פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן ראעריכה

שאלה: ראובן בא לעיר והגיד איך לפני יוד ימים כשיצא מעיר פלוני בסוף היריד היה שמעון גוסס אם יגידו ללוי בן שמעון הדר שם.

נראה דע"פ הדין אין חיוב להגיד לבן כדי שיתאבל רק משום קדיש לכן באם יש שם אבלים אחרים דלדעתי אף דק"ל גבי גט דשליח שהניח המשלח גוסס לא יתנו לא בחזקת שהוא קיים מפני דרוב גוססין למיתה מ"מ מידי ספק לא נפק ואין ספק מוציא מידי ודאי של שאר אבלים שהם שם ואפי' הי' זקן יתר מבן שמונים ותדע דהא בנותנו לה הוי ספק מגורשת כבא"ה ס"ס מקמ"א ומעשה בזקן יתר מבן שמונים שנסע מח"ל לא"י וצוה לבנו בנוסעו ממנו שיאמר קדיש תיכף נסיעתו ולא רצו האבלים וזכו בדין ע"פ הגדול הרב שם.

מש"כ כשאין שם אבל יכתבו לו או ירמזו לו דלא הוי מוציא דבה רק באמירה ממש כדמוכח בגמ'. ולפי המנהג שמגלין גם לבנות ואומרים כדאי אם ואם שיתאבלו בניהם עליהם א"כ תלי הגדה בנדון הנ"ל בדין אבלות אם חייב להתאבל דבחנם פשיטא המגיד והמגלה אפי' ברמז ה"ל מוציא דבה ומצער לחבירו חנם.

ונ"ל דחייב להתאבל מפני דרובא דאורייתא ואפי' רובא דליתא קמן ועדיף מחזקה דידי' בחיים ומה גם דגוסס ואיתרע חזקתי' מחמת רובא וק"ל. מש"כ בנעשה אביו בן שמונים והוא במקום רחוק אע"פ שבגיטין ק"ל ג"כ דכגוסס דמי הינו מפני חומר שלפעמים תנשא יבמה לשוק ולא פלוג ותדע שהרי גבי המלוה לכהן ולעני וכו' בפ"ב דגיטין מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים. ולא פלוג בין נער לזקן ובגוסס לא איצטרך לאשמועינן דלא אבל חולה דכבריא דמי אפי' לענין גיטין כבמשנה ובא"ה סי' הנ"ל משום דרוב חולים חיים וכ"ש אם נודע שמת פלוני ואל ידעינן אימת דמוקמינן ליה למפרע שנסתפק בו בחזקת חי מכח רובא דאיתא קמן דפחות מאחד מאלף מתים מן החיים בכל יום כבמשנ דתענית איזה דבר עיר המוציאה ת"ק וכו' ע' בא"ח סי' תקע"ו עכ"פ הוי רובא ורובא דרובא טובא אפי' בחולים כ"ש כאשר לא ידעינן ביה מקדם שום ריעותא דעל כל יום למפרע אמרינן דאוקי אחזקתי' אלימת' מכח רובא דלא ק"ל כמ"ש הרי מת וקברו מוכיח עליו ע' טור ח"מ רנ"א. ולא אמרינן איתרע חזקה למפרע מפני שכבר מת כי מיתה דרך העולם ומה ריעותא הוא למפרע.

וממ"ש ראיה וחיזוק להוראת מהר"ם מינץ שמי שנודע לו שמת לו מת ואינו יודע אם כבר עברו שלשים דיש להתאבל כי אמרינן גם בזה חזקתו קיים למפרע. ומה שהשיג עליו בט"ז בי"ד מדיני ממונות פרה וחמור. י"ל דק"ל אין הולכין בדיני ממונו' אחר הרוב וכ"ש בתר חזקה [פי' אלימת' כזו כי יש ג' מיני חזקה ע' בקונטרסים] ולולי שכתבנו דחזקה דחיים מכח רוב אתית הי' לנו לחלק ולומר שאני חזקה דחיות' דאדם דאית לי' מזלא. ומ"ש עוד ראיה מספק דגבי הרוג ומפקח הגל הי' אפשר לומר דשאני אלו מפני שיצאו ע"י סיבה רעה מדרך כל אדם במיתתן איתרע לה חזקה ורובא אפי' למפרע ומ"מ האמת יעשה דרכו דגבי הרוג משום חומר וא"א הוא דאפי' מגוייד וצלוב וכ"ש גוסס ונטבע שא' מאלף ינצל לא שרינן לה כ"ש דלא נאמר להקל ודו"ק.

ומנפילת הגל פשיטא דאין ראיה שהרי הגל הזה המיתה אותו בנפילתו ולא מקרי חזקה למפרע רק משעת מעשה והט"ז גופי' הרגיש בזה ודחי לי' מל' התוס' שכתבו כל הטומאות כשעת מציאתן ואפשר לומר דהתוס' לישנא בעלמא נקטי ור"ל כל הטומאות בכיוצא בזה שהרי לא כתבו התוס' כדתנן ור"ל בכה"ג במקום דאין רוב וחזקה סותרת וה"ל להרב לאתויי משנה גופא דפ"ה דטהרות מ"ד דקאי על נגע באחד בלילה דלכאורה סייעת' ומ"מ ל"ק דמאריכות לשון המשנה דה"ל למימר נגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת משמע לן ממ"ש ואין ידוע אם חי ואם מת בשחר עמד שהיה גוסס או מסוכן מאד באופן שבשעת נגיעה נסתפק דיקא נמי דקתני ואין ידוע ולא תני ואינו יודע ובכה"ג דקדק הש"ס בהיפך ביבמות דכ"ג. וע"ש בתוס' ובעץ החיים במשנה הנ"ל בשם תוספת' דדוקא בדלא ראהו חי מבערב ודוק ואין בידי לע"ע ש"ס ממסכת נדה לעיין בגמ' ותוס' בשיטה ראשונה. ומ"ש עוד הט"ז משטר ראיה לסתור דשטר עשוי לפרוע בזמנו ואדם לחיות עד קיצו [ודברי שו"ת ת"י צל"ע במ"ש כל עדות שאין משיאין האשה ג"כ אין מתאבלין ו"כ אין מתאבלין על נטבע במים שאין להם סוף וראהו צלוב ומגוייד].

והנלפענ"ד כתבתי נאם יאיר חיים בכרך.