פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רגעריכה

שאלה: ותשואת חן חן לרום מכ"ת שבשפלינו זכר לנו בד"ש ובדרישה מעמדי ומעבדי ולימודי מדוע מצאתי חן בעיני אדוני להכירני ואנכי בארץ נכריה מה אדם כמוני כי תדעהו ואנוש כערכי ותחשבהו באמת מאז שפרשתי משימושי בבית תלמודו של רבינו כמה פעמים הי' על לבבי לרצות פני מכ"ת את ספיקותי בלימודי יום יום עם שני חברים דף א' מש"ס ובושתי בזה כי נקלותי בעיני לתהריץ אגרות עם אדוני וגם חשבתי אם אקרא לו לא יענני האמנם עתה אשר מרחוק נצנץ אלי ד"ש אמר לי לבי ויהי מה ארוצה אל איש אלהים אולי תמצא חן להשיבך דבר. וענוותנותו תרבני במה שנתקשיתי בגמ' יבמות קרוב לס"פ אלמנה לכ"ג דס"ט דמשני הש"ס אמר קרא לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל וכו' והיקש זה קשה בעיני כתורמס כי אין כאן בקרא דין זה דהוא פוסל רק דנלמד ממ"ש לא יחלל מי שהי' כשר כפי' רש"י והוא חוץ מפשטיה דקרא גם אין כאן שני דברים פרטיים מפורשים שנאמר שקישם. הא חדא. שנית מה שלמדתי ושכחתי מקומו כמדומה לי שכ"כ התוס' שלעולם מקשינן מה שנזכר בקרא ראשון לשני לא בהפך וכאן ע"כ לא יחלל הרומז לחילול האלמנה נזכר לפני מלת זרעו ואיך נקיש זרעו לו:

תשובה: וע"ד קושייתך בהיקש דיבמות דס"ט ע"א מקיש זרעו לו והלא לא נזכר בקרא שהוא פוסל. אין זה זרות ופלא כי מוכח ומבואר לרגיל בשותא דרבנן שיש כמה גוונא היקשי' יש מהם חזקים כראי מוצק ומבוארים ומוכחים מצד יתור איזה מלה או אות או מכח קושיא ובכה"ג מצינוהו במשנה ספ"ז דמנחות על וזבחת פסח לה' צאן ובקר וגמ' דר"ה דל"ד ע"א יומא דל"ב ע"א ועוד הרבה מאד וכ"כ התוס' זבחים דמ"ז ע"ב ובכה"ג אמרינן בש"ס בכורות דט"ו דצרכנן לתרווייהו. גם אמרו אין משיבין על ההיקש בב"ק דכ"ג וס"ג וק"ו ע"ב ומנחות דפ"ב ע"ב גם נחלקו במד זו בהימינו ודבר אחר ביומא וזבחים דנ"ז ומנחות דע"ח גם הקשו היקשא למה לי. סנהדרין דפ"ד ע"ב גם מזהירין מן ההיקש פסחים דכ"ד ע"א. גם היקש בזה עדיף מסמוכים כמ"ש תוס' יבמות ד"ד ע"א ועדיף מק"ו כמ"ש תוס' בכורות דל"ג ע"א וסוף דנ"ג וע"ע תוס' ב"מ דקי"ד ע"א ועדיף גם במג"ש. ע' כריתות דצ"ד ע"ב וע' בזה מתוס' זבחים דמ"ח ע"א וצ"ע אחר שכל ג"ש מקובל איך נדחה. [ע"ל תשו' קצ"ב דף ק"פ] כל אלו איירו בהיקש המוכח מאיזה ייתור מלה או אות או שינוי או שום הוכחה. ובכל מקום שלמדו רז"ל גופי' תורה מהיקש ולפי הראה אין יתור גם כ"ע מודים כבספ"ז דמנחות הנ"ל במשנה וגם במ"ה פ"ט דחולין והנוגע והנושא גם כל מקומות שהזכרנו עלינו לטרוח לחפש אחר דקדוק או יתור וכה"ג ולא סגי בלאו הכי. ויש דאינם כלל משום רמז והוכחה רק דילפי דבר מדבר מסברא וברובם יש פלוגת' כגון הא דפסחים ריש ס"ד סוכה דצ"א ע"א ושבת דצ"ז ע"א ובמשנה עירוכין פ"ד מ"ד וע"ע פי' רש"י סנהדרין דפ"ה ע"א רק דרז"ל סמכו קבלתם האמיתית על רמז היקש מה כמ"ש מטות מקיש מטה אם למטה אב בב"ב ד' קי"א ע"א וע"ע בכה"ג מס' ר"ה ר"ד ל"ד ויבמות דע"ט ע"א.

לפעמים עשו סמוכות להיקש ע"י איזה דקדוק קל"ש כמ"ש מה ענין ריבים לנגעים ובסנהדרין דל"ד ע"ב מה ענין יער לדבש גם בב"ב ד"פ ע"ב וכן היקש אוהלים לנחלים ברכות די"ז. ומצינו היקש ללמוד דין מדבר אחר אף דשם ג"כ לא נדע רק מק"ו וע"כ היקש זה אינו רק אסמכתא כבגמ' חולין בפ"ד ד"ע ע"ב. ויש היקשי' דבר לדבר הרחוק ממנו רק שהם בפרשה אחת ע' יבמות דק"ה רע"ב וצ"ע ממ"ש התוס' שם ד"ד ע"א ד"ה דכתיב וע' פי' רש"י סנהדרין דפ"ה ע"א ונדה דמ"ו סע"א. ולפעמים הקשו במלה אחת הקרי והכתיב כמו כי יתן דומיא דכי יותן [קידושין דנ"ט ע"ב] עבד עובד פסחים דך"ו ובכה"ג יראה יראה ריש חגיגה. לא תשכב תשכיב סנהדרין דנ"ד ע"א. לא תנאף. שבועו' דמ"ז ע"ב. ולפעמים הקשו גוף הדבר לדין דאתרביה שיש כמו גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית וכו' ואינו רק מסברא כי לא יפה כח דבר דאתרבי מגוף הדבר שממנו למד.

סוף דבר נ"ל ברור שיש שני מיני היקישי' וקצתם רק אסמכתא אף שיצאו ממנו גופי תורה טומאות וטהרות ועונשין כלם הם מסורות בידי רז"ל ואסמכוהו על דרושיהם. וע"כ צריכין אנו לומר כן בכמה דברים ובשאר מידו' שהתורה נדרשת וכה"ג כתבו התוס' פעמים אין מספר בש"ס ואזכירה רק אחד מכל מין. ע' תוס' נדה דמ"ב ע"ב וסוף המס' גבי ק"ו. וגבי ג"ש כתובות דמ"ו ע"א. וגבי היקש נזיר דכ"ט ע"ב. וגבי בנין אב הרשב"ם ב"ב דקכ"ג ע"א. וגבי מיעוט נדה דמ"ב ע"א.

לכן קושייתך הראשונה אם רפייה לך תאמר שהוא מחלק הזה שעיקר הדין הו קבלת רז"ל. וע"ד קושייתך השניה לא דקדקת יפה כלל. כי ודאי מינו בש"ס היקשי' רובם השיווי סיפא דקרא לרישא והרי שני היקשים שהזכרתי למעלה שהם במשנה והוא בחולין פ"ט מ"ה ומנחות ספ"ז הם דמיון סיפא לרישא (ובמשנה ריש סנהדרין כמיתת הבעלים וכו' והוא להיפך) ומענין זה מ"ש ספ"ג דקדושין כל היכא דקרינן כי תהיינה קרינן ביה וילדה לו וכו' ובמכות די"ט ע"ב כל היכא דקרינן ביה לפני ה' אלהיך וכו' קרינן ביה לא תוכל וגו' ושם די"ח ע"ב בהיפך יע"ש והם שני מיני דוגמות והם ממין וענין היקש הא' מקיש שני לראשון והב' בהיפך. ובשאפשר מקשינן תרווייהו להדידי וכדמקשה בקידושין ד"ה ע"א גבי איתקש הויה ליציאה ובסנהדרין דל"ד ע"ב כל ריב וכל נגע מקיש נגעים לריבים וריבים לנגעים יע"ש ובכה"ג ארז"ל על להרע או להיטיב שבועות דכ"ז ע"א וע"ע קידושין ר"ד ל"ג וחולין דקמ"א ע"א והוא כענין מ"ש אין היקש למחצה ואין דעתי שזה פי' מ"ש אין היקש למחצה שר"ל שעכ"פ נלמד כ"א מחבירו רק פי' אין היקש למחצה דשבדבר הלמד מחבירו ע"י היקש נלמד בכל פרטיו וזה דלא כמ"ש בק"א ספר המידות די"ח סע"ב. ועי' בפי' רש"י הס' כריתות דצ"ד ע"ב דדחי רש"י פירוש פי' הק"א ולכן מחק הגר' שם וע"ש גם בזבחים דמ"ח ומ"מ מ"ש אני אמת וברור הוא דבמקום שאפשר נלמד כל חד מחבריה מש"כ בדא"א ללמוד שני עניני היקשי' ללמוד דבר כל אחד מחבירו נלמד מה שנוכל לפעמים המוקדש מן המאוחר ולפעמים בהיפך.

ומה שכתבת שלמדת שאין מקישין רק דמיון הראשון לשני ושכחת הוא בתוס' פסחים דמ"ג רע"ב בשם ר"י בתירוץ הראשון על מ"ש שם בגמ' סד"א כל שישנו בקום אכול מצה וכו' יע"ש כי איני חמור נושא ספרים כי ע"י שנתעלם ממך מקומו שכחת גם דבר הנאמר עצמו שהרי שם בגמ' גופה דורש אח"כ ההיקש בהיפך רק שכתבו ששם יותר יש לדרשו מרישא לסיפא ובלה"נ נמי ל"ק מידי דודאי לענין היקש לחדש דין ללמוד דבר מדבר אין חילוק מש"כ אם אין ספק ואין חידוש בגוף הדין רק שנחקור לדעת מי חייב זה ס"ל לר"י בעל התוס' שם דיש סברא כמו שבכל מקום גוף הדבר קודם לפירושו שעליו ה"נ מ"ש לא תאכל עליו חמץ שלא נדע מי נצטוה בזה מפרש קרא בתריה שבעת ימים תאכל מצות לברר מה שסתום בלאו הקדוש וה"ק למי הציווי לא תאכל למי שהציווי תאכל מצות ואם יש מקום לפקפק בדברי תוס' הנ"ל הוא ממ"ש בפ"ק דקדושין ותפילין גמר לה מה"ת וכו' דל"ד ע"א ע' פי' רש"י דהוי ג"כ דוגמה להיקש דבפסחים הנ"ל לפטור נשים מתפילין בהיקש שני לראשון ע"ש ומ"מ י"ל דכוונת התוס' דבאפשר לעשות שני מיני הקשים מקשינן טפי ראשון לשני אע"פ שהוא לקולא מלהקיש בהיפך לחומרא אע"פ דק"ל דבדאפשר להקיש לקולא ולחומרא מקשינן לחומרא (ודמי למ"ש התוס' קדושין ס"ד ל"ד וחולין ר"ד קכ"ז דאם מיסתבר טפי מקשינן לקולא ע"ע תוס' תמורה דקכ"ח ע"ב ואני תמה על בעל ק"א מדת ג"ש פ"ג ח"ז שכתב וזה כאלו מדעתו הוא ובדר"מ ע"ג מייתי איהו גופי' תוס' דחולין הנ"ל ואין זה חידוש מאותו מחבר דמ"ש שם בתר הכי חלקו דהא דר"י דרש במ"ת סמוכים משום דידע שמוכחים הם ג"כ דברי התוס' יבמות ד"ד ע"א וכאלה רבים אתו והוא שגגת כח הזוכר וחלילה לי לדבר על צדיק עתק ומ"מ לא ר"ל דלא מקשינן כלל שני לראשון וזה מוכח שם בגמ' בתר הכי) וצ"ע בב"ק ר"ד ע"ח ע"ש ואם יש מקום לתמוה הוא על דברי התוס' סנהדרין דט"ו רע"ב דכתבו ממש בהיפך דיש להקיש שני דבקרא לראשון לא הראשון לשני.

ול"ק דברי תוס' אהדדי דשם מיירי בהיקש ללמוד דין בדבר מחבירו וי"ל בההיא להיפך מצד הסברא כי לימוד הברור בלי ספק הוא מאב לבן וממוקדם למאוחר רק דקשה על התוס' שם מתילי תילי היקשי' שש"ס שלמידין אנו ראשון משני כמ"ש הקדושין די"ד ע"ב העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה ובפ"ק דמכות מה שלשה מזימין את השנים וכו' האמנם שם הלשון במשנה להקיש שלשה לשנים והוא לשון זר לכאורה כמו שהרגיש גם התיו"ט ומזה קצת סמך לדברי התוס' אלו דסנהדרין כי זה דרך ההיקש וי"ל באופן זה מה שנים ניזומין משלשה וכו' והוי דומה לב' משניות הנ"ל שבהם הקישים כך אמנם לשון משנה לפנינו מה שלשה מזימין ומ"ש להקיש שלשה לשנים מצינו בכה"ג בגיטין משנה ד"ט ע"א כמ"ש התוס' שם. ובספר ש"י די"ב ע"ב מייתי לחידוש הא דגיטין ולא זכר הא דמכות ומייתי עוד בשם הרשב"א מקיש ימי לידתה וכו' וכן הוא בספרא אנן בש"ס הגר' נכונה.

האמנם לפי מ"ש בפי' אין היקש למחצה והוא כפי' אין ג"ש למחצה ור"ל שאין לומר שנלמד ממנו מקצת דינו ולא כלו מעתה ענינו כמ"ד דון מינה ומינה וא"כ צ"ע שהרי מסקינן בזבחים וכריתות דלכ"ע אין ג"ש למחצה ובתי"ט זבחים פ"ז ע"ב תמה התי"ט על שכתבו התוס' דס"ה ע"ב בפשיטות דון מינה ומינה והקשה מסוף נזיר ושבועות ולפי מ"ש הדין עם התוס' הרי מסקינן בש"ס דלכ"ע אין ג"ש למחצה.

ומ"מ ל"ק על מה דמצינו פלוגתת' בדון מינה ומינה די"ל דמ"ש הש"ס דכ"ע אין ג"ש למחצה הוא רק לדחות מה דבעי למימר דבהא פליגו והכי דרך הש"ס. ומ"מ נלמד דלדינא ס"ל לש"ס דון מינה ומינה ולמען תדע כי פלוגתת' דדון מינה ומינה או אוקי באתרא מצינו בששה מקומות א' בזבחים פ"י דצ"א ע"ב. ב' מנחות פ"ה דס"ב ע"א. ג' יבמות פ"ח דע"ח ע"ב. ד' חולין פ"ט דק"ב ע"ב. ה' שבועות פ"ד דל"א ע"א. ו' נדה פ"ה דמ"ג ע"ב ולעד"ן דזה אישתמיטתי' להגאון בעל בה"ז בספרו דקמ"ו ע"ב. וצ"ע מאד לישב פסקי הרמב"ם בהם בספרו הגדול כי במעשה קרבנות פי"ו ובתמידין ומוספין פ"ח ושאר אבות הטומאה הם סימני אב"ו שכתבנו פסק כמ"ד דון מינה ומינה ובאינך פסק וגם שאר פוסקי' כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה ע"ע תוס' פ"ק דב"ק דכ"ח ע"ב ור"פ הנשרפים ופסחים ריש דל"ג. ובספר ק"א די"ח ע"א כתב טעם פלוגתתם בדרך משל והלציי מאד ולא יתכן רק בג"ש והלא רש"י פי' בזבחים שם דבר הנלמד בג"ש או בהקש וכו'.

אתה הראית לדעת כי לא השלכתי כתבך אחר הדלת והמזוזה רק נתתי לבי אליהם ליקרא דאוריית' וליקרא דידך הרחבתי דברי קצת משום יגדיל תורה ואתה שלום וביתך שלום כנפשך נפש נקי צדיק ונפש ד"ש ושוגה באהבתך תמיד.

יאיר חיים בכרך.