו של חברו קדם שנגבו אף אם נטל שניים או נטל רביעית הפסיד נטילתו שהרי האצבעות טמאות אף לחולין, לטמא משקה חולין ולאסור אכילת חולין, ועי' לעיל ס"ק י"ז.
שם סק"י כ' בשם יש"ש דאם נטל שניים ונגע בחברתה לא הפסיד ראשונים, וביש"ש שם כ' הטעם דהא גם הראשונים טמאים ואפ"ה שניים מטהרים אותם ה"נ יטהרו שניים את הטמאים והדברים תמוהים מאד, דהדבר פשוט שאם נטל ראשונים ושניים ונגב והרי ידיו טהורות, אם חזר ונגע במים ראשונים של חברו נטמאו ידיו וצריך ראשונים ושניים וה"נ בנגע בחברתה אחר שנטל שניים הרי המים נעשו ראשונים ומטמאים ידיו עכשו ונטילתו ראשונה ושני' קדם הטומאה בטלות ועכשו על ידיו מים טמאים שלא באו דרך נטילה ואם שופך שלישים עליהם הרי הוא כטובל ושרץ בידו שהמים הטמאים מטמאים גם המים הבאים, אלא ודאי דצריך ניגוב וכבר פירשו כן אחרונים ז"ל דברי הרמ"א בס"ו.
וביש"ש שם כתב דאם נטל כל אחת בפ"ע ושפשפן ידיו טהורות וזה נגד משנה שלמה פ"ב מ"ג נטל את הראשונים לידו אחת כו' והיינו אחת אחת כדתניא בתוס' כמש"כ הר"ש.
כ' המ"א שם אם דוחק הברזא הלחה בידיו כדי ליטול ידיו לית לן בה דהוי כמים שנגע בהן ידים מסואבות דכשרים לדידן לנט"י, ואם נטל ראשונים ושניים ליד אחת לא יטול יד שני' מפני שנשארו מים טמאים על הברזא, ונראה דאם הברזא לחה בתחלה כיון שנגע טימאן והמים הן כבר מלוכלכות בידו וכל שמים טמאין על ידו לא מהני להו נטילה, ולא דמי לנגע מקדם במים דהתם המים באין על ידיו דרך נטילה ואין הידים מטמאות המים עכשו, וטומאה קדומה לא אכפת לן, דבלא"ה כל המימות טמאים, משא"כ במגיע טומאה למים בשעת נטילה, וכן אם נטל ראשונים בברזא נגובה צריך לנגבה גם לשניים, וכן אם נטל ראשונים ונטף עליהם מים מכל מקום שהוא מנגב וחוזר ונוטל, ואף אם נטל ראשונים בברזא נגובה רביעית שלמה צריך נגיבה ליד שני'.
כד) שו"ע ס"ז שלא יגע בשעת שפשוף חוץ למקום שהגיעו המים, ד"ז כ' הכלבו בשם הראב"ד, והראב"ד לשיטתו דס"ל דיצאו השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה, אבל לא מצינו לי' חבר בכל הפוסקים ובגי' במשנה פ"ב מ"ג איתא בהדיא דיצאו שניים חוץ לפרק וחזרו ליד ידו טהורה, וגם לגרש"י ליתא דין יצאו שניים חוץ לראשונים ודעת הראב"ד מבואר בכלבו שהביא ב"י דאינו משום לתא דטומאה אלא משום לתא דלכלוך ואף בנוטל כל הכף, ודעת רשב"א דפי' חוץ לפרק היינו על הכף היינו דוקא ביצאו ראשונים אבל יצאו שניים כיון שכבר נטהרה היד לא שמענו, ומה שהכף טמאה לתרומה לית לן בה לחולין מיהא טהורה לכן לית לן שום מקור לאסור נגיעה בכף לדעת הפוסקים דסגי לחולין עד קשרי אצבעות, ועוד דדעת הפוסקים דנט"י עד קשרי אצבעות ס"ל דגם לתרומה כן, והרשב"א לא פירש רק אליבא דרב דמקיל בחולין אבל אנן מחמרינן בחולין כתרומה כדאמר חולין ק"ו ב' אלא דלפרש"י שם גם בתרומה עד קשרי אצבעות, וא"כ לא שייך להחמיר כלל, כיון דמקילינן בלא נגע יש להקל גם בנגע. ודברי השו"ע צע"ג.
שו"ע ס"ו בהגה' כ' דאין ליגע ביד שנטל עליה שניים ליד שנטל עליה ראשונים בלבד, וכתבו אחרונים דאם נגע צריך ניגוב, ונראה דאף אם נטל ב' ידיו בב"א דרשאי לשפשף אם אח"כ נטל שניים על אחת מהן ושפשפה בחברתה שתיהן טמאות וצריך ניגוב דלענין יד שנטולה רק ראשונים אין השניים כלום ומיטמאות בנגיעתן לראשונים וחוזרין ומטמאין את השני' ואת הראשונה.
שם ס"ח העתיק המחבר דין התוס' דאם נגב בראשונים ידיו טהורות ואם נגע במי הנגיבה ידיו טמאות, ואם יש במי הנטילה רביעית אף אם נגע במי הנגיבה ידיו טהורות, ודברים אלו תמוהים מאד, דכיון דסבר דברביעית א"צ שניים והמים טהורים ע"כ לפרש מתנ' פ"ב מ"א כפר"ש והרא"ש ותו' חולין ק"ז א' גיטין ט"ו ב' בשם ר"ת דעד שיטול מרביעית דאמר ר"מ היינו לטהר הידים אבל לטהר המים נחלקו אח"כ בסיפא בנפל ככר ש"ת, ומבואר מזה דפחות מרביעית אף הידים טמאות ולא מהני להו ניגוב, וכ"ה בהדיא בר"ש [פ"א מ"א] בנ"א, וכ"ה בר"ש ורא"ש בפ"ב מ"א, ולפי' זה יכול ליתן שניים אף אחר ניגוב, וברייתא דקתני דשפשפה בראש או בכותל טהורה חזר ונגע בהן טמאה בנטל רביעית איירי וכר"י דאמר נפל ככר של תרומה טמא דהיד טהורה והמים טמאין ולא קיי"ל כן אלא כת"ק דגם המים טהורין, ויש כאן שיטת הרמב"ם והראב"ד ותר"י דלעולם צריך רביעית ומ"מ צריך שניים ולדעתם מהני ניגוב בראשונים לטהר הידים, אבל דוקא בנטל רביעית, ולפ"ז ליכא למ"ד דפחות מרביעית מהני בניגוב אחר ראשונים, ולא היה לי' להמחבר להעתיק כלל דין חזר ונגע דלא נאמר אלא ברביעית לר"י ולא קיי"ל כן, ואפשר דמפרשינן התוס' בראש או בכותל טהורה לא טהרה גמורה אלא טהרת ראשונים ויכול ליתן עליהן שניים, אבל אם חזר ונגע במי הנגיבה ידיו טמאות ולא מהני להו תו שניים עד שינגב ואפשר לפרש כן דברי השו"ע אלא שהב"י כ' בסי' קס"ה בשם מהרי"א דידיו טהורות לגמרי ודברי מהרי"א אינו אלא לשיטת הרמב"ם וש"פ, ולכו"ע אם נטל רביעית ונגבן א"צ שניים דלכו"ע ידיו טהורות, ואם לא נגבן לדעת ר"ש וש"פ דבמחלוקת שנוי' אי המים טהורין אם הלכה דהמים טהורין לא שייך שניים, ולדעת הרמב"ם שייך שניים לטהר המים, אבל אין חובה לטהר המים ורשאי לנגבן, ובפחות מרביעית לדעת הר"מ וש"פ לא מהני, ולדעת ר"ש וש"פ צריך שניים ויכול ליתנן קדם ניגוב, ויכול ליתנן לאחר ניגוב, ודברי המ"ב בבה"ל תמוהים טובא.
כה) מ"א ס"ק י"ז כ' דקיי"ל דאם ריסק בריתו מן המים מטבילין בו ונוטלין ממנו לידים, אבל בעיני' לא, וגם ממעט בשפה"נ וחוצץ, ונראה דרשב"ג מודה דאין מטבילין בו בלא רסקו, אלא לענין למעט בשפה"נ אינו ממעט כיון דראוי לרסקו ולהיות בתורת מים, וכן אינו חוצץ לפי' הר"מ פ"ב דידים מ"ב, ואין המים שעליו כמים שעל הקיסם לפר"ש שם, ונמצא לפ"ז דהא דאמר רשב"ג זבחים כ"ב מטבילין בו היינו ברסקו, ובהא ל"פ רבנן עלי', או דפליגי והלכה כמותו כדמוכח סוגיא דזבחים, אבל בהא דאית לי' דאינו ממעט בשפה"נ ואינו חוצץ אין הלכה כמותו, וע"כ דלרשב"ג אינו מים ממש דהא מודה רשב"ג דדגים בעי הכשר מים, ונמצא לפ"ז דיבחושין אינן משלימין לרביעית, אבל בהג"א פ"ב דברכות כתב דאפי' בעיניהו נוטלין מהן וכתב דשמא צריך שיהיו לחות קצת, ור"ל דאינן מים לטבול בהן ולא ליטול מהן אלא כשהן נמצאין במים הן כמים ומשלימים לשיעור ואפי' רובא מהן דהמים נחשבין על ידיהן, ואם רסקן ריסוקן הוא מים ממש, ולפ"ז ג"כ האי דזבחים והאי דמכשירין {א"ה, כמדומה דצ"ל והאי דמקואות} ודידים י"ל דתרי מילי נינהו והלכה כרשב"ג דאם רסקן מטבילין במי ריסוקן והן משלימין לשיעורא אפילו רוב השיעור מהן ובלבד שהנוזל יקיף את כל הנטבל דדבר יבש הנוגע בגוף הנטבל לאו שם טבילה עלה, אבל בשפה"נ קיי"ל דממעטין דעירוב המקוה בעינן בנוזלין הראוין לטבילה, וכן חוצצין בטבילה כיון שגופין יבשין דבוקין זה בזה, וכן המים שעליהן לא הוו כנוגעין בגוף.
שו"ע ס"י כ' דמי שיש לו רטי' על ידו יטול השאר דהוי כנקטעה אצבעו, והקשו הא תנן פ"ט דמקואות מ"ב רטי' שעל המכה חוצצת ותניא חולין ק"ו ב' וכ"ד שחוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנ"י לחולין, ותירץ הל"ח דאיירי באינו מקפיד, ואינו מובן הלא המשנה אמרה דחוצצת ומה שאינו מקפיד לשעה מפני ההכרח לא מקרי אינו מקפיד, ומיהו בטור סי' קס"א משמע דפעמים אינו מקפיד גם על הרטי' אבל לדעת הפוסקים ביו"ד סי' קצ"ח דאם רוב בנ"א מקפידין אף שהוא אינו מקפיד דינו כמקפיד לעולם חשיבא רטי' מקפיד, וכ"ה במ"א שם סק"ה, ועוד דאם מדין אינו מקפיד אתינן עלה לא הוי חשיב לי' הרא"ש משי פלגא דידא, ועוד דא"כ צריך שיהיו המים על הרטי' ג"כ וגם לא אכפת לן במה שהמים באין מרטי' על היד, ועוד אף אם הסיר הרטי' אח"כ ג"כ ידו טהורה כדין מיעוט שאינו מקפיד, והמ"א כתב דאיירי בכואב לי' להסירה, ואינו מובן כי כאיב לי' מאי הוי אכתי הוי חציצה ועי' ביו"ד סי' קצ"ח ט"ז ס"ק י"ד, וממקומו הוא מוכרע שהרי מבואר ברא"ש דלא סלקא נטילה תחת הרטי' והוי פלגא דידא, ואסור להסיר הרטי', אלא דהוי כנקטעה אצבעו, וטעם זה אינו מובן דכיון דתחת הרטי' אצבעו קיימת ובכל שעה בידו להסיר הרטי' ואיך הוא כנקטעה אצבעו ועוד א"כ רטי' שעל המכה לא תחוץ גם בנדה היכי דכואב לה להסירה דהוי כחסר אצבעה, ומעולם לא שמענוה [ומיהו הכא י"ל דאינו יד אלא מקום הרטי' הוא שאר הגוף, דלא תיקנו אלא ביד הראוי לנטילה, אבל אינו ראוי אינו יד, משא"כ בשאר טבילות שכל הגוף הוא בדין טבילה] ואפשר דאיידי דכאיב לה או דמיא מרזו מכא כדאמר יבמות מ"ז ב', פטור מנט"י, ומן הדין אוכל בלא נטילה אלא במפה, ולזה החמיר הרא"ש דמ"מ יטול מאי דאפשר וינקה והשאר היינו המכה תשאר ברטי' שהוא כמפה, ואע"ג דאין תועלת בנטילה מ"מ בלא"ה הוא מותר במפה, אבל עדיין לא מתישב דמ"מ בדין הוא דצריך מפה לכל היד שאין נטילתו כלום, וברא"ש מבואר דהוי נטילתו נטילה מעליתא מן הדין והרי הקפיד שלא יגעו המים ברטי' ודימה אותו לנקטעה אצבעו, והדברים קשים להבינם, ויש לעי' אי חשיב לי' הרא"ש ז"ל נטילה גם שלא לפסול תרומה, או דוקא לענין נטילת חולין, ונראה דאי נפלה באמצע סעודה בטלה נטילתו ולא מהני מה שיחזירנה למקומה, אלא מחזירה למקומה וחוזר ונוטל וצ"ע.
כו) שמעתי אומרים דנוטלים ידים בביה"כ ויוצא ואע"ג דידיו חוזרות ומיטמאות הלא קיי"ל דאין מוסיפין על הראשונים ומ"מ אם עדיין טלה"ט מוסיפין אלמא דכל זמן דמים שעל היד קיימין מטהרין בכל שעה כי יצא מבה"כ והמים על ידיו קיימין נטהרו ידיו, ואין הדין כן דמעשה הנטילה דצריך כלי ונטילה מכלי צריך שיעשה אחר הטומאה ואז נמשכה טהרתו עד שיגמור נטילתו על כל היד, ולא אמרינן כשהגיעו המים על מקצת ידו ועדיין לא נטהר מקצת זה דאין ידים טהורין לחצאין, כבר בטלה מעשה הנטילה והוי כמים מונחין על ידו שלא מכלי ושלא מכח אדם, דכיון דהמעשה נעשתה כדין לא אכפת לן בחלות הטהרה לאחר זמן, וה"נ במשי פלגא דידא ועדיין מימיה קיימין מוסיף עליהן כיון דהנטילה נעשית כהלכתה ואמרינן מ"ל בב"א מ"ל בזא"ז דהרי בב"א ג"כ קדם פלגא דידא לאידך פלגא, אבל אם נטל מקצת היד או כל היד, והכניס ידיו לבה"כ הרי טימאה אותה עכשו ובאת הזוהמא אחר הנטילה נטילה זו שקדמה לטומאה אין שם נטילה עליה כלל לענין טומאה החדשה, והוי כמים שוכנים על היד שלא מכלי ושלא מנטילה ואינם מטהרין כלום, ולכן אם איתא דמכניס ידיו בבה"כ באמצע סעודה צריך נט"י ה"ה אם הכניסן ועדיין טלה"ט עליהן ג"כ הפסיד נטילתו, וכמו כן אין נוטלין בבה"כ, מיהו לא מצינו בהדיא ד"ז דהא דצריך נטילה ביוצא מבה"כ בלא עשה צרכיו הוא משום רו"ר למש"כ המ"ב סי' ד' ס"ק מ', ומ"מ אפשר דמשום זוהמא ג"כ איתא, וקשה להקל.
כז) ר"ש פ"ב מ"ג ואין חוששין נמי שמא לא ניטלו מן הרביעית כו' נמצא כשהשמש הולך ושופך כו', צ"ע דהא הכא בב"א קיימינן ותנן פ"א מ"א מחצי לוג לג' ולד', אבל לא לחמשה, ומסתברא דמתנ' גם בב"א איירי וכבר רצה הר"ש לפרש מתנ' שם בב"א, ומשמע דסבירא לי' שם דלחמשה בב"א לא סגי בחצי לוג, ואין כאן ספק אלא שיעורא הוא דבב"א לה' לא סגי בפחות מלוג, ולא יתכנו דברי הר"ש אלא בשפך השמש לכל אחד בפ"ע ולא ראה אם נשתייר רביעית לרביעי, אבל רישא דברייתא דקתני אין חוששין משום שמא נעשה בהן מלאכה ושמא לא באו מן הכלי לא יתכן אלא בב"א, ולדעת הרמב"ם דבעינן שיגיע שיעור רביעית לכל אחד ניחא בפשיטות דלא חיישינן שמא לא באו מים רביעית על ידיו ובמים ראשונים איירי, וכן לדעת הפוסקים דשירי טהרה היינו דוקא בלא הפסיק הקילוח [עי' ב"י סי' ק"ס] ניחא דבלא הפסיק אין חוששין שמא לא הגיעו המים על ידיו בשכבר נתמעטו המים מרביעית, אבל לדעת ר"ש וש"פ דאף אם הפסיק ונוטל השני בשירים כשר, קשה לפרש הא דאמר דאין חוששין משום שמא לא נטל מן הרביעית, ואפשר דה"ק דכשנוטל לשנים בב"א אין אומרים דליבעי רביעית לכל אחד דעדיין לא חייל על המים שם שירי טהרה דליתכשר בפחות מרביעית, וכן בשלשה וארבעה, אלא דינו כשירי טהרה לכל אחד וסגי בשנים ברביעית ולארבעה בחצי לוג, ולחמשה בלוג, ולא חשיב לכל אחד כלא נטל מן הרביעית.
ושמעינן מהאי ברייתא דמי נטילה אין נוטלין מהם לידים משום שנטמאו ומשום שנעשה בהן מלאכה, והלכך אפי' נטל רביעית בב"א דדעת הפוסקים דלא נטמאו המים, ואפ"ה פסולין לנטילה משום מלאכה, וכ"ה בשו"ע סי' ק"ס סי"א בהגה', ובמ"ב שם בשעה"צ כ' בשם הפמ"ג דפסולין גם משום מיאוס וכמש"כ המ"א שם סק"ז, ולא נראה דא"כ הוי תנא הכא דאין חוששין משום שמא נעשו שופכין.
יש לעיין לדעת הסוברים דגם בנוטל רביעית המים טמאים, אם המים הנשארים בכלי ג"כ טמאין, וכן לדעת המטהרים מים ראשונים בנטל רביעית יש להסתפק כן, בנטל השני בפחות מרביעית, ולמש"כ במס' טבו"י סי' ה' סק"י דאין ניצוק חיבור המים טהורים משום דאין ניצוק חיבור, אבל לדעת הגר"א ז"ל דלא נאמר אין ניצוק חיבור אלא בטבו"י יש לעי' אם המים הנשארין בכלי פוסלין את התרומה.
כח) שם בר"ש אם נתכוין ידיו טהורות ואם לאו טמאות, פר"ש שנטל שניים להקר ידיו וכיו"ב ולא נתכוין לטהר, המים שעל ידיו טמאות ולא מהני להו ניגוב, ומיירי בנטל מרביעית דידיו טהורות ומהני להו ניגוב כדתנן לעיל מ"א, השתא דנטל שניים נטמאו וטמאו את הידים ואתיא כר' יוסי לעיל מ"א דנפל ככר של תרומה טמא, ומכאן דאם נפלה טפה של מים על היד אחר הראשונים הפסיד הראשונים וצריך ניגוב, ושמעינן מכאן דגם לטהרת המים צריך כונה אע"ג דידיו כבר נטהרו, והגר"א ז"ל פי' דאם נתכוין בראשונים לתת על שתי ידיו בב"א אז חשיבא כיד אחת אבל אם לא נתכוין לא, וקשה דל"ל למתני שניים כלל לפלוג בראשונים אם נתכוין או לא נתכוין, ודוחק לומר דאיירי בסתמא וסתמא כנתכוין אלא משום דנטל שניים זו לעצמה וזו לעצמה אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ועוד דקתני דנמלך, ולפר"ש אין להקשות למה קתני זו לעצמה וזו לעצמה אפי' בב"א נמי, י"ל דרבותא קתני דאפי' יד עצמה מטמאין ראשונים לשניים וכש"כ דראשונים שביד זו מטמאין מים שבחברתה היכי דבאו שלא בכונה.
שם נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק כו' ר"ש פי' דבנטל עד הפרק ויצאו חוץ לפרק ונפלו משם לארץ הן טהורין, ואין מובן מי טיהרן והלא שנינו דיצאו חוץ לפרק וחזרו טמאו את היד, ומיהו י"ל דהתם בנפלו המים מן הכלי לחוץ לפרק ויצאו היינו מקום הנטילה נתרחב ויצא חוץ לפרק, ועוד כשחזרו הן מיטמאין ומטמאין, אבל הדבר קשה מסברא דאם נטל מתחלה חוץ לפרק הן טמאין ואם יצאו מתוך הפרק הן טהורין, ומ"ל חוץ לפרק מ"ל על הארץ, והגר"א ז"ל הגיה שתי נוסחאות, אחת, נטל את הראשונים חוץ לפרק כו' מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור, והיינו בנפלו לארץ ולא נגעו זה בזה, זה שנטף מן הפרק ולפנים טמא דלא טיהרו שניים הראשונים שעל הארץ, מן הפרק ולחוץ טהור זה שנטף מן הפרק ולחוץ לא נטמא מעולם, וצ"ל דלא נגעו מים שמחוץ לפרק למים שבתוך הפרק דאם נגעו למה לא נטמאו, ובסיפא גרסינן נטל את הראשונים ואת השניים ויצאו חוץ לפרק ונפל ככר של תרומה טמא דנטמאו גם מים שחוץ לפרק ואין להם טהרה בשניים, ונ"א גרסינן בסיפא ונפל ככר ש"ת מן הפרק ולפנים טהור מן הפרק ולחוץ טמא והיינו בנגע ככר ש"ת במים שעל היד, ובסיפא גרסינן ומה מי גשמים שאין מטהרין מים שע"ג היד מטהרין את המים שע"ג הארץ כו' ור"ל דמים טמאים בטלין ברוב מי גשמים כדתנן פ"ד דמכשירין מ"י.
ואפשר להגיה נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק ונפל ככר של תרומה טהור [היינו דנטל חוץ לפרק ולא נטל תוך הפרק כלל ואין כאן טומאה כלל והא דנקט שניים כדי נקט דה"ה ראשונים אלא אגב סיפא נקטה] נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק [היינו בין שהנטילה נתרחבה מתחלה ובין שהמים שבתוך הפרק יצאו מעצמן חוץ לפרק] ונטל השניים על גבם ונפל ככר ש"ת מן הפרק ולפנים טהור [ר"ל נפל על היד ונגע במים שביד וטהור משום דטהרו שניים את הראשונים] מן הפרק ולחוץ טמא [דאין השניים מטהרין מים שחוץ לפרק] והדין נותן שיהא טהור [הככר שנגע במים שחוץ לפרק] ומה אם הראשונים שאין מטהרים מים שע"ג היד [היינו תוך הפרק שהראשונים שבאו לטהר את היד לא טיהרו את המים שעל היד] מטהרים את המים שע"ג הארץ [היינו חוץ לפרק וקרי להו שע"ג הארץ משום דרישא הזכיר התנא נטל את הראשונים כו' איירי במים שע"ג הארץ דאפי' על הארץ הן טהורין] שניים שמטהרין את המים שע"ג היד אינו דין שיטהרו את המים שע"ג הארץ [היינו המים שחוץ לפרק אפי' הן על הארץ ומיהו על הארץ א"א לדון בק"ו אלא על היד, אלא מלתא בעלמא קאמר דראשונים שחוץ לפרק אפי' הן על הארץ הן טהורין, וראשונים אפי' הן על היד טמאין, וא"כ אחר שנתן שניים שהמים שעל היד טהורין כש"כ המים שבאו מחוץ לפרק שהן טהורין אפי' הן על הארץ].
כט) פ"ב מ"ג נטל את הראשונים לידו אחת כו' פר"ש ע"פ התו' אחת אחת, ולר"י לעיל מ"א איירי אפי' בנטלן שטיפה מרובה כשתים, דמ"מ המים טמאין, אבל לר"מ איירי בשטיפה בלתי מרובה ואז המים טמאין, ואם נטל רק אחת אפי' בשטיפה מרובה ואפי' אליבי' דר"מ ידיו טמאות, וסיפא דקתני נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה דאיירי בשטיפה מרובה כדקתני סיפא דשפשפה בראש או בכותל טהורה, וע"כ בשטיפה מרובה, אי כר"י אתיא אפי' בנטל שתיהן נמי, ואי ר"מ דוקא בנטל אחת, וע"כ רישא וסיפא לאו בחד גונא דא"כ תרתי למה לי, וי"ל דאתיא כר"מ ורישא בנטל שטיפה בלתי מרובה ואפי' נטל שתיהן וסיפא בשטיפה מרובה ודוקא בנטל אחת, אבל אי רישא ר"י ואפי' נטל שטיפה מרובה ואפי' שתי ידיו סיפא ל"ל, ומיהו י"ל אפי' תימא ר"י ולא זו אף זו קתני ורישא בשטיפה מועטת וסיפא בשטיפה מרובה.
ל) שו"ע סי' ק"ס סי"ג, כל אחד על ידיו ג"פ, כבר כתבנו לעיל דפעם הג' אינו בכלל הנטילה, והלכך ברביעית שנטל ראשון ג"פ הוי פעם השלישי כשנשפך {א"ה, כנדצ"ל כנשפך} מעט על הארץ, וכיון דברביעית נוטלין שנים ולא ג' נראה דאם נשפך מעט על הארץ הוי כנטל כבר שני והשני הבא ליטול חשיב כשלישי, וכן בחצי לוג אם נטלו ג"פ אין כאן שיעור לג' וד', ומיהו בלוג יש לעי' בנשפך כיון דבלוג נוטלין אפי' מאה, כי נשפך נמי, או דלמא נשפך שאני והוי כפחות מלוג, ואם נטל הראשון ג"פ אי נטילה הראשונה המעברת הלכלוך אינה בכלל נטילה ודאי הוי חסר הלוג.
ואם נוטל כל היד עד הזרוע יש להחמיר לחשוב את המים הנשפכין על כף היד כנשפכין על הארץ ובצר לי' רביעית וחצי הלוג, וכמש"כ לעיל.
ומש"כ בשו"ע דעת רמב"ן ורשב"א דאין דין שירי טהרה רק בלא נפסק הקילוח הדברים סתומים ונראה קצת דבשעה שכבר הראשון באמצע הנטילה מהני פשיטת יד השני, אבל זה דבר שאי אפשר דהא דידים של ב' בני אדם נחשבין כיד אחת ואין חוששין משום ד' דברים כדתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ג היינו בתחלת הנטילה אבל כל שהתחיל כבר הראשון ואין ידי השני תחת הנצוק כיון שיצאו מעט מים מן הכלי נפסלו מים אלו לגבי שני דלגבי שני חשיבי כלא באו מן הכלי, וכשכבר הגיעו מעט מים על ידו של ראשון כבר הן מים טמאין לגבי שני, וכבר נעשה בהן מלאכה, וע"כ כונת רשב"א דכשהיוצק מכין עצמו ליצוק להראשון פשט גם השני ידיו וכשמתחיל ליצוק גם ידי השני מעותדים תחת הנצוק, והלכך חשיבי כיד אחת, ואע"ג דמים נשארין מתחלה על ידי הראשון וכשהקילוח מתחיל לידי השני כבר חסר לי' הרביעית אמרינן דהמים שעל ידי הראשון חשיבי חיבור למים כמו ברגליו נוגעות במים, וע"כ כונת הרשב"א כן דהא מתחלה רצה לפרש זה בצד זה אלא דהוי קשיא לי' איזהו ראשון ואיזהו שני, והוי לי' לשנוי' דהידים הן זה תחת זה ולמה לי' לחדש דאחד הכניס ידיו באמצע הנטילה מ"ל באמצע מ"ל בתחלה, אלא ודאי כונת רשב"א שהן זו תחת זו, והאחרונים נראה דלא פי' כן כמש"כ במ"ב ס"ק ס"ח והוא תמוה, ומש"כ האחרונים טעם דלא חשיבי מי רחיצת חברו משום דחברו כיון מתחלה להכניס ידיו באמצע הקילוח, אין זה מספיק דדבר זה אין לנו לומר מעצמנו ולא מצאנוהו במשנה וברייתא ומנ"ל לרשב"א לומר כן, ואם באנו אחר רהיטת ל' הרשב"א משמע דלא כיונו יחד, ואם באנו לתקן לשונו ז"ל דמיירי בכיונו ליטול יחד אף אנו נאמר דאיירי דפשט גם השני ידיו קדם שהתחיל ליצוק, ואף לדעת האחרונים בדעת רשב"א אין להקל דהא אנן מקילין כדעת שאר פוסקים דאפי' בזא"ז מהני שירי טהרה ולשיטתם ודאי אין להקל בפשט שני ידיו באמצע הנטילה.
ויש לעי' לשיטת רשב"א ל"ל למימר חולין ק"ז א' דכלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו אפי' לשני כיון דבחד קילוח הוא ע"כ הכלי מחזיק רביעית וצ"ל בדוחק דבא למעט נשבר שפת הכלי כשהמים מגיעים לשני.
ומש"כ ב"י דאין הידים נחשבין כיד אחת אלא בנוגעות זו בזו, לכאורה אין לנו לחדש כיון שלא התנו זה במשנה ושפיר י"ל כיון דהקילוח מעותד לב' ידים בב"א חשיב כיד אחת, ואם באנו להחמיר כדעת ב"י בב' בנ"א ה"ה באדם אחד בנוטל ב' ידיו כאחת דדין אחד להם בפ"ב מ"ג ולק' סי' קס"ב ס"ה בנוטל ב' ידיו סתמו הדברים ולא פירשו דצריך ליגע דוקא, ולדעת ב"י דצריך ליגע כש"כ דיש לפסול בהכניס השני ידיו באמצע הנטילה בתוך מי רחיצת חברו.
שם סט"ו ואח"כ חזר השני ונטל ידו השני' כו' לדעת רשב"א אפי' בצרפו ג' הידות בתחלת הנטילה, כיון דיד חברו בין ב' ידיו, אבל לדעת ש"פ י"ל דדין זה דוקא בזא"ז אבל בב"א לית לן בה.
מל' הטור משמע דאין דין שירי טהרה רק בכיונו ליטול זא"ז, ויש לעי' בזמן שנהג טהרות ונטל ראשון מלוג והניח רביעית שלא בכונה אי נטמאו הנשארין ונפסלו לנטילה, ועיקר הדין דבעי כונה אין לו מקור נאמן, ומהא דכ' תו' זבחים כ"ב א' דאין קידוש חמור מנט"י אין סתירה לזה דבקידוש ידים לעולם כשמקדשין לד' כהנים הוי כונה לקידוש לכלם.
אם נטל רביעית [מעיקר הדין בשטיפה אחת מרובה כשתים סגי אלא דאין אנו בקיאין בשיעורה] על כל יד בפ"ע א"צ להזהר בהגבהת ידים אבל בפחות מרביעית צריך הגבהת ידים מתחלת נטילת ראשונים עד אחר הניגוב [וי"א דא"צ הגבהה רק בשניים] ולא מהני השפלת ידים מתחלה ועד סוף, ולא נטילת כל היד, ואם הדיח פעם שלישי חשיב כניגוב ורשאי להגביה אח"כ, ואין ד"ז מוכרע כ"כ, ואם השפיל שעה אחת בין אחר נטילה ראשונה בין אחר שניים וחזרו המים מחוץ לפרק לתוך הפרק צריך ניגוב ולחזור וליטול ראשונים ושניים, ואם ספק אם חזרו סתמא חזרו, וי"א דהוי ספק נט"י להקל.
אם נטל להעביר הלכלוך [שהיה דבוק ונמס ועבר ע"י השפיכה] והפסיק צריך ניגוב ואם לא נגב ונטל ראשונים ושניים לא עלו לו וצריך ניגוב ולחזור וליטול, ואם לא הפסיק עד ששפך על ידיו הנקיות שטיפה משטחת על כל היד, עלו לו ראשונים וחוזר ונוטל שניים, ואף אם לא נשתייר רביעית אחר העברת הלכלוך, אבל אם הפסיק ונגב וחזר ונטל צריך רביעית בשעת ראשונים על ידיו הנקיות, ואם נטל מרביעית מצומצם בשטיפה אחת שהעבירו הלכלוך ורחצו ראשונים ושניים הכל בשטיפה אחת לא סגי דבעינן רביעית על ידיו נקיות וצריך עדיין לשניים, ולכתחלה ראוי להחמיר להעביר הלכלוך ולנגב ולחזור וליטול כדין נטילה.
רשאי לכתחלה ליטול מרביעית ולשפוך ממנו מעט וליטול ראשונים ושניים ולהזהר בדיניהם, או ליטול כל הרביעית על ידיו ולהסתפק בראשונים בלא שניים, וא"צ לדקדק לשפוך בנחת אלא רשאי לערות כל מי הרביעית בב"א, ולדעת הרמב"ם והראב"ד לעולם צריך שיטול רביעית לדעת הרמב"ם בב"א ולדעת הראב"ד בצירוף ראשונים ושניים, ולדעתם א"צ שניים אלא לטהר המים אבל אם מנגב ידיו ידיו טהורין אלא שצריך להזהר בהגבהת ידים אף בנטל רביעית, ולדעת הרמב"ם צריך שישפוך הרביעית בנחת, ואם שפך בב"א כשר.
מצוה לשפשף ידים זו בזו אחר נטילה.
נטל מקצת היד והפסיק ואיכא טלה"ט יכול להוסיף על מקצת היד שלא נטל, ויש מחמירים בזה, ואף לדעת השו"ע דהקיל דוקא בלא נגב כלל אבל אם נגב מקצת אף שהשאר טלה"ט אין להוסיף אלא מנגבה וחוזר ונוטל, ואם לא נגבה ונטל לא עלתה לו נטילה שני' ג"כ, ולכו"ע אם נפלו מעט מים על ידו שלא כדרך נטילה צריך לנגבן ואם נטל ולא נגב נטילתו פסולה וכן עמא דבר.
שפך ראובן מים ונפלו על ידיו של שמעון והחזיק שמעון ידיו לאכילה מעיקר הדין ידיו טהורות, וכל זמן שהן לחות יכול להחזיקן, אבל ראוי להחמיר כדעת רשב"א דצריך כונת נותן או כונת נוטל, קדם שיצאו המים מן הכלי.
מעיקר הדין הנוטל ידיו שלא לאכילה אלא לחביבת הטהרה או לתורה ותפלה ויודע שנטל כדין ידיו טהורות לאכילה, ודוקא לזמן מועט אבל לזמן מרובה צריך שיכוין שאם יבוא לאכול יאכל על סמך נטילה זו, אבל ראוי להחמיר אף לאלתר כדעת רשב"א דצריך כונה, אבל אם התנה שיאכל על סמך נטילה זו מודה רשב"א.
נוטל אדם שחרית או בכל עת שירצה כדי לטהר ידיו כל היום לאכילה, ויזהר שלא יסיח ידיו משמירתן, ואינו מברך על נטילה זו, ואוכל בכל זמן על סמך נטילה זו, וי"א שאין סומכין ע"ז רק בשה"ד, וי"א דכל שהוא לו בטורח רשאי, אבל בלא טורח מרובה צריך לחזור וליטול בלא ברכה, ונכון ליגע בדבר הפוסל כדי שיוכל לברך, ואם יוצא לדרך לכו"ע נכון שיטול ידיו ויתנה וא"צ להתחיל בסעודה ולהפסיק ולצאת לדרך.
נטל ידיו והתנה ועשה צרכיו [ואולי אפי' נכנס לב"ה ולא עשה צרכיו] [א"ה, עי' לעיל סוס"ק כ"ו] או שפשף מ"ר, או נגע בבשרו או חיכך ראשו, ואצ"ל נגע בצואה בטלה נטילתו ונוטל ידיו ומברך, וכן באמצע הסעודה, ורש"ל מפקפק על הראשונים ז"ל שאמרו לברך גם באמצע הסעודה ונהגו כן, והמברך לא הפסיד.
כשצריך לברך ברכת א"י י"א דלא יטול ידיו לסעודה אלא יטהר ידיו במעט מים ויברך א"י, ואח"כ יטול כדין, ויש מקילין ליטול לסעודה ויברך על נט"י ואא"כ א"י וכן נוהגין, וכן באמצע סעודה מי שנוהג לברך.
כשנוטל לאכילה ומברך ענט"י אין להפסיק בין נטילה לסעודה יותר משיעור כ"ב אמה וכתבו אחרונים דהיינו מאחר הניגוב, ואם שהה א"צ לחזור וליטול, ואם הפסיק במעשה או בדיבור אפשר דצריך לחזור וליטול, וקשה לעמוד על דיני הפסקה ושיעורו ולכן יש להקל שאין נטילה שני' מעיקר הדין רק מקנסא, או מחמת הידור, ואם שוהה לצורך הסעודה נראה דלא חשיב הפסק, ואם נוטל ידיו בבית זה והולך לבית אחר אין קפידא כיון שהוא קדם ניגוב, ואפי' נטל רביעית על כל יד, ואפי' טבל ידיו בנהר ובא לבית כ"ז שלא שהה אחר ניגוב אין כאן הפסק, ואע"ג דא"צ ניגוב בטבילה, מ"מ אפשר דסתם נפשו קצה בידים לחות, ובלא"ה יש מקילין בשהי' וכש"כ כשהולך לסעודתו דאין הליכה זו הפסק, ויש להקל בשה"ד אף אם נגבו ידיו ושהה כ"ב אמה עד סעודתו.
נגיבת ידים במקום שנטל רביעית על כל יד הוי ספיקא, וראוי להחמיר מפני שהחמירו חז"ל בדין ניגוב, ובטבל לכו"ע א"צ ניגוב, אלא אם נפשו קצה. [א"ה, עי' לק' סי' כ"ה סק"י].