חות יאיר/קסח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קסח עריכה
שאלה: ראובן עתיר נכסין ולקח בחובו כרם ברחוק ממנו בעיר אחרת ונתקשר עם לוי הדר במקום ששם הכרם שלוי ישגיח על הכרם לעבדו ולשמרו ולשכור פועלים לעדרו ולגדלו ולנקותו ולחתך זמורתיו כנהוג ולבצרו ולדרכו ויקח החצי בשכר טרחו והוצאותיו וחצי הנשאר ישלח לו על הוצאתו או ימכרו שם וישלח לו דמיו. ויהיה השנה ויפול קרירות גדול בעת פריחת הגפן והיה מכת המדינה בכל הכרמים עד שלא רצה להטפל כלל בכרמו של ראובן ולהוציא עליו באמרו כי בדוחק שישיג כדי ההוצאות שיהיו לו כי מעט מזעיר יגדל וזה המעט יהי' חומץ בן יין וראובן אומר ויהי מה כי התחייבת עצמך להיטפל בו על החצי והטוב בשנת ברכה תקבל והרע לא תקבל בתמיה. הדין עם מי:
תשובה: תנן בפרק המקבל דק"ה ע"א המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה אמר ר"י מאי קצבה בכרי אלא יש בה כדי נפילה ופי' רש"י מה קצבה יש לכרי כדי טיפול שרד גדולה או שדה קטנה. אלא אם יש כרי נפילה שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה. (לכאורה צ"ע הרי מה שמוציא הארץ כדי נפילה אין לבה"ב רק החצי כבברייתא שם ואפשר כי ס"ל מסתמא גם הזרע נותנים יחד ובפ' הרבית ס"ד ע"ד כי שינוי מנהג מקומות יש בזה ע"ש).
והנה כל הפוסקים פסקו כת"ק אם יש להעמיד כרי ונ"ל שאין הטעם מפני דשקלי וטרו בשיעור כרי בגמ' שהרי ה"נ שקלי וטרו בשיעור כדי נפילה גם כתבנו במקום אחר [ע' תשובה צ"ד בד"ה בתוס' ברכות] שאין זה כלל לפסוק כמ"ד דשקלו וטרו אמוראי בביאור דבריו רק מפני דת"ק רבים לגבי ר"י דכל סתם דסתם רבי הם דברי רבים ועוד דגם בבברייתא תניא כת"ק בלי שום מחלוקת ואיכא למידק שפיר קאמר ר"י ומ"ט דת"ק ובכה"ג רגיל הש"ס להקשות כמו ריש ברכות וריש תענית ונדה די"ט ע"ב ושבועות דכ"ז ע"ב ובזבחים די"ט ע"ב ודק"א ע"ב ג"פ רצופים וע' מנחות דע"ה ובתוס' כ"ש כאן דנפסיק הלכה כך. והנה במקום דלא הקשה הש"ע מוטל עלינו ליישב כמ"ש התוס' בשם הירושלמי על מ"ש ריב"נ מה איכפת לעכברים בב"מ ד"מ ע"א וא"כ קשה הלא ר"י שפיר מקשה מה קצבה בכרי וכו' דהרי לפי דק"ל שיעור כדי סאתים ואם קיבל אביון הפועל הזה בית כור דשיעור הזריעה לר' יוחנן ד' סאין לכור ולר' אמי ח' סאין לכור והוא קרקע אלף ות"ק אמה על חמשים איך לחייבו לטרוח ולטפל טיפול מרובה בזה בשכר סאה אחת שיטול. (ומדי דברי וזוכרי דברי אמוראי דפליגו בשיעור כדי נפילה לא אוכל עצור במילין להודיע צערי לרבים ורבים בתורה יבקשו דרך ליישב מה שנתקשיתי בו וישאו ברכה מאת ה' והוא מה שהסכימו רש"י ותוס' שמקום שגדל בו כור תבואה צריך לזריעה לר"י ד' סאין ולר"א תלמידו ח' סאין וזה נגד המושכל והמפורסם כי חלילה שלא יגיע ליד הקוצר תבואה ח' פעמים כ"ש ד"פ משיעור זרעו ובגמ' דפסחים רפ"ח כלום אדם זורע סאה אלא כדי להכניס ממנו כמה כורים וזה בשנה פשוטה ובשנה מבורכת אמר ר' יוחנן גופיה בפרק בתרא דכתובות אני ראיתי בברכותי' וכו' בית סאה עושה ע' כורים. שנית קשה לי מ"ש הש"ס בשני דרב אמי כחשא ארעא איך יתכן שבדור אחר דור רצופין יבא קללה בזה בכח הארץ עד החצי לא תוסיף תת כחה.
ועל רש"י נוסף להפלא פלא והפלא כמשתומם ואיני מבין מה קאמרו רבנן במ"ש על ד' סאין זרע לכור כור הוא אלף ות"ק אמה על חמשים רוחב דחצר המשכן שהי' בית סאתים מאה על חמשים ומשמע שמ"ש מאה על חמשים בכל מקום בית סאתים ומקומו בעירובין דכ"ג ע"ב שר"ל שגדל שם ב' סאות והוא דר שא"א להלמו וחלילה שלא יגדל על קרקע שטוחה חמשים אמה על חמשים אמה רק סאה אחת.
וע"ק אם מיירי בגידול הקרקע איזה גבול חתן למקום לשיעור מה שגדל בו והרי ראינו בשני דורות רצופי' דכחשא ארעא עד החצי כ"ש מדורו של הרע"ה על הלום והרי עוד היום סמכינן על שיעור הזה כבר"פ בית כור (וכן בין מקום למקום כמ"ש בש"ס בפ"ק דב"ב על חלוקת השדה דס"ל לת"ק שיעור שדה ט' קבין ור"י ס"ל ט' חצאי קבין ואמר עלי' בגמ' די"ב מר כי אתרי' ומר כי אתרי' מיהו י"ל דמשם אין ראיה שהרי כל הפוסקי' כתבו ט' קבין ולא חלקו וע"כ מקום ר"י היה משונה לטובה מן הטבע וסדר עולם וכ"כ הכ"מ פ"א משכינים וזכרו גם בספרו ב"י סי' קע"א וכ' ראיה לזה כיון דסתם מתניתין ט"ק מוכח דרוב מקומות כך הם ולעד"ן ראי נכונה ממשנה פ' בית כור שאם שייר וכו' ולא זכר לדברי ר"י ומקומו כמו דחש לר"ע שם).
וגם על מ"ש תורה לפדות זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ור"ל מקום זריעת חומר והכי מבואר בש"ס רפ"ז דעירוכין דכ"ה רקדי"ל דאותו חומר והוא כור אינו ענין כלל לשיעור בית כור ובית סאה דילפינן מחצר המשכן דההיא בסתם זריעה למאכל אדם מיירי הש"כ לחומר שעורים ולא נודע במידתו שיש חילוק ביניהם כמ"ש הרע"ב בעירוכין פ"ג מ"ב ויפה כ' אף דלא נמצא בש"ס מדהקפידה תורה וכתבה שעורים רק דצריך טוב טעם על התורה באמת למה תלה שיעור פדיון קרקע בזריעות שעורים שהוא מאכל בהמה כמ"ש פ"ק דפסחים [סוף ד"ג] צא ובשר לסוסים ולכן מיבעיא לש"ס עירוכין הנ"ל אם במפולת יד או מפולת שוורים גם בחילק הזריעה מכלל דמדת זרע חומר שעורים בלתי נודע מש"כ שיעור זריעת חטים ילפינן מחצר המשכן שקבלה בידינו ואסמכוה על מ"ש חמשים בחמשים.
עי' תוס' עירובין דכ"ג ע"ב ומיירי בסת' זריעה והוא מאכל אדם חטים וסתם זריעה מפולת יד וזריע' בינוני' נקוט מיהא דפי' שיעור חצר המשכן וכל הלמוד ממנו מיירי בשיעור זריעה וכ"כ התוס' בב"ק דנ"ח ע"ב וכ"כ הרמב"ם והרע"ב במס' כלאים פב"ג ובכמה דוכתי לכן הנראה פשוט דפי' ארבע סאין לכור אינו ענין לתת מידת קרקע לכור רק לפי הזמן והמקום והשנה ובסתם ובינונית מקום גידול כור צריך ד' סאין למר וח' למר (עם שזה גופי' לצ"ע כמ"ש).וגם במשנה דמייתי שם בתר זה הרוח שפזרה את העמרים וכו' דאמר ר' יוחנן שיעורו ד' קבין לכור ובעי רבי ירמיה לכור זרע או לכור תבואה ומסיק לכור זרע ומיבעי' ליה עוד למפולת יד או שוורים ונשאר בתיקו יש לי תמיה רבתי על הרמב"ם במ"ש הדין הזה בהלכות מתנת עניים פ"ד מ"ה וכת' סתם ד' קבין לכל כור ודאי משמע מקום גידול כור והכי מוכח ומבואר בסוף דיבור תוס' המתחיל שמין בית סאה בב"ק דנ"ח ע"ב הנ"ל כ"ש בדברי פוסק דסתמא הכי משמע וזה אינו ומה דסתם ולא פי' מפולת יד או מפולת שוורים מוכח נמי דמ"ש לכור שר"ל כור גידול תבואה וק"ל וע"ע ברש"ל ורש"א ור"מ אם לא הרגישו במ"ש.
וי"ל דת"ק לא חשיב זה לקושיא כלל רק ס"ל כל תנאי שבממון קיים שאחר ששיעבד עצמו והתחייב לעבוד שזהו באשר היא מחויב לקיימו ומה דבעינן עכ"פ כדי להעמיד כרי הוא ממה שכ' לו ואוקים כריא ושיעורו סאתיים ואם לא אפשר לו לקיים זה השטר והקישור והתחייבות בטל רק דקשה לפי זה הא דנכתב ואוקים כריא הוא טובת וזכות האריס ואם לא נכתב חייב לטפל אפי' בשגדל כל שהו ולשון הברייתא לא משמע כך דתניא אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה שכך כותב לו אנא איקום וכו' מכלל דמ"ש ואיקום כריא חיוב לפועל. וממי"ל דמ"ש שכך כותב לו הוא טעם על דקפדינן שיהיה בו כדי להעמיד כרי מפני דמצד הסברא מחיוב בכל שהוא כמו שנשתעבד וכמ"ש ולכן אם הי' חוכר בכך וכך כורין שיתן האריס לבה"ב חייב עכ"פ לתת לו אפי' לא יגדל כ"כ כמו באם הובירה וכמו שפירש"י (ובהג' ש"ע סי' שכ"ח ס"א על דין הנ"ל ואע"פ שלא כ' כך כמאן דכ' דמי וצל"ע דמנא לן הא רק התוס' שם דק"ד ע"א והרא"ש והפוסקים כתבו זה על אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא שדקדקו התוס' ממ"ש ר"מ היה דורש לשון הדיוט דאם ר"ל שנכתב פשיטא מש"כ הא דאוקים כריא נהי דג"כ נזכר ביה שכך כ' ליה אחר שאינו פשוט מסברא כמו אם אוביר וכו' ונילף מיני' שיעור כריא מנא לן דאע"פ דלא נכתב ולולי דמיסתפינא אמינא דמקום ההג"ה בס"ב וצ"ע בדרכי משה).
מצינו למידין בנדון של זה כרם הנ"ל דמילתא דלא שכיחא בזמנינו מדיני אריסות ומשטר אריסות אנא איקים וכו' אפי' בשדה אם יזדמן שאם נתקשרו יחד בעל הכרם על לוי באופן המועיל שצריך עכ"פ לקיים מה שנשתעבד הן מעט או הרבה.
ומ"מ נ"ל כן בנדון דידן או בדינא דגמ' דאם גדל סאתיים חייב לטפל בה דעכ"פ צריך אומד אם הפועל אומר דלא יגדל סאתים והבעל השדה אומר יגדל יותר. ואם אומדנוהו לסאתים ומחייבינן לפועל לטפל בו ואומר אקנה לו מן השוק סאה או כפי חלקו וכן בכה"ג אם לוי אומר כך הדין עמו כי סברת חטי דארעאי בעינן לא קאי בש"ס והכי מוכח בשכמה דוכתי שבמקום פסידא יוכל החוכר לקנות לבה"ב פירות מן השוק וה"ה בזה.
וכל זה לכתחיל' דמחייבינן ללוי לטפל בכרם אם אינו חוזר מכלל ההתקשרות מש"כ אם חוזר בו אם לא נתקשרו בת"כ ובשבועה מצוי לוי חוזר בו אפי' עשו שטר על עשר שנים וכדק"ל פועל יכול לחזור בו כבטור וש"ע סי' של"ג. ואפי' לא חזר בו בדיעבד והובירו לדידן שלא נכתב ולא נהיגינן לכתוב אם אוביר ולא אעבד דנימא אע"פ שלא נכתב כמאן דנכתב דמי פטור לוי דאינו במה שלא נתעסק בכרמו אפי' השנים כסדרן רק כמבטל כיסו של חבירו וכ"כ תלמידי הרשב"א בפי' הובא בב"י סי' שכ"ח אם לא שנפסד הכרם עצמו ע"י שנשאר בור כ"כ שם.
ונ"ל דאפי' לדעת אותן פוסקים דס"ל דגם גרמא חייב בדבר דשכיח ורגיל ונימא דבכה"ג מקרי דבר הרגיל ומה גם בימי הש"ס מ"מ מבטל כיסו בכה"ג גבי אריס לולי שמנהג לכתוב אם אוביר וכו' היה פטור דהא דקנסו רז"ל לגרמא דשכיח היינו בהפסד ממונו ממש שזה גורם לו ונ"ל דאליבייהו הוא מ"ש המרדכי בשם מהר"ם הובא בהג"ה רמ"א סי' י"ד האומר לחבירו שילך למקום פלוני לדון עמו והלך חבירו והוא לא הלך אחריו צריך לשלם לו יציאותיו ומזה פסקתי שמי שכ' לחבירו שיבא עם בנו החתן וקבע לו זמן חתונה יום פלוני וחבירו השיבו שיהיה כן ושיבא ולא בא וזה הוציא הוצאות החתונה שאם אין לחבירו התנצלו' מספיק שנאנס חייב לשלם לו היזקו מש"כ פרי הגפן והשדה שהיה ראוי לבא וכל מבטל כיסו לכ"ע פטור. ואתה השואל זיל דון ממה שכתבתי וזכי לנפשך כי תמצא כדי סיפוק תשובה לשאלתך.
וטרם אכלה לדבר עוד אחת היא אדברה וירוח לי מה שנולד לי קצת מבוכה על מה שהנחתי במונח קיים ששיעור בית סאה וסאתיים ובית כור ודומיהן שדברו בהם חז"ל בכל מקום ר"ל שיעור זריעות אותו מדה וה"ה ה"נ מ"ש בפ"ק דב"ב אין חולקין השדה עד שהיא בה כדי ט' קבין לזה וכו' והוא שיעור נו"ן על ע"ה אמה וזה צ"ע כי קראינו שם וספ"ו כי היה בתים וחצירות שלהם קטנים מאד מאד משלנו ואיך היו סתם שדותיהן גדולים כ"כ. וע"ק לי מגמ' דעירוכין דכ"ה ע"א גבי פדיון זרע חומר שעורים מנין לרבות לתך וכו' סאה וחצי סאה תרקב וכו' ת"ל שדה מ"מ ש"מ דבכלל מלת שדה כל דהו וי"ל בזה לשון תורה לחוד ולשון ב"א לחוד.
ועוד צ"ע דאם פי' ט' קבין לזה וכו' ר"ל כדי זריעת תבואת השדה ה"נ היה נראה לפרש מ"ש אח"כ שם פ"ק דב"ב ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב ר"ל כדי זריעה זרעוני גינ' שיש חילוק גדול בין מקום זריעת סאה תבואה למקום זריע' סאה זרעוני גינה כדמוכח רפ"ב דכלאים וכ' שם הרמב"ם שמקו' זריעת סאה חטים זורעין זרעוני גינה רק קב וחצי.
ומנא לי' להרמב"ם שפי' מ"ש גבי גינה חצי קב לזה שר"ל שיעור חצי קב לפי חשבון גידול בתבואה וכנאמר מחצר המשכן בית סאתים כמ"ש בפי' המשנ' ואפשר דס"ל לרמב"ם הואיל דשנוייה יחד שדה וגינה לכן גם מ"ש בשיעורם בחד גוונא מיירי וכזריעת תבואה ועוד דלא בא התנא לסתום כי זרעוני גינה בלתי נודע שיעור הקרקע מדת זריעתם בא וראה כי בספרו הגדול כ' הרמב"ם בפ"ב דכלאים שזורעין זרעוני גינה סאתים בכל בית סאה של תבואה והוא ממש היפך ממ"ש בפירושו וע"כ תאמר שאין זרעוני גינה שווין והכי מוכח בירושלמי שם הביאו הר"ש שבאמת צריך נגר להולמו ועכ"פ צ"ל שחזר הרמב"ם בחיבורו מדרך שהלך בו בפירושו (רק שעדיין צ"ע למה השווה רז"ל גבי חלוקת שותפין מידתן בגינה אחר שיש חילוק גדול בזרעוניהם) מ"מ נקוט מיהא דאין מדת זריעת זרעוני גינה שוה לכן מסתמא התנא בא לפרש לא לסתום.
ועוד דאמרינן שם בגמ' פרדסא בת שלש קבין ור"ל כרם וע"כ פירושו בת ג' קבין של שדה תבואה. והרמב"ם פסק כן גבי פרדס בפ"א מהלכות שכנים (ומ"ש ב"י וז"ל בסי' קע"א ומשמע מדברי הרמב"ם בפ"ה (צ"ל בפ"ח) מהלכות שכנים דכרם ושדה שיעורם שוה לא הבנתי) ונ"ל דס"ל להרמב"ם דמ"ש עלי' בגמ' אין אלו אלא דברי נביאות הוא לשבח ודלא כפי' התוס' שם די"ב ע"א ואת"ל דפירושו בלי טעם מ"מ לא דחאו בזה רק ר"ל שאין לו טעם וצ"ל שקבלה הוא בידו ועוד ממ"ש בתר הכי בבבל מאי מכלל דס"ל לש"ס דכך הלכ' וגבי כרם ע"כ פי' ג' קבין צ"ל כשיעור תבואה הנודע ה"נ גבי זרעוני גינה פרושו כך.
כל זה יצא מפי קולמסי מידי דברי בכבודך איידי תשובתי לשאלתך אף שאינו הכרח לעצם מבוקשך הלא תורה הוא וללמד אני צריך באגב יערב לך יבושם לך ואם תחזי בהו תיוהא הודיעני ואהיה מודה ועוזב:
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.