פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רלדעריכה

שאלה: שאלה בענין הלחשים שיודיעם איזה נשים לאיזה מיחושים וכאבים וחלאים אם יש בהם משום דרכי האמורי או לאו.

במשנה ס"פ במה אשה יוצאין בביצת החרגול וכו' וחכמים אוסרים משום דרכי האמורי. כך גרס' ספרים שלנו ובגמ' אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי ופריך הא אין בו משום רפואה יש בו משום דה"א והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו בעיקרא וטוענו באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחש חיליה אלא סוקרו בסקרא מה רפואה קעביד ומשני כי היכי דלחזיה אינשי וליבעי עלי' רחמי. וז"ל רש"י יש בו (ועי' פי' רש"י ספ"ד דחולין) משום רפואה שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מהם ופרכינן הא אין בו כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא. ועל זה כתב הרא"ש ולא נהירא דלעיל בשמעתין איכא כמה לחשים שהיו עושין אלא מיירי בשעשה מעשה ואינו ניכר שיהא בו רפואה כלל כגון אילן שמשיר פירותיו שסיקרו בסקרא דמייתי עלה עכ"ל והעתיקו בב"י סי' ש"א וכ' עלה וכ"כ שם הר"ן וז"ל וכל דבר שיש בו משום רפואה בין לחש בין כל דבר כיון שאנו יודעים שהו מרפא והכי מוכח בתוספת' וכך הם דברי רבינו ועי' בפרק דרך ארץ בר"ת דפוס קראקא דת"ג ע"ב ות"ד ע"א.

וכתב עוד הר"ן שם וז"ל ואפשר דאף לחשים שאין אנו יודעים וכו' מותר בהם מספק ולא אסרו רק אותם שבדקו ואין מועילים אלא שראיתי להר"ר יונה שחשש בכל קמיע שאינה מומחה משום דה"א עכ"ל הר"ן עכ"ל הב"י עוד כתב הב"י שם על מ"ש הטור משנה הנ"ל יוצאים בביצת החרגול וכו' דאף לגיר' וחכמים אוסרים וכו' לא ק"ל כחכמים מדאמאו אביי ורבא כל דבר שיש בו משום רפואה וכו' ובגמ' מפרש למה מהני ביצת החרגול וכו'. ותמהתי מאד על דברי ב"י שהשוה יחד דברי הר"ן לדברי הרא"ש והטור והרי אנהו ס"ל דלחש קיל טפי הואיל דלא עביד מעשה או מפני שידוע שיש כח במוצא פי אדם לפעול כנודע וס"ל דדברי אביי ורבא לא נאמרו רק בעשיית מעשה שבו יש חילוק אם יש בו משום רפואה וכו' ונראה מלשון הרא"ש שלא נחלק (ודברי התוס' פ"ב דב"מ כ"ז ע"ב ד"ה כיס צ"ע) על פי' רש"י במה שפי' על יש בו משום רפואה כגון תחבושת ושתיות ולא נחלק עליו רק במ"ש אין בו משום רפואה כגון לחש רק כגון מעשה שאין בו צד שברא וטוב טעם שיועיל כגון סוקרו בסיקרא וכלשון הגמ' מה רפואה קעביד ולכך הושוה יחד רש"י והרא"ש והטור בלשון אינו ניכר ואע"פ שר' חייא בר אבין ס"ל שם בגמ' דגם כל הלחשים אית בהו משום דרכי האמורי לבר מתרי דמפרש והוא חד חד וכו' וננעצת' כמחט וכו' מ"מ לא ס"ל כוותי' נגד כל בעלי לחש הנזכרים בגמ'. ואלו דברי הר"ן ברור מיללו דס"ל פי' כל שיש בו רפואה ר"ל שנודע בנסיון שמרפא ולכך שרי ולא ס"ל שום חילוק בין מעשה או לחש ומ"ש ואפשר דאף לחשים שאין אנו יודעים וכו' ה"ה ה"נ מעשים (ואפשר מפני שמצינו לחישות מועילות והרי אין זה מצד השכל לכן אפשר דכל הלחישות בחזקת מועילות מ"מ בעיקר הדין אין בלחש קולא מפי' וע' בענין הלחישות בס' נשמת חיים מ"ג פכ"ה וכ"מ בי"ב דרשות של הר"ן סוף דרוש ד' וי"ב) דכל דבר שיש בו משום רפואה כולל אפי' אין השכל מסכים כגון לחשים וצורות דמ"מ פועלים בסגולה ולא אתי לאפוקי רק הנעשי' לתועלת ע"י רצין כחות השמיימים ושכך דעת הרב המורה בח"ג פל"ו ולדידי' כל הלחישות דשרי בש"ס כבר נודעו בנסיון ולר' חייא בר אבין לא נודע אמיתת הלחשים רק שנים שזכר ונראה דאזל בשיטת הרמב"ם הנ"ל דכל (ועי' בפי' קול יהודא על הכוזרי מאמר ד' ס"ס כ"ז) דרכו האמורי הבל המה ואין בהם שום צד אמיתות ומועיל כלל ולכן הב"י שהחבירם יחד וכ"כ בש"ע לא יפה עשה.

והנה ודאי מ"ש בש"ס אלא סיקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד צ"ע להר"ן דשמא נודע בנסיון סגולה הזאת אף שאין כאן בחינה שכלית לזה כמו שלא נודע בסברא ששן של שועל חי מקיץ רדומים ושל שועל מת מרדי' הנעורים מש"כ לרש"י והרא"ש אתי שפיר דבעינן דעביד מעשה שיהא רפואתו נראית וניכרת כגון שתיית כוס ותחבושת מכה שמצד טבע הסממנין פועל פעולתו. האמנם בסוגיית רש"י והרא"ש תימא גדולה למה באמת שרי ביצת החרגול ושן של שועל ומסמר וכו' דנראה דס"ל להלכה כן כמ"ש הטור והרמב"ם בפי"ט דהלכות שבת רק דמסיים והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל והוא כדעת הר"ן מש"כ לרש"י והרא"ש צריך שיהא פעולתו שכלית וקשה שן של שועל וחבריו גם קשרי פואה או קשרים לבן שיש לו געגוע וכו' וכן אבן תקומה ומשקל ששקלו כנגדו.

[ואפי' רפואות טבעיות שזכרו רז"ל בש"ס בכמה דוכתי הם רחוקים מן השכל ומן הסברא ומצאתי מהם בפ' שמונה שרצים דף ק"ט ע"ב שזכרו מי רגלים בני מ' יום ברזינא לזיבורא ריבעא לעקרבא וזה צ"ע איך נושא א' יפעול שני הפכים כי זבורא ועקרבא הם שני הפכים כדרז"ל בפ"ק דחגיגה על רעות רבות וצרות ובפ"ב דע"ז חמימא לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופי סכנת' סוף דכ"ח ע"ש תוס' ואיך יתכן שדבר א' בעצמו מלא כוס א' יקרר החמימו' ואם ישתה עוד כוס ממנו יחמם הקרירות ע"ש בגמ' דשבת דק"י ע"א על לגימה מורכבת מחטים וכרכום ומלח וכמון דקמיט מרחי ליה ודרפי מקמיט ליה (ושאלתי דבר זה מאיש מסויים סבר הייתי שיהיה ברוחו פי שנים ובכחו להשיב בטבעי וגם בתלמודי והשיב מה שהשיב כפי השגתו וידיעתו ועיכב בידי שלא להדפיס דבריו) ואיך יתכן שיפעל גשם מורכב טבעי דבר והיפוכו.

ולעד"ן דפשר לקיים דרז"ל שאין כוונתם שאותן דברים יפעלו מצד עצמם לבד רק ע"י תערובות דברים ההם במיני סמים ואבקת רוכל אחרים וע"י אותן הסמים ותערובתן ובישולם יחד יכול להיות שישתנו פעולת הדברים שזכרו רז"ל מדבר להיפוכו ומצאתי ראיה לזה מספר הקנין לאבן פינה. ובכה"ג ארז"ל בפא"ט דמ"ט ע"א שריאה מאירה עינים ומסיק שר"ל ע"י סמנין ובלה"נ א"א להשתמש ברפואות שזכרו רז"ל הן מצד העדר ידיעת פירוש המלות הם שמו' העשבים דזכרו רז"ל. הן מצד העדר ידיעת פירוש המלות הם שמו' העשבים דזכרו רז"ל. הן מצד העדר ידיעת כמותן ותשמישן הן מצד דנשתנו הדורות והטבעיי' כמ"ש התוס' והפוסקי' בכמה דוכתא לדינא גבי יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין וגבי חולבת בדין בכורה.

ולענין בריאות גבי כוורא סמוך לסריא מעלי כמ"ש התוס' ספ"ק דמ"ק כבכלל רפואות דש"ס וכתבו דנשתנו הרפואות. ומ"מ צ"ע דנהי די"ל דנשתנה מכח דירדה חולשה לעולם וכח אנשים מתמעט והולך מ"מ בענין שאין לומר סברא זו מהיכי תתי ישתנה וגם בדבר חולשת כח בני אדם שאלתי פי רופא מומחה ולמדן מופלג אשר הרצותי דבריי אליו איך יכתבו מתוך ספרי רפואות הישני' רפואות מורכבות במדה ובמשקל לדורות תשי כח הללו והשיב לי כי באמת לרופא מומחה ומובהק חרפה היא וקלון לעשות כך ומ"מ אין כאן קושיא כי בערך חולשת מקבל הרפואה מכחו כך חולשת כח העשבים והשרשים והפרחים וב"ח והדומים וסגולתן כי האדם ניזון וחי מהם וכח עולם הקטן נחלה בגדול.]

ולענין הלכ' למעשה נראה דכל מה שנתפשט אצל הנשים מנהגו הנח לישראל דמסתמא נודעו בנסיון והורה להם מורה להתיר ולכך אין לאסור מה שמקיפין לילד שאחזתו חמה ונולדו בו סימני אבעבועות טרם שנראו את נקבי גופו בטבעת שהסירו מאצבע המת וכן כל כה"ג.

וצ"ע ברפואות דמי שאחזו דס"ט דכהן דשמיה לוי יכתוב לוי למפרע לעצירת דם או מי שהוא יכתוב לו אנא טפי שילא וכו' ונ"ל דבשב ואל תעשה אין חשש כגון יש נמנעין מלשחוט אווז דבי"ד סי' י"א עי"ד סי' קע"ט. ולשון הש"ס סי' ש"א סכ"ז צ"ע נ"ל:

יאיר חיים בכרך.