חות יאיר/רטו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רטו עריכה
שאלה: ראובן תבע לשמעון בפני ב"ד כמה טענות ותביעות וסבר הי' לזכות בדין ולהוציא ממנו סך מסוים ויצא פסק דין ששמעון ישבע ליפטור וכך נכתב בפס"ד וניתן ביד ראובן וחרה אף ראובן בראותו שעלה חרס בידו ולא ביקש לרדוף לשמעון בכח פס"ד שבידו שישבע לו כי הי' פשוט בעיניו שישבע מתי שיבקש ראובן רק שם כל מגמותיו לנקום נקם והלך לפני השר ומסר לשמעון בכמה עניינים גדולים שאינם נוגעים בממון כלל. ובשביל זה טרחו אנשים לפשר ביניהם בענין עסק שבועה הנ"ל אולי באם יקבל ראובן סך מעות תחת השבועה משמעון אז ינחם על הרעה וירף מלרדפו עוד. סוף דבר מצאו פשר ברצון בעל דבר הנ"ל ששמעון יתן לראובן תחת שבועה הנ"ל עשרים ר"ט רק באשר ירא שמעון מלתת המעות תיכף ליד ראובן פן יודע להשר ע"י מי ומי מהמגידים ויהי' לו למוקש בענייני מסירות הנ"ל לכן הלכו שניהם רו"ש הנ"ל לבית לוי ואין זר עמהם ונתן שמעון כף ר"ט הנ"ל ביד לוי לפני ראובן וראובן גם הוא השליש ביד לוי פס"ד הנ"ל ואמרו שמעות זה יתן לראובן תחת פס"ד בחיוב שבועה זה רק שלא ינתנו המעות ביד ראובן עד גמר המשפט של שמעון אצל השר הנ"ל מטעם הנ"ל.
אחר זה ביקש שמעון לישב בשלוה וחזר עליו רוגזו של ראובן כי ניסת וחזר לסורו והלך לשר והגיד לו לאשר ולקיים מסירותיו ששמעון הפריז לו כף ר"ט למען ימנע מלרדפו בדיבות רעות שהוציא עליו. בכן שלח השר אחר לוי והשביעהו בש"ח מאד כדרכם שיגיד לו האמת ענין השלשת המעות ובאיזה אופן הושלש. והגיד לוי בשבועה נ"ל שהמעות הושלשו בידו ליתנם לראובן תחת חיוב שבועה שהי' לו על שמעון ושעל כן השליש גם ראובן פס"ד שלו רק שלא נתן שמעון לראובן המעות תיכף כי ירא פן יהי' לו זה לפוקה ולמכשול פן יאמרו שנתנם לו כי ירא ממנו בענין מסירות וחמת השר שככה.
וירבו הימים והשנים ונשתקעו עניני מסירות לגמרי אין אומר ואין דברים והשר מת ושמעון הרחיק נדוד מרחוק ואין מי יודע יום שובו וכתב ממקום שהוא שם לראובן שיקח כף ר"ט המושלשים מיד לוי תחת שבועה שנתחייב ויקרע הפס"ד וכ"כ גם ללוי עצמו וכאשר בא ראובן ליקח המעות מלוי השיב לו לוי אילו הי' בידי משלך מעות זה כהנה וכהנה לא אתן לך כי אתה חייב לי ממקום אחר כאלה וכאלה האמנם גם זולת זה שאתה מחויב לי גם שמעון חייב לי סך עצום רק שאין לי עליכם שום כתב וראיה מ"מ אני תופסם מכח חובי של שמעון או שלך.
וגם פס"ד לא ידעתי ממנו מאומה שהושלש בידי ואם הושלש נאבד וראובן צוח ככרוכיא הלא ע"ד כך הושלשו בידך שתתנם לי וגם אני ע"ד כך הוצאתי פס"ד מידי שהי' אז בידי לכוף לשמעון בכל אות נפשי ועתה אפי' הי' בידי הפס"ד אינו שוה לכלום אחר ששמעון בדרך רחוקה. וגם אתה לא הגדת לי דבר שאני והוא חייבים לך שום דבר שהה לך לדבר דבר זה תיכף אחר שבאו המעות לידך לא זו אף גם זאת הגדת בעצמך זמן רב אח"כ לפני השר מהשלשת המעות הנ"ל והרי ע"פ דבריך כאלה ובשבועה הי' ביכולתי להוציא המעות מידך בכח השר ומה גם עתה.
ומכל זה הדברים ניכרים ומבוררים כשמש בצהרים שקבלת אותם ע"ד כך ליתנם לי ואין בידך מעתה לתופסם בשום אופן אף כי שקר אתה דובר שאין אני חייב לך אפי' פרוטה וכן שמעון אינו חייב לך מאומה כאשר בידי כ"י שמעון שכותב שאינו חייב לך מאומה רק מלבך בדית דברים אלה כדי להחזיק בממון שאינו שלך. ולוי נשאר בטענתו ואומר שתיכף שקבלתי המעות עלה במחשבה לפני להחזיקם לעצמי ומ"מ מה שהגדתי לפני השר אופן ההשלשה אמת הוא. ומה ששתקתי אח"כ ולא החזרתי לך פס"ד אם בא לידי נאבד ממני ואינו רק גרמא בניזקין ואמרתי בלבבי אל אצא לריב מהר עד יבוקש המעות מידי ילמדנו רבינו ויאי"ר עינינו הדין עם מי:
תשובה: אף כי ד"ת ל"י מ"מ נלענ"ד דהדין עם ראובן ומחויב לוי ליתן לו המעות המושלשים וכל טענותיו אין בהם ממש כלו כעשן כלו ונשיב על חלומותיו ועל דבריו על ראשון ראשון. כי מה שטען לוי שרוצה להחזיק בהם מכח ראובן אין בדבריו ממש שאחר שנתפשרו יחד רו"ש ונתרצה ראובן לפטור לשמעון מחיוב שבועה ושמעון נתרצה ליתן לראובן כף ר"ט ונתן אותם ע"ד כך ללוי אין לוי יכול להחזיק במעות לעצמו אח"כ ראובן מודה שחייב לו ואין לו נכסים אחרים שיכול לוי לגבותם וזה מבואר בח"מ סי' קכ"ה ס"ג ואסבריה לן הסמ"ע ס"ק י"ט יע"ש ובנדון דידן לא צריכנן לסברת הולך כזכי וכן תן כזכי וכן דמסרו ניהלי' בסהדי דכל זה צריכנא כדי דלא להימני' ללוי במיגו דלהד"ם או החזרתי ובנדון דידן אין לו שום מיגו הן מצד מהפרסום הגדול בהשלשה זו מפי ראובן שפירסם הדבר ברחובות ושווקים להזיק בה לשמעון שיוודע לכל ויגיע לאזני השר וגם לוי לא חש ולא נזהר מלגלות (ולא אמרינן מיגו כזה כמבואר סי' ע"ב סי"ח הג"ה) ומכ"ש כאשר לא נח דעת ראובן עד כי הגיד להשר והשר הכריח ללוי להגיד ענין ההשלשה בשבועה מעתה אין ביד לוי לא מיגו דלא קבלתי ולא מיגו דהחזרתי לשמעון כי בנפשו הוא וזה ברור.
ועוד אחר שנתברר הדבר שהשלשת המעות הי' באופן שיונח ביד השליש עד גמר המשפט לא עד שישתקע הדבר כי לא בטח לב המשליש בהשתקע הדבר פן יהא חוזר וניער רק שע"י שיניח ראובן ידו מלבקש עדים וראיה להחזיק דבר המסירות ממילא יצא לאור משפט לזכות שמעון וכן דיבר השליש בשבועה לפני השר כמועתק מלה במלה א"כ אין להשליש שום מיגו אפי' מיגו דנתתי לראובן אחר שעדיין המשפט נעלם וע"כ לא יוציא המעות מתחת ידו אם לא ברצון שניהם שמעון וראובן. ותו דבאמת הוי תן כזכי ואפי' יהא מנה זו לפלוני כמבואר ר"ס הנ"ל בהג"ה ואפי' לי"א דגבי מתנה לא הוי תן כזכי מ"מ נדון דידן דה"ל חיוב שבועה עליו ונתפשרו יחד בסך דמים ודאי ה"ל חוב והוי כזכי.
ומה שטען עוד לוי שרוצה להחזיק בהם מכח שמעון הוא המשליש והמשלח.ג"כ העלה חרס בידו הא' שדברי ראובן נכונים מאד שקבלת לוי פס"ד שלו והגדתו בשבועה לפני השר ימים רבים אח"כ ושתיקתו כל זמן ההוא ובזה גרם היזק לראובן שלא החזיר לו אח"כ תיכף הפס"ד שלו אחר שבא המעות לידו בכל אלה מחשבתו ניכרת שקבלם ע"מ לתתם לראובן ותו לא מצי לוי למימר כוונתי מתחלה לזכות בהם לעצמי.
ואע"פ דמבואר בהג"ה ר"ס פ"ג דאפי' שתק השליח כשקבלם יכול לומר אח"כ וכו' אדרבא משם ראיה מדהוצרך לתת טעם לשתיקתו והוא טעם נכון כדי שיבואו המעות לידו וכשבא לידו אמר באמת לעצמי קבלתים. מש"כ בדשתק בתר הכי ימים רבים אף כי דבר בעצמו לפני רבים גם לפני השר בשבועה אופן ההשלשה אין טעם מספיק שלא לצאת לריב מהר אחר שע"י כך יגרום היזק גדול לשמעון ועל כרחו סופו לריב לומר שע"כ שתק זמן רב.
הב' אחר שאין שמעון מודה שחייב ללוי אפי' צוח תיכף אחר שבאו המעות לידו לא מצי להחזיק בהם לעצמו בטענת אתה חייב לי בשאין לו מיגו וכבר בארנו שבנדון דידן אין מיגו וראיה לדברינו מ"ש בש"כ שם ס"ק ב'. מכל מ"ש יצא לנו שלא יוכל לוי לזכות במעות המושלשים בשום שבועה ואף כי הי' לנו מקום להאריך בראיות מש"ס ופוסקים קדמונים מ"מ לע"ד די והותר במ"ש למעיין בש"ע סמ"ע וש"כ לאמת ולקיים מ"ש ואם יש ללוי שום טענה על רו"ש אחר שנתן המעות לבעליהם יקוב הדין את ההר הנלפענ"ד.
הטרוד יאיר חיים בכרך.